שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק
ח"ב · סימן קמז
לכ' מחו' הרב הג' החו"ב מו"ה אלעזר סנ"ל לאנדא נ"י ראבד"ק אשפצין יע"א:
בדבר אשר דרש חוו"ד ע"ד אנשים החייבים מעות במלוה עוד לפני קודם שנות המלחמה וכעת שיצא החוק כך וכך פראצענט עשרה או עשרים ותלוי בחילוף המקומות, אם הב"ד ישראל יפסקו כן וכ"ת רשם מאיזה תשו' המדברים בזה מענין דד"מ. ומחמת תשות כוחי אשיב בקצרה:
הנה בדבר זה הסכים הש"ך סי' קס"ה ביו"ד דדינא דמלכותא דינא דבעניני מטבעות אזלי' בתר דד"מ לכ"ע וכ"כ בתשו' חת"ס אה"ע סי' קכ"ו. אך לכאורה זה לא שייך רק בגזירה מהממשלה לשלם במטבעות היוצאת עכשיו אם פחות או יותר שייך סברא הנ"ל אך בזמנינו שמצד החוק ישלם הלוה רק פראצעכטין כנ"ל א"כ גם לפי הממשלה אין המטבע היוצאת נחשב כמטבע הראשונה רק היא עושות הנחה ללוים ובכה"ג יתכן דל"ש דד"מ לפי סברת הש"ך הנ"ל וגם לפי הסברת החת"ס ז"ל הנ"ל שענין זה הוא לטובת הממשלה שע"י פחת המטבע ישלם לנושיו הוצאת שהי' לו בעת המלחמה והחוב הזה מוטל מן הדין על בני המדינה לשלם ובזה כ"ע מודים דד"מ דינא יעו"ש, בזמנינו כפי הנראה ל"ש סברה זו כי דבר זה אינו לטובת הממשלה לשלם חובות כי היא חייבת מחוץ למדינה ולא יועיל החק ההוא, אך אמת הדבר כי החוק הנ"ל נעשה לטובת כל המדינה כי אי אפשר לרוב בני אדם לשלם החוב בשלימות ואם יכריחם לזה ירבו המחלוקת במדינה ובאמת בכה"ג פלוגתת הפוסקים היא אי דד"מ דינא אף שאינו בענין מטביעות ומסים ומובא גם בחו"מ סי' ע"ד ובסמ"ע שם בשם המרדכי ב"ק פ' הגוזל בשם ר"ת בענין פרעון חובות שמטעם המלכות או שמשלם תיכף ישלם רביע ובמשלם לאח"ז ישלם כולו דנין כן גם בדיני ישראל יעו"ש וזה ממש כנ"ד שמצד הממשלה ישלם הלוה רק חלק מהחוב ואפ"ה לדעת המרדכי דד"מ דינא כיון שהוא לתקנת המדינה. ולמעשה אף שהש"ך ז"ל סובר דוקא במטביעות קיי"ל דד"מ שזה עסק שלהם אבל בענין אחר אף שהיא לטובה המדינה ל"א דד"מ דינא. מכ"מ דעת התומים סי' כ"ו נוטה להרמ"א ז"ל וגם בתשו' חת"ס חו"מ סי' ס"ה כתב בכה"ג הוי סד"ד וכן פסק בס' ערך ש"י לחו"מ סי' מ"ד סעי' י"ד יעו"ש. לכן לענ"ד אין להוציא מן הלוה המוחזק רק כפי הדד"מ אף שכ"ה סוגין דעלמא כהש"ך דלא אמרי' דד"מ דינא רק בקרקעות ומסים ומטבעות, מכ"מ בדבר זה שהוא תקנה גדולה לכל המדינה ואפשר הדבר נוגע גם להממשלה בפרעון החובות שעלי' לשלם במדינה כמו הבאנק של הממשלה לדעתי אין להוציא מיד המוחזק, ובס' ערך ש"י חו"מ סי' שי"ב דעתו לענין זמן הודעה ממשכיר לשוכר אף שהיא יותר בדד"מ וגם הי' השכירות לזמן קצוב אזלי' בתר דד"מ יעו"ש, ובעניותי לא ראיתי ולא שמעתי כלל לנהוג בכזה עפ"י דד"מ אך לענין פרעון חובות שזה באמת לטובת המדינה ואולי גת לטובת הממשלה אין להוציא מיד המוחזק, ומ"ש כת"ר שבדיני ערכאות כפי החוק כעת, אם הלוה הרויח בהמעות אזי יכולין הערכאות שלפניהם המשפט לפסוק כפי חוו"ד לשלם גם כל החוב לענ"ד משו"ה לא בטול דד"מ רק שהב"ד של ישראל יפסקו ג"כ בכזה לפי חוו"ד ואולי יכולין להשביע את הלוה אם לא הרויח. אבל לבטל כל הכח דד"מ להוציא מיד המוחזק נגד דעת כמה פוסקים קדמונים אין בידינו זולת אם המלוה מוחזק בהמשכן אז יש לדון כדת של תורה גם צל"ע בתבעי' המלוה ולא רצה לשלם כו אז ועי"ז גרם לו ההפסד דאולי בכזה לא ניתן חוק הממשלה כלל דהחוק הוא נגד מלוה אבל בתביעה הוי גזלן משעה שתבעי' ולא רצה לשלם לו כרש"ל שבש"ך חו"מ סי' ע"ד ובחת"ס בכמה תשו' הסכים לו, וכן בגזל ממש לפני המלחמה ובא עכשיו לדון, לכאורה נראה לדון בזה כדת של תורה דכל הגזלנין משלמין כשיוי' דשעת הגזילה כי על כזה לא תיקנה הממשלה וכל עוד שלא נכתוב להדיא דגם בזה תיקנה הממשלה אין להוסיף על התקנה ויש לדון כפי דינינו והכי מסתברא ועכ"פ בהרויח הלוה ונתעשר ודאי אף בלא תבעו כיון שמצד החוק כ"ה פשיטא דגם בדינינו יש לפסוק כן וכמ"ש לעיל ומצד שירת דין תוה"ק אף בהלואה כיון שנפסל המטבע הישינה לגמרי חייב הלוה לשלם כפי שיוי המטבע אז. דאף דבסי' שס"ג גם בנפסל לגמרי יש אומרים דיכול לומר הש"ל מ"מ באנקנאטין שלנו דהוי שטרות בנפסל לגמרי לכ"ע אין יכול לומר הש"ל כמ"ש בחכמת שלמה למהרש"ק ז"ל סי' ע"ד רק אנו באין לדון מצד דד"מ א"כ בהרויח אף שלא תבעו יוכל ב"ד ישראל לפסוק ג"כ כן כמ"ש ובגוף. הדין בזמנינו לולא דד"מ הדבר ברור כמ"ש בחכמת שלמה הנ"ל ובתשו' הארכתי בכמה טעמים ובפרט שבאנקבאטועון שהי' אז אינם כלל במדינה ואותן שישנו נשתנו ע"י הזיגעל מהממשלה א"כ משורת הדין ל"ש בזה הש"ל רק מצד דד"מ וכנ"ל:
ב) וכל זאת בחובות שלפני המלחמה שמשורת הדין צריך הלוה לשלם כשיוי המטבע דאז לא יכול לומר הש"ל כי אם שנפסלו לגמרי, רק מצד דד"מ א"צ לשלם רק חלק מהחוב עשירית וכדומה וכפי ראות עיני השופט כמש"ל ובזה ודאי דד"מ שלא להוציא מיד המוחזק, אמנם בחובות שלאחר המלחמה שכבר הי' המארקין מהממשלה וגם עתה עדיין המראקין לא נפסלו לגמרי רק שהוזלו דבזה משוה"ד כשהלוה רוצה לשלם במראקין דהיינו במטבעות שלוה יוכל לומר הש"ל אף שהוזלו ביותר ועתה מצד דד"מ מוכרח לשלום חלק עשרה מהחוב או כפי ראות עיני הדיין דהיינו כפי שוים אז ולא יוכל לפטור עצמו במטבע שלוה באופן שכפי דד"מ צריך לשלם יותר מכפי שוה"ד ובזה יש לדון דד"מ הוי סד"ד ואין להוציא מיד המוחזק, אכן אחר העיון נראה דלהלכה קיי"ל כהכרעת הש"ך דבעניני מטבעות אזלי' בתר דד"מ, ואין המוחזק יכול לומר הש"ל וכן פסק בתומים סי' ע"ד ובנתה"מ, ומ"ש לעיל דמצד דד"מ לשלם רק רביע וכדומה חלק מהחוב אין דבר זה תלוי במטבע כלל, רק דהו"ל תקנת המדינה ובכה"ג באמת הוי סד"ד כמ"ש הש"ך והתומים הנ"ל, אבל כל זאת שייך היכא ששוה"ד שישלם לגמרי כפי השיוי דאז רק מצד הממשלה עשו הנחה ללוים בכה"ג יש מקום לדון דאינו ענין מטביעות רק הנחה לתקנת המדינה והוי סד"ד וממילא דאין להוציא מיד המוחזק הלוה רק ביש משכון למלוה בכה"ג יתכן אין מוציאין מהמלוה המשכון עד שישלם הכל כפי שהי' שוה בשעת הלואה, אבל הכא בנ"ד שעד הנה אף שהמארקין הי' בזול אבל עכ"פ לא נגרע מערכן מהממשלה בחק מפורש, וא"כ עתה שהממשלה תיקנו בפירוש שמי שחייב מרקין ישלם בזלאטיס כפי ערך עשירית החוב או כפי ראות עיני הדיין וכנ"ל, וא"כ מצד הממשלה עתה אף שהמארקין עדיין יוצאין מכ"מ נפסלו מטעם הממשלה והוגרע ערכן שמה שהי' מקודם מיליאן ושמנה מאות הוא בעת זלאטא אחד א"כ עכ"פ מצד הממשלה נפסל ערכן ונהי דלא נפסל לגמרי וכה"ג יכול לומר הש"ל זה אם לא הי' מתקנין בפי' מהממשלה אופן הפרעון אבל כיון שהוסכם מהממשלה אופן הפרעון שאין זה תשלומין כלל אם ישלם במארקין שלוה רק בזלאטוס או במארקין כפי שיוי שעשתה הממשלה עתה בערך זלטאיס. א"כ עכ"פ זה שפסלה הממשלה אלו המארקין לשלם בהם החוב זה הוי ענין מטבע שפסלה ענין שפסלה מטבע זו מתשלומין, רק אם ישלמו מרקין בערך זלאטיס כפי החק מהממשלה, וכיון שבענין מטבע דד"מ דינא ואף שמשלים תמיד מטבע שלוה אף בנפסלו מצד הממשלה היינו דוקא בלא נאמר בפירוש מהממשלה שאין לשלם במטביעות אלו כמש"כ התומים סי' ע"ד דהיכא שפסלו הממשלה המטבעות ותיקנו אופן התשלומים שלא יקובל מטבע שנפסלה דד"מ דינא, א"כ גם בנ"ד אף שלא פסלה הממשלה לגמרי המטבעות כיון שעכ"פ פסלה הממשלה ערכן ותוגרע בערך ושתשלומים יהי' כפי ערך זלאטיס כנ"ל בכה"ג קיי"ל דד"מ דינא דאין הבדל בין פוסלת המלכות מקצתו לפוסלת כולו, כל שאמרו בפירוש שהמארקין לא יקובלו בפרעון חובות ולכן לדינא אף בלוה מארקין הולכין אחרי דינא דמלכותא וכן מחיוב הלוה לשלם והב"ד יוכלו לדון כפי אומדן דעתן כפי החוק שהשופט יוכל לעשות, כן יעשו גם הב"ד, ובודאי שמהנכון בענינים כאלה ליכנס בפשרה כי אין בזה הלכה ברורה אבל כשהצדדים חפיצים דוקא בד"ת יש לדון כנ"ל: