שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק
ח"ב · סימן קנג
ע"ד הדו"ד בא' שמכר סחורה לחבירו בכסף אדראן שלקח ממנו וגם סטימותא באופן שהסחורה נקנה ללוקח כדין, והלוקח הניח הסחורה בארגז אשר קנה אצל המוכר עם הסחורה וגם ראה ומדד הלוקח כל הסחורה כמה שקנה והונחה בהארגז הנ"ל, ונסגר הארגז והמפתח ניתן ללוקח והמוכר התחייב שהוא יתן הסחורה על הבאהן וישלח לו הרעציפיס וכמובן אחריות הדרך אין על המוכר כלל, והלוקח תובע כי בא הסוחרה לידו והי' כמות שהניח הארגז והי' סגור בשני מסגירות וכשפתח הארגז ראה שנחסר כמה סחורה. וגם טוען ששקל הסחורה והי' כמו המשקל שנתנו על הבאהן באופן שאצלו ברור שלא נעשה שום דבר על הבאהן רק בבית המוכר שהי' הסחורה איזה ימים פתח מי הארגז והוציא מהסחורה ותובע הלוקח מהמוכר שישלם לו בעד הסחורה שנחסר לו. והכה זה ודאי אם נחסר על הבאהן אין אחריות על המוכר כלום. אבל אם נחסר בבית המוכר הנה הב"י חו"מ סי' קצ"ח כתב באם הניח הלוקח הסחורה אצל המוכר לא הוי שומר כלל אפי' שומר חנם לא הוי כיון דלא אמר לו שמור לי יעו"ש והביאו בנה"מ סי' רצ"א. אך היינו בהניח סתם אבל בנ"ד שנתחייב המוכר מתחילת המקח שהוא יעמיד לו הסחורה לבאהן נראה ודאי שקיבל עליו שמירה וגם הי' מונח במקום שצריך שמירה ומוכח מענינו שנתכוין הלוקח שישמרנו המוכר ובכה"ג ודאי הוי שומר חנם כמ"ש נה"מ סי' הנ"ל, ולכאורה צריך לישבע כדין שומר חנם שאינו ברשותו ושלא פשע בה. אבל נראה דהא דשומר צריך לישבע מה"ת היינו כשהדבר ברור שלא החזיר הפקדון בזה צריך לישבע כל הנ"ל אבל הכא המוכר טוען שיוכל להיות שלא נחסר כלל מהסחורה והלוקח משקר מה שטוען שנחסר ובזה ל"ש כלל שבועה דאורייתא והרי בטוען החזרתי לך הפקדון כשהפקידו בלי שטר נשבע רק היסת כמובאר סי' רצ"ו ואין זה מענין שבועת שומרים כלל א"כ הכא אף שטוען שמא כשבע שאינו יודע ופטור. אבל יש לדון בזה כיון דהלוקח טוען ברי שעל הבאהן לא נחסר וע"כ בבית המוכר נחסר והמוכר טוען איני יודע אולי לא נחסר לך כלל הוי כא"י אם פרעתיך דחייב כיון דבבירור הפקיד אצלו, ושוב ממילא אין לפטור המוכר זולת אם ישבע שבועה דאורייתא שאינו ברשותו ושלא פשע בה:
אמנם לכאורה דבר זה תלוי בפלוגתא דרבוותא דנמו"י פ' השואל כתב כיון דשומר אינו חייב משעת משיכה רק בשעת פשיעה הוי ח"י אם נתחייבתי ומה"ט בשאלה לחצי יום ושכרה לחצי יום והמשאיל אומר בשעה שהי' שאולה מתה והשואל אומר איני יודע פטור ולא הוי כא"י אם פרעתיך יעוש"ה א"כ ה"נ בנ"ד לכאורה אינו מחיוב כלל לישבע שלא פשע בה ושאינו ברשותו רק שבועת היסת ע"י טענת ברי של הלוקח אבל דין שבועת שומרים ליתא בהא כיון דטוען שאולי נאבד על הבאהן הוי טענת החזרתי דאינו שייך לשבועת שומרים וגם כשטוען ספק מהני לטענה זו לדעת הנמו"י. אמנם היש"ש וש"ך סי' רצ"א החליטו דהוי כא"י אם פרעתיך ואפילו אם נימא דשומר אינו חייב רק משעת פשיעה הרי עכ"פ עליו להחזיר הבהמה וכשטוען א"י אם החזרתי הוי כא"י אם פרעתיך. ובקצה"ח סי' ש"מ ס"ק ד' החזיק בדעת הנמו"י עפי"ד בסי' פ"ו דעל נפקד אין שום חיוב השבה כלל וכל היכא דאיתא ברשותא דמרא איתא והמפקיד אם רוצה בפקדון הולך לבית השומר ולוקח פקדונו עיי"ש שהאריך בזה, ואני תמה מאד על דבריו דלפי שיטתו נפקד שטוען א"י אם החזרתי הפקדון פטור וזה נגד המשנה בפ' הגוזל דף קט"ו וטוש"ע סי' ע"ה הפקדתי אצלך ולא החזרת והלה אומר איני יודע חייב יעו"ש ולית מאן דפליג בזה. ונראה בהבנת דברי הנמו"י ז"ל דודאי כששומר טוען א"י אם החזרתי לך הפקדון חייב כמו בהלואה דלזה ודאי נשתעבד משעת משיכה לחזור הפקדון בכל עת שיתבענו המפקיד. אך כ"ז אם הפקדון ישנו אצלו אך אם הפקדון יגנב אצלו או נאבד או מתה הבהמה והוא שואל ע"ז לא נתחייב בהשבה כיון שאין הבהמה בידו רק נתחייב בשעת הגניבה או בשעת מיתה כיון דעכ"פ הוא מתה בבירור דיש עדים או ישבע ע"ז שמתה שבועת התורה, ורק ספק אימת מתה זה הוי כא"י אם נתחייבתי לך דפטור, ולדעת ריטב"א שהובא בקצה"ח שם אפי' למ"ד שומר נתחייב משעת משיכה היינו אם יחי' אונס אח"כ נתחייב למפרע אבל עיקר החיוב משעת אונסין והוי תמיד א"י אם נתחייבתי אבל זה כשהדבר נאבד ואינו בעולם אבל להחזיר גוף הדבר כשהוא בעין זה ודאי לכ"ע נתחייב משעת משיכה ולכך כשטוען א"י אם החזרתי היינו שאינו יודע אם החזיר הפקדון אם לא החזיר והפקדון אצלו זה לכ"ע הוי א"י אם פרעתיך והיינו הדין דסי' ע"ה הנ"ל וזה ברור א"כ בנ"ד ודאי צריך המוכר לישבע שבועה דאו' שאינו ברשותו ושלא פשע בה דעל ספק חזרה לחוד אינו יכול לפטור א"ע אף לכמו"י דלענין חזרה הוי א"י אם פרעתיך ודוקא כשודאי מתה או שנשבע שבועת התורה שמתה והספיק אם מיתה זו פוטרתו או לא הוי א"י אם נתחייבתי לך אבל על גוף החזרה הוי א"י אם פרעתיך:
והנח בנה"מ סי' רצ"א ס"ק כ"ח ובחדושים שם העלה להלכה כש"ע וש"ך הנ"ל דבשומר הו"ל א"י אם פרעתיך רק במסר לאחר ברשות בעלים כיון דלא הו"ל למידע ואין שום פשיעה בזה מהבעלים פטור דגם בא"י אם פרעתיך בלא הו"ל למידע פטור וגם סברת הש"ך שם מטעם משואיל"מ ל"ש בלא הו"ל למידע אבל כשהפקיד בלי רשות אף למי שרגיל להפקיד חייב יעו"ש, וצ"ע דבסי' דש"מ פסק בש"ע בפירוש בשאלה לחצי יום ושכרה לחצי יום ומתה כשהמשאיל טוען ברי והשואל טוען איני יודע פטור כשנשבע שמתה והרי הוי א"י אם פרעתיך והש"ך בסי' רצ"א נשען ע"ד תוס' ב"מ צ"ז דדוקא בשאל שנים וא' מתה כיון דמחזיר, א' הוי א"י אם נתחייבתי, אבל בבהמה אחת חייב יעו"ש ובאמת בתוס' מבואר להיפוך דאף בבהמה אחת פטור וכ"ה בש"ע סי' דש"מ וע"כ דהוי כא"י אם נתחייבתי וכן פסק בס' שערי בינה שער י"ב דין ט"ז, ודבר נה"מ צ"ע אך זה ברור דכ"ז במתה ודאי או שנשבע ע"ז אבל בספק חזרה כמו בנ"ד לכ"ע הוי א"י אם פרעתיך וכשהלוקח טוען ברי הוי א"י אם פרעתיך. אך צל"ע קצת בטענת הלוקח אם הוי ברי ממש דאף דמצד הסברא כל שהחותמות יפים ודאי לא נלקח על הבאהן, אבל הכא הרי גם המוכר טוען שלחתי הארגז חתום כמו שהניחו הלוקח אצלי. ואם באפשרי שהמוכר או מי מאנשי הבית פתח התיבה והוציא מקצת סחורה וחתם כבתחילה א"כ גם על הבאהן אפשר להיות כן. אך טענת הלוקח שהמשקל הי' כמו שהונח על הבאהן זה לכאורה כדבר ברור שלא נחסר על הבאהן אף שבאפשרי להוציא מקצת סחורה ולהניח תמירתו נייר וכדומה למלאות המשקל אבל הרי לפי דברי הלוקח לא נמצא שם נייר וגם בלעדי זאת קשה לכוין המשקל כבתחילה דהרי לא יתכן לשקול על הבאהן עוד הפעם ע"י הגנב ע"כ ודאי הוי טענת ברי כמ"ש לעיל. והנה כ"ז בנ"ד שכבר נגמר הקנין לגמרי והוי באחריות הלוקח רק המוכר הוי כש"ח כפי הענין בנ"ד כמ"ש אבל לפי המנהג שקונין סחורה אצל מי בלי משיכה וגם אין הסוחרה מיוחדת כלל רק לשלוח הסחורה כזו שבכה"ג הדבר ברור שכל אחריות אפילו אונסין ממש על המוכר עד שיתננו על הבאהן ואינו מדין שומר כלל רק כך הוא המסחר כשנחסר מהמשקל וכפי דברי הלוקח הי' החותמות שלימים ונראה שלא נחסר מהבאהן בזה צריך המוכר לישבע ברור ששלח הסחורה בשלימות אבל כשאינו יודע בבירור הוי כא"י אם פרעתיך לכל השיטות וזה פשוט. וצל"ע אם שלח המוכר ע"י בע"ג לבאהן אם מהני שבועת המוכר שחתם התיבה והניח בתוכה הסחורה בשלימות כיון שיתכן שהבע"ג על הדרך פתח התיבה והוציא מהסחורה וחתם אח"כ כבתחילה אבל יש לומר דאם ניחוש לזה שוב גם טענת הלוקח ע"י הבאהן אינו ברור והוי כשניהם טוענין שמא דפטור ואין מוציאין מד המוחזק זולת אם טוען הלוקח שלא נחסר מהמשקל מכפי שהונח על הבאהן דלכאורה זה הוי טענה ברורה וגם אם שלח המוכר ע"י הבע"ג בלתי חתום שוב הוי ודאי כטענה ברורה של הלוקח ע"י חותמות של הבאהן אף שלא נתברר ע"י המשקל ואולי יש לומר כיון דהוי מעבר לרבים וע' ביו"ד סי' קי"ח דתעבר לרבים הוי כשתי חותמות:
ויש לעיין עוד בזה מענין שומר שמסר לשומר עי' חו"מ סי' רצ"א, ואף דאין דרך איש נכבד ליסע בעצמו על הבאהן וידע הלוקח שישלחנו ביד בע"ג והוי כמו רועה דדרכו למסור לברזולא מכ"מ יתכן שהמוכר הי' מחיוב לנסוע עם הבע"ג וצ"ע לדינא בזה כי אפשר הי' רשאי המוכר לסמוך ע"ז שהוא מעבר לרבים ובפרט כשחתום וכן מסתבר קצת כפי הנהוג עכשיו: