אור ברסלב
שות אמרי יושר ח"ב › סימן קכט

שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק

ח"ב · סימן קכט

סימן קכז

לכבוד הרב הה"ג וכו' מו"ה גרשון האגער נ"י אבד"ק טלוסט:

ע"ד שנשאל כת"ר באשת כהן שאמרה שנאנסה מבעל מלחמה והבעל מאמין לדברי' רק שלבו דוי עליו לגרשה ויש לו בנים ממנה:

והנה כפי הנראה שהיא וגם הבעל עודם מחזיקים באמירתם ובכה"ג אין שום מקום להקל. ומ"ש כת"ר כי האשה אומרת כי לא גמר ביאתו כי לא שהה רק איזה רגעים והתאמצה נגדו בחזקה ובכל כוחה לא הניחה אותו וכפי שמרגשת אצל בעלה לא גמר ביאתו הנה גם זה אינו כלום כי העראה כגמר ביאה לכל דבר אמנם איכות ענין העראה היינו הכנסת כל העטרה בנקב ומה שבין השפיות אינו בכלל כמו שהאריך לבאר בנוב"י מהדו"ת אה"ע סי' כ"ג ולזאת צריך לחקור את האשה היטב כי אולי ל"ה הכנסת עטרה כולה בנקב ובאופן זה הי' מקום לצדד להקל ואפילו באם מסופקת אם הי' הכנסת כל עטרה או אפשר לא נכנס בנקב כלל נראה בנוב"י אהע"ז סי' כ"ג במה"ת להקל יעוי"ש בד"ה ומעתה זכינו לדין וכו' ואינו ברור לו אם הכניס עד העטרה א"כ יוכל להיות שאף בין השפיות לא הכניס עד העטרה ואפילו תימא שהכניס בין השפיות אכתי יכול להיות שלא פגע ולא נגע בנקב ההוא שהוא פתח הרחם ואפילו אם פגע ונגע והכניס שם מקצת העטרה קרוב הדבר שלא הכניס כל העטרה וכו' עכ"ל יעוי"ש ולכאורה צ"ע דברי הנוב"י ז"ל דנראה דקאתי עלה מטעם ס"ס דילמא לא נגע בנקב כלל ואת"ל שהכניס דילמא לא הכניס כל העטרה ולכאורה בכה"ג הוי כס"ט ברה"י דכל ספיקות שאתה יכול לרבות טמא כדאי' בפ"י דטהרות ובכ"ד. דאף דספק סוטה היינו כשיש חשש שזינתה ברצון אבל הכא הי' באונס מה בכך הרי גם אנוסה לכהן אסורה משום טומאה כדאי' ביבמות כ"ו וא"כ בספק הו"ל ס"ס ברה"י דאסורה אף בס"ס ועוד דאפשר דגם אם תאמר ברי לי שלא הכניס כל העטרה בנקב לכאורה ל"מ כמו בסוטה דטמאה אף שאמרה ברי לי'. ואולי י"ל דווקא בסוטה שרגלים לדבר שהרי קינא לה ונסתרה לא מהני ברי דידה אבל הכא בנאנסה שפיר מהני ברי דידה כיון דלא איתרע חזקת כשרות דידה כלל ובפרט אם אין שום אדם ראה שהנכרי בא עלי' ורק הוא בעצמה אמרה הרי נאמנת במיגו וע' תשו' נוב"י מהדו"ק אה"ע סי' ט"ז שמסופק לענין סוטה אם מהני נאמנות ע"א שראה דרך חור שלא נבעלה יעוי"ש אבל הכא בנאנסה נראה וודאי דמועיל ברי דידה וכ"כ בנוב"י מהדו"ק אה"ע סי' י"א. אבל אם היא בעצמה מסופקת בזה אם הוי העראה כראוי לכאורה הוי ס"ט ברה"י וגם ס"ס ל"מ וא"כ צ"ע על נוב"י סי' כ"ג הנ"ל שדן מטעם ס"ס ואולי סובר הנוב"י כדעת המבי"ט הובא בפמ"ג בש"ד דיני ס"ס אות כ"ז שכ' דס"ס דטמא ברה"י הוא רק מדרבנן יעוי"ש וא"כ י"ל דלהוציא אשה מבעלה לא החמירו וכעין שכ' בפמ"ג בש"ד דיני ס"ס אות י"ב בשם הרא"ה לענין ס"ס שאינו מתהפך וכעי"ז כתבו התוס' כתובות כ"ב ד"ה אונס דאי מדרבנן לא הי' מוציאין אשה מבעלה בשביל כך. ושו"ר בנוב"י סי' כ"ג שם שנראה מהשאלה שם שהי' שם ג' אנשים בחדר שוכבים ושם ישינה האשה ג"כ שעלי' נולד הספק וא"כ הו"ל רה"ר דתלתא הו"ל רה"ר וס"ט ברה"ר טהור ומכ"ש בס"ס. וא"כ בנ"ד דכפי הנראה ל"ה שם בחדר רק הנכרי והאשה לכאורה הו"ל ס"ט ברה"י וגם ס"ס ל"מ אך יש לצדד בס"ס כפי דעת המבי"ט הנ"ל וגם יש לצדד קצת עפי"ד הש"ש ש"א פט"ו שחידש דס"ט ברה"י דטמא היינו בדליכא חזקת הגוף כנגד זה ואף דחזקת כשרות הוי כמו חזקת הגוף ואפ"ה טמאה האשה מספק היינו משום דקינא לה ונסתרה איתרע חז"ל יעוי"ש ועפי"ז בנ"ד ספק בנאנסה דלא איתרע חזקת כשרות י"ל דאף ברה"י ספיקה טהור, אבל גוף דברי הש"ש תמוהים דבפ"ה דטהרות מ"ה בנגע בא' בלילה ואינו יודע אם חי אם מת ובשחר עמד ונמצא מת טהור דברי ר"מ ובתוספתא איתא דרק בר"ה מטהר ר"מ ואיתא בתוספתא שם ומודים חכמים לר"מ בראוהו חי מבערב ומשמע נמי דבכה"ג טהור בר"ה דווקא והא שם הוי חזה"ג גמור ואפ"ה ברה"י טמא ואעפ"כ לענין ס"ס יש לצדד עפי"ד המבי"ט הנ"ל ואפשר דחילו דמבי"ט הוא מהא דכתובות ט' בפ"פ מצאתי דמוקי שם באשת כהן או באשת ישראל שקיבל בה אבי' קידושין פחות מבת ג' דאל"כ הוי ס"ס והרי ברה"י אף ס"ס אינו מועיל ע"כ סובר המביט דזה רק מדרבנן ולא החמירו להוציא אשה מבעלה אבל בשט"מ שם כתב טעם אחר דמהני ס"ס משום דלא הוחזק טומאה והא דס"ס ברה"י היינו בדהוחזק שם טומאה יעוי"ש וצ"ע הכא דלכאורה הוי כהוחזק כיון דהנכרי בא עלי' רק שאינו ידוע אם הוי העראה גמורה וגם בענין הס"ס יש לדון דהוי משם אחד אבל בב"ק י"א מבואר דלמ"ד יש שליא בלא וולד הוי ס"ס דילמא ל"ה וולד כלל ודילמא יצא מקצתו והוי ג"כ כעין ס"ס דנ"ד ועי' ברש"י שם ולא אוכל להאריך בזה יען כי כפי דברי האשה משמע שהי' העראה בוודאי ולא נצרכא אלא להתלמד באם תברר דברי' שהי' רק ספק וס"ס וכנ"ל וגם צ"ע הכא לענין כהן אולי עכ"פ לא גרע משבוי' דעכ"פ לכהן אסורה משום ספק משום מעלת יוחסין וע' ב"ש ריש סי' ז' וי"ל דשבוי' שאני דרוב נכרים פרוצים בעריות והוא מסורה בידו מסתמא בעל כרצונו וע' תוס' כתובות ט' ד"ה ל"צ שדנו באשת כהן מטעם חזקת היתר וע"כ דשבוי' גרע וע' פנ"י שם, ומכ"מ בנ"ד אולי הוי כשבוי' ממש אבל י"ל כיון דעמדו שם כמה כמה אנשים מבחוץ לפי שעה ואנסה והוא צעקה איכה כשבוי' ושו"ר בזה בתשוי' ד"ת אהע"ז ח"ב סי' ז' שהעיר על דברי הנוב"י הנ"ל והרבה יש לפלפל בדבריו בנ"ד:

ב) אשר העיר כת"ר ע"ד הפרמ"ג או"ח סי' שי"ח ס"ק ו' בבישל בחמי טברי ותולדות חמה ואח"כ בישל באור אם חייב בשבת או גם בזה אמרינן אין בישול אחר בישול ומסיק שם דפטור ואולי גם מותר יעוי"ש מהא דמנחות כ"א בענין דם שבשלו דפטור דמוקי להא דהקפה הדם ואכלו בקפאו בחמה משום דבאור לא הדר ובחמה הדר הרי דכח הבישול בחמה אינו כמו באור וא"כ הבישול באור מוסיף כח ויש בכזה בישול אחר בישול, וגם הביא כת"ר מתוס' פסחים כ"ד ד"ה פשט שכתבו דהא דהמחה החלב וגמעו לא מיירי בחמה דא"כ חי' הוא ואוכל חלב חי פטור יעוי"ש דמבושל בחמה כחי ממש חשיב ויפה העיר אך אני תמה מאד דלפי הפשוט דקפאו בחמה חייב דל"ה בישול כלל וא"כ דם שבשלו בחמי טברי' ג"כ חייב האוכלו משום דל"ה בישול והרי גם דם שמלחו ואכלו פטור כדאי' במנחות כ"א וברש"י שם משום דמליח הרי הוא כרותח יעוי"ש וכי עדיף מליח טפי מבישול בחמי טברי' הרי לענין שבת מליחה אינה כלל כבישל וכן לענין בב"ח ובפמ"ג סי' שי"ח הנ"ל פשיטא לי' דמולח ואח"כ בישל בשבת חייב דאינו בישול כלל לענין שבת רק לענין חמי טברי' שבשלו אח"כ מספקי' לי' דהוי בישול טפי, ולענין דם שבישלו יהי' הדבר מהיפוך להיפוך דמליח פטור ובישלו בח"ט חייב האוכלו וכן דברי התוס' פסחים כ"ד שכתבו דהמחהו לחלב בחמה האוכלו פטור דהוי חי יפלא מאד וכי יעלה על הדעת שמבושל בחמי טברי' אינו ראוי לאכילה בשלמא במקום דהקפידה התורה בבישול י"ל דבישול היינו באור דיקא ומה"ט פסח שבשלו בח"ט פטור אבל הא דאוכל חלב חי פטור היינו משום דהוי שלכד"א דאין דרך לאכול חי והרי מבושל בח"ט שפיר דרכו לאכלו ועוד דלפי דברי תוס' פסחים כ"ד שם כל בשר שאינו רכוך שאכלו חי פטור כגון בשר כבו"ט ג"כ נימא כן דאם בשלו בח"ט ואכלו יהי' פטור לזאת נלפענ"ד עפי"ד תוס' במנחות דכ"א ד"ה כאן שכתבו ע"ד רש"י דבחטאות הפנימות אינו עובר מטעמא דלקמן דכתיב וטבל והזה והאי לאו בר טבילה והזאה הוא. ומשמע שאם בשלו צלול הואיל וראוי לטבילה והזאה חייב ולא משמע כן לעיל דאפילו רק במלחו נפיק מתורת דם אלא דבבישול בכל ענין אינו עובר רק לענין קפאו בחמה מחלק בין פנימית לחיצוניות יעו"ש ולפי"ז יתכן דהא דקפאו בחמה אינו ענין בישול כלל דל"ה יס"ב רק טבע החמה להקפיא הדם ונעשה קרוש אבל אין בזה תורת בישול כלל רק משום דהקריש ואין ראוי להזאה בזה אמרינן דבחמה הדר ומתורת דם לא נפיק כיון דלא נתבשל כלל ובהקפה באור פטור משום דאין האור מקפיא רק כשנתבשל מקודם וממילא דפטור אף בשלא הקפיא כגון שבשלו צלול והא דקתני הקפיא באור פטור לאו דווקא רק גם מקודם שהקפיא פטור מטעם בישול ובחמה ל"ה שום בישול כי ל"ה יס"ב ולא נתבשל כלל רק נעשה קרוש אבל אם נתבשל ממש בחמי טברי' שפיר פטור מטעם בישול דלא גרע ח"ט ממליחה דדם דהוי כבישול. והשתא כיון דהא דדם שקפאו בחמה דחייב היינו באופן שלא הגיע לידי בישול א"כ סיפא דחלב שהמחהו וגמעו א"א לאוקמא בחמה דהא מיירי שאינו מתבשל כלל ע"י חמה רק הדם נעשה קפוי והחלב נמחה מחמת חום השמש אבל לא הגיע לגדר בישול והוי חי ממש דפטור אבל במבשל בחמי טברי' בישול ממש ודאי דחייב דכדרך אכילה הוא וזה ברור ועפ"י הנ"ל אין שום ראי' לסתור משם דינו של הפמ"ג בבישל בח"ט ובישלו אח"כ די"ל דפטור והא דקפאו בחמה דהדר היינו כי לא הגיע לכלל בישל אבל בישל ממש אף ע"י חמי טברי' הוי בישל. ואם כי אין הדבר מוכרח אבל עכ"פ אין סתירה לדברי':

ג) ומה שהעיר כת"ר על תוס' פסחים כ"ד שם דכתבו דהמחהו בחמה דפטור דהוי כמו חלב חי תפו"ל דפטור משום דאסרוחי מסרח כדאי' בחולין ק"כ. כראה דהא בב"מ פ"ג אמרינן בראב"ש דהוי מפקו מיני דיקולי דתרבא ומותבינן בשמשא ולא מסרח ופריך כל תרבא לא מסרח ומשני שורייקא סומקא מסרח יעוי"ש ולכך לא פסיקא לי' לתוס' לומר משום דמסריח דהרי בחלב שאין בו שורייקי לא יסרח בחמה אבל בחולין ק"כ לענין נבילת עוף טהור יתכן דבבשר מיירי ובשר שפיר מסריח בחמה ואף לתוס' נזיר דף כ' דכתבו דבשומן של נבלת עוף מיירי מכ"מ י"ל דווקא חלב לא מסריח אבל בעוף ליכא חלב רק הכל שומן כמ"ש תוס' חולין מ"ט דשומן עוף סותם ול"ד לחלב וע' רמב"ן עה"ת פ' ויקרא כי יש הבדל בטבע בין חלב לשומן יעוי"ש כנלענ"ד:

תוכן העניינים

שות אמרי יושר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה