שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק
ח"ב · סימן קנד
להר' הה"ג מו"ה ישכר דוב דערשאוויטץ נ"י:
ע"ד השאלה בהשכיר בהמה מבכרת לגוי ובתוך זמן השכירות ילדה אם היא קדוש בבכורה ומע"כ האריך בזה בשיטות הפוסקים בענין שכירות ליומא ממכר היא ואני איני רואה שום ספק בזה דהדבר פשוט בסוגיא דע"א ט"ו דלקולא שכירות לא קניא ומה"ט השוכר פרה מישראל אסור להאכילה כרשיני תרומה וכן המשכיר בהמה לגוי ועובד בה בשבת הישראל עובר משום שביתת בהמתו דאו' וע"כ דשכירות לאו קנין הגוף היא כלל. ומ"ש מע"כ עפי"ד הרא"ש בתשובה הובא בטור חו"מ סי' ר"ס דהשוכר הוי כשותף למשכיר יעו"ש ולכן בשוכר פרה אסור להאכילה כרשיני תרומה משום חלק המשכיר דקאכלה בתרומה אבל לענין בכור דאימעוט שותפות עכו"ם ג"כ הוי כשותפות. ליתא דהא דכ' הרא"ש שם דהוי כשותף היינו משום דנשאל בראובן שקיבל שמעון בביתו לדור עמו ומעלה לו שכירות ואם נמצא מציאה היא של שניהם אבל אם זה לבדו בבית בשכירות הכלי כשלו לענין מציאה אבל לא עלה ע"ד הרא"ש מעולם שהשוכר הוא שיתוף לקנין הגוף של בית המשכיר, וגם לענין ק"פ נראה פשוט אף למ"ד ק"פ כקה"ג דמי בשכירות מודה דל"ה כקה"ג ודוקא מוכר שדהו בזמן שהיובל נוהג בו מיקרי ק"פ גמור ולר"י כקה"ג וכ"כ בתשו' ב"ש או"ח סי' צ"א דלא כמקו"ח סי' ת"מ דמדמה שכירות לק"פ וכה ראיתי בתשו' בי"צ או"ח סי' י"ג דמביא ראי' דשכירות גרע מק"פ מהא דע"ז ט"ו דאף במקום שנהגו להשכיר לא לבית דירה אמרו מפני שמכניס בה ע"ז וקמפרש ומסיק בגמרא משום דשכירות ל"ק והא האי אתיא כר"מ כמבואר בע"ז כ"א ור"מ אית לי' בב"ק ק"פ כקה"ג דמי עי"ש, אמנם הטעם שנתן הבי"צ שם משום דשכירות בית אם כפם אזדא לי' לא הוי ק"פ גמור ליתא דא"כ במשכיר שדה דל"ש נפולה ושריפה עי' תוס' ב"מ ס"ד ע"ב ד"ה ולא ושפיר הוי קה"ג והא בגמרא ע"ז אמרי והא שכירות שדה דבסריא דגזירה לגזירה הוא כו' עי"ש דמבואר דמה"ת מותר להשכיר שדה בא"י והא האי משנה ר"מ היא וא"כ דבשכירות שדה הוי כקה"ג עובר משום לא תחנם מה"ת וע"כ דשכירות לכ"ע לאו כקה"ג אף שכירות שדה והן אמת שבחינוך מ"ע צ"ד נראה דסובר דגם שכירות בתים ושדות אסור בא"י להשכיר לגוי מה"ת מלאו דלא תחנם יע"ש וצע"ג שהיא נגד הסוגיא הנ"ל:
ובעיקר החקירה הנ"ל אם למ"ד ק"פ כקה"ג גם שכירות מיקרי קנין הגוף, כבר העיר המהרי"ט בתשו' ח"ב חו"מ סי' פ"ג והניח בצ"ע יעו"ש. ומהגמ' הנ"ל דשכירות בתים ושדות מותר מה"ת מוכח נמי דשכירות ליה כקה"ג אפי' למקצתו דא"כ הי' אסור משום לא תחנם מה"ת וא"כ לענין בכור פשוט דקדוש בבכורה מה"ת. והנני מוסיף להביא ראי' לזה דהא בע"א ט"ו לס"ד שאלה קניא ושכירות קניא הרי דשאלה ושכירות כי הדדי ופרש"י שם דשאלה קניא להתחייב באונסין לכך הוי כדידי' ולמסקנת הגמ' השתא דאמרת שכירות ל"ק גזירה משום שאלה ומשום שכירות הרי דשאלה ושכירות כחדא נינהו שכירות משום ק"פ דאית לשוכר בגוי' ושאלה משום חיוב אונסין והשתא אם נימא דלענין בכור שכירות קניא דעכ"פ הוי כשותף, א"כ גם שאלה קניא והשואל בהמתו לגוי וילדה בתוך זמן שאלתה פטורה מבכורה והא מבואר להדיא ביו"ד סו"ס שכ"א דעכו"ם שקיבל בהמה מישראל וקיבל עליו אחריות חייבת בבכורה עיי"ש, והוא מוכרח בבכורות י"ז בסוגיא דצ"ב דמקבל צ"ב יעו"ש וכיון דשאלה דהיינו חיוב אחריות אמרי' ל"ק לענין בכורה ה"ה שכירות דהא שקולים נינהו כנ"ל והלום ראיתי ברמב"ן ז"ל במלחמות פ"ק דשבת סי' ז' כ' הא דלא משכיר אדם כלי בע"ש אתיא כב"ש דסברי שביתת כלים אסור מה"ת ולכך בע"ש אסור שלא יכנוס שבת בעודו במלאכה הא בחמישי מותר בשכירות יום אחד ושאלה מותר אף בע"ש שלא הוזהרו על שביתת כלים רק במלאכת ישראל דומיא דעבד ואמה התושבים שעושים מלאכה לעצמן כישראל יעו"ש ומבואר מדבריו הבדל בין שכירות לשאלה דשכירות כיון דמקבל שכר הו"ל כמלאכת ישראל ואסור מה"ת אבל שאלה כיון דמשאיל לו בחנם העכו"ם לעצמו עושה ונפלאתי מגמ' ע"א ט"ו הנ"ל דגזירה משום שכירות ושאלה הרי דתרווייהי אסירי מה"ת וא"כ בשביתת כלים לב"ש מאי הבדל יש בין שכירות לשאלה. ונראה ליישב דלגבי כלים כיון דאין לו למשאיל הנאה של כלום הו"ל כל המלאכה שעושה הגוי לצורכו ואין הישראל עובד אבל בשאלת בהמה כיון דעכ"פ השואל חייב במזונות והו"ל הנאה פורתא למשאיל נהי דחייב באונסין כיון דרוב הנאה שלו כמבואר בב"מ צ"ד ע"ב בתוס' ד"ה דקיימא באגם עכ"פ הנאה פורתא אית לי' למשאיל ושפיר אסור מה"ת דהו"ל כעושה בשביל ישראל כיון דגם הישראל נהנה וא"ש ושו"ר בתשו' בי"צ או"ח סו"ס ל"ב הביא דברי הרמב"ן הנ"ל והקשה מהא דאסרו להשאיל בהמה ועפימ"ש ניחא, והבי"צ שם הביא מהרמב"ן דגם שכירות כלים מותר לב"ש במשכיר באמצע שבוע וליתא דלא התיר הרמב"ן רק במשכיר באמצע שבוע שיחזור לו קודם שבת אבל בשאלה מתיר לגמרי אף שיעבוד בה בשבת וע"כ לחלק כנ"ל, ולדינא בנידון השאלה ברור דיש קדושת בכורה על הולד: