שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק
ח"ב · סימן קנא
להרב החריף ובקי מו"ה אלי' חיים בראף נ"י בהאאג:
ע"ד אשר שאל במי שלוה מחבירו בהאלאנד מארקין אשכנז שהיו לו למלוה במזומן זה כמה שנים ועתה רוצה לחזור לו מארקין כהנ"ל, ועוד שנית בא' שלוה מחבירו לפני י' שנים אלף רובל שלא הי' לו למלוה במזומן רק קנאם בעד מעות האלאנד ועתה רוצה להחזיר לו במעות רוסיא שכמעט אינם שוים כלום. והנה לענין מארק אשכנז הדבר פשוט שמשלם במארקיו אף שהוזלו, אך לענין הרובל שכמעט אינם שוים כלל בזה צל"ע באם לוה סתם ולא התנה לשלם במעות הרי מבואר בחו"מ סי' ע"ד דאף בנפסלו לגמרי דזה נותן לו מטבע שהלוהו ובתשובה כתבתי להוכיח מדברי תשו' חת"ס יו"ד ס' קל"ד דוקא במטבע מכסף ונחושת שעכ"פ הנסכא שוה בזה אף נפסל לגמרי הרי שוה לנסכא והוי אבל בבאנקנאטען בנפסלו לגמרי אינם כלום רק ניירא בעלמא אין זה תשלומין כלל וכעת מצאתי שכן כתב בהגהות חכמת שלמה למהרש"ק ז"ל בחו"מ ס' ע"ד בסם הג' ר"מ ז"ל מפרעסבורג דבאנקנאטען הוי כמו שטרות ובלוה שטרות ונפסלו לכ"ע צריך לשלם דמיהן ומהרש"ק כתב דזה אמת בנפסלו אבל בהוזלו גם בשטרות כן בלוה שטרות והחזיר שטרות כאלה מאותו הלוה אף שהוזלו הוי כמו סאה בסאה עיי"ש א"כ שכמעט אינם שוים כלל כידוע יש לדון כן. אך בתשו' חת"ס אה"ע ס' ס"ה בתשו' הגאון מהר"ם בנע"ט ז"ל שם נראה דאינו מחלק כלל בין באנקנאטען למטביעות דגם בבאנקנאטען אף שנפסל לגמרי כל שלא התנה לשלם במעות או שלא נכתב ת"כ בזה הוי כהתנה כיון דהמנהג לכתוב לשלם במזומנים משלם לו הבאנקנאטען אף שנפסלו לגמרי, ואולי הג' ר"מ ז"ל לשיטתו דסובר דבאנקנאטען דינם לגמרי כשטרות אף לענין שאין נשבעים עליהם שבועה דאו' לכן מחלק גם בזה בין באנקנאטען למטביעות אבל כל האחרונים פסקו דלא כותי' בזה ומשביעין על באנקנאטען שבועת התורה אפשר גם בזה דמי למטביעות לגמרי, אך מצד הסברא נראין דברי הגר"מ ז"ל ומהרש"ק נכונים עכ"פ לענין זה דנפסלו דשוב אינם כלום ובזה ל"ד למטביעות שיש בהם שיוי נסכא, ומדברי החת"ס ס' קל"ד נראה לכאורה כן וע"ע בחת"ס חו"מ סי' ס"ב כתב ג"כ דידוע דלוה מטבע ונפסל כל דאית לי' אורחא למישן משלם לו מטבע שהלוה יעו"ש והא אנן קיי"ל להדיא גם בלית לי' אורחא לשם משלם לו מה שנפסל וע"כ משום דהח"ס מיירי שם בבאנקנאטען כתב כן ואולי החת"ס לא נחית לזה רק באית לי' אורחא למישן לכ"ע הדין כן אבל בלית לי' אורחא למישן בהלוה מטבע או פרקמטיא לדעת רמב"ם וראב"ד ורוב המורים משלם לו מטבע היוצא דוקא כמו שכתב בתשו' מהר"ם בנע"ט ז"ל הנ"ל רק דבש"ע איפסק כהרא"ש דבכל ענין כשלא התנה לשלם במעות אף בנפסל לגמרי משלם לו מטבע שהלוהו, וכן יש לפרש דברי' ביו"ד סי' קל"ד א"כ להלכה גם בבאנקנאטען כן. ומכ"מ צ"ע להלכה כי דברי מהרש"ק ז"ל מסתברים למאוד. ולדברי מהרש"ק הנ"ל בשטרי רוסיא שהם כמעט נפסלו לגמרי אפשר דצריך לשלם מטבע היוצא עתה כפי שהי' שוה או הבאנקנאטען בשעת הלואה. אך לענין ווארקען אשכנזי שהם רק הוזלו בזה גם מהרש"ק מודה. וע' ש"ך חו"מ ס' רצ"ב ס"ק ט' שכ' במעות מותרין דנשתמש בהם דנעשה לוה ולא שואל ונ"מ בנפסל המטבע דצריך לשלם מעות היוצא ובנה"מ שם ביאר דכוונתו בנפסל לגמרי יעו"ש והדבר תימה דהא גם בנפסל לגמרי מחזיר לו כמו שהלוהו ואולי מיירי הש"ך בבאנקנאטען וכמהרש"ק הנ"ל ודוק. מיהו לראה דגם למהר"ם בנע"ט ז"ל עכ"פ הא דמשלם כמטבע שהלוהו גם
בבאנקנאטען היינו כאותן באנקנאטען שהי' אז אבל כשרוצה לשלם בבאנקנאטע אחר כגון ברוסיא שרוצה לשלם מטבע היינו באנקנאט הממשלה הנוכחית והוא לוה באנקנאטען של הבאר שנתחלף לגמרי צורת השטרות והאותיות שהי' כתוב עלי' זה לכ"ע אין תשלומין דהא כל הענין דמשלם לו כמטבע שהלוה אף דנפסל דהוי כסאה בסאה והוזל כמ"ש התוס' וסאה בסאה והוזל נמי משלם לו עכ"פ כאותה הסאה אבל בנתחלף הצורה והאותיות אין זה כלל מה מה שהלוהו אפילו בלא נפסלו לגמרי אין זה תשלומין. והנה בגזל מטבע ונסדק אינו מחזיר לו מה שגזל אף בישנו בעין אך בנמחק הצורה צל"ע והדבר במחלוקת שנוי כמ"ש בקצה"ח ס' שפ"א ס"ק י"א אך בשטר ובאנקנאטע בנמחק הצורה נראה דלכ"ע א"י לומר הש"ל כי בזה הצורה עיקר וא"כ ה"ה לענין הלואה בכה"ג וכן בנתחלף הצורה לגמרי כי בבאנקנאטען הרי הצורה עיקר ועמ"ש בספרי מ"פ לחו"מ סי' שס"ג סעי' א' בזה, ולמהרש"ק הנ"ל לענין באנקנאטען דבהוזל דוקא מחזיר לו כאותן שהלוהו שכ' דגם בשטרות כשמחזיר לו מאותו לוה מהני צל"ע במי שלוה באנקנאטען ממדינתנו ואז הי' כתוב עליהם מדינת אסטרייך אונגארן אם יוכל להחזיר באנקנאטען שכבר ניתן עליהם החותם דייטש אסטרייך שהרי בזה יצא אונגארן מהחוב והוה כאולי לוה שטרות שהי' חתום בשני לוין והחזיר בלוה אחד דנראה דלא הוי חזרה. אך למהר"ם בנע"ט דאפילו בנפסלו לגמרי בבאנקנאטען מחזיר אותן שלוה א"כ מכ"ש בהוזלו אף שניתן עליהם החותם הנ"ל, ובכלל נראה דהוי סד"ד והמוחזק יכול לומר קי"ל בזה וטוב לפשר כי אין בידינו להכריע. ומצד הסברא דברי מהרש"ק נכונים:
ב) והנה במכל הענין דמשלם לו מטבע שהלוהו בנפסל או בהוזל בתבעו בעת היוקר ולא רצה לשלם לו ועתה הוזל בזה פליגו מהרש"ל וש"ך ס' ע"ד. מיהו נראה דכל פלוגתתם הוא רק בדחאו בכך ושוב דעדיין לא נעשה גזלן דהרי עכ"פ לא אמר לו שלא ישלם ועי' חו"מ ס' קע"ו סעי' י"א אבל בלא רצה לשלם ולא אמר לו שישלם למחר וליומא אחרינא בזה נראה דנעשה כגזלן ממש ומשלם כשעת היוקר כבשעה שעיכבו וגזלן דאע"ג דגם בגזילה גופא נמי אמרינן הש"ל היינו כשמחזיר לו מה שגזלו דוקא אבל בהלואה כל שמחזיר לו כעין שהלוהו סגי כתוס' ב"ק צ"ז וא"כ כיון שלא רצה להחזיר לו נעשה גזלן שוב ל"ש הש"ל כלל דהא אין החפץ והמטבע בעין ובזה ל"ש כלל הש"ל. וראי' מהא דאה"ע סי' קי"ד סעי' א' בחייב עצמו לזון בת אשתו ועיכב אם המזונות הי' בזול והוקרו או להיפוך משלם כשעת הגזילה הרי אף דמקודם הי' כעין הלואה ובהלואה סאה והוזל משלם כדהשתא מכ"מ בעיכב נעשה גזלן ומשלם כשעת הגזילה וה"נ ממש בנ"ד. וראיתי בתשו' חת"ס חו"מ ס' כ"ח דעל פלוגתת רש"ל וש"ך הנ"ל הביא מתומים שהקשה על רש"ל מי גרע דחיית לך ושוב מגזלן שאומר לו הש"ל יעו"ש והדברים תמוהים דהא בגזלן ל"ש הש"ל רק כשמחזיר לו החפץ שגזלו ממש ועיינתו בתומים שם ולא ראיתי כלל מה שהביא החת"ס בשמו ולענ"ד פשוט דלך ושוב לא הוי גזלן עדיין אף שקבע זמן לפרעון ולא שילם באמרו שישלם למחר וכדומה אבל בלא רצה לשלם כלל הדבר ברור דנעשה אז כגזלן ומשלם כשעת הגזילה כמו באה"ע סי' קי"ד הנ"ל בעיכב דשם ודאי הוי כגזלן דמזונות קצוב לכל יום ובלא נתן באותו יום הוי כגזלו וה"ה בהלוואה כשאמר שאינו משלם. ומ"ש בחת"ס שם להחזיק בשיטת מהרש"ל משום דגם מבטל כיסו של חבירו חייב הנה דברי החת"ס בזה בענין מבטל כיסו של חבירו צ"ע כמ"ש במ"פ לחו"מ ס' רצ"ב וגם לכאורה בהלוואה הרי יש בזה משום רבית כמ"ש הש"ך חו"מ ס' פ"א ושבו"י יו"ד ח"א ס' ס"ד ועמ"ש בספרי שו"ת אמרי יושר ח"א סי' קמ"ט: