אור ברסלב
שות אמרי יושר ח"ב › סימן קנ

שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק

ח"ב · סימן קנ

סימן קמט

לכ' ידידי הרב הגאון המפורסים מו"ה עקיבא סופר שליט"א אבד"ק פרעשבורג יצ"ו:

יקרתו הגיעני נכון בצירוף הגב"ע בדבר העגונה אשת האבערלייטנאבט פעלזנער ותשובתו הרמתה אשר השיב הד"ג בזה והנני להשיב בקצרה הנלע"ד: א) הנה עדותו של ר' מרדכי מאנדעל מה שהעיד בשם ר' יעקב סעקעלי כפי הגב"ע שבא אלי' ר' יעקב סעקעלי וסיפר לו במסל"ת בתוך שאר דברים שאיש אי בשדי המלחמה שמו אבערלייטנאנט פעלזנער מנייטרא. והוא מבאטאליאן הארבעה עשר נפל במלחמה והי' אצל הלוי' של זה האבערלייטנאנט גם ראה מקום קבורתו. הוא עדות מספיק אף שלא זכר שמו כי שם משפחתו ושם מלאכתו ושם עירו ג"כ יספיק ובפרט ע"י בדיקה בעיר נייטרא כי לא הי' שם איש אחר בכינוי שם הנ"ל, וגם כיון שידוע שזה הי' בבאטאליאן הארבעה עשר הרי הוכחה שזה הוא בעלה של העגונה וע' תשובת פרשת מרדכי ס' כ"ב. והנה כפי הנראה שזה הר' יעקב סעקעלי אף שהוא ישראל הוא מפסולי עדות כמ"ש כתר"ה רק הר' מרדכי אמר שהגיד במסל"ת ובזה יש לדון קצת לפי דברי המבי"ט המובא בק"ע סי' רכ"ח דלא סגי בזה שאמר ישראל שהנכרי הגיד לו במסל"ת רק אם אנחנו נדע שכן הוא עפ"י הסיפור שמספר לנו מה שאמר בשמו יעו"ש מכ"מ בנ"ד שהוסיף הר' מרדכי במסל"ת בתוך שאר דברים הרי ביאר להדי' שהי' בקישור דברים ובזה גם המבי"ט מודה. ועוד דבתשו' גאו"ב סי' י' הובא בפ"ת ס"ק ע"ח כתב דישראל המעיד מפי נכרי לכ"ע ל"ב כלל שיאמר שהי' מסל"ת והכא כיון דה' יעקב הוא מפס"ע ונראה מעדותו של ה' מרדכי שידע מזה והעיד שהי' במסל"ת ובתוך שאר דברים א"כ עדות זה מספיק:

ב) אך בדבר העדות שהעיד אח"כ הר' יעקב הנ"ל לפני הב"ד שהזמינוהו להעיד ולברר דברי'. הנה בזה העדות יש קצת סתירה לעדותו שהעיד בראשונה במסל"ת לפני ה' מרדכי נראה שהוא בעצמו ראהו שנפל במלחמה ובפני ב"ד העיד שזה הגיד לו הבע"מ במסל"ת כי ה' פעלזנער הנ"ל נפל במלחמה והראה לו המקום שמתעסקים בקבורתו של הנ"ל. ובעצמו עבר במקום הזה וראה אנשים מתעסקים בסתימת קבר אחד ואמרו לו כי זה הקבר של האבער לייטנאנט פעלזנער וכהד"ג בתשובתו כתב דאף שעכשי' הגיד ע"י שאלה מהב"ד כיון דבתחילה הי' מסל"ת גם עתה נאמן כמ"ש ב"ש סי' י"ז ס"ק מ"א. ויש לדון קצת בזה דבתשו' מהרשד"ם כתב דוקא באותו מעמד אבל אח"כ יש לחוש שמא רוח אחרת עמו ושבקי' להימנותא יעו"ש והכא בנ"ד מסתמא הי' לאחר זמן ותלוי בפלוגתא דלרא"ם הובא בב"ש שם אף לאחר שנה מהני ובט"ז שם הביא דברי הרא"מ בלי חולק נראה דהכי ס"ל. אבל בנ"ד אין נ"מ דאדרבא למהרשד"ם דלאחר זמן כששאלוהו אינו כדון במסל"ת א"כ אין להשגיח כלל בעדות שאמר לפני להב"ד רק על עדות שהעיד לפני ר' מרדכי שהי' במסל"ת. ומה שהעיד אח"כ אינו נאמן כלל לחזור מדברי' הראשונים ואף דכל עד טרם שהעיד בב"ד נאמן לומר מבודה הייתי מכ"מ היכא דאינו נאמן רק במסל"ת נראה דאם העיד מקודם מסל"ת ואח"כ חזר מדברי' ואמר באופן אחר שלא במסל"ת אין בחזרתו כלום דמה שאומר שלא במסל"ת משקר כמבואר להדיא בתשו' מרן הב"י בתשו' דיני מסל"ת סי' ח', א"כ בנ"ד יש להתיר העגונה עפ"י עדות ה' יעקב שתגיד לראשונה במסל"ת. אך לפי דברי הרא"ם ז"ל דאף לאח"ז מיקרי מסל"ת ובפרט בנ"ד דבא לפרש דברי' הראשונים ואינו סתירה כל כך דבזה הכריע בס' מראה"צ הובא בפ"ת ס"ק ס"ו כהרא"ם וא"כ ממילא דע"י הביאור שהוסיף עתה במסל"ת שוב אין לסמוך על עדותו שהעיד בראשונה שהרי אם גם עתה הוא מסל"ת נאמן לחזור בו ובפרט לפרש דברי' והדבר פשוט דלרא"ם אף אם שאלו אחר לאח"ז לא האיש שהגיד לו בראשונה במסל"ת ג"כ יקרא מסל"ת כמ"ש בק"ע אות מ"א וא"כ יש עלינו לדון בהיתר עגונה הנ"ל לפי עדותו של ה' יעקב לפני הב"ד:

ג) והנה במה שאמר שהבע"מ אוממאן סיפר לו במסל"ת כי נפל במלחמה ה' פעלזנער הנ"ל האבערלייטנאנט של באטאליאן ארבעה עשר גראסטראפיקאנט מכייטרא ובזה המקום מתעסקים בקבורתו. לכאורה גם זה עדות מספיק שאף שלא אמר העד קברתי' כיון שאמר שמתעסקים בקבורתו הרי טילטלוהו כבר לשם וזה הוי כקברתי' אף שהוא בעצמו לא טילטלו רק ראה אחרים מטלטלים אותו או שמע מפיהם במסל"ת שמתעסקים בקבורתו סגי כמ"ש בתשו' הריב"ש הובא בב"י סי' י"ז דקברתי' לאו דוקא אלא שמעיד שנתעסקו בו אחרים בהא סגי דהשתא ליכא למיחוש למידי יעו"ש:

אבל יש לפקפק קצת דדלמא ה' אוממאן הנ"ל לא הי' מסל"ת ומה שאמר ה' יעקב שה' אוממאן סיפר לו במסל"ת אינו מספיק לפי שיטת המבי"ט סי' רכ"ח הנ"ל ומה שכתבתי לעיל אות א' מדברי גאו"ב בס' י' דישראל ששמע מפי נכרי א"צ כלל לומר שהי' מסל"ת וגם בט"ז שם מקיל למעשה גם בישראל ששמע מנכרי מכ"מ יש לומר דטעמו היינו דישראל יודע שאין הנכרי נאמן רק במסל"ת וכשמעיד בשמו מסתמא הגיד לו במסל"ת כי באופן אחר לא יבוא להעיד אבל בנ"ד שזה ה' יעקב מפס"ע ומחלל שבת דל"ש סברא זו שוב יש לחוש דלמא שאלו כסברת הב"ש דדרך ישראל לשאול על ישראל חבירו ובאם הי' ע"י שאלה הרי אינו מסל"ת דאף דמחלל שבת דינו כנכרי היינו לענין עדות אבל בזה הדין שאם ישראל שאל לנכרי על ישראל אחר דלא הוי מסל"ת אין נ"מ דגם מחלל שבת ישראל הוא כמובן וע' בפ"ת ס"ק ע"ט שהביא דברי ס' מראה"צ שהכריע כהחמ"ח ועכ"פ לדידן דקיי"ל לא בעי קישור דברים וגם שאלת כותי לכותי לא מגרע כח מסל"ת פשיטא דאין לחוש בסתמא שמא לא הי' דברי כותי הראשון במסל"ת יעו"ש א"כ הכא בישראל מחלל שבת יש לחוש דלמא שאלו דהרי שאלתו מגרע כח מסל"ת וסברת הגאו"ב דמסתמא כשמעיד הי' מסל"ת לא שייך באיש כזה המחלל שבת. ועכ"ז מאחר שאמר בפירוש שהי' מסל"ת אף שבמבי"ט פיקפק בזה מכ"מ מתשו' תה"ד סי' רל"ט מבואר דמהני ופשטות דברי הט"ז משמע דישראל המעיד מפי נכרי סתמא מהני משמע דסובר הטעם דל"ח שמא שאלו א"כ גם בנ"ד יש להתיר עפ"י עדות זה:

ד) ועוד נראה שהרי העיד ה' יעקב שעבר במקום וראה אנשים מתעסקים בסתימת קבר אחד ואמרו כו כי זה הוא הקבר של האבער לייטנאנט. ובזה נראה דאף אם שאל מהם מה הוא הקבר הזה והם השיבו לו כי הוא של האבער לייטנאנט הנ"ל ג"כ הוי כמסל"ת ול"ד כלל לשאלת איה חברינו דשאל על יהודי וע' בתשו' מהר"ם אלשיך ס' קי"א בשאל על ספינה שנאבדה והי' בתוכה יהודים דאין זה מגרע כח מסל"ת כיון דהשאלה הי' על הספינה יעו"ש. ובנ"ד עדיפא מזה דשם יש לומר כששאל על הספינה מה נעשה בה הוי כשואל על היהודים כיון דהי' יהודים בספינה אבל הכא אם שאל על הקבר אף אם שאל מי נקבר שמה איננו כשואל על יהודי וזה אין לחוש ששאל על ה' פעלזנער והם השיבו לו שנקבר שמה כי אין לנו לחוש רק באמר סתם פלוני אמר לי שמת פלוני יש לומר דהי' ע"י שאלה ששאלה אותו עלי' וע"ז הי' התשובה אבל הכא מה שאמרו זה הוא הקבר של ה' פעלזנער יתכן רק על מי הוא הקבר ואין לחוש לשאלה אחרת מסתמא וע' בה"ט ס"ק נ"ה מתשו' מבי"ט ס' ק"ה אם מתוך שיחת הגוי השני נראה שהראשון הי' מסל"ת לכ"ע מהני:

ה) וכהד"ג כתב להקל עפ"י פנקס היומי של ה' יעקב ששם נכתב כל המאורעות והי' גם מאורע זה נכתב שמה בין שאר המאורעות וע"ז דן כבודו כיון דהוא לא ראה רק כתב מה ששמע והוי כעד מפי עד הכותב לזכרון בעלמא דלא מהני כמ"ש הב"ש. והנה כפי הגב"ע נראה שהעיד בפי' לפני הב"ד ולחזק דברי' הראה גם פנקס שלו הכתוב מאז א"כ כיון שעדותו מועיל לא נצרך כלל לצרף פנקס שלו שהרי סגי בעדותו הן מה שהעיד אז לפני ה' מרדכי הן מה שהעיד אח"כ בב"ד. ואם אולי לא נזכר כלל מגוף הדבר רק מה שראה בפנקסו נהי דלדברי הב"ש אינו מועיל ואין סומכין על עמפ"ע מ"ש לזכרון אבל שוב סגי בעדות שהעיד בפירוש לפני ה' מרדכי שאז לא העיד מפנקסו ועכ"פ הפנקס אינו מגרע ובגוף דברי הב"ש ע' בית מאיר שפיקפק עלי' דגם בכה"ג מהני, וע' בהגמ"ר פ' האשה קמ"א סי' קכ"ד מבואר דאף עמפ"ע בכתב כשר יעו"ש דנראה דלא מיירי בכותב עדותו לב"ד בדרך עדות. אמנם בנ"ד א"צ לזה הכתב כלל מאחר שהעיד בפה מאז לפני ה' מרדכי וגם עתה הגיד לפני הב"ד בלי הפנקס כ"ה מלשון הגב"ע. ואם נחוש שאינו מועיל עדותו עתה לב"ד מחמת שהי' ע"י שאלה כדעת מהרשד"ם א"כ עכ"פ מהני עדותו הראשון כמ"ש לעיל. ומ"ש כה"ג אם לצרף גם המכתבים מבע"מ ומאפיציר שהודיעו לה במכתב ממיתת בעלה בקישור דברי תנחומין שנראה מתוך המכתב שהם מסל"ת רק דרמב"ם לפי דעת המ"מ חש דדוקא באומר בע"פ מהני מסל"ת ולא בכותב. אך מדברי תשו' חת"ס ח"א סי' מ"ג נראה דכתב אי אפשר להבחין כ"כ אם כתב במסל"ת ומשמע דאם ניכר שהי' במסל"ת יש להקל. גם בפ"ת ס"ק י"ג הביא מתשו' מראה"צ להקל בכתב ככרי שנראה מתוכו שהי' במסל"ת ובקישור דברים יעו"ש רק דיש לדון מחמת שהכתבים אינם מקוימים ובח"מ מסיק להקל בבא ממרחקים ואי אפשר לקיימו עכתו"ד הד"ג: והנה השיטת הפוסקים דבעינן קיום לכאורה אינו מובן כלל דכיון דידענו שזה כתב ישראל ואין חשש רק שמא ה' נשים השונאות אותה זייפו והרי לזה ל"ח דהרי משואין עפ"י בת קול וכבר העיר בכ"ז בח"מ ונראה מדברי' כיון דכל הטעם דמשואין עפ"י בת קול ול"ח לצרה משום דבשעת הסכנה כותבין ונותנין אע"פ שאין מכירין וכל עיגון כשעת הסכנה דמי כמ"ש רש"י יבמות אבל בדאפשר לברר ולקיים יש לעשות כן וכ"ה בתשו' חת"ס אה"ע סי' מ"ט ולכאורה אינו מובן דמ"מ אם באמת יש עדים לקיים חתימת הכותב א"כ מאי נ"מ בבירורו ואם אין עדים לקיים שוב הוי מקום עיגון. וצ"ל דבאפשר לקיים היינו שאולי יוכלו לברר שאין זה כתב וחתימת האיש החתום וע"כ מזיוף הוא אבל בדאי אפשר לברר זיוף א"צ לברר כלל דלקיום החתימה אין צריכין. ועכ"פ בנ"ד שאי אפשר לברר ההיפוך א"צ לקיום כלל דהרי כל עיגון שעה"ד ואף דכ' הח"מ דלא כל עניני שעה"ד דעגונה שוין דיש ילדה ורדופה להנשא יעו"ש בס"ק כ"א אבל בדין זה דשמעו קול איש פלוני מת דמשואין את אשתו כמבואר באה"ע ס' י"ז סעי' י' מבואר סתמא דמשואין את אשתו וע"כ דעיגון כשעת הסכנה דמי בכל ענין ואין חילוק בין ילדה לזקינה וא"כ גם בנ"ד בכתב שאינו מקיום יש להקל:

ז) אמנם ראיתי בפ"ת ס"ק י"ב שהחמיר להצריך קיום וטעמו כיון דהיא מלתא דלא על"ג בשום אופן דלא ידענו מי הכותב אין ע"א נאמן בדבר שבערוה דכל נאמנותו מטעם על"ג יעו"ש וגם בתשו' חת"ס אה"ע סי' מ"ד העיר בזה וכן בתשו' שמן רוקח סי' כ"ח בתשו' הגאון בעל כתר כהונה ז"ל. אמנם בנ"ד דהכתב מוכיח שהוא מסל"ת בקישור דברים יש לומר דל"ב קיום לפימ"ש בנוב"י מה"ק ח' אה"ע סי' מ"ב דכל הענין שמתירין מטעם דייקא ומינסבא והרי אנו מתירין אותה תיכף בלי שהי' רק דהכוונה דמשום דדייקא ומינסבא חושש העד לומר שקר דסובר שהוא תחקור ויתגלה שקרו אבל במסל"ת שאינו יודע כלל אם תועיל עדותו ע"כ דנאמן אף בלי דייקא יעו"ש דמשו"ה מסל"ת במלחמה נאמן ולפי"ז ע"כ מסל"ת נאמן אף בלי הטעם דעל"ג דהא לפי צד אבעיא משום דייקא כל דל"ש זה אין העד חושש וא"כ האיך נאמן מסל"ת וע"כ דמסל"ת מצד הסברא אינו משקר וא"צ כלל לטעם דעל"ג וא"כ הכא דהוי מסל"ת אף בלי קיום מהני דמסל"ת אינו מטעם על"ג ולא מטעם דייקא. אך דברי הנוב"י כבר תמהתי עלי' זה כביר שהדבר מפורש להיפוך במלחמות ר"פ האשה שלום וז"ל ולא יהי' גוי מסל"ת מישראל כשר ששניהם מפני שסמכו על בדיקת האשה האמינו אותן וכו' יעו"ש דמוכח דגם מסל"ת נאמן מטעם דייקא ולפי חידושו של הנוב"י הנ"ל דדייקא עי"ז על"ג מוכח דגם במסל"ת שייך על"ג ומשו"ה נאמן ועכ"פ אין עדיפות למסל"ת על עד כשר וג"כ יש לחוש בנ"ד לכאורה להצריך קיום. אך בגוף הדבר אשר חששו הגאונים הנ"ל מחמת דלא על"ג כי לא ידעו מי המעיד וכל עיקר נאמנות ע"א הוא משום על"ג צל"ע דהרי עמפ"ע נאמן אף דל"ש בזה הטעם דיתפרסם בשקרו דאף אם יבוא הראשון ויכחשנו יוכל הוא לומר שהראשון מכחש עתה ואף דלרמב"ן תמיד הראשון נאמן מכ"מ בעיני העולם לא יהי' מוחזק כשקרן וכן פשיטא לי' באמת לנוב"י מה"ק אה"ע סי' כ"ז ול"ג דעמפי"ע לא הוי מלתא דעל"ג רק משום עגונה הקילו. ואף אם נימא דעמפ"ע הוי מלתא דעל"ג ע"י שיבוא הראשון ויכיחישנו הרי מבואר באה"ע סי' י"ז סעי' ה' בהגה דאף בעד שאמר סתם ולא אמר ממי שמע ג"כ נאמן ובזה לא הוי על"ג כלל. ומזה יש לתמוה נמי על דברי הגאון החת"ס זצ"ל ח"ב סי' קל"ה ד"ה הנלע"ד וד"ה והשתא שהמורם מדברי' שם דע"א אינו נאמן בסימנים אף בסימן מובהק כיון דמצי לאשתמוטי לומר אם יבוא אותו שהעיד עלי' דזה שראהו מת הי' לו ג"כ סימן כזה דהא גם בסימן מובהק יוכל להיות שעוד א' הי' בו סימן זה יעו"ש דהרי עמפ"ע נאמן אף שאינו אומר ממי שמע ולא יתפס בשקרו וגם יש לתמוה מהא דמבואר להדיא באה"ע סי' י"ז סעי' כ"ד דמסל"ת נמ נאמן בסימנים ומי עדיף מסל"ת מע"א כשר דל"מ סימנים לסברת הח"ס אף דלסברת נוב"י ס' מ"ב מסל"ת עדיף אבל כבר הבאתי לעיל מדברי רמב"ן במלחמות דמסל"ת נמי משום דייקא ולפימ"ש בתשו' ח"ס סי' קל"ה הא דדייקא היינו דעי"ז על"ג א"כ מוכח דמסל"ת דנאמן משום דייקא כמ"ש רמב"ן היינו משום דעל"ג, וגם בתשו' חת"ס גופא כתב בכ"ד דנאמנות מסל"ת היא משום על"ג ואפ"ה נאמן בסימנים. ובגוף הדבר אם ע"א נאמן בסימנים דל"ש בזה על"ג דלא יתפס בשקרו כבר עמד על מדוכה זו בס' עצי ארזים סי' י"ז ס"ק צ"א והסכמתו שם כראה דנאמן ע"א בסימנים יעו"ש שהביא להוכיח כן מהש"ס דיבמות קט"ו דאמרו סימנים והרי שם כע"א דמי ואפ"ה מהני סימנים. אבל לפי מה שביאר חת"ס הנ"ל הסוגי' דבעינין תרווייהו סימנים וטב"ע מה"ט אין ראי' משם. אבל מהא דסעי' כ"ד הנ"ל מוכרח כן. וגם הרי המרדכי כתב שם ביבמות דל"ב טב"ע רק סימנים ומוכח דע"א בסימנים מהני וגם להפוסקים דבעינן תרווייהו סימנים וט"ע היינו משום בדדמי דחילוף צורה אבל אי לאו ה"ט הוי סגי סימנים לחוד ובחת"ס שם לפי שטתו לפי שינויא דקאמר סימנים ל"ש כלל בדדמי ואפ"ה ל"מ סימנים לחוד משום דיוכל לתרץ לכל בשקרו דנזדמן גם אחר בסימן זה וכפי הנראה דגם החת"ס ז"ל לא כתבו להלכה רק לפלפולא וגם לא ראיתי בשום מקום נזכר זאת בחת"ס דל"מ סימנים בע"א. וכה ראיתי בש"ע הרב רש"ז ז"ל בתשו' ס' כ"ח בסופו ד"ה וממוצא דבר שכ' דאין לפקפק כלל מחמת שהעד שאמר שמצא ההרוג לא אמר שהכירו מעולם דל"ש כלל ה"ט שבגמרא דעל"ג אלא באומר שמת בעלה של זו דעל"ג כשיבוא לבית וכ"מ בהדיא מאו"ז שבתה"ד ס' רל"ט שהנכרים לא אמרו כלל שמצאו בעלה של זו רק שמצאו יהודי בסימנים אלו הרוג וקברוהו דלא על"ג ואפ"ה התיר האו"ז בפשיטות וכ"ה בהרבה תשובות האחרונים דכ"מ בהדיא בגמרא ר"פ ט"ו דלאו עלייהו סמכינן אלא הסימנים כלפי גרסת המרדכי א"נ דקאמרי סימנים ולא אמרו קמן רק הסימן לבד יעו"ש. ולענין קיום דתשו' הגאונים משום דלא על"ג כלל בתשו' חת"ס ח"א סי' מ"ט כתב בזה כיון דחזקה לא חציף אינש לזייף הו"ל כאולו ברור שהחתום בו בעצמו כתבו וגם הוא לא חציף להשמט ולטעון אחר זייפו על שמו דיודע הוא דהטענה גרוע עיי"ש א"כ גם מכתבים הנ"ל חזיין לצרופא אף שאינם מקוימים. ושו"ר בקהי"ע סי' י"ז שהחמיר בכתב שאינו מקוים והרגיש בזה שהערותי בפעמפ"ע דנאמן אף שלא ידע ממי שמע משום בשעה שהגיד הראשון ירא שמא יתברר שקרו. והשני ג"כ ירא משום דכשיתברר ששקר יתלו רק בו שהוא שיקר אבל בכתב שאינו מקיום שמא זייף א' והאיך נתפס בשקרו יעו"ש:

ולענ"ד ג"כ המזייף חש שמא יכירו עדים כתב ידו ויתפס כשקרן וזה ברור. והרי משואין עפ"י בת קול אף דאין יודעין מי אמרו ובקהי"ע כתב דמי שמשמיע הקול ירא שמא עומד א' מרחוק ומכירו בטב"ע או בטב"ע דקלא יעו"ש א"כ מכ"ש דכותב זה שזייף חש שמא יכירו עדים שזה כת"י ע"י דימוי או טביעת עין בכתב ידו ויותפס שקרן ע"כ שפיר יש לסמוך גם בלי קיום באופן שלענ"ד היתר העגונה אשת הר' מנחם פעלזנער מכיינורא בנוי על יסוד מורווח עדותו של הר' יעקב סעקעלי שהעיד לפני הר' מרדכי במסל"ת. וגם עפ"י עדותו שהעיד אח"כ בב"ד ובצירוף המכתבים מכתבי תנחומין שבאו לה, והנני מסכים ומצטרף להיתר העגונה הנ"ל, והשי"ת יצילנו משגיאות:

תוכן העניינים

שות אמרי יושר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה