אור ברסלב
שות אמרי יושר ח"ב › סימן קל

שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק

ח"ב · סימן קל

סימן קכט

לכ' הרב הגאון וכו' מו"ה בעריש וויידענפעלד נ"י בטשעבין:

ע"ד שאלתו שנשאל כת"ר מח"א במעשה שהי' בגר שמל ולא טבל עדיין כי נסתכן לרגלי כאב המילה ושום נכרי לא אבה לעשות שום שירות עבורו, אם מותר לישראל לחלל עלי' שבת כי גר שמל ולא טבל הרי הוא כנכרי. וכת"ר אנהיר עיינין מדברי התשב"ץ ח"א סי' כ"א המובא בב"י וש"ך יו"ד סי' רס"ו שכ' דאסור למול גר ביום ה' כדי שלא יצטרכו לחלל שבת עבורו, וע"כ מיירו קודם הטבילה דהא אין טובלין עד שיתרפא כמבואר בגמרא יבמות וטוש"ע סי' רס"ח ואפ"ה מחללין שבת עבורו. ומ"ש כת"ר דיש לדחוק דמיירי התשב"ץ כשטבל מקודם ואף דאין לעשות כן לכתחילה מכ"מ בדיעבד מהני לשיטת רמ"בן. והנה אם הי' באפשרי לומר כן בדעת התשב"ץ הי' מיושב מה שתמה בס' יד שאול יו"ד סי' ע"ז מפסחים צ"א בגר שמל ער"פ דאין שוחטין עלי' את הפסח הרי דמלו בער"פ ולא חשו לחילול יו"ט ואין לומר דמיירי בעבר ומל דהא רמב"ם פ"ו מק"פ כתב הטעם דהעמידו דבריהם שלא הי' לו לטבול בער"פ להביא א"ע לידי חיוב וא"כ משמע דהמילה הי' כדין לכתחלה יעו"ש דבאמת הי' המילה כדין כיון דטבל לאחר המילה א"כ שפיר הי' רשאין למול דבלא"ה לא יחללו עלי' יו"ט. אבל באמת דבר זה לא ניתן ליאמר כלל בתשב"ץ דמיירי להדיא לכתחלה בגר שבא למול ולא טבל כי זה תחילת ביאתו לב"ד וע"ז כתב דאין למול משום שיצטרכו לחלל עלי' שבת ומוכח דסובר דרשאין לחלל עלי' שבת כמ"ש כת"ר. אך בטעם הדבר הי' נראה דהנה גם לענין גר תושב אין מבואר הדבר בפירוש דאין חללין עלי' את השבת דהא דקאמר בש"ס ע"א דף כ"ז דאין מיילדין נכרית בשבת אפשר דלא מיירי בגר תושב:

אך הרמב"ם ז"ל פ"ב מה' שבת כתב להדיא דמיילדין גר תושב אבל אין מחללין שבת והכ"מ שם לא הראה מקור ע"ז. ונראה דטעמו דכיון דביומא דף פ"ה קאמר ר"ש ב"מ טעמא דפקו"נ דוחה שבת מקרא דושמרו בני את השבת לעשות את השבת חלל שבת א' כדי שישמור שבתות הרבה, וא"כ בגר תושב שאינו משמר שבת כ"ש זה, ועכ"פ כיון דהרמב"ם ז"ל הוצרך לן להשמיענו דבר זה בגר תושב יתכן דגר שמל ולא טבל אף דדינו כנכרי מכ"מ מחללין עלי' שבת כיון דכבר קיבל עלי' כל המצוות וכשיתרפא יטבול וישמור שבת שפיר אמרינן בי' חלל שבת א' כדי שישמור שבתות הרבה דכיון דכבר מל בודאי לא יחזור בו עוד וכמ"ש הרמב"ן ז"ל דמה"ט מלין מקודם הטבילה דאם יטבלו מקודם אח"כ יפרוש משא"כ במלו וכבר קיבל צער המילה, ואע"ג דבש"ס שם ביומא מסיק דלכלהו אית להו פירכא כבר מדשמואל דיליף מוחי בהם, וא"כ משמע לכאורה דלא קיי"ל כר"ש בן מנסיא אבל בשבת דף קנ"א אמרינן סתמא הא דחלל שבת א' כדי שישמור שבתות הרבה, וגם בר"ן יומא פ' יוה"כ הביא דברי בה"ג דמחללין שבת על עובר משום דחלל שבת א' כדי שישמור שבתות הרבה יעו"ש ונראה דהוצרך לזה דאי מקרא דשמואל דאשר יעשה האדם וחי' בהם יש לומר דעובר לא מיקרי אדם דמה"ט הורג את העוברים פטור ע"כ כ' בה"ג דאכתי איכא טעמא דר"ש ב"מ דחלל שבת א' כדי שישמור שבתות הרבה דבש"ס שם דיומא דהוצרך לדשמואל היינו לספק פקו"נ אבל לודאי פקו"נ שפיר ילפינן מהא דחלל שבת א' יעו"ש. ויש עוד להוסיף בזה דגם בהאי לימוד דאשר יעשה אותם האדם וחי בהם הרי האדם היינו נמי נכרי כדאמרינן בב"ק דף ל"ח אשר יעשה אותם האדם אפילו נכרי ועוסק בתורה ה"ה ככה"ג ועי' בפר"ד דרך האתרים ובמנ"ח מ"ע רצ"ה שהאריכו לענין ב"נ אם מותרין לרפאותו בדבר שאסור לו כגון אמ"ה דאף דאינו מוזהר למסור נפשו על קדושת השם מכ"מ יתכן דאין מרפאין אותו בדבר שאסור לו דאשר יעשה אותם האדם בישראל כתיב יעו"ש ותמהני דהא האדם היינו נכרי א"כ גם בדידי' כתיב וחי בהם:

אבל עדיין פלא לפימ"ש בס' תויוה"כ שם דקרא דוחי בהם דשני מרישא דקרא דכתיב ושמרתם את חקותי בלשון רבים וסיים בלשון יחיד קמ"ל דגם רבים יוכלו לחלל שבת בשביל יחיד שנחלה שיחיה בם והרי קרא דושמרתם לישראל נאמר והרי ישראל לא הותר לו לעשות שום איסור בשביל נכרי כמ"ש רמב"ם הנ"ל. ולפי הנ"ל יתכן דמשכחת לה בגר שמל ולא טבל דעדיין נקרא האדם ולא אדם דהא דינו כנכרי ואעפי"כ מותר לישראל לחלל שבת עבורו כיון שקיבל עלי' כל המצות. ומטעם חלל שבת א' כדי שישמור שבתות הרבה ועי' בתוס' ע"א ס"ד ד"ה אין מקפידין שכ' דגר תושב מגעו מותר בשתיה וכ"ש זה שמל וקיבל עלי' כל המצות יעו"ש וכ"ה בר"ש שם דגר שמל ולא טבל עדיף מגר תושב א"כ יתכן דאף דעל גר תושב אין מחללין שבת עליו מחללין. ועפ"י האמור יש להבין דברי רש"י ז"ל בע"א דף ס"ד אחרים אומרים וכו' אלא איזה גר תושב שקיבל עלי' לקיים כל מצות האמורות בתורה חוץ מאיסור נבילות וכו' ולשאר דבר הרי הוא כנכרי ופירש"י דכיון דלא מל חשוד הוא לכל התורה ויפלא מאי בעי רש"י בזה הרי הדבר פשוט דכיון דלא נתגייר עדיין דינו כנכרי אפילו מל ולא טבל לכך נראה דקשה לי' לרש"י ז"ל כיון דקיבל עלי' כל המצות וגם שבת בכלל א"כ האיך קאמר הרי הוא כנכרי דמשמע דלא מחללין עליו שבת א' כדי שישמור שבתות הרבה ולזה כתב רש"י כיון דלא מל חשוד הוא לכל התורה שקובל עליו ואין אנו מחללין שבת עבורו אבל במל וקיבל עליו צער המילה בוודאי יקיים אח"כ ורשאין לחלל עליו שבת ודו"ק. והנה ברש"י יבמות דף מ"ח כתב דגר תושב מוזהר על השבת ובתוס' שם תמהו עלי' דהא כותי ששבת חייב מיתה יעו"ש ולכאורה יפלא דלדברי התוס' נמי תקשה אהא דאחרים בע"א דף ס"ד שקיבל עלי' כל המצות חוץ מנבילות והאיך יתכן שיקבל עלי' כל המצות הרי ב"נ ששבת חייב מיתה ואולי דעת התוס' דקיבל עליו כל המצות היינו לבר משבת ושיטת רש"י יתכן עפי"ד הפנ"י פ' נח דיום ולילה לא ישבותו היינו יום והדר לילה, אבל לילה ואח"כ יום שרי יעו"ש ואע"ג דכ' שם דעכ"פ בחל יוה"כ לאחר שבת הרי מוכרח לחלל יוה"כ דהוי יום ולילה א"כ אכתי תקשה דהאיך קיבל עלי' כל המצות אבל יש לומר דאחרים סברי כר"מ דאין עו"ה ליוה"כ ושפיר יכול לשמור שבת ויוה"כ רק שמוציא ונשא בליל יוה"כ וכיון דבשבת הוי מלאכה הרי קיים קרא דיום ולילה לא ישבותו ובמק"א הארכתי בזה:

ועוד נראה בטעם הדבר דרשאין לחלל שבת עבורו דנהי דהוי כנכרי מכ"מ אם נסתכן מחמת המילה שפיר אנו מצוין לרפאותו אף בשבת בכדי שיתרפא ויטבול ויהי' גר גמור דבדבר הנצרך לענין הגירות אין דינו כנכרי דהרי כותי הלומד תורה חייב מיתה וגם אסור ללמדו תורה ועי' בחגיגה דף י"ג ואפ"ה כשבא להתגייר גם בטרם שהתגייר לומדין אותו דעי"ז יתגייר כמ"ש מהרש"א בח"א שבת דף כ"א בגר דאתי לקמי' דשמאי והלל וכן מבואר בירושלמי הובא בתוס' ב"ק דף ל"ח וה"נ לענין חילול שבת עבורו לרפאותו כדי שיטבול י"ל דשרי. וכת"ר כתב טעם להתיר דהרי התוס' פסחים דף מ"ז הקשו דכל מלאכת שבת נימא הואיל דחזי לחולה שיב"ס ותירצו דלא שכיח אבל הכא הרי החולה לפנינו והואיל ואולו עבר וטבל בשבת שרי לחלל עבורו ודפח"ח אלא שגוף דברי התוס' צ"ע דכיון דבשבת דחוי' ל"ש כלל הואיל, ול"ד ליו"ט דהותרה וכבר העיר בזה בעטר"ח בחו' לחולין י"ד ובתשו' הארכתי בזה הרבה וכבד עלי לכפול הדברים. ובכלל הענין הרי דברי התשב"ץ מפורשים להיתר ועכ"ז למעשה יש לעשות ע"י קטן או בשינוי או ע"י שנים להקל חומר האיסור:

והנה במ"ש לעיל מדברי תוס' והרא"ש דגר שמל וכא טבל עדיף מגר תושב שזה קיבל עלי' כל המצות שו"ר שהר"ן חולק בזה וכתב דגרע מגר תושב שזה מקבל עלי' לאלתר וזה קיבל עלי' לאחר שיטבול יעו"ש והובא בש"ך סי' קכ"ג סעי"ק ד' ואפשר דטעם פלוגתייהו דר"ן סובר דע"כ אינו מקבל עלי' עתה כל המצות דהא בכלל כל המצות הוא שבת וגר שמל קודם טבילה אסור לו לשמור שבת דב"נ ששבת ח"מ וע"כ דהקבלה הוא על אחר הטבילה. ותוס' והרא"ש אולי יסברו כשיטת הרמב"ם ז"ל פ"י מה' מלכים דכל האיסור הוא שעושה דת לעצמו וזה בקיבל עלי' שבת לחודא אבל בקיבל עלי' כל המצות להיות כישראל גמור ל"ש זה וגם קודם שטבל יוכל לקיים כל המצות וגם שבת בכלל ועי' מנ"ח במוסך השבת בסופו לענין אסופי שרוב עכו"ם מה יעשה עיי"ש. אמנם אף לר"ן הנ"ל דגרע מגר תושב. אבל לענין פקו"נ י"ל כסברא הנ"ל כיון דעכ"פ סופו לקיים כל המצות ולשמור שבת אמרינן חלל שבת א' כדי שישמור שבתות הרבה ובש"ך שם ס"ק הנ"ל משמע דהכרעת רמ"א כתוס' ורא"ש דעדיף מגר תושב ומה שהקשה כת"ר על שיטת ר"ת בעירובין כ"ז בתוס' שם דאף שאינוראוי למשכבושמב עלי' הזב נטמאה טומאה קלה לטמא אוכלין ומשקין מסוכה י"ט דגדולה סתמא לסיכוך וכתב ר"ן והלכך אפילו שכב עלי' הזב טהורה דלא ראוי לשכיבה והא אכתי נטמאה טומאה קכה והאיך מותר לסכך. ול"ק כלל דהדבר פשוט דשיטת ר"ת היינו בכלי כגון שכפה סאה וישב עלי' דהוי כלי המק"ט וכשישב עלי' הזב נטמאה טומאה קלה עכ"פ אבל במחצלת גדולה דסתמא לסיכוך הרי אינו כלי כלל ואינו מקבל שום טומאה אפילו טומאת מגע וא"כ בודאי דגם ע"י שכיבת הזב לא נטמאה דאינו כלי המק"ט רק בעשאה לשכיבה הוי כלי גם לשאר טומאות דכל המטמא מדרס מטמא נמי מת כדאי' בנדה דף מ"ט וז"פ:

תוכן העניינים

שות אמרי יושר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה