אור ברסלב
שות אמרי יושר ח"ב › סימן קמד

שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק

ח"ב · סימן קמד

סימן קמג

לכ' הרב החריף ובקי מו"ה יצחק מאיר צוקער נ"י מו"ץ דק' שיניאווע: ע"ד שאלתו בדבר הבלאה געשיר של חמץ שנשתמשו בו כל השנה בהיות כי עתה דוחק גדול למצוא חדשים אם יש להתירם ע"י הכשר לפסח. והנה כת"ר כתב בשם תשו' מהרש"ם דבפסח ודאי אין להתירם בהגעלה ג"פ כמו שנוהגין קצת בזה לסמוך על שיטת העיטור דכלי שאב"י ניתר ע"י הגעלה ג"פ אף בחרס והכא ספק הוא אם הוא חרס כיון דלענין פסח אף בזכוכית מחמירין וזה קרוב לודאי שעכ"פ ההיתוך היא מין זכוכית. אמנם בליבון יש להתיר ולא לחוש דלמא חייס עלייהו בספק ובשגם דיש לומר דחשש דלמא חייס הוא רק בדבר שנתקלקל לגמרי והכא אינו יתקלקל כ"כ וכמ"ש במגן האלף סי' תנ"א סברא זו. וגם בתשו' חת"ס יו"ד סי' קי"ג הקיל למלאותם גומרי בפנים ואם קש נשרף מבחוץ כשר ולא חייש לדלמא חייס בספק אף שם לענין הכשר מאיסור י"ל דה"ה לענין פסח כן. אך גוף דברי החת"ס שם דהיקל בזה דקש נשרף מבחוץ ומשמע אף שאין נציצות נתזין בפנים בעניותי צ"ע דזה הוי רק כהגעלה וא"כ הכא דספק חרס היא ואין הגעלה מועיל לחרס מה מועיל ליבון כזה וכבר הערותי ע"ז בס' שירי מנחה לאו"ח סי' תנ"א. ומ"ש בחת"ס שם דאם חזינן דפקעי ודאי חרס הם, אין זה מועיל שיהי' הוכחה להיפוך דאם לא פקעי ודאי אינם חרס ושוב סגי בליבון כזה דהוי כהגעלה דהא כ"ח ג"כ לא פקע תמיד דאל"כ חזרת כבשונות היכי משכחת לה והח"ס רק לחומרא אמרה דאם חזינן דפקעי ודאי חרס הם ולא יועיל בליבון אבל תם לא פקעי עדיין הספק במקומו ומה הועיל בליבון כזה וגם לענין פסח לא יועיל דאף דהיתרא בלע רבים מתירין בליבון כזה היינו משום דסברי דבהתירא בלע סגי בהגעלה אבל זה בכלי מתכות אבל בחרס הרי אין הגעלה: כלום רק ליבון וזה אינו ליבון כלל כמפורש בפוסקים. ולומר דבהתירא בלע גם בכ"ח מועיל הגעלת כשיטת הב"ח בדעת בעל העיטור ומה שתמה בפרמ"ג סי' צ"ג ע"ז דהא בנותר כתיב וכ"ח אשר תבושל בו ישבר אף דהתירא בלע דמו"ש קידם שנעשה נותר יעו"ש זה אינו מן התימה דזה רק שיטת הרמב"ם אבל דעת רש"י ותוס' בכ"ד דמו"ש נעשה לאחר שכבר נעשה נותר א"כ אף דהתירא בלע מכ"מ ההגעלה היא בעידן דכבר נעשה נותר וכעין פירכת הש"ס בע"א ע"ו בעידנא דפליט איסורא קפלים ולית להו שינוי דרב אשי שם דליתא לאיסורא בעינא אבל בהגעלה מבשר לחלב או לפני הפסח י"ל כיון דהאידנא התירא היא מהני הגעלה גם בכ"ח. אבל לפי"ז למה נצרך ליבון כלל הרי די בהגעלה ועוד דלא מצינו כלל שום סמך בפוסקים בזה דבהתירא בלע סגי בכ"ח בהגעלה ועוד דאם נימא כן דבהתירא בלע גם בכ"ח מועיל הגעלה לשיטת בעל העיטור:

א"כ שוב מוכרח לומר לדידי' דחמץ בפסח הוי איסורא בלע דהרי מבואר בפסחים ל' דקדירות של חמץ להשתמש בהם בפסח ל"מ הגעלה כלל רק ליבון חזרה לכבשונות באופן שבהגעלה או בליבון קל לדעתי אין לסמוך. אמנם להניחם בתנור חם שיש בו גחלים ושלהבת שיתלבן יפה יש להקל בחשש דלמא חייס בזה. ומ"ש רו"מ שנהגו קצת להטיחם בטיט בכדי שלא יפקעו ופיקפק ע"ז מהא דפסחים דף ל' קתייהו בטינא ופרזלייהו בנורא והדר מעייל להו לקתייהו ברותחין והרי הוי להו ליבון ומוכרח דליבון כזה אינו מועיל כלל כיון דהי' מכוסים בטינא וראי' זו אינה מכרעת דיש לומר דשם מסיחן בטיט עבה באופן שבאמת לא יתלבנו הקתות כלל אבל אם מתלבנים כדין שיהי' נצוצות נתזין שפיר מהני אבל בלעדי ראי' זאת צ"ע דהא קי"ל דגם גבי ליבון כתשמישו כך הכשירו ומה"ט בבוכיא דהסיקו מבחוץ ל"מ כדאי' בפסחים ובאו"ח רס"י תנ"א וה"נ הטיחה בטיט אינו כדרך תשמישו, וע' פרמ"ג או"ח רס"י תנ"א דגם כלי מתכות אינו מועיל ליבון שמבחוץ דכדרך תשמישו הכשירו ואף שבמגן אלף סי' תנ"א האריך דליבון בכ"מ שפיר מהני גם מבחוץ כל שנצוצות נתזין בפנים ודוקא בכלי חרס אינו מועיל יעו"ש הרי הכא בבלאה געשיר ספק חרס היא הציפו ושוב בעינן ליבון כדרך תשמישו וא"כ הטיחה בטיט ובפרט אם היא טיחה עבה אינו כדרך תשמישו וראיתי בתשו' תשורת ש"י סי' ס"ג שנשאל בדבר הגעשיר הנ"ל אם מותר למלאותן בעפר וללבנם כן כדי שלא יפקעו וצידד שם להקל באם הקדירה אב"י דיש לסמוך בכה"ג דהוי ספק חרס על דעת המנ"י דכלי שאב"י דא"א בהגעלה מותר ולענין מתכת שפיר מהני אף דהליבון מבחוץ ואינו כדרך תשמישו דדוקא בכ"ח ל"מ יעו"ש והנה מה דפשיטא לי' דבמתכת מהני תמהני שלא זכר מדברי הפמ"ג רס"י תנ"א שכ' להיפוך, וההיתר שלו לסמוך על מנ"י ל"ש כלל לענין חמץ דקיי"ל דגם כלי שאב"י אסור וע"כ לענ"ד יש להשליכם לתנור שהשלהבת עולה גם לפנים בלי טיט רק הנוהגין למושחם בשמן יש להקל דזה ודאי אינו מעכב כלל ועי' יו"ד סי' ע"ח כה"ג לענין מליחה דמשיחה בשמן אינו חוצץ. ושמעתי שאם מניחין אותם בתנור בשוה עם העצים בטרם שמדליק בתנור ומונחים שם עד שיהי' התנור ניסק יפה לא פקעו כלל ובפרט אם אין עליהם מים ואינם לחים ממים ובשאר ימות השנה ג"כ יש לעשות כן, ועכ"ז מאן דמקיל בשאר ימות השנה ע"י הגעלה ג"פ לסמוך על שיטת העיטור דכל שאב"י סגי בהגעלה ג"פ יש לו ע"מ לסמוך כיון דהוא רק ספק חרס אבל ההגעלה ג"פ צריך להיות כל פעם במים אחרים כמ"ש הדרישה סי' קכ"א להדיא. ב) ובדבר שאלתו לענין כלי זכיכות שהוא שעת הדחק גדול ואינו בנמצא כלל הנה כלי זכיכות שמשתמשין בהם בצונן ודאי דמותר בהגעלה או במילוי ועירוי ג"פ דהא לא גרעו מכ"ח דקיי"ל דסגי בזה כמבואר באו"ח סי' תנ"א סעי' כ"א לענין חביות של שכר יעו"ש אמנם בכלי זכוכית שהחזיקו בהם י"ש דבר חריף מעל"ע בזה צ"ע אם יש להתיר דהא לענין כלי חרס אף דתשמישו בצונן מועיל הגעלה או מילוי ועירוי ה"ד כשלא הי' בו דבר חריף כמ"ש בש"ע הרב ז"ל או"ח סי' תנ"א סעי' ס"א ולא אמרו שכ"ח אינו יוצא מידי דפיו וכו' אלא כשיבלע בו איסור ע"י חריפות היינו מליחה או שהוא בית שאור ובית חרוסת וכו' ע"ש ודבריו ברורים דהא בפינכא דר"א דתברי' משום שמלחו בו מוכח דע"י מליחה אינו מועיל הגעלה לכ"ח דגרע מכבוש כיון דמלח חריף וכן בבית שאור מבואר להדיא ברא"ש דב"ש של חרס אינו מועיל הגעלה מדינא. וכה ראיתי בספר בית דוד ליו"ד סי' קכ"א שתמה על הפוסקים דכ"ח שבלע בכבישה מועיל הגעלה אופינכא דתברי' ר"א והוכיח מזה כהש"ך דדוקא בהתירא בלע מהני ולק"מ דע"י מליחה וחריפות שאני וגם בכבוש אם נבלע ע"י חריפות אינו מועיל הגעלה בכ"ח מדינא אף שנסתלק הריח, ומכ"מ לענין כ"ז כיון דלכמה פוסקים מהני עכ"פ הגעלה שאינו ככ"ח וגם במג"א ובש"ע הרב ז"ל סעי' ע"ג הקילו בדיעבד בכ"ז ושיגעיל או במילוי ועירוי אפילו נשתמשו בו חמין או דברים חריפים. א"כ בשאי אפשר כלל להשיג אחרים המקיל יש לו ע"מ לסמוך אבל בע"נ יחמור. אך באותן כ"ז שתשמישן בצונן ולא ע"י י"ש יש להקל בפשיטות כמ"ש הב"מ או"ח סו"ס תנ"א הבאתיו בקצרה בהוספות מ"פ לאו"ח סי' תנ"א:

ושוב עיינתי בענין שכתבתי לעיל דנבלע ע"י חריפות אינו מועיל מילוי ועירוי. ויש לי בזה תמי' על הרב ז"ל סי' ע"ג דמקיל בדיעבד אם נשתמשו בכ"ז אף שנשתמשו בו מקודם ע"י חמין או ע"י צוננין מעל"ע כגון בכלים שמכניסין בהם י"ש לקיום אם הוכשר ע"י הגעלה או מילוי ועירוי יעו"ש וע"כ הרב לצדדין קתני ע"י הגעלה היינו בנשתמשו בחמין אין מילוי ועירוי מועיל כלום וע"י מילוי ועירוי היינו בנשתמשו בצונן והרי שימוש בצונן היינו ע"י י"ש דהוי דבר חריף ובדבר חריף אין מילוי ועירוי פועל כלום כמ"ש הרב גופא בסעי' ס"א ואין לומר דסובר הרב ז"ל לענין כ"ז לסמוך בדיעבד על הפוסקים דכ"ז לא בלע כלל וכהט"ז סו"ס תנ"א דלפי"ז הרי גם בלא הוכשר כלל לא ע"י הגעלה ולא ע"י מילוי ועירוי לישתרי וכיון דהרב אוסר אם לא הוכשר ע"כ דסובר דלענין פסח גם בדיעבד לא סמכינן על זה דלא בלע כלום רק דסומכין דלא הוי ככ"ח רק ככלי מתכת או עץ דמהני הגעלה אבל אכתי לענין מילוי ועירוי בנשתמשו בו י"ש צ"ע דהרי בסעי' ס"א כתב הרב ז"ל להדיא דגם בשאר כלים אין מועיל כלל מילוי ועירוי בנשתמש בו ע"י חמין או חריפות ובמג"א דמשם מקור דברי הרב ז"ל לא כתב להקל בדיעבד רק בהגעלה אבל מילוי ועירוי לא נזכר שם. ואולי דעת הרב ז"ל דדוקא ע"י חריפות מלח או בי"ש שחמיצו קשה אבל ע"י שאר דבר חריפות שפיר מהני מילוי ועירוי וראי' לזה דהא מקור דברי המרדכי דמהני מילוי ועירוי בכ"ח היא מירושלמי דהורה ר"א בגרבייא דכותחא ימלאן מים ג' ימים מעל"ע יעו"ש במרדכי והרי בפליתי סי' צ"ה כתב דכותח הוא דבר חריף והוכיח שם מזה דלאחר שנעשה נ"ט בנ"ט מקודם אף אם נתן לדבר חריף שרי מהא דדגים שעלו בקערה של בשר מותר לאכלן בכותח יעו"ש ועכ"פ מוכח דאף בדבר חריף מועיל מילוי ועירוי וע"כ לחלק דמליחה ובית שאור גרע טפי. ומכ"מ לדינא צ"ע בזה להקל בכלי זכוכית או בשאר כלים שהי' בהם י"ש לקיום ע"י מילוי ועירוי דעינינו רואות שי"ש חריף וחזק מאוד וצל"ע בזה כי הרב ז"ל סתם ולא ביאר מאין הוציאו:

תוכן העניינים

שות אמרי יושר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה