אור ברסלב
שות אמרי יושר ח"ב › סימן קסא

שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק

ח"ב · סימן קסא

סימן קס

לכ' הרב הגאון המפורסים פאר היחס כש"ת מו"ה דוד מנחם באבאד נ"י אבד"ק טארנאפאל:

ע"ד שאלתו בענין נשתטית אשר האריך כת"ר בפלפול רב להתיר לבעל לישא אשה אחרת ע"י היתר ק"ר ודרש מאתי חוו"ד בזה והנני להשיב בקצרה אחרי שום עיון על קונטריסי'. והנה מה שהקשה כת"ר על רמ"א שבס' א' הביא ב' דיעות אם גזר רגמ"ה במקום מצוה ולא הכריע א"כ מאיזה טעם הקיל בנשתטית. ובעניותו הטעם פשוט דנשתטית אינה ראויה לאישות ולדור עמה בשום אופן דאין אדם דר אם נחש בכפיפה אחת אבל במקום ביטל מצות פו"ר כגון שהה עמה י' שנים ולא ילדה הרי עכ"פ ראוי' לתשמיש וגם יש עוד טעם נוסף בנשתטית שא"א לה לטהר לבעלה כלל אף ע"י פקחות כמ"ש הב"ח באהע"ז סי' קי"ט מתשו' ר"ש שהשיב כראבי' וכ"כ רש"ל בתשו' סי' ס"ה, ומה שתמהו האחרונים ע"ז מהא דנדה י"ג דשוטה פקחות מתקנות אותה כבר כתבתי בספרי מ"פ אהע"ז סי' קי"ט ליישב קושי' זו וא"צ לכפול הדברים. וכת"ה כתב ליישב קושי' הנ"ל דטעם רמ"א בנשתטית משום דעכ"פ הוי מום גדול כמו נכפה כמ"ש מהרי"ט בתשו' סי' קי"ג וכיון דבכה"ג באיש כופין לגרש ה"ה באשה כמ"ש בתשו' הרא"ש הוב"א באהע"ז סי' קטו"ז, ולענ"ד נשתטית עדיף יותר דאינה ראוי' לאישות כלל. ומה שהקשה כת"ר ע"ד הרא"ש הנ"ל דמה מדמה אשה לאיש הא באשה י"ל על הבעל דנסתפחה שדה כמ"ש תוס' כתובות ע"ז חילוק זה, הנה למעיין בתשו' לק"מ דשם מבואר דעפ"י שורת הדין באשה שנולדו בה מומין נסתפחה שדהו וכשבא לגרשה צריך ליתן לה כתובה ואף למאי דתיקן רגמ"ה דאין האיש מגרש אלא לרצונה מכ"מ לא העדיף כוחה מכח האיש שבודאי אינו מגרש רק לרצונו ואפ"ה בנולדו לו מומין גדולים כמו נכפה כופין אותו וכולי האי לא ייפה רגמ"ה כח האשה מכח האיש יעו"ש כל לשונו והעתיקו גם בנוב"י מה"ת אהע"ז סי' ק"ד וא"כ מה בכך שנסתפחה שדהו מכ"מ סברא הוא שרגמ"ה לא העדיף כח האשה מכח האיש ואם הי' הדבר דין תורה שאין האיש יכול לגרש רק ברצונה כגון באונס ומוציא ש"ר בזה י"ל נסתפחה שדהו וא"י להוציא אף בנולדו בה מומין אח"כ ועיין בכתובות דף ל"ט במשנה אבל הכא מה"ת יוכל לגרשה תמיד רק רגמ"ה תיקן שלא לגרש רק לרצונה ומסברא לא ייפה כחה מכח האיש, אמנם כל אריכות בזה בפלפולים אך למותר שהלכה פסוקה הוא דכשכטית מתירין ע"י ק"ר:

אך עיקר הדבר בנ"ד הנה לא פשוט בדברי כת"ר אם האשה הנ"ל הגיעה לגדר שטות ובפ"ת סי' א' הביא מתש' הגאון ר' יצחק אייזיק ז"ל מטוקטין שכ' דגדר שוטה בזה יש לסמוך על שיטת הרמב"ם דאף בשוטה פ"א מהדברים אף שאינם מאותן השנוים בחגיגה יעוי"ש ובזה יש להקל, אף דהוי פלוגתא דרמב"ם ורא"ש דיש לדון בחדרגמ"ה בספק להקל כמ"ש כת"ר. ולענ"ד כראה עוד טעם להקל דהנה הרמב"ם ז"ל פ"ג מה' נערה בתולה ה"ט פסק האביעא דגמרא בהוציא ש"ר בנישואי אחיו לקילא דפטור ממלקות וממון ואם רצה לגרשה מגרש יעו"ש ובמשל"מ תמה דהתינח לענין קנס ומלקות דמספק אין עונשין וגם ספק ממון להקל אבל לגרש הרי ספיקא דאורייתא לחומרא, ולענ"ד י"ל לפימ"ש במנ"ח מ"ע תקנ"ח דבאונס דכתיב ולו תהי' לאשה אף דכתוב לשון הוי' ע"כ דמחיוב לישא אותה ויתחייב בשאכ"ע כי כל המצוה הוא לטובתה וכן במוציא ש"ר, רק במוש"ר בלא"ה מחיוב מקודם יעוי"ש שהוכיח כן מהחינוך שם. ובס' שיח יצחק למס' מכות ט"ו הקשה בהא דאמרינן באונס שגירש אם כהן הוא לוקה ואינו מחזיר למה לוקה הא המ"ע הוא רק לקדשה כדכתיב ולו תהי' והרי קידש ולא בעל אינו לוקה ויוכל לקדשה יעוי"ש, וזה שגיאה דפשיטא דמ"ע דלא תהי' לאשה היינו שישאנה כמ"ש המנ"ח הנ"ל וכ"מ בכתובות דף ל"ט דאונס שותה בעציצו היינו נשיאין. ולפי"ד גם במוצא ש"ר אם הדבר ספק אם מותר לגרשה הרי עכ"פ אינו מחיוב בכסות ושאר דזה הוי ספק ממון להקל והוא מוחזק ורוצה לגרשה וכיון דעכ"פ פטור משו"כ מטעם ספק ממון שוב יכול לגרשה דכל עיקר איסור הגירושין הוא רק היכא שהדבר לטובתה שמחיוב בשכו"ע כמ"ש המנ"ח הנ"ל ויהי' איך שיהי' מסתמא הי' לרמב"ם ז"ל איזה מקור לזה דבספק רשאי לגרש, והשתא לא יתכן לומר דרגמ"ה העדיף כח האשה יותר מכח האיש היכא שמה"ת אינו רשאי לגרשה בספק מותר לגרשה מכ"ש בחדרגמ"ה דלא החמיר רגמ"ה בספק כעין שכ' הרא"ש בתשו' הנ"ל לענין נכפה. אמנם בנ"ד בקונט' כת"ר כתב שיצתה מדעתה והיתה דוממת ואינה מדברת והרופאים אומרים שלא טוב עשה שהשיאה והלכו לב"ד לגרשה והב"ד שברבוב לא רצו לגרשה. והנה מזה שהב"ד לא רצו אינו מבורר כלל אם הגיעה לגדר שטות כי שמא החמירו הב"ד כמ"ש גם כת"ר, רק כת"ר העמיד יסוד דטעמא דרמיא בנשתטית משום דהוי מום גדול א"כ לא בעינן דין שוטה כלל רק שיהי' חולאת שלפי דברי הרופאים הוא מום גדול כנודע, וכפי הנראה ממכתב כת"ה היא ענין מחלת מרה שחורה ואולי הוא מיחוש הכערווין המצוי בזמנינו מאוד ובנוב"י מה"ת אהע"ז סי' ק"ד החמיר בזה וכתב ומה בכך שמוחה כואב ואינה יכולה לילך בשוק וכו' בשביל זה אינה ראוי' לתשמיש ומה הענין זאת האשה לנכפית ששם יש סכנה לשמש עמה יעו"ש. והנה כפי מ"ש בחת"ס ז"ל באהע"ז סי' קט"ז גם נכפה בזמן הזה אין סכנה כפי דברי הרופאים: ועכ"ז הלא נתפשט המנהג להקל בנכפה ר"ל לגרש בע"כ או לישא אחרת. ואף לנוב"י ז"ל סי' ק"ד דמחמיר בגירושין בע"כ בנכפה ופירש דברי הרא"ש רק באופן לכופה עד שתאמר רוצה אני מכ"מ נראה דלהתיר לישא אחרת ע"י ק"ר מתירין.וכ"כ בתשו' רד"מ אהע"ז סי' א' יעו"ש ובתשו' שבספרי מ"פ סי' קי"ט העליתי להתיר בכה"ג באשה שהיתה חולנית כמה שנים במחלת האינסטריקא שבעת שתאחזינה היא כיוצאת מדעתה בבכיות ושחוק משונה יעו"ש ועכ"פ הדבר צריך גבול ותלוי בראות עיני ב"ד אם אינה ראוי לדור עמה ולאשר לא העתיק כת"ר משפט הרופאים עליה ע"כ הנני נשען בזה על כת"ר אם כפי ראות עינו ורוח בינתו אי אפשר לדור עמה וכמו ענין נכפה גם אני מסכים להתיר להאברך הנ"ל לישא אשה אחרת ע"י השלשה גט וכתובה ותל"מ:

תוכן העניינים

שות אמרי יושר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה