שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק
ח"ב · סימן קעג
להבחור כהלכה החריף המופלג כמר עזריאל זילבערפעלד נ"י בקראקא: בדבר השאלה בא' שהבדיל על מי דבש וסבור שהוא יין ובירך בפה"ג בשוגג ושתה הכוס אם צריך להבדיל שנית וכיון שלא בירך ברכה הראוי, וכן יש להסתפק בכיוצא בזה דשכח ולא בירך כלל בפה"ג בכוס יין של הבדלה ושתה הכוס בשוגג אם יצא, ומ"ש מדברי הח"ץ סי' קס"ח דברכת בפה"ג מעכבת הנה תשו' ח"ץ אינו ת"י כעת אך בש"ע הרש"ז ז"ל סי' רע"ב בקו"א ס"ק ב' הביא דברי הח"צ ז"ל הנ"ל והשיג עלי' דאין כוס של ברכה תלוי כלל בבפה"ג שהרי המקדש באמצע סעודתו אינו מברך בפה"ג וכו' יעו"ש א"כ משמע דגם בלא בירך בפה"ג וכדומה ברכת הנהנין של הכוס של ברכה יצא כיון שעכ"פ הוא שתה הכוס וכ"נ לכאורה מהש"ס דר"ה כ"ט ברכת הלחם של מצה וברכת היין של קידוש מהו כיון דחובה הוא מפיק א"ד ברכה לאו' חובה הוא, וברש"י שם דלאו חובה הוא למצוה שאף בכל ההניות היא נוהגת יעו"ש משמע דאין ברכת בפה"ג שייך לגוף הקידוש או הבדלה ואף דמסיק שם דגם בזה מוציא היינו דנגרר בתר גוף הקידוש אבל עכ"פ מוכח שאין זה חיוב כ"כ. אבל בש"ע רש"ז ז"ל סי' ק"ץ סעי' ד' מ"ש ויש אומרים שכל דבר הטעון כוס לא הצריכו לטעום ממנו אלא שלא יהי' גנאי לברכת היין שיאמרו שלא לצורך ברכה זו ונראית כברכה לבטלה אבל באמת היא לצורך שכך תיקנו חכמים בכל שירה הנאמרת על היין שיסדרו אותה אצל ברכת היין שהיא עיקר שירה כו' יעו"ש ומקור שיטה זו הוא ברש"י עירובין דף מ' וראב"ן ולשיטה זו מוכח דבפה"ג וכדומה ברכת הנהנין של הכוס היא חובה והטעימה היא כדי שלא תהי' נראית ברכה לבטלה יעו"ש:
ומוכח דגם בלי טעימה אינו ברכה לבטלה ממש דזה חובה לגוף הקידוש או הבדלה וזה מבואר כדעת הח"צ ז"ל ותמהני על רש"ז ז"ל שבסי' רע"א השיג על הח"ץ וכאן הביא י"א הנ"ל ששיטתם כח"ץ מבואר. והשגת הרב ז"ל על הח"ץ מהא דמקדש בתוך הסעודה אינו מברך בפה"ג דשם כבר בירך מקודם בפה"ג על כוס ששתה מקודם והוי כאלו בירך עתה בשעת הקידוש אבל כשלא בירך כלל ושתה הכוס י"ל דלא יצא ידי הבדלה וקידוש. אך לשיטה ראשונה שהביא בש"ע רש"ז ז"ל סי' ק"ץ דעיקר הברכה היא בשביל שצריך לטעום על הכוס משמע דהטעימה עיקר וא"כ י"ל דהברכה לא מעכב. ומצאתי בחידושי רשב"א עירובין דף מ' ד"ה ליתבי לינוקא. שכ' שם ודוקא שהגיע לחינוך הא קודם שהגיע לחינוך אסור דא"א מברך לבטלה וכיון שהוא מברך ואינו שותה ממנו אלא קטן שלא הגיע לחינוך כמו שלא שתה אדם ממנו יעו"ש. משמע דבלי ברכה הראוי הוי כלא שתה מהכוס והרי שתי' מעכבת לכ"ע, וא"כ נראה דלא יצא י"ח קידוש או הבדלה בלא בירך ברכת הנהנין הראוי להכוס אך כשנזכר באותו מקום ודאי יוכלו להביא לו כוס אחר ויברך עלי' ברכת הנהנין ויוצא בזה, ועי' ט"ז ומג"א סי' רע"א בזה: