שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק
ח"ב · סימן קעב
לכ' הרב החו"ב המופלג מו"ה יעקב עפפילבוים דומ"ץ בק' לאדמור יצ"ו: על דברי שאלתו בדין הבא לפני' בין אחים יורשים שאח א' בחיי אביו בכה על העליה של אביו חדרים ודר שם והבנין הי' בהסכמת אביו וטוען הבן הנ"ל כי נתן לו במתנה גמורה והאחים טוענים כי שקר הדבר ולא נתן לו רק הרשה לו לבנות ולדור שם אבל לא במתנה. והם טוענים כי אחר כמה שנים חש אביו לבל יאמר הבן שהוא במתנה לקח מאתו כתב כי בכל עת שיחזור לו הוצאת שבנה יחזיר העלי'. והוא מודה לזה רק אמר כי אביו אמר לו בפירוש שהוא רק להפיס דעת האחים והעלי' שלו במתנה והכתב הנ"ל נאבד והעתיק כת"ר גב"ע אשר להתובע ע"ז שניתן לו במתנה גמורה ודרש מאתי חוו"ד:
א) והנה בדבר הגב"ע העד הראשון שאמר ששמע מאביו שאמר לבנו הנ"ל איך גיב דיר אוועק בויע דיר גיזיבדערהייט. אין הלשון מבורר כלל מה נתן לו ועכ"פ לא עדיף מהקנה לו אויר חצירו בפירוש אף דבוודאי הוכחה הוא שכוונתו להקנות לו הבית או החצר שיבנה שם אפ"ה לא מהני כיון שאין הלשון מבורר כמ"ש הב"י חו"מ סי' רמ"ג סעי' ל"ו בשם הר"ן ועמ"ש בזה בהוספת צ"צ לש"ע הרב רש"ז ז"ל לחו"מ דף כ"ד וע"כ גם מזה הלשון ששמע העד מאביו שיקח לו הסאפיד של הסוכה כל ימי חייו אין הלשון קרקע העלי' ובוודאי נראה דאם הקנה אויר חצירו אף דהקונה בנה אח"כ והמוכר ראה ושתק לא מהני אף דהוחזיק בפני המוכר מכ"מ הוי חזקה בלא הקנאה ודוקא כשהקנה לו דבר המועיל רק שלא הי' קנין מועיל חזקת הלוקח בפני המוכר אבל הכא שלא הקנה לו בלשון המועיל כשאמר לו אויר חצירו אינו כלום. ול"ד למקנה דשלב"ל ותפס אח"כ הלוקח דמהני כמבואר בחו"מ סי' ס"ו סעי' י"ז ועי' בש"ך שם דהיינו כשידע המוכר דשם הרי עיקר הגריעותא בהקנין היא מחמת שלא הי' בעולם אבל עתה שישנו בעולם ומשכו וידע המוכר מהני דהרי הדיבור הראשון שאמר לו שמקנה לו קיים רק אז הי' דבר שלא בא לעולם ועתה בא לעולם ומשכו ואם הי' אומר לו המוכר עתה שמקנה לו ומשך ודאי הי' מועיל, לכן אף שלא אמר לו עתה הדיבור הראשון מועיל כאלו אמרו עתה שהרי לא חזר בו אבל אויר חצירו גם אם הי' אומר לאחר שקנה העלי' או אויר חצר שמקנה לו אויר חצר אינו מועיל דדשאב"מ הוא וא"כ גם דיבר הראשון ללא הועיל ועמ"ש בספרי מ"פ לחו"מ סי' ס"ו סעי' י"ז שם בענין פירות דקל הנ"ל להשיג על קצה"ח בזה: ב) ובהיות כן שעדות עד הראשון אינו כלום וע"כ ממילא גם עדות העד השני שאמר ששמע מאביו שאמר איך האבע שוין לבני אוועק גישענקט ער זאל בויען אויף דעם הויז אף שלשון זה לפענ"ד מועיל ול"ד לאויר חצירי מכור לך כיון דאמר בפירוש ער זאלל בויען הוי כמו הקנה לו חצירו לשום עליו מבורר כלל למתנת זוזין דמהני אף דל"ד ממש הרי בחו"מ סי' רי"א איתא הקנה לו אויר חצירו ל"מ אא"כ הקנה לו חצירו להכניס בה זוזין וכן כל כיוצא בזה יעו"ש משמע אף שאינו ממש כלשון הזה מהני כעין שכ' המרדכי ב"ק דכל היכא דאמרינן בש"ס כגון דא היינו אף שאינו דומה ממש ועונ"ש בזה בספרי טל תורה ב"ק קט"ז וגם יש לומר דלשון הודאה מהני אף שאין הלשון מבורר ע"כ וכדאי' כה"ג בחו"מ סי' רי"ד סעי' א' בהג"ה ועיי"ש בסמ"ע בשם רשב"א אבל עכ"פ הוי רק הודאה בפני ע"א א"כ אפילו להמחבר סי' פ"א סעי' ו' דהודאה בפני ע"א מהני אף שלא אמר העד שהודה בפניו ובפני עוד אחר דלא כש"ך שם אבל עכ"פ ל"מ רק לחיוב שבועה והרי אין האב לפנינו שישבע והכא לענין קרקעות ע"א זוקק לשבוע רק מדרבנן ול"ש מחשויל"מ ואפילו אם הי' בזה שבועה דאורייתא ל"א מתוך גבי יורשים זולת אם האב נתחייב שבועה בחייו שבועה דאו' בב"ד כמ"ש בנה"מ סו"ס ס"ט:
ג) אמנם מ"ש כת"ר בשם הנברר מצד היורשים כיון דלש"ך לא הוי הודאה בפני ג"א כלום אם לא שאומר שהודה לפניו ולפני אחר והיורשים מוחזקים יכולים לומר קיי"ל כהש"ך א"כ אף אם הי' עד הראשון עד גמור בלשון מתנה לא הי' מועיל. ולא ידעתי מאי פסיקא לי' דהרי כפי הנראה זה הבן התובע דר על העלי' א"כ בסד"ד הוא נקרא מוחזק ואין מוציאין מידו כמ"ש הרא"ש בתשו' כלל א' וכ"כ בנה"מ בכללי תפיסה אות כ"ב וכן בתשו' תשורת ש"י סי' ר"ס אפילו היכא דלא הוחזק שני חזקה כיון שמוחזק עתה בסד"ד אין מוציאין אף בקרקע יעו"ש. לכן גם מ"ש הנברר הנ"ל דגם לדעת המחבר הנ"ל אין ההודאה כלום כיון דלא אמר להעד אתה עד הרי יכול לטעון משטה ואנן טוענין ליתמי לדעת הש"ך בס' פ"א דגם בלא תבעו שייך השטאה כל שאינו דרך הודאה גמורה ויכולים היורשים לומר קי"ל אינו ברור כיון דהתובע מוחזק. אבל טפי יש לומר דהי' יכול לטעון טענת שלא להשביע דזה לכאורה לכ"ע באם לא הי' דרך הודאה גמורה אבל גם בזה יש לדון מכח דברי רשב"ם וכמה פוסקים הובאו בש"ך חו"מ סי' פ"א ס"ק ל"ה דל"ש השבעה רק בהלוואה ולא בפקדון ונ"ד כפקדון דמי וגם יש לדון בנ"ד דאפשר אינו הודאה כלל כיון שלא הי' בפני התובע וגם זה תלוי בפלוגתת הפוסקים ועי' קצה"ח סי' פ"א ס"ק י' ולדינא אין נ"מ דכיון דעד הראשון אינו כלום אף אם עדות הודאה יועיל הוי רק ע"א ואינו כלום:
ד) ולכאורה כל ענין התווכחות הנ"ל למותר שאף אם הי' לתובע העלי' הנ"ל עדים על מתנה גמורה מהעלי' הרי נתן אח"כ כתב לאביו שבאם יחזיר לו הוצאותיו יחזיר העלי' אבל כפי הנראה אין שום עדים שראו הכתב הנ"ל רק זה התובע מודה וא"כ הוא אומר שאביו אמר לו בפירוש שהוא רק לפייס את אחיו ונאמן ע"ז במיגו שהי' מכחיש אם באמת הי' לו עידי מתנה וגם בלא"ה אף אם הי' עדים שראו הכתב הנ"ל יש לומר דאינו מועיל כלל דאין זה שטר מכר כלל רק אם יתן לו הוצאות יחזיר העלי' ויוכל לחזור בו מזה ואפילו אם נחשוב זה כשטר מכר הרי לא קיבל מעות ושטר בלי מעות אינו קונה כלום זולת במוכר שדהו מפני רעתה כדאי' בחו"מ סי' קצ"א. באופן דאי הי' עידי מתנה להבן לא הי' נגרע כוחו מחמת הקוויטל אבל כבר נתבאר שאין עידי מתנה להבן התובע העלי':
ה) והנה בענין הנ"ל שכה"כ שהבן שבנה העלי' כבר החזיק ודר כמה שנים לכאורה הרי הוא נאמן בלא עדים שאביו נתן לו במתנה העלי' הנ"ל לאחר שבנאה או קודם שבנאה ואמר לו שמקנה לו לבנות שם ויהי' שלו במתנה והקוויטל הנ"ל לא יבטל המתנת כמ"ש לעיל. אך כפי הנראה שהאב לא הקפיד על בניו והי' יושבים אצלו ובכה"ג אין חזקה לבן בנכסי האב כמבואר סי' קמ"ט סעי' ו' ודבר זה תלוי בראות עיני הדיינים ועי' ט"ז ונה"מ שם: ו) וע"ד טענת הבן התובע הנ"ל שאף אם לא יזכה בעלי' מכח המתנה עכ"פ מגיע לו הוצאה והשבח נראה כיון דכוונת הבן היי לדור בו בעצמו וגם כסבור שלשם מתנה נתן לו עכ"פ כיון להשביח לאביו ואינו מגיע לו השבח כמ"ש בנה"מ סי' קס"ד ס"ק י"א אך ההוצאה מגיע לו כפי הקוויטל ואין בזה משום רבית במה שדר בהבית כי לא הי' בתורת הלוואה, אך בזה יש לעיין בדבר ההוצאה נראה דצריכין לשלם ההוצאה בשיוי המעות שהי' אז ולא כמעות דעתה ול"ד להלוואה דאף שהוזל המעות והופחת משלם כדעתה דהטעם הוא דהוי כהלוה סאה והוזל כמ"ש תוס' ב"ק דף צ"ח אבל בנ"ד אין כאן הלוואה דהא אם הי' נשרף העלי' לא הי' משלם לו אינו הלוואה כמ"ש נה"מ סי' קס"ד ס"ק י"א א"כ החיוב עכשיו כשרוצין ליקח מאתו העלי' צריכין להחזיר לו הוצאה והיינו כמעות שהוציא אז. ואחר כל אלה יותר טוב לפשר בין האחים: