אור ברסלב
שות אמרי יושר ח"ב › סימן קעח

שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק

ח"ב · סימן קעח

סימן קעח

לכ' הרב המאוה"ג וכו' מו"ה אברהם ישכר הלוי פרדס אבד"ק דענקוב: לתשו' מכתבו הנני בזה כי אין לעשות שום חדשות בביהכנ"ס ובפרט החופה לפני האה"ק שכפי הנשמע הוא בכל בתי כנסיות של הרעפארמים ומסתמא שורש הדברים מבתי תפילת של העמים אשר הרעפארמים כל מעשיהם להתדמות להם ודבר זה איסור גמור שאסרה לנו תוה"ק ובחקותיהם לא תלכו ולית דין צריך בושש כלל ובפרט בענינו ביהכנ"ס יש להחמיר ביותר לבל ישנו ממנהגי אבותינו ומאז כאשר ראו אבות אבותינו מעולם דביהכנ"ס הוא מקדש מעט ודומיא דמקדש דכתיב בי' הכל בכתב מיד ד' עלי השכיל וע' בסוכה נ"א וביותר יש ליזהר בדבר שיש חשש הליכה בנימוסיהם ומצוה גדולה לכל מי שיש בידו למחות שימחה:

סי' קע"ט:

לכבוד ידידי הרב הגאון המפורסים כש"ת מו"ה נחום וויידענפעלד שליט"א אבד"ק דאמבראווא יצ"ו בדבר:

העגונה אשר כהד"ג האריך בחריפות ובקיאות בכוחא דהתירא ולתשות כוחי ל"ע אשיב בקצרה:

א) הנה עיקר החשש בנ"ד בעדות הערכאות שמת ולא נכתב מהקבורה, ובמלחמה בעינן שיאמר וקברתיו וכת"ה כתב שנמצא בתשו' הפוסקים להקל בערכאות כיון דלא מרעי נפשייהוי הוי כב' עדים דלא אמרו בדדמי בעניותי לא ראיתי מזה דבר בפוסקים. אך עתה ראיתי בתשו' מהרש"ם ח"ג סי' מ"ט שמקיל בזה וכתב הטעם כפי' המנהג עתה בעניני המלחמה שנותנים חופש זל"ז לשעות קצובות לקבור הנהרגים ואז יוצאים פקודי החיל ועושים רשימה מי הם הנהרגים וקוברים אותם לכך אף בלא נכתב הקבורה כיון שאין שם פחד המלחמה אינו אומר בדדמי וא"צ לומר קברתיו גם מסתמא הוי כאמר קברתיו וכו' יעו"ש והנה כעין זה כתב הח"מ בסעי' כ' ע"ד המרדכי שם דמקיל בלי קברתיו ובס' ב"מ שם כתב דהעיקר כהראב"ח דהעיקר החילוק הוא בין אם אומר ראיתיו נהרג במלחמה במקום שהוא עצמו עומד בקשרי המלחמה דמפני שירא לנפשו מסתמא לא עמד שם עד שראה יציאת נפשו אבל בתום המלחמה על מקום הרוגים והכיר א' ומעיד שמצאו מת בזה כב"ח ומסתמא בדקו היטב להעיד בבירור שמת ולזה מסכים לו רמ"א שכתב וראיתיו אח"כ ר"ל כתום המלחמה וכו' עכ"ל. ומכ"מ לדינא קשה לסמוך ע"ז דמי יודע אם זה הוי כתום המלחמה מה שנותנים חופש איזה שעות ועי' תשו' דברי חיים אהע"ז ח"ב סי' כב"ב בזה. ובתשו' נוב"י מה"ק חלק אהע"ז סי' כ"ח כתב דדוקא לענין בדדמי דחילוף צורה מועיל בלא ראה ההריגה אבל בדדמי על גוף המיתה הרי רואהו עכשיו הרוג ואומר בדדמי ועי' בהגהות רב"פ על הנוב"י שם ועי' בב"י אהע"ז סי' י"ז סעי' מ"ח שהעתיק לשון יש"ש שכ' אפילו ירד למלחמה והוכא מכת חרב ושב לביתו ומת מחמת הפצעים מהימנא וכו' יעו"ש והיינו כיון שהמקום בטוח לא אמרה בדדמי אף שיודעת שנהרג במלחמה ודלא כנוב"י הנ"ל אבל עכ"פ משמע דבעינן מקום בטוח לגמרי דומיא דשב לביתו אבל בשדה קטל קשה לומר דהוי כתום המלחמה וכשב לביתו ועוד נראה כיון דמדרך כתבי הערכאות לכתוב הקבורה ע"י מי נקבר וכשלא נכתב ע"כ שהי' אז פחד מלחמה עליהם וברחו והעדתם היא ששמעו מאיש או מאנשים שראו נפילתו במלחמה ובכה"ג ודאי בעינן קברתיו ובתשו' מהרש"ם הנ"ל כתב דאפילו את"ל שברחו ולא באו הנהרגים לידי קבורה יש לומר דהוי ס"ס ויש לצרף דעת מהריב"ל דבעמפ"ע ל"ב קברתי' אבל מסתמא אינו כן ול"ח למיעוט לענין חשש בדדמי שהוא רק מדרבנן יעוי"ש ולענ"ד בכה"ג דלא כתוב בהודעה שלהם הקבורה מוכחא מלתא שברחו ואין הדבר מצטרף לספק:

ב) ומ"ש כת"ה דיש לומר כיון דבזמנינו עפ"י הרוב ידיעתם והעדתם של ערכאות במלחמה הוא ע"י שאנשי הסאנינועט לוקחים מאתם רשימת שמותיהם ומשם רואים מי המה הנהרגים וזה הוי כהזזה דמהני כמו קברתיו כיון שממשמשים בבגדיהם והיא סברא ישרה וגם אני כתבתי כן בתשו' לצדד בזה אבל גם זה צ"ע כיון דלא נאמר הקבורה ודרכם הי' תמיד לכתוב א"כ יתכן שכאן לא הי' העדאה שלהם באופן זה רק מי שראה שנפל חבירו במלחמה מודיע להפקיד סלו, ומזה נכתב שם וכה"ג אמרינן בבכורות מ"ב הואיל ואישתני אישתני גם יש לחוש קצת דהזזה הוי רק הזזה בגופו ממש ולא בבגדיו כמ"ש בתשו' הב"ח סי' פ"ב דכשנגע במת בכסותו אין בנגיעה שום הוכחה שמת אם לא שנוגע בידו או בראשו וברגלו ומנענע אותה דהוי כמו שנתנו ממקום למקום יעו"ש. וא"כ משמוש בבגדיו אין הוכחה ואולי לחפש אחרי הצעטיל שלו ולהכירו משם אי אפשר בלי הזזה בגוף הנהרג וע"י הזזה כראה ודאי דמועיל אף שאינו נוגע בגופו ממש רק בבגדיו כמו טלטול ממקום למקום דודאי מהני אף שאינו נוגע בגופו. ולשון הב"ח צל"ע במה שמחלק בין כסותו לידו דלכאורה אין שום נ"מ רק אם הוי הזזה דאם הוי הזזה ממש אף ע"י בגדו מהני ובלי הזזה אף נוגע בכסותו ממש ל"מ: ובזה נמי יש לומר במה שכ' הב"ח שם דנגיעה בלילה באדם אין בירור כלל שוות וכמבואר מהא דנוגע בא' בלילה ואינו יודע אם חי או מת דיש לומר דהיינו דוקא בנגיעה בעלמא, אבל בהזזה שפיר יכולין לדעת ע"י הרגשה שונות וכבר כתבו הח"מ והב"ש דדוקא הזזה הוי כמו קברתיו א"כ אין הבדל בין הזזה ביום או בלילה:

ג) אמנם במק"א כתבתי דיש לדון דבערכאות דדייקו ל"ב כלל קברתיו עפי"ד המהרי"ק סי' קכ"א שכתב וז"ל ועוד דאפשר לומר דעדיף האי מגוי מסל"ת ויש להתיר אף בלי טעמא דאשה דייקא ומנסבא וגם בלא טעמא דבעגונה הקילו דהא אפילו היכא שצריך לעדות גמורה כגון להוציא ממון מחזקתו דבעינן שני עדים סמכו אחזקה דערכאות לא מרעו נפשייהו וכו' עכ"ל וא"כ כיון דערכאות מהימני בלי טעם דדייקא שוב ל"ב קברתיו דהרי בגמרא מספק"ל אם ע"א במלחמה נאמן משום דעל"ג או משום דדייקא ומינסבא ובחת"ס אהע"ז סי' ס"א ביאר האיבעיא לפי דעת הרי"ף ושיטת הרא"ש ז"ל אם טעמא משום דעל"ג לא בעינן קברתיו או משום דדייקא ומינסבא ושוב אפילו קברתיו ל"מ ופשיט לה דעכ"פ בקברתיו נאמן. אבל הא דבעינן קברתיו היא משום דע"א נאמן רק משום דדייקא ובלא אמר קברתיו לא דייקא האשה כ"כ אבל עכ"פ לצד דעל"ג גם קברתי' ל"ב א"כ בערכאות דנאמנים אף בלי טעם דדייקא ל"ב קברתיו אף דלרי"ף גם בשנים בעינן קברתיו הא זה דחה הרא"ש ז"ל, וקיי"ל כן דבשני עדים ל"צ קברתיו וא"כ ה"ה בערכאות כיון דעכ"פ נאמנים אף בלי דיוקא דידה ל"ב קברתיו ועכ"ז גם עי"ז קשה לסמוך כי בעיקר דין ערכאות בעדות אשה רבים חולקים ואף שרוב המחברים האחרונים מקילין בזה אבל להקל גם בלי קברתיו הלב מהסס בדבר אך הדבר חזי לאיצטרופי ביש עוד צדדי היתר:

ד) והנה בנידון השאלה הנ"ל יש עוד עד כשר שהעיד שהר' יחיאל צווירין נפל במלחמה סמוך אצלו ומת. והוא יוסף נוראפף שאמר כן לפני חותנו ר' הירש מאזעס אך שגם העד הנ"ל לא אמר קברתיו, וע"ז כתב כת"ר להקל דהא מהריב"ל ומבי"ט מקילין אף בתרי פסולין דלא אמרו בדדמי וא"כ עדות ערכאות בצירוף עדותו של הר' יוסף הנ"ל מהני והביא מכבוד אביר מו"ר הגאון האמתי מהר"י זצ"ל דיש לומר בעד כשר ועד פסול לכ"ע מהני והאריך בזה בדברים יקרים, ובעניותי בנ"ד אין זה מספיק דהא הר' יוסף טראפף לא העיד בפני ב"ד רק הר' הירש מאזעס העיד בשמו והוי עמפ"ע וג"כ אינו נאמן בתורת עד כשר. ואף שמדברי הב"ש ס"ק קנ"ג מבואר דע"א שמעיד ששמע משני כשרים לא חיישינן לבדדמי וע"כ דלהב"ש אף שעמפ"ע אינו עד כלל מה"ת כיון ששמע משני כשרים ל"ח לבדדמי אבל היינו כשמעיד מפי שניהם כשרים אבל כשמעיד מפי א' כשר וא' פסול לפנינו הוי כשניהם פסולין לגמרי. ותמהני בזה על תשו' נוב"י מה"ק סי' כ"ח בד"ה אמר הכותב שהביא בשם המבי"ט דע"א שמעיד בשמו ובשם נכרי מסל"ת דמהני ול"ח לבדדמי והקשה מהא דפריך ביבמות והא מאה נשים כחד דמיין דלמא מיירי שהעידו מפי ב' אנשים כשרים יעו"ש שהאריך בזה דהרי יש לומר דמבי"ט דוקא בכשר המעיד בשמו ובשם נכרי מהני דאיכא עכ"פ ע"א כשר לפנינו אבל שם בנשים הרי כולם פסולים. ויותר הו"ל להביא דברי הב"ש הנ"ל שכתב להדיא דאפילו א' המעיד ששמע מפי שני כשרים מהני ובזה אין לחלק בין כשר לפסול דזה ששמע הוי עמפ"ע והוי כפסול, ושו"ר בק"ע סי' רל"א שמשם העתיק הנוב"י דברי המבי"ט ושם מבואר דאפילו ישראל שמעיד בשם אחר ונכרי מסל"ת מהני יעו"ש א"כ הוי זה עמפ"ע ושפיר הקשה הנוב"י עליו אבל לפי מה שהעתיק הנוב"י דברי המבי"ט שמעיד בשמו הרי עד כשר לפנינו ול"ד להא דק' נשי דפסולים הם. באופן דבנ"ד אין לצרף זה דע"א כשר כיון דהוי עמפ"ע:

ה) אך הרי גם בב' פסולים דעת המהריב"ל המבי"ט שבק"ע סי' ומבי"ט להקל כמבואר להדיא מדברי רל"א דאפילו שני נכרים מסל"ת ל"א בדדמי. ובנוב"י סי' כ"ח הנ"ל נראה דסמך ע"ז להקל בשעה"ד וכן הביא בפ"ת ס"ק קכ"ו בשם הנוב"י. ואף דבנוב"י בעובדא דידי' הי' הענין שעד כשר לפנינו והעיד בשמו ובשם עוד כשר. מכ"מ מדכתב הנוב"י ז"ל דכדאי הוא המביט לסמוך עלי' במק"ע ובשעה"ד והרי המבי"ט מקיל גם בתרי פסולים וכמבואר מדברי הנוב"י שהביא דברי מהריב"ל וכתב שהמבי"ט בתשו' כתב יותר מפורש וכו', הרי מפורש דהמבי"ט מקיל עוד יותר ממהר"י בן ל"ב וכתב דכדאי הוא המבי"ט לסמוך עלי' משמע דה"ה בשני פסולים ג"כ וא"כ ה"ה בעמפ"ע פסולים. ובנ"ד הוי עמפ"ע כשר וערכאות מפי עד פסול דסתמא נכרי הי' שהעיד בערכאות דרובן נכרים. ולכאורה תמוה על הנוב"י שהקשה על המבי"ט מהא דנשים דלמא שמעו מפי כשרים ולא הקשה טפי על גוף דברי מהריב"ל ומבי"ט דב' פסולים לא אמרו בדדמי דהא מבואר בגמרא דנשים אין נאמנות אף ק' בלי קברתיו ויש לומר דנשים שאני דכח המדמה שלהם חזק ועי' ר"ן יומא פ"ד בהא דאין אומרים יעשו דברים הללו עפ"י נשים ולכן לא הקשה הנוב"י משם רק דלמא שמעו מפי אנשים, אבל בתשו' דברי חיים כתב דמהריב"ל מבואר להדיא דגם תרי נשים נאמנות יעו"ש וזה לכאורה נגד הסוגיא ובמק"א כתבתי ליישב ואכמ"ל ועכ"פ נראה שהנוב"י מקיל בשעה"ד ועיגון עכ"פ בתרי פסולים שאינם נשים א"כ יש בנ"ד צירוף להקל: ו) אך יש לחוש דלמא הערכאות גופייהו העדות שלהם היא מה ששמעו מהר' יוסף טראפף שהוא הגיד להפקיד וכת"ה הרגיש בזה. וכתב דאין לחוש לזה מסתמא כיון דערכאות יש להם סאניטעט מיוחד לזה, ואינו מוכרח דהכא כיון דלא כתבו קברתיו והענין נשתנה יש לומר דגם בזה נשתנה שלא הי' ע"י סאניטעט כלל רק א' העיד לפניהם שזה נהרג וא"כ שוב יש לחוש דהר' יוסף הנ"ל גופא העיד להם ואין כאן רק ע"א ולומר דאזלינן בתר רובא דרוב נכרים וע"כ א' מהנכרים בא להעיד לפני ערכאות ולא הרי יוסף לא נהירא לי כי אין כאן רוב כלל דאולי לא ראה נפילתו ולא ידע מזה רק הר' יוסף והוא העיד. באופן שעדיין הדבר מסופק אם ערכאות העידו מפי אחר ויש כאן ב' עדים או הר"י גופא העיד בערכאות וקצת יש לומר הוכחה דלא הר"י העיד בערכאות מתשו' שהשיב לחותנו שכבר כתב לאחיו ה' גאיטליעב כי אחיו מת ולא אמר כמי שהודיע הדברים לערכאות המלחמה ומכ"מ אין הדבר מוכרח כ"כ דכא חש להגיד ועדיין הדבר בספק. במ"ש לעיל לחוש דלמא ערכאות גופייהו מפי הר"י שמעו שו"ר בתשו' מהר"ם אלשיך סי' ק"ה כתב להדיא בכה"ג דאין לחוש דזה אותו העד שהעיד מאז דאזלינן בתר רובא דעלמא יעו"ש וא"כ יש צד גדול להקל בזה:

ז) אמנם כן אכתי יש לצרף עדות ערכאות עפ"י הסברא שכתבתי לעיל אות ג' דערכאות לא מרעי נפשייהו ואין כותבין מת רק בדבר ברור להם וא"כ גם אם נחוש שערכאות שמעו מהר' יוסף הנ"ל, עכ"פ מוכרח שהר"י הגיד אז לפניהם דברים ברורים שאין לספק כלל במיתתו כענין הזזה ממקום למקום וכיוצא או שע"כ שמעו מעד אחר שאמר דבר ברור כי ערכאות דייקי טפי. וא"כ יש ס"ס דלמא שמעו מפי אחר ויש ב' עדים ואת"ל ששמעו מפי הר"י הנ"ל ע"כ שהר"י העיד להם דבר ברור שאין לספק כלל בדדמי כי ערכאות דייקו ולא יעלו על ספר דבר שאין ברור להם. וגם יש צד שיטת הפוסקים דמסל"ת אינו אומר בדדמי והנה בעדות ערכאות אנו דנין למסל"ת כי גם המגיד להם לא נתכוין להעיד ולהתיר רק לעשות חובתו כמ"ש בספרי שו"ת אמרי יושר ח"א סי' קי"א, ואח"כ מצאתי גם בתשובת פרשת מרדכי סי' כ"ו כתב סברא זו. ובפרט בנ"ד דלא הי' ע"י שאלה וא"כ אף אם נחוש שהרי יוסף אמר כן הרי אז הגיד במסל"ת בלי שאלה. ובמסל"ת יש לצרף סברא הנ"ל ואף דהמקילים כתבו בנכרי במסל"ת קולא הנ"ל אבל באמת נראה דגם בישראל המעיד לפי תומו ג"כ הדין כן וכן מצאתי להדיא בתשו' הב"ח סי' ע"ז דלראב"י גם ישראל מסל"ת פסול או ישראל כשר נמי הדין כן ואף דהב"ח שם חולק על סברת ראבי' אבל כתב שם דבצירף צדדים אחרים יש לסמוך על ראבי' יעו"ש א"כ גם בישראל המעיד לפ"ת ג"כ יש צירוף סברת ראבי' הנ"ל:

ח) באופן דיש בנ"ד ס"ס להקל דלמא ערכאות נאמנים כל ענין דלא מרעי נפשייהו' ואף אם עדות ערכאות הוא מפי שייך יוסף שייך סברא הנ"ל וגם מטעם מסל"ת אף אם הי' העד הר"י הנ"ל. ואף אם נימא דערכאות לא עדיפי אכתי יש ספק דלמא עדות ערכאות מפי נכרי מסל"ת וכדומה לא מהר"י ושוב יש לצרף עדות ה' יוסף לעדות ערכאות ולסמוך בשעה"ד על דברי מהריב"ל ומבי"ט:

ט) וכת"ה הביא דברי הב"ח בתשו' סי' ק"ה דבכה"ג דלא אמר קברתיו אין להקל בס"ס בעגונה ועוד דהוי כשם אונס חד הוא וכת"ר הקשה עליו למ"ל ס"ס תיפ"ל דהוי רק מידי דרבנן דבדדמי הוי רק חשש דרבנן וסגי בספק א' להקל. הנה בתשו' הב"ח שם כתב להדיא דאין לתלות להקל באיסורא דאורייתא יעו"ש הרי דהב"ח חושש בזה לדאורייתא בדלא אמר קברתיו ולזה חושש נמי אף בס"ס מטעם חזקת איסור והדבר תימה כיון דקיי"ל בלא אמר קברתיו אם ניסת ל"ת הרי ע"כ דהחשש בדדמי הוא רק דרבנן. ואולי חושש הב"ח להפוסקים דסברי דאם ניסת תצא והוי מידי דאורייתא אבל לדידן דקיי"ל אם ניסת ל"ת שוב יש לומר דגם ספק א' מהני מטעם ספק דרבנן להקל אלא דבאתחזיק איסורא גם סד"ר להחמיר כמ"ש ש"ך יו"ד סי' ק"י אבל עכ"פ בסיס יש להקל כמ"ש הש"ך לענין ס"ס בדאיתחזיק איסורא דג' ספיקות מהני א"כ בדרבנן מהני עכ"פ ב' ספיקות דחד טעמא הוא, ועוד דיש לומר כיון דאמרו חז"ל אם ניסת ל"ת שוב ל"ש בזה כלל ענין אתחזיק איסורא ול"ד לשאר איסור דרבנן כיון דאפשר להפקיע איסורו ע"י נשואין וראיתי בתשו' מהר"י דוסקין ז"ל סי' ל"ט שהאריך לפלפל בזה אם היכא דניסת ל"ת הוי בכלל אתחזיק איסורא יעו"ש ובאמת הדבר מפורש בתשו' הר"ח בן או"ז סי' ר"ל דכל היכא דאם ניסת ל"ת אינו בכלל איתחזיק אסורא יעו"ש והעתקתי דברי' בספרי שו"ת אמרי יושר ח"א סי' ק"ה. ועכ"ז הלב מהסס להקל בס"ס בעגונה. ונראה עוד צד היתר כי במכתב הר' יוסף טראפף שכפי עדות אשת הרי יחיאל צווירן העתיק זאת גיסה הא גאטליעב בו כתב כי הר' יחיאל הנ"ל נפל אצלו ואינו זוכר היום ולא ראיתי הקבורה. כי הייתי מוכרח לילך משם עכ"ל. ויש לומר כיון דהתנצל עצמו שלא ראה הקבורה ע"כ הדבר ברור בעיניו שנקבר או עומד לקבורה ובכה"ג ודאי לא אמר בדדמי וכמ"ש בתשו' רש"ך ז"ל הובא בקו"ע סי' שנ"ח אם העד נתן טעם כמה לא קבר אותו הוי כאומר קברתיו יעו"ש והיינו ע"כ כיון דנתן טעם ע"ז הרי שהדבר ברור אצלו שמת א"כ ה"ה באומר לא ראיתי הקבורה. ועי' בתשו' מהר"י דוסחין סי' ל"ט אות ט"ז שפיקפק ע"ד רש"ך הנ"ל. ומכ"מ לא ראינו למי מהמחברים הראשונים שיחלקו עלי' והק"ע הביאו בסתמא להלכה ועכ"פ כדאי הוא לאיצטרופא לכל הנ"ל. ואף שעדות זה הוא ע"י העתקת ה' גאנוליעב והוא אחי המת וצריך לחלוץ לה מכ"מ לדעת הח"מ דבזה"ז שאין מייבמין גם החולץ נאמן להעיד ועי' בפ"ת סי' י"ז ס"ק כ"ז בשם מראה"צ שהסכים לזה למעשה ועכ"פ חזי לאיצטרופי להתירים הנ"ל דערכאות, ואפשר ערכאות שמעו מפי אחר והוי תרי ועוד צרופי היתר שכתבתי וכיון דאם ניסת ל"ת בכמה צדדי היתר יש להקל לכתחלה וכמו שהורה כת"ה הנני מסכים להתיר לה ב"ד של שלשה ואח"כ תחלוץ והשי"ת יורנו בדרך אמת:

תוכן העניינים

שות אמרי יושר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה