שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק
ח"ב · סימן קמב
לכ' הרב הגדול החו"ב מו"ה שמואל זאנוויל נייגער ז"ל בסוכע: ב) ע"ד שאלתו בביהמ"ד שעשו בכותל מזרחית מקום שקוע להעמיד שם ארון הקודש ונתנו שם במקום השקוע אבן גדול לנוי ונתנו שם אה"ק מעץ וכעת רואים כי האבן הסב הרבה נתחלוחות לאה"ק עד שנתעפשו הספרים מזה וגם נתקלקל החומה שתחתיו אם רשאין להוציאו משם משם והאריך בזה בפלפול רב ודרש חוו"ד. והכה באמת הדבר פשוט להתירא במרדכי פ' בני העיר כאשר הרגיש כ"ת ומבואר באריכות יותר באו"ז ה' ביהכ"נ סי' שפ"ו ומבואר שם להדיא דמותר לנותצו כיון שמזיק לס"ת וע' במג"א סי' קנ"ד ס"ק ד' ובחיבורי מ"פ שם. וע' בתשו' הרי"מ ז"ל חיו"ד סי' ב' ובפרט כשנותצין ע"י נכרי דהיא רק איסור דרבנן אמירה לגוי. האמנם כי לענ"ד יש לדון קצת דגם ע"י גוי איסור נתיצה מה"ת היא דהנה הר"ן בע"א פ' ר' ישמעאל הביא בשם הראב"ד שכתב דמשמשי ע"א של ישראל אין להם ביטול כמו ע"א עצמו וראי' דהא כתיב ונתצתם אם מזבחותם ושברתם את מצבותם והא בביטול בעלמא סגי וכהא דפריך בע"א כ"ג מכדי בביטול בעלמא סגי וע"כ כיון דשלוחתייהו דישראל עבדי אין לו ביטול אע"ג דמזבח הוי רק משמשין יעו"ש. ובעניותי צ"ע טובא דבשלמא הש"ס בע"א כ"ג דפריך כן על ואשריהם תשרפון באש בביטול בעלמא סגי שפיר פריך דלמה לי שריפה הא סגי בשבורה וכדין ביטול אבל במזבח דכתיב באמת ונתצתם אפשר לומר באמת דהיינו בישול שינתצם ע"י גוי וע' בע"א כ"ג דמזבח שנפגם אסור עד שינתץ רובו וביו"ד סי' קמ"ו סעי' י"ב מבואר להדיא דהיינו ע"י גוי ואפ"ה בעינן נתיצת רובו וא"כ אפשר באמת דונתצתם היינו ע"י גוי דמשמשי ע"א של ישראל יש להם ביטול ובזה ניחא טובא הא דאמרינן בע"א מ"ה ור"י ב"ר יהודא האי סברא מנ"ל ופירש"י ותוס' שם דאי מקרא דונתצתם הו"א הנח דוקא דגזיה"כ היא שא"צ שריפה יעו"ש ולכאורה דחוק טובא דמה"ת נימא שגזיה"כ היא דלא ליבעי שריפה ולהנ"ל ניחא דמקרא דנתצתם נוכל לומר דהיינו ע"י גוי ומישתרי מטעם ביטול וגם רב יוסף גופא דאמר ונתצתם את מזבחותם הנח ואח"כ שרוף יוכל להיות דמודה בזה דקרא מיירי ע"י גוי וסגי בנתיצה רק כשאין לו גוי בזה נתוץ ואח"כ שרוף כדיליף מקרא דתשרפון. ונראה באמת דזה דעת ר"ח הובא בריטב"א ע"א כ"ב דמשמשי ע"א של ישראל יש להם ביטול ולא חשש לקושי' ראב"ד הנ"ל משום דאדרבה פשטי' דקרא דסגי בנתיצה וע"כ דע"י גוי מיירי דמשמשי ע"א של ישראל יש להם ביטול ודוק. וכיון שכן דקרא דונתצתם ע"י גוי מיירי ובתר הכי כתוב לא תעשון כן לד' אלוקיכם דקאי על כל הני מילי דכתובי לעיל גבי ע"א ומה"ט הנותץ אבן מעזרה לוקה גם נתיצה ע"י גוי אסור דמה דאזהרי' רחמנא ליעבד לע"א ומשמשי' אסרה בקודש:
אמנם בנ"ד הלא גם נתיצה ע"י ישראל שרי ולרווחא דמלתא יש לעשות ע"י גוי דלשיטת הראב"ד דמשמשי ע"א של ישראל אין להם ביטול וע"כ דונתצתם היינו נתוץ ואח"כ שרוף ולא מיירי ע"י גוי דלא מהני מידי אפשר דלה' אלקיכם לא מיתסר מה"ת ע"י נכרי. וראיתי בתשו' הרי"מ שם הנ"ל בנדון השאלה שנשאל שם שרצו לסתור כותל מערב, מסופק אם יש תקנה למכור כותל מערב ואח"כ לנתוץ דכיון דעכ"פ עדיין מחובר לכותלים אחרים שהם קודש אף דכותל מערב יצא לחול עדיין מיקרי נותץ מקודש יעוש"ה ומאז כתב לי רב אחד מרוסיא לתרץ מה דהקשו המחברים ובראשם הרדב"ז בתשו' ח"ב סי' תקצ"ו על ריא"ס שמביא ראי' דשרי למחוק לצורך תיקון מהא דנתצו החשמונאים מזבח ששיקצו אנשי יון יעו"ש דהא בע"א כ"ב אמרינן דבאו בה פריצים וחיללוה יעו"ש דזה ליתא דנהי דגוף המזבח יצא לחולין אבל עכ"פ הקרקע מקום שביהמ"ק בנוי עליו לא יצא לחולין כמ"ש הרמ"ע מפאנו בתשו' סי' כ"ה א"כ כשנותץ המזבח אכתי איכא לא תעשון כן דהא נותצו מקרקע שהוא קודש עכ"ד ודפח"ח וכעת אני רואה שבגוף סברתו כיון להרי"מ הנ"ל. ויפלא לכאורה על רדב"ז שנאיד מזה, ואפשר לומר בזה עפ"י מה שכתב המנ"ח מ"ע תל"ו דבקדשים קלים דליכא מעילה ל"ש לאו דלא תעשון כן ומוכיח כן מתוס' מכות כ"ב שהקשו בשורף בעצי הקדש לילקי נמי משום מעילה ודלמא בעצי שלמים וע"כ דבעצי שלמים גם לא תעשון כן ליכא יעו"ש וצריך לומר הא דנותץ אבן מעזרה לוקה אף דהיא כתלוש ולבסוף חיברו וליכא מעילה דנהי דמעילה דהנאה ליכא אבל מעילה דהוצאה מרשות לרשות דילפינן מע"א איכא גם בתלוש ולבסוף חיברו כמ"ש בשעה"מ ה' יסודי התורה וכיון שכן שפיר שייך בזה לאו דלא תעשון כן וכ"ז אם המזבח קודש אבל כיון שבאו בה פריצים וחיללוה א"כ המזבח נעשו חול ואי משום דנותץ מקרקע עולם שהוא קודש והו"ל כנותץ מקרקע זה ליתא דהא קרקע עולם שהוא מחובר גמור ל"ש מעילה כלל וממילא ליכא לאו דלא תעשון כן אבל בנדון הרי"מ הנ"ל שמחובר כותל החול לשאר כותלים שהם קודש שפיר שייך לאו דלא תעשון דנותץ מכותל הקודש שהוא תלוש ולבסוף חיברו וא"ש וכבר כתבתי מזה בס' שו"ת אמרי יושר ח"א סי' ל"ז. אמנם כן אף לדברי המנ"ח הנ"ל דבעצי שלמים כיון דל"ש מעילה גם לאו דל"ת ליכא איכא למימר דמחובר שאני דשם בשלמים כיון דאין מיוחדין לשם לכך לא שייך ל"ת כן דכתיב לה' אלקיכם המיוחד לשם משא"כ במחובר אף דנתמעט ממעילה מקרא אחרינא אבל עכ"פ מיוחדין לשם נינהו ושפיר שייך לא תעשון כן וכ"כ במנ"ח גופא טעם זה וכעין זה בתוס' ב"ק י"ב ד"ה מאן תנא. אלא שבאו"ז ה' ביהכ"נ סי' שפ"ו מוכח כן דבעשו אה"ק בשן סלע מחובר מעיקרו כיון דע"א במחובר לא מיתסר וגם מעילה ליכא במחובר לא מיקרי תשמישי קדושה יעו"ש והבאתיו בחיבורי מ"פ לאו"ח סי' קנ"ד ותמהתי עליו דנהי דמעילה במחובר ליכא איסור דאו' איכא וגם הדמיון לע"א אין לו מובן ואפשר דכוונת האו"ז רק דכתיצה שרי ול"ש בזה לאו דל"ת כן והטעם דהא על כל מילי דאזהרי' רחמנא לעשות לע"א אסרה לגבוה וכיון דע"א במחובר לא נאסר דכתיב על ההרים אלהיהם ולא ההרים אלהיהם כמבואר בע"א נ"ג ממילא קרא דלא תעשון כן היינו נמי בתלוש או בתלוש ולבסוף חיברו ולא במחובר מעיקרו ואע"ג דגם בע"א גופא בחופר בורות שיחין ומערות בקרקע עולם נאסרה כדאי' בע"א נ"ד הא מכ"מ אמרינן בגמ' ע"א נ"ג הא דכתיב אבד תאבדין את כל המקומות בכלים שנשתמשו לע"א הכתוב מדבר דבמקומות גופא הא כתוב על ההרים ולא ההרים וכו' והא אפשר בחפר בורות שיחין ומערות וכבר הרגיש הריטב"א שם ותירץ כיון דכתיב על ההרים גלוי הי' לפני הקב"ה שלא עשו כן יעו"ש ועכ"פ גוף המקומות לא נאסרו וקרא דאבד תאבדון היינו הכל בתלוש ונתצתם בתלוש ולבסוף חיברו וכיון דלא מיירי קרא במחובר מעיקרו לא קאי כלל ע"ז קרא דלא תעשון כן. והנה בהא דאמרינן בסנהדרין נ"ז בקברא דרב דשקלו ממנו עפר דאמר שמואל יאות עבדין דקרקע עולם לא נאסר דכתוב וישלך עפרה אל קבר בני העם מה ע"א במחובר לא מותסרא אף קבר בני העם כן תמה דודי הגאון ז"ל בחדושי הרמ"ל פט"ז דאהלות דהא גם בע"א בחפר בה בורות שיחין ומערות נאסרה יעו"ש וגם בהגהות מצפה איתן בסנהדרין הביא קושיא זו ומה שתירץ שם דשמואל פליג על ר' יוחנן בע"א נ"ד ליתא דא"כ תקשה על כל הפוסקים שפסקו לתרווייהו ומצאתי בריטב"א ע"א נ"ד שהרגיש בזה וכתב דבע"א גמרא גמירי כה דהכי היא אבל בקבר לא נאסר יעו"ש וצ"ע דהא יליף קבר מע"א וכיון דבע"א נאסר אמאי שרי בקבר ואפשר כיון דפשטא דקרא דלא ההרים אלהיהם מוכח דע"א במחובר לא נאסר כי תקיש קבר לע"א למה דכתיב בקרא להדיא אע"ג דבע"א הלכתא גמירי לה דבעשה בה מעשה נאסר כי איתקש קבר לע"א לא להלכותיו המקובלות איתקש כדאי' כה"ג במכות. י"א וגם באו"ז ה' ביהכ"נ סי' שפיו הנ"ל הרגיש בקושיא זו וכתב דל"ד וביאר בפ' ר' ישמעאל ולא נמצא באו"ז שלפנינו. ועכ"פ כיון דקרא לא מיירי בע"א במחובר אפשר דגם קרא דלא תעשון כן ל"ש במחובר מעיקרו וצ"ע והעיקר לתרץ דברי הריא"ס הנ"ל דראייתו מע"א נ"ד דס"ד דאדם אוסר דשא"ש דמה"ט שיקצו אנשי יון המזבח ודחי דלמא כדרב פפא דבאו בה פריצים וחיללוה א"כ לפי הס"ד דלא ידע מקרא זה האיך הותר לנתוץ וכ"כ בשו"ת חת"ס סי' רס"ח ועכ"פ מה שהקשה בשו"ת בי"צ יו"ד סי' ק"ב דלמא נתצו ע"י נכרים לק"מ דהא לפי הס"ד ודאי לא הי' נכרי רשאי לכנוס בעזרה דאפילו בחיל אסור כיון דלא נתחלל המקדש ואפילו למסקנא דבאו פריצים וחיללוה לרנ"ע הנ"ל דגוף הקרקע בקדושתה הי' אסור לגוי ליכנס שם ומ"ש בתשו' בי"ש ח"ב יו"ד סי' קל"ב דהכל נכסים להיכל לתקן אפילו נכרים לא מצאתי זה ובעירובין מבואר דהכל נכנסים כהנים ולוים וישראלים אבל גוי לא שמענו ועי' פסקי תוס' מדות סי' כ"ב דגוי לא הי' בונה שום דבר בהר הבית וע' רש"ש מדות פ"ה מ"ג:
ב) וע"ד קושית המחברים על הרמב"ם שהעתיק דין דיש חורש תלם א' כו' והשמיט הא דמוקי בש"ס פסחים מ"ז אליבא דרבה דאית לי' הואיל במתונתא דאי לא"ה אמרינן הואיל וחזי לכיסוי דם צפור והרמב"ם פסק כרבה. הנלענ"ד בישוב שיטת הרמב"ם ז"ל דהנה בהא דפריך בפסחים מ"ז שם ראויות לכותשן כלאח"י ופי' רש"י וכיון דמדאורייתא שרי פקע לי' מלקות כ"ע טובא דאדרבא נימא כיון דעכ"פ מדרבנן אסור לכסות תו ל"ש הואיל וכבר האריכו בזה הגאונים בעל שאגת ארי' ורעק"א וע' בפמ"ג בפתיחה לה' יו"ט בבישל עוף בחלב שצידד דלקה מה"ה יעוי"ש לכן. נראה לפרש פי' אחר בסוגיא הנ"ל דהנה בהא דקאמר שם וכתישה מי שרי יש להקשות הא כתישה מטעם טוחן הוא וכיון דטחינת תבלין ביו"ט מותר לצורך אוכ"נ א"כ נימא מתוך שהותר לצורך הותר נמי שלל"צ ואע"ג דצורך קצת מיהו בעינן הא לדעת כמה פוסקים מצו' מיקרי צורך קצת וכן הכריע הרב רש"ז זצ"ל בקונ"א לאו"ח סי' תמ"ו דמצי' עוברת הוי צורך ואמרינן מתוך אף דליכא הכה"ג כלל יעויש"ה וה"נ מצו' עוברת הוא דהא מיירי כשיזדמן דם צפור ואם נחפש אחר עפר אחר יתנגב הדם וא"כ א"א להמתין עד הלילה ונימא מתוך. ושו"ר להצל"ח ביצה ח' שעמד בזה בסוגיא דביצה שם ומתרץ דהא שם פליגי ב"ש וב"ה וב"ש לית להו מתוך יעוי"ש ותמהני דאכתי מה יענה לסוגיא דפסחים דקאמר וכתישה ביו"ט מי שרי ומסתמא משנה דיש חורש כב"ה אתיא ושפיר שרי. לכן נראה דלכאורה בלאו ה"ט דכתישה א"א לכסות בעפר זה דהא מוקצה הוא וע' בהגהות מצפה איתן שם שהביא כן בשם תשו' חמדת שלמה ותו ל"ש הואיל כיון דעכ"פ מדרבנן אסור וכהפמ"ג הנ"ל אבל הא ליתא דהא מבואר בירושלמי פ"ק דביצה דאם עבר ושחט ויש לו אפר כירה יכסה והכי קיי"ל באו"ח סי' תצ"ח א"כ כשיזדמן לו דם צפור שפיר יהי' רשאי לכסות אף שמוקצה הוא דהתירו חז"ל משום מצית כיסוי טלטול מוקצה ואף דבאין לו דקר נעוץ מבעוד יום חף כששחט לא יכסה היינו משום דאיכא תרי איסורי דרבנן דהיינו עשיית גומא וטלטול מוקצה כמבואר ברא"ש פ"ק דביצה ומג"א סי' תצ"ח אבל הכא כשחורש ביו"ט ע"י החרישה כבר ניתן העפר וכשיקחנו לא יעשה גומא עוד רק טלטול מוקצה גרידא וזה הותר לכיסוי ופריך הש"ס שפיר דנימא הואיל ומשני באבנים מקורזלות עסקינן. והנה בהא דהותר טלטול מוקצה משום כיסוי לכאורה יפלא דהרי שופר של ר"ה אין מפקחן עליו את הגל כמבואר בר"ה ל"ג הרי דאיסור מוקצה דחי מ"ע דאורייתא וע"כ לחלק דשם שאני דמטלטל אבנים ואין הטלטול בגוף המצי' אבל בכיסוי שמטלטל האפר שמכסה בו והוא המצי' לא החמירו חז"ל וכמ"ש בס' יהושע האו"ח סי' י"ט וע' בחיבורי מ"פ או"ח סי' תרנ"ה וכל זאת כשמטלטל אפר או עפר שהוא מוקצה כיון דבאותו אפר מכסה בו וזה הוא המצו' לא אסרו חז"ל טלטול בגוף המצו' אבל באבנים מקורזלות כיון דעכשיו אינם ראויים לכיסוי רק לאחר שיכתשן נהי דכתישה ביו"ט לית בה משום מלאכה דנימא מתוך אבל עכ"פ אסור לכתוש משים טלטול מוקצה דמטלטל אבנים דבשעה שנוטלן לכתשן אבנים בעלמא הם ואינם ראויים לכיסוי עדיין וה"ל כמפקח הגל מעל השופר דאסור כיון דאין הטלטול במצו' גופא והיינו דקאמר בש"ס כתישה בי"וט מי שרי דאסור משום טלטול מוקצה ומתרץ ראויות לכתשן כלאח"י פירוש שיכול לכותשן ברגלו דמוקצה מותר ברגלו כלאח"י כמ"ש מג"א בסי' ש"ח וע' בלב"ש שם שכ' דרק לצורך דבר המותר שרי וליתא דטלטול ברגלי מותר אפילו לצורך המוקצה גופי' כמבואר בפוסקים ובשו"ע הרב רש"ז זצ"ל סי' ש"ח סעי' ט"ו ובס' רע"ו סעי' ט' יעויש"ה, אמנם הרמב"ם זצ"ל לשיטתי' שבה' יו"ט פסק דאפילו בכבר שחט ויש לו אפר כירה לא יכסה ודחה דברי הירושלמי מהלכה מכח פשטות הסגיא דביצה וכמ"ש הפר"ח או"ח סי' תצ"ח דטלטול מוקצה לא הותר לצורך מצו' אף בכיסוי שהטלטול במצו' גופא א"כ ל"ש הואיל דחזי לכיסוי דם צפור דהא אסור לטלטל מוקצה ואע"ג דאמרינן בגמרא ראויות לכותשן כלאח"י וגם טלטול מוקצה ליכא דהש"ס שם אזיל בשי' הירושלמי דמוקצה מותר לטלטל בכיסוי כיון דמטלטל המצו' גופא רק דאסור לכתוש משום דבשעת כתישה קאמטלטל מוקצה דאז עדיין ל"ח למצות כיסוי רק שבזה עושהו ראוי למצו' והו"ל כמטלטל אבנים מן השופר דאסור דע"ז פריך שפיר דראוי לכתוש כלאח"י דהיינו ברגלו ולאחר שיכתוש ברגלי ויהי' חזי לכסות יקחו בידו כדין ויכסה בי דלירושלמי מותר לטלטל מוקצה כשהטלטול במצו' גופא אבל להרמב"ם דאסור אף במצו' גופא כנ"ל א"כ א"א לומר שיטלטל כלאח"י ברגלו ויכסה כן דאסיר לכסות ברגלו שלא יהי' מצות בזויות עליו כמבואר בשבת כ"ב ודוק. ואף לשו"ע הרב הנ"ל סי' רע"ד דטלטול מוקצה הותר בין אצילי ידיו ובגופו דהוי כטלטול ברגלו דשרי דהוי כלאח"י כראה ג"כ דהוי בזיון כמו ברגל וגל של אבנים שאסור לטלטל בשביל שופר מיירי כשא"א ברגליו. ובעיקר דברי הרב נפלאתי דאיבעיא הוא בירושלמי שבת פ' תולין ה"ה והערותי בזה בספרי ט"ת שם: