אור ברסלב
שות אמרי יושר ח"ב › סימן קעז

שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק

ח"ב · סימן קעז

סימן קעו

לכ' ידידי הרב הגאון החו"ב בחדר"ת מו"ה דוד צבי זעהמאנן נ"י ראבד"ק דוקלא:

ע"ד שאלתו בענין עגונה אשר העיד נכרי עמפ"ע במסל"ת על בעלה שראה שנפצע ע"י חץ בראשו ובלבו ונשאר מת תיכף אך לא אמר קברתיו וכת"ר כ' לסמוך על מהריב"ל דעמפ"ע מהני בלי קברתיו וע"ד י"א שברמ"א סעי' כ' דנכרי המעיד מסל"ת כ"ב קברתיו וכבר ראה כת"ר דברי הח"מ וב"ש שאין לסמוך ע"ז גם ע"ד מהריב"ל הנ"ל חלקו רוב המחברים וע' פ"ת ס"ק ל"ג בשם מהרח"ש דאין לסמוך על מהריב"ל רק באיסור דרבנן כגון בנטבע במשאל"ס ואח"כ העיד עמפ"ע שראהו מת ולא אמר קברתיו יעו"ש אבל כתב כיון דזה כמה שנים שנשתקע זכרו של הבעל יצתה מחשש דאורייתא ושוב יש לסמוך על המקילין בעמפ"ע ומסל"ת. ודבר זה צ"ע דהרי סתימת הפוסקים דבלי קברתיו אסורה לעולם אף שנשתקע זכרו כמה שנים וכמו במשאל"ס שפסקו כל הראשונים דאסירה לעולם דלא כר"א ווארדאן:

א) אמנם מאז ראיתי בס' עין יצחק להגאון מהרי"א ז"ל מקאוונא סי' כ"ב ענף ד' שכ' צד להקל בעגונה במשאל"ס וכבר עברו כמה שנים ונשתקע זכרו דהוי כתרי רובא להתירא רק דלא סמכי ע"ז כיון דנודע מקודם שנטבע במשאל"ס ודנו לאיסור אף בעבר אח"כ כמה זמנים ונשתקע זכרו תו לא מצטרפין הנהו תרי רובא ומה"ט אף בת"ח אסורה אף דהוי רובא דאם איתא דסליק קלא אית לי' כיון דנודע שנפל למשאל"ס ונאסרה אף שאח"כ במשך הזמן יש עוד רובא להתירא דאם איתא דסליק קלא אית לי' אין מצטרפין אבל כשלא נודע כלל שנפל למשאכ"ס עד שנשתקע זכרו הוי כבאין תרי רובא בב"א יש לומר דשריא יעו"ש, וא"כ יש לומר גם לענין חשש בדדמי בע"א כן דכיון דאם ניסת ל"ת הוי כמשאל"ס כמ"ש מרדכי סוף יבמות בשם ראבי' והוי רובא להתירא וכיון דזה כמה שנים שנשתקע זכרו ולא נודע להאשה עד עתה אחר שנשתקע זכרו הוי כבאין תרי רובא בב"א. ובמק"א דנתי ע"ד העין יצחק הנ"ל דכיון דהעד ידע שנטבע במשאל"ס הרי נודע רובא זה מקמי רוב השני אבל בנ"ד שהעד נכרי שאין לו שום נ"מ וידיעתו של נכרי ודאי אינו פועל כלום כעין שכ' קצה"ח סי' רצ"ב ס"ק ב' יש לצדד היתר הנ"ל ועכ"ז צ"ע עדיין ובשגם כי לא נתברר בגב"ע אימת הי' אולי הי' הגב"ע של הנכרי בטרם שנשתקע זכרו ואזדא לי' היתר זה:

ב) ומ"ש כת"ר לסמוך על היתר דמסל"ת והביא מדברי הב"ח בתשו' סי' נ"ז שכ' דאפילו להסוברים דמסל"ת לא בעי קברתיו היינו דוקא שהגוי המעיד לא הי' בסכנה אבל כשהגוי המעיד הוי ג"כ בסכנה ובהול אין מועיל מסל"ת בלא קברתיו:

וכת"ר תמה ע"ז דהא אם אין בעד בסכנה ל"צ קברתיו כלל אף באינו מסל"ת כמ"ש הב"ח גופא בתשו' סי' ק"ט דהא דע"א במלחמה אמר בדדמי דוקא במלחמה גדולה דהוא עצמו בסכנה. והמעיין בתשו' ב"ח סי' ע"ז יראה דכוונתו דוקא כשאין הנכרי המעיד עכ"פ מאנשי המלחמה רק בא לשם שבכה"ג אין סכנה כ"כ עלי' כי איננו מהלוחמים ואעפי"כ כיון דבמקום המלחמה הוא אומר בדדמי אבל כשהנכרי בעצמו מאנשי המלחמה שהסכנה עלי' בזה אומר בדדמי יעו"ש וא"כ ל"ק מידי על הב"ח דבוודאי כל שהוא מלחמה אף שאין העד מהלוחמים רק בא לשם ג"כ יש חשש בדדמי וצריך לומר קברתיו ועי' בתשו' דברי חיים אהע"ז ח"ב סי' כ"ב דאפילו נמלטו למק"א מהרודפים עדיין לא שקטה המלחמה ואומר בדדמי וכו' יעו"ש. אבל במלחמה ממש שגם העד בסכנה גדולה יש לומר דמודה המרדכי להחמיר גם במסל"ת ועכ"ז משאר הפוסקים לא נראה חילוק זה וגם יש לומר דהב"ח ז"ל שם בסי' כ"ז וסי' ע"ז מדייק בזה"ל אבל בנ"ד שרצו להרגו ג"כ וירא ונמלט לא קמבע"ל דפשיטא הוא דבין בע"א ובין בגוי במסל"ת איכא למימר דקאמר בדדמי דכיון שראה שהכוהו ופצעהו וירא ונמלט סומך דעתו על הרוב שרובו למיתה כו' יעו"ש א"כ יש לומר דוקא בעד נכרי שהי' שם והכהו ופצעוהו וירא ונמלט בכה"ג אינו רואה יפה אבל בצבא החיל שעומדים בקשרי המלחמה מתחילה ועד סוף ולא נמלט משם שפיר נאמן במסל"ת ואינו אומר בדדמי. ובנ"ד ג"כ יש לומר כן ועכ"ז קשה לסמוך על פוסקים אלו נגד הח"מ וב"ש דהכריעו שלא לסמוך ע"ז. ומ"ש כת"ר שמצא באו"ז ה' עגונה סי' תצ"ה שפוסק ג"כ כן דבמסל"ת אינו אומר בדדמי עיינתו שם באו"ז ולשונו שם משמע דאין להחמיר מצד האיבעיא. היינו דסובר דאבעיא דע"א במלחמה קיי"ל להקל וכדעת ראב"ד ורמב"ן אבל לא מטעמי' דמסל"ת כי לא נזכר שם כלל שום רמז לזה דמסל"ת אינו אומר בדדמי:

ג) ומ"ש כת"ר צד להקל שהוא ילדה ורדופה להנשא כעין שמצדד בתשו' שבו"י ח"ג סי' ק"י במים שאל"ס, וה"נ בנ"ד כיון דגם בלי קברתיו אם ניסת ל"ת, והנה ע"ד שבו"י הנ"ל קשה לסמוך כי סתימת הפוסקים לא נראה כן וגם מ"ש שם דיש לחוש שתצא לתרבות רעה ראיתי בתשו' דבר הלכה סי' י' שתמה דא"כ יהי' חוטא נשכר וגם לא אשכחן כלל בפוסקים שום צד להקל בעגונה מה"ט דתצא לתרבות רעה ועי' תשו' תה"ד סי' קל"ח דאין להתיר מחמת חשש תקלה יעו"ש:

אמנם מצאתי באו"ז הגדול הי עגונה סי' תרצ"ג בתשו' הר' גרשון בר יהודא וז"ל וכך דעתי נוטה לפי מה שלמדוני רבותינו שבדבר הזה הקילו חכמים משום תקנת עגונות ושלא תצא לתרבות רעה ומשום דמיתה שכיחא והוחזקו להיות משואין עפ"י ע"א ועמ"פ וכו' עיי"ש הרי דצירוף חשש תרבות רעה ומשו"ה הקילו בעגונה וכ"ה בתשו' מבי"ט שהובא בתשו' בית יוסף בדיני משאל"ס. אמנם אף שדברי השבו"י בזה אינם מוסכמים כלל לענין חשש קברתיו לכאורה הי' נראה לסמוך ע"ז בילדה ורדופה להנשא כיון דכל החשש הוא רק מדרבנן דהא אם ניסת ל"ת וכיון דדעת ראב"ד ורמב"ן להלכה דל"ב קברתי' כלל ועי' בריב"ש סי' שע"ח שכ' דמעיקר הדין נראה כן רק דיש לחוש לרי"ף ורמב"ם והרי דבמידי דרבנן סומכין על יחיד במקום רבים בשעת הדחק וילדה כבנ"ד הוי שעה"ד יש מקום לסמוך על המקילין והיינו ראב"ד ורמב"ן הנ"ל ועי' ט"ז סי' י"ז ס"ק ס"ו בזה ובח"מ וב"ש שם בשם הרא"ש. ודבר זה הוא דבר המסתבר אבל לא ראיתי לשום אחד מהמחברים שישתמשו בסברא זו לענין חשש קברתיו לסמוך על ראב"ד ורמב"ן ואפשר משום דהמחבר ורמ"א לא הביאו כלל דעתם בש"ע ויחיד במקום רבים היינו כשעכ"פ הובא דיעה זו בש"ע בשם י"א וכן משמע בש"ך יו"ד סי' רמ"ב בהנהגות או"ה. ועכ"פ לענין מסל"ת דהובא דיעה זו בהג"ה שוב יש לסמוך עכ"פ בילדה כמו בנ"ד לסמוך על יחיד במקום רבים בשעה"ד והח"מ וב"ש שכתבו שלא לסמוך ע"ז היינו כשאינו שעה"ד כ"כ. ואולי יש לומר לפי משמעות לשון המרדכי פ' האשה שלום על אבעיא דע"א במלחמה בשם ר"ת ורמב"ן דאזלינן לחומרא דספיקא דאו' הוא כו' יעו"ש א"כ אין לסמוך על יחיד אף בשעה"ד, וזה נראה דעת הב"ח בתשו' סי' ק"ה שהחמיר בחשש בדדמי וכ' דהוי ספק דאו' וכ"ת תמה עלי' דחשש בדדמי הוא רק מדרבנן דאזיל בשיטת ר"ת וראב"ן הנ"ל. אמנם לראבי' דמייתי המרדכי שם אח"כ דאם ניסת פ"ת כמו במשאל"ס והכי קיי"ל שפיר יש לומר דהוי רק מלתא דרבנן ובשעה"ד כגון בילדה יש לסמוך ע"ז עכ"פ במסל"ת דסומכין על יחיד במקום רבים בשעה"ד ועל מהריב"ל דמקיל בעמפ"ע ועכ"ז הלב מהסס בדבר, אך אם לא נודע להאשה כלל מעדות הנכרי שראהו מת עד שנשתקע זכרו זמן רב בצירף הקולא הנ"ל שכ' באות א' מתשו' עין יצחק הנ"ל יש להקל באופן אם יסכים לזה עוד רב מפורסים בהוראה ונמטי שובא מכשורא ובלתי הסכמת רב גדול ידי מסולקת מזה ואינו אומר לא איסור ולא היתר וידון מי שלבו שלם בדבר:

בש"ה והנה במ"ש לעיל צירף שיטות הפוסקים דנכרי מסל"ת אינו אומר בדדמי שהח"ר וב"ש כתבו שאין לסמוך ע"ז. הנה בק"ע סי' ק"א העתיק תשו' רמ"א כ' אף דמרדכי כתב דמסל"ת אינו אומר בדדמי יש להחמיר דהר"ן והרא"ש ותוס' ס"ל דיש להחמיר במסל"ת דיש לחוש דאומר בדדמי וכ"מ מדברי מהרא"י ובפרט הרמב"ם מצריך בעכו"ם מסל"ת שיאמר קברתיו יעו"ש א"כ אפשר דעיקר טעם להחמיר היא מכח שיטת הרמב"ם שמחמיר בכל מסל"ת נכרי שיאמר קברתיו אף שאינו במלחמה א"כ מכ"ש דאין להקל במלחמה במסל"ת וא"כ יש לומר כיון דבמכירו הנכרי ומעיד עלי' עכ"פ גם לרמב"ם כשאינו במלחמה ל"ב קברתיו כמבואר בסעי' י"ז בהג"ה וא"כ יש לסמוך גם במלחמה על שיטת מרדכי הנ"ל ובנ"ד הא הנכרי שהעיד הי' מכירו והי' קורא אותו חבירי. ובתשו' מהרש"ם ח"ג סי' צ"ב כ' להוכיח מתשו' רשד"ם סי' קס"ה דגם במלחמה באם העד המעיד מכיר לנהרג וקראו בשמו כ"ח שיאמר בדדמי ול"ב קברתי'. ובתשו' הארכתי להשיג ע"ד והוכחתי בכמה הוכחות דאין שום חילוק בזה ורשד"ם שם מיירי שהרוצחים העידו עלי' שזה אינו כמלחמה כי הרוצח אינו ירא לנפשו. רק מחמת סי' הרמב"ם דבכל נכרי המעיד בעי קברתיו ע"ז כ' רשד"ם דבמכירו ל"א כן אבל במלחמה אין הבדל כלל בין מכירו ושו"ר בכנה"ג בהגהות ב"י סי' י"ז ס"ק קע"ו שגם הוא עלה על דעתו דגם במלחמה במכירו ל"ב קברתיו וחזר בו והביא ממבי"ט ח"ב סי' מ"ט ומהרי"ט ח"א סי' י"ג ועוד מכמה פוסקים דבמלחמה אף במכירו בעינן קברתיו, ועכ"ז כתב שם שדעת המורה שהובא במהרי"ט ח"א סי' י"ג סובר כן גם במלחמה דבמכירו ל"ב קברתיו וגם בריב"ש סי' שע"ח כתב בשם ר"ש הצרפתי דגם במלחמה מהני הכרתיו כמו קברתיו רק שהריב"ש ז"ל השיג ע"ז יעו"ש וא"כ אפשר דעכ"פ בנכרי מסל"ת ומכירו יש לסמוך על מרדכי ובגוף דברי כנה"ג מריב"ש סי' שע"ח לכאורה היי נראה דאין כוונת ר"ש הצרפתי במכיר לנהרג רק כוונתו שהכירו שמת דהיינו שראהו והכירו דלדעת כמה פוסקים מועיל זה כמו קברתיו כעין שכ' באה"ע סעי' נ' בהגה בשם מרדכי ועי' בהגר"א שם. וראיתי בס' עצי ארזים סי' י"ז ס"ק קצ"א שהקשה בבעיא דע"א במלחמה למה לא פשוט מעובדא דחסא דקיי"ל דלא תצא והא משאל"ס יש חשש בדדמי כמ"ש הראב"ד ורא"ש רק דהרא"ש סובר דבמשיל"ס ל"ש בדדמי אבל במשאל"ס לכ"ע יש חשש בדדמי וא"כ אמאי לא הוציאו אשת חסא מבעלה אף דשם אסרו לכתחלה היא משום חומרא דמשאל"ס ולא משום חשש בדדמי דהא אבעיא דע"א במלחמה הי' גם לענין דיעבד רק דהרמב"ם פוסק לקולא באם ניסת וא"כ אמאי לא פשוט משם דל"ח כלל לבדדמי וע"כ דשם שאני דהוי מסל"ת ובמסל"ת ליכא חשש דבדדמי יעו"ש שהאריך בזה דע"כ הרמב"ם דפוסק דבעינן קברתיו מטעם חשש בדדמי מוכח כמרדכי דנכרי מסל"ת אינו אומר בדדמי יעו"ש שנראה דעתו לסמוך ע"ז. ואולי זה דעת רש"ל שהובא בט"ז סי' י"ז, ס"ק ס"ז שכ' דיש הוכחה לסברת מרדכי הנ"ל מהש"ס יעו"ש ולא כתב ההוכחה ולהנ"ל יש לומר כוונתו מדלא פשוט הגמרא האבעיא לקולא מעובדא דחסא כהוכחת עצי ארזים הנ"ל ומדברי עצי ארזים הנ"ל מוכח דסובר דאבעיא דע"א במלחמה היא גם לענין אם ניסת תצא וכת"ר הביא מתשו' בר"א סי' כ"ג שהוקשה בפרכת הש"ס הנ"ל על בעיא דע"א במלחמה מעובדא דרבי דהתיר נשותיהן ותסברא הא משאל"ס הוי דלמא בזה מותר כיון דהי' ת"ח אם איתא דסליק קלא אית לי' כמו שאמר ר"א ביבמות דף קכ"א ותירץ דאם בת"ח מותר במשאל"ס ה"ה לענין חשש בדדמי יעו"ש ולפימ"ש יש לומר דזה אינו דדוקא במשאל"ס בדליכא חשש בדדמי דאם ניסת ל"ת סמכינן בצ"מ אף לכתחלה אבל לענין חשש בדדמי לפי האבעיא דמספק"ל גם בדיעבד בזה גם בת"ח כא יועיל:

ומ"ש:

כת"ר דיש לדחות דברי הבר"א דכיון דאיכא תרתי לריעותא חשש משאל"ס וחשש בדדמי בזה גם בצ"מ אסור והבר"א סובר דאין לחלק בין חדא לריעותא לתרתי לריעותא בזה. והנה לכאורה הדבר מוכרח מרב אשי גופא דמתיר בצ"מ במשאל"ס לכתחלה והא במשאל"ס יש חשש בדדמי נמי כמ"ש הראב"ד והרא"ש ז"ל ואיכא תר"ל ואפ"ה מתיר בצ"מ אבל יש לומר דר"א מיירי כשהעידו שני עדים דליכא חשש בדדמי אבל בע"א שהעיד במשאל"ס יש לומר דגם לר"א אסור אף בצ"מ. ומאז כתבתי בחי' לאהע"ז סי' י"ז להעיר בגוף הקולא דמבואר בש"ע דמשאל"ס אם ניסת ל"ת דמנלן הא יש לומר דבע"א שמעיד במשאל"ס דהוי תר"ל אף בדיעבד אם ניסת תצא כעין שכ' לח"מ בה' חליצה דתרי פסולי לכתחלה אף בדיעבד אסור רק יש ראי' להקל אף בכה"ג מעובדא דחסא דפסקו אם ניסת ל"ת אף דהוי רק ע"א נכרי ואיכא תר"ל. אך לשיטת המרדכי דבנכרי מסל"ת ליכא חשש בדדמי א"כ בעובדא דחסא הוי רק ריעותא דמשאל"ס ומנלן להקל בתר"ל ושיטת הפוסקים מוכח דגם בתר"ל בע"א במשאל"ס ואינו מסל"ת ג"כ אם ניסת ל"ת. ובענין הצירוף דעמפ"ע ראיתי בתשו' מאיר נתיבים סו"ס פ"ד ד"ה ואו וז"ל ואי משום שלא אמרו קברתיו כבר פשוט הדין בפוסקים ראשונים ואחרונים דבעמפ"ע תולין להקל שהראשון ראה וידע היטב יעו"ש אם שהדבר פלא דהרי רבים פליגו על מהריב"ל אבל כבר נודע כמה רב גוברי' דהמאיר נתיבים ז"ל:

תוכן העניינים

שות אמרי יושר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה