שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק
ח"ב · סימן קנט
לכ' ידי"נ הרב הה"ג החו"ב עצום בכח"ת מו"ה משה אלחנן אלטער שליט"א מו"ץ דק"ק לבוב:
בדבר ענין השאלה בא' שנשא אשה זה כמה שנים בחזקת בריאה ואחר הנשואין הכיר בה שיש בבטנה חתך גדול ועתה נתוודע שבימי נעורת מחמת חולי חתכו הרופאים האם שלה והיא אין רצונה להתגרש בשום אופן אם יש להתיר לו לישא אשה אחרת וכת"ה פלפל בזה בחכמה דלדעת תוס' א"צ גט כלל באיילונית דהוי מקח טעות ובנ"ד הוי איילונית שאינה ראוי' לילד רק לדעת רמב"ם מקודשת מה"ת ובתשו' נוב"י מה"ת אה"ע ס' ע"ח הובא קושי' עצומה על שיטת הרמב"ם ז"ל מסנהדרין ס"ט דהוכיח הש"ס שם דאזלינן בתר רובא בד"נ מהא דבת ג' שנים מתקדשת וחייבין עלי' משום א"א ודלמא איילונית היא הרי דאיילונית הוי קדושי טעות ובנוב"י שם תירץ דכל הטעם דרמב"ם כיון דהוא מום גדול הי' לו לבדוק ומדלא בדק סבר וקיבל ובקטנותה א"א לבדוק דאין הסימן ניכר. ולי צ"ע מלשון תוס' קדושין ד' דיה דלא אתי' שכ' דיש סימני אילונית דאפשר להכיר בקטנותה כגון סימן דקופה עבה ואין שפולי מעי' כנשים יעו"ש דמשמע דגם בקטנותה ממש יכולין לבדוק דהא תוס' שם קאי לענין מכר ולכ"ע בת יום א' יש לה מכר ונסתר לכאורה תירוץ הנוב"י, ושו"ר בשעה"מ פ"ב מה' אישות דהביא דברי תוס' הנ"ל וכ' דכוונת תוס' בקטנות היינו בת שית אבל מקמי הכי א"א להכיר שום סימן יעו"ש. ועפי"ד נוב"י אלו דן כת"ר דטעמו דרמב"ם הוא רק משום דאפשר לבדוק דאזיל לשיטתו דסימני אילונית כולם בעינן וא"כ עכ"פ בנתקדשה כשהוא גדולה קצת הי' אפשר לבדוק ומשו"ה מקודשת ובנ"ד הרי לא הי' אפשר לבדוק כלל דאף אם הי' רואה בטנה חתוך קצת לא הי' עולה על דעתו שחתכו האם שלה א"כ גם לרמב"ם אינה מקודשת. ולי צ"ע דלפי"ז גם בנתקדשה כשהיא נערה יתכן דלרמב"ם אינה מקודשת כלל כגון שלאחר ל"ה שנים לא הביאה שערות דבכה"ג גם כשאין בה שום סימן הוי אילונית כמבואר ברמב"ם פ"ב מה' אישות להדיא וא"כ לשון הרמב"ם שכ' סתם דמקודשת סתום טובא דמשכחת לה דלא תהי' מקודשת בקטנותה ממש וגם בגדלותה בגוונא שכתבתי ועכ"ז יתכן דהא מלתא דלא שכיחא ולא מיירי מזה. ועפ"י יסוד הנ"ל דמשכח"ל גם להרמב"ם אילונית שאין לה שום סימן רק דלא הביאה שערות יש ליישב קושי' הח"ס ס' קי"ז ס"ק י' על הרמב"ם ז"ל דאילונית יש לה תוספות דהא עכ"פ לשיטתו אין לה דדים והוי מום. ובבית מאיר נדחק שם לומר דמיירי בקידשה ע"ד כן שיהי' בה מומין ולהנ"ל משכ"ל בגוונא שכתבתי דקידשה סתם ולא הי' בה שום סימן אילונית רק כשהגיעה לרוב שנותי' לא הביאה שערות. וכת"ר כתב לתרץ קושי' הנ"ל מסנהדרין ס"ט לפי"ד נוב"י שהקשה בח"ל נימא אדעתא דהכי לא קידשה ותירץ כיון דהאיש מוציא לרצונו א"י לומר כן דהא יכול לגרשה והקשה עלי' כת"ר מסנהדרין ס"ט דאמרינן באילונית אדעתא דהכי לא קידש אלא דשם בקטנה בת ג' מיירי דאבי' מקבל גיטה ולא היא ואבי' אינו מקבל בע"כ ואין בידו לגרשה בע"כ עד שתגדול. ולא אדע היכן מצא זה כ"ת ואדרבא בתוס' גיטין כ"א ד"ה שכן מבואר דיכול ליתן גט לאב גם בע"כ דאב יעו"ש אך דברי כ"ת יש ליישב דהקושיא קאי על ניסת דאין האב מקבל גיטה והוא אינה מתגרשת בהיותה קטנה שאין לה יד. אך בעיקר קושיתו על נוב"י לפי הבנתו דהא דסנהדרין ס"ט הוא מטעם דאדעתא דהכי לא קידש כפשטות הגמרא א"כ תקשה טובא על נוב"י שם שכ' דבדבר התלוי בדעת שניהם לא אמרינן כן או דלא אמרו כן רק לענין יבמה דהוי רק לאו ולא בא"א דבמיתה כמ"ש תה"ד וא"כ האיך יפרנס הא דסנהדרין ס"ט דמיירי בא"א אבל הדבר ברור דהנוב"י ז"ל לשיטתו שם בתשו' הנ"ל דח"ל לא הוי מקח טעות דסברא שיערב לו כמ"ש הר"ן וע"ז הקשה הנוב"י דעכ"פ בעומד וצווח לאחר שנודע לו שאין רצונו בח"ל נימא דאדעתא דהכי לא קידשה והוא כעין דוגמא דאמרינן בב"ק ק"י ביבמה שנפלה לפני מוכה שחין אף דל"ש בזה מקח טעות דנעשה אח"כ וע"ז מחלק כל הני חלוקי שכ' שם אבל באילונית הוי מקח טעות לגמרי דאין אדם מתרצה בזה דלא אזיל שם בשי' הרמב"ם הנ"ל או כתירוצו בס' ע"ח דבקטנותה הוי מקח טעות כיון דא"א לבדוק וע"ז פריך הש"ס ודלמא אילונית ואדעתא דהכי לא קידש והיינו דהוי מקח טעות ממש משא"כ בח"ל דאפשר שיערב לי אף שהוא באיסור וז"ב בכוונת הנוב"י ז"ל: ובעיקר סברת נוב"י ז"ל דבאיש ל"ש לומר אדעתא דהכי לא קדיש כיון דיכול לגרשה הנה כעין זה ממש אשכחן בכתובות ע"ה רבא אמר הכא באשה חשובה עסקינן דאמר לא ניחא לי דאיתסר בקרובותי' וברש"י שם דאמר לא ניחא לי באשה נדרנית וגט נמי לא בעינא למיתבא לה דאיתסר באמה ואחותה יעו"ש הרי דבאינה חשובה לא מצי למימר לא ניחא לי באשה נדרנית כיון דבידו לגרשה וזה ממש סברת הנוב"י ושם כמי אין מקח טעות כיון דהתיר לה החכם רק משום לא ניחא וכיון דבידו לגרשה לא איכפת לי' וא"כ גם בענין ח"ל דלא הכיר בה יש לחלק בין אשה חשובה או לאו ודברי הש"ס הנ"ל מובא גם באה"ע ס' ל"ט ותמהני על הנוב"י שלא העיר מזה כלל וגם בזה צל"ע מ"ש בנוב"י שם דבאשה שנתקדשה לאסור לה ולא ידעה שוב ל"ש סברא זו והוי קידושי טעות דהא אין בידה שתתגרש דהא בש"ס הנ"ל פריך אדה סיפא דקתני וכו' ליתני אינה מקודשת ובאדם חשוב ומוכח דבאדם שאינו חשוב שפיר מקודשת משום דיכולה להתגרש אף שאין בידה. ושו"ר בחכמת שלמה שם שתמה באמת על הש"ס מאי מדמה אשה לאיש ותירץ דאם ידור עוד יכופו ב"ד להוציאה יעו"ש וא"כ במומר דמיירי הנוב"י שפיר י"ל כסברתו לפי דברי מהרי"ק שורש ס"ג דלפי טעמא בכפי' בגט לרמב"ם במומר אין לכוף יעו"ש וא"כ בשאר ח"ל כגון אשה שנתקדשה לממזר ולא ידעה שפיר הוי קידושין כיון דב"ד כופין כסברת הנוב"י ז"ל ועכ"ז יש לומר דבזה"ז שאין כח ב"ד יפה לכוף שפיר י"ל אדעתא דהכי לא קידשה נפשה וגם לפי"ז גם בח"ל שקידש איש אחת מח"ל ולא ידע באשה חשובה יש לומר שאינה מקודשת ודוק. ולכאורה קשה לפי הנ"ל מה פריך בש"ס ב"ק ק"י ביבמה שנפלה לפני מוכה שחין תיפוק בלא חליצה דאדעתא דהכי לא קידשה נפשה הא ב"ד כופין אותו לחלוץ ול"ש לומר אדעתא דהכי אבל כבר הרגיש בזה בהגמ"ר ותירוץ דא"כ קרא דלא תחסום ל"ל יעו"ש והארכתי בזה בספרי מ"פ לאה"ע ר"ס ק"מ יעו"ש אך אם באנו לדמות האי דינא דח"ל שלא הכיר בה להא דכתובות ע"ה הנ"ל שוב מוכרח משם דגם בא"א נאמר אדעתא דהכי לא קידשה וגם ל"א סברא דתלוי בדעת שניהם שכ' הנוב"י דהא שם נמי הכי הוא ואפ"ה באשה חשובה אמרינן דאדעתא דהכי לא קידשה ויש לחלק:
ובעיקר קושי' שבנוב"י הנ"ל על הרמב"ם מסנהדרין ס"ט לענ"ד הי' נראה לתרץ דהנה סברת הנוב"י הנ"ל בטעם הרמב"ם כיון דמום גדול הוא ולא חשש לבדוק סבר וקיבל ועפ"י סברא הנ"ל ניחא נמי קושי' הח"מ סי' קי"ז דעכ"פ הוית בע"מ שאין לה דדים נמי יש לתרץ כיון דלא חשש לבדוק משום איילונית ע"כ דסבר וקיבל אף שהוא אילונית וממילא דנתרצה נמי אף שאין לה דדים דבהאי מום ע"כ נתרצה ועכ"ז אנו רואין שאין לה כתובה ואם סבר וקיבל א"כ גם כתובה צריך ליתן לה וע"כ דאינו ברור כ"כ רק לענין תוס' שחייב א"ע אמרינן סברא זו וכן לענין הקדושין להרמב"ם אבל הכתיבה אין יכולין להוציא ממנו דנהי דעפ"י הרוב הוא כן מכ"מ יתכן שע"ז המיעוט לא נתרצה בזה ואין מוציאין ממון עפ"י הרוב והשתא שפיר מוכח בסנהדרין שם דהולכין בד"נ אחרי הרוב ואף דהוי כמו מיעוטא דמיעוטא דדלמא לא אילונית ודלמא הוא מהרוב שמתרצין כיון שלא בדק מכ"מ י"ל דאם נימא דאין הולכין בד"נ אחרי הרוב אין חילוק בין מיעוטא למיעוטא דמיעוטא, ועמ"ש בזה בספרי שו"ת אמרי יושר ח"א סי' קל"א וא"ש:
ועתה אבוא לנ"ד דלכאורה הי' נראה דהכא לכ"ע מקודשת בוודאי ול"ד כלל לענין אילונית אף דאינה ראוי' לילד דגם להפוסקים דאילונית הוי מק"ט דלכאורה מוכרח דאין הטעם משום זה לחוד דאינה ראוי' לבנים דא"כ בניסת למי שיש לו בנים תהי' מקודשת דהא לא איכפת לי' בבנים וכל הפוסקים לא חילקו כלל בזה כדמוכח בתוס' ריש יבמות שדחקו טובא בהא דאילונית אינה מתייבמת הא הוי קידושי טעות והא משכח"ל בניסת למי שהי' לו בנים ואח"כ מתו וע"כ דאין חילוק ע"כ נראה הטעם דאילונית ל"ח לביאה דאין לה תאוה כלל ומתקשה בשעת תשמיש מחמת צער כמ"ש רש"י יבמות פ' א"כ בנ"ד שאינה אילונית רק שניטל האם שלה שפיר חזיא לביאה ואינה מק"ט כלל ואפשר דגם מום לא הוי דמחוסר אבר מבפנים לאו מום מיקרי כמ"ש הרמב"ם פ"א מה' א א"ב הי"א ויש להוכיח כן מדברי הב"ש ס' קנ"ד ס"ק כ"ג דניסת לב' אנשים ושהתה עמהם י' שנים ולא הי' לה בנים וניסת לשלישי דאין לה כתובה היינו בניסת למי שאין לו בנים אבל ביש לו בנים או אשה יש לה כתובה יעו"ש הרי דעקרה ל"ד לאילונית וע"כ מטעם הנ"ל ונ"ד כעקרה דמיא. אבל מצאתי בחי' הרשב"א ז"ל יבמות ס"ה שהקשה בהא דניסת לג' שאין לה בנים תצא שלא בכתובה דמ"ש מאילונית דתצא שלא בכתובה אף למי שיש לה בנים ותירץ כיון שזו אינה וודאי לכן מי שיש לו בנים אינו יכול לטעון עלי' משא"כ דהוי ודאי גם למי שיש לו בנים הוי מקח טעות יעו"ש עוד דמבואר מדברי' דאם הוי ודאי עקרה א"צ גט כלל כמו באילונית יעו"ש הרי דאינו מחלק כלל בין עקרה לאילונית וא"כ בנ"ד שאינה ראוי' לילד בוודאי אף שאינה אילונות הוי מק"ט וא"צ גט כלל לרוב הפוסקים אף שיש לו בנים והדבר חידוש למאוד דלפי"ז גם מי שיש לו בנים ולקח אשה שנחתך האם שלה ולא ידע הוי קידושי טעית אף שאינה אילונית כלל ויש לה שערות, אבל רבינו הרשב"א ז"ל אמרו וצריכין לקבל דברי' באימה א"כ בנ"ד כיון דלרוב הפוסקים א"צ גט כלל א"כ עכ"פ מותר לגרשה בע"כ או לישא אחרת ע"י צירוף ק"ר כמנהג כמ"ש כת"ר בשם גליא מסכת שהובא בפ"ת סי' ל"ט דבספק קידושין לא תיקן רגמ"ה ז"ל, ואף שבספרי מ"פ לאה"ע סי' ל"ט הבאתי מתשו' מהרי"ל סי' צ"ו דמפורש להיפוך מכ"מ בנ"ד דלרוב הפוסקים הוי קידושי טעות ודאי דיש להקל רק דלישא אחרת כבר נהגו להתיר רק ע"י ק"ר ע"כ גם בזה יש לעשות כן, וכתובה ותוס' אין לה כמ"ש כת"ר כיון דידעה מקודם ואף דבנ"ד בעל ושהה עמה זמן רב דבכה"ג מסופק בהפלאה סי' קי"ז אם יוכל לגרשה בע"כ ועמ"ש בזה בספרי מ"פ סי' קי"ז, מכ"מ בנ"ד נראה דל"ש הא דידע ומחיל דלא הי' אפשר לו לדעת זאת וכל הטעם דבעל ושהה משום דידע ומחיל ועכ"פ ע"י היתר ק"ר ודאי דרשאין לו להתיר לישא אחרת: