שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק
ח"ב · סימן קכז
לכבוד ידי"נ הרב הגאון הגדול פאר הדור פקש"ת מו"ה יואב יושיע ווייננארטען נ"י (ז"ל) אבד"ק קינצק יע"א:
ע"ד אשר הקשה מר על הרמב"ם ז"ל פ"ח מתו"מ הט"ו דשתי הלחם שהונפו עם הכבשים מעכבים זא"ז ואם אבדו הכבשים יאבדו הלחם ויביאו לחם אחר וכבשים אחרים והאיך אפשר זה הא קיי"ל שתי הלחם אין אפייתן דוחה יו"ט ואפילו נפסל אין מביאין אחר כדמוכח ביומא כ"א בהא דלא נמצא פסול בשתי הלחם וברש"י שם ובש"ס מנחות דף מ"ו ג"כ איתא ומביא לחם אחר והנה על ש"ס מנחות שם ל"ק כלל דאפשר האי בעיא דר' ירמי' שם אם תנופה עושה זיקה דקאמר והביא לחם אחר היינו לרשב"ג אליבא דר"ש הסגן דסובר שתי הלחם אפייתן דוחה יו"ט, אבל על הרמב"ם דסובר אין אפייתן דוחה יו"ט לכאורה הדבר תמוה. אכן נראה דיתכן כגון שמערב יו"ט אפו ארבעה חלות לאחריות דלמא יפסלו יהי' שתי הלחם אחרים כענין דאשכחן במנחות ע"ח בתודה ששוחטה על שמונים חלות כי פליגו בסתמא מ"ס לאחריות מתכוין ומ"ס לקרבן גדול מכוין יעו"ש ועכ"פ היכא דאמר בהדיא לאחריות דהוי כדבריו א"כ יתכן דאפו ד' חלות ב' לשתי הלחם ועוד שנים לאחריות ובכה"ג כתב הרמב"ם דמביא לחם אחר שהכין לאחריות. ואעפי"כ ניחא הנס שנעשה בשתי הלחם אף דהי' אפשר להכין מעיו"ט ד' לחמים ויותר מכ"מ לא הי' רגילין לאפות מעיו"ט יותר משתי הלחם דטירחא הוא להניף בי"ג כפה כמ"ש ריטב"א שם לענין עומר ואעפי"כ לפעמים כיפו והביאו ארבעה לחמים ובכה"ג מביא לחם אחר ומצד הסברא הדבר פשיט שהי' רשאין לאפות ד' לחמים ויותר לאחריות לכאורה נראה מדברי תשו' תשב"ץ ח"ג סי' ל"ז בד"ה עוד כתבת שסיבת הנס שלא נמצא פסול בעומר ובשתי הלחם ובלחה"פ הוא מפני שהתורה אמרה והבאתם את העומר א' ולא שנים וכן לחם תנופה וכן י"ב חלות וא"כ הנה הבטיחה שלא ימצא בהם פסול, שאם הי' אפשר שימצא בהם פסול הי' מצריכין מה"ת לעשות עוד ועוד מכל מין ומין שלא יפסלו ויביאו אחרים תחתיהם יעו"ש ומשמע דלא הי' רשאין להכין רק שתי הלחם ולא יותר אבל כבר השיג שם התשב"ץ ע"ד החכם הנ"ל והרי לדבריו גם עומר אי אפשר להכין יותר מא' ובאמת אשכחן דהכינו יותר כדמוכח ביומא דף ז' אומר ומביא אחרת תחתיה רק דל"ש שיכינו כמ"ש ריטב"א הנ"ל ועי' תוי"ט יומא כתבו ג"כ כן וא"כ גם בשתי הלחם כן, אבל באמת הי' באפשרי להכין יותר ובגוף הדבר דמוכח מיומא כ"א הנ"ל שאף שנפסלו שתי הלחם אי אפשר לאפות ביו"ט משום שאין אפייתן דוחה יו"ט צל"ע דהא כל הלימוד דאין אפייתן דוחה יו"ט הוא משום לכם ולא לגבוה והרי כתבו התוס' ביצה י"ב דהוי רק לאו הבא מכלל עשה ולא אהדרי' לאיסורא קמא יעו"ש וא"כ כשאירע פסול באונס למה לא ידחה העשה דשתי הלחם לאו הבא מכלל עשה דיו"ט דאפילו לאו גמור דיו"ט עשה דוחה אלא משום דיו"ט עשה ול"ת כדאי' בשבת כ"ד והכא דהוי או"נ רק דלכם ולא לגבוה ולא אמרינן אהדרי' הוי רק עשה גרידא והרי שתי הלחם עשה דרבים ודוחה עשה הקל כמ"ש תוס' ר"ה דף ל' דק"צ דוחה עשה דעליה השלם מה"ט וגם אם נדון זה לל"ת דהוי לאו הבא מכלל עשה מכ"מ הוי רק ל"ת גרידא ועשה דחי אבל יש לומר דלא הוי בעידנא דמיעקר לאו ואף דעשה החמור דוחה עשה הקל אף שלא בעידנא כמ"ש תוס' פסחים נ"ט מכ"מ הכא לאו הבא מכלל עשה אפשר דהוי כל"ת אבל לפי דעת השבולי לקט הובא במג"א סי' תמ"ו דעשה דוחה ל"ת היינו עשה דרבים דוחה ל"ת אף שלא בעידנא קשה למה לא דחי עשה דשתי הלחם ל"ת דיו"ט כיון דליכא רק לאו גרידא דל"א אהדרי' ואפילו לאו ליכא רק הבא מכלל עשה. ולשיטת הרמב"ם ז"ל דנראה דסובר אהדרי' לאיסורא קמא דהא פסק דעושה מלאכה אפילו אוכל נפש לנכרי לוקה וא"כ ה"ה לגבוה כמ"ש מנ"ח מ"ע רצ"ח א"כ גם עשה דשבתון איכא ניחא הכל דאין עשה דוחה ל"ת ועשה. והא דכ' הרמב"ם הנ"ל דאבד הלחם לכאורה צל"ע כיון דתנור אינו מקדש יפדו אותו כמ"ש תוס' מנחות דף מ"ו ד"ה ואיזה דהא דאמרו שם בש"ס אבד הלחם היינו למ"ד תנור מקדש. אבל תוס' שם כתבו עוד תירוצים אחרים דלאחר תנופה שוב ל"מ פדיון וא"ש דברי הרמב"ם וגם בלא"ה הרמב"ם פסק דתנור מקדש. וכבר הקשו עליו למה פסק דאין אפי' דוחה יו"ט הא נפסל בלינה וע' תוי"ט והדברים עתיקין וגם בלא"ה לענין פדיון לדעת הרמב"ם דפסק כמ"ד טהורין אין נפדין א"כ גם אי תנור אינו מקדש ל"מ פדיון לשתי הלחם כמ"ש תיו"ט פי"א דמנחות:
ובעיקר קושיות הדר"ג על הרמב"ם הנ"ל דהאיך יביא לחם אחר ביו"ט יש לכאורה לומר עפי"ד התוס' יומא מ"ו ד"ה אבל שנראה מדבריהם דאם הי' אונס ולא הקריבו ק"צ יוכלו להקריב למחר ועי' מנ"ל פ"א מתו"מ דהא דעבר זמני בטל קרבנו היינו שלא הי' אונס יעו"ש א"כ יש לומר דאם נפסל הלחם מחמת אונס יוכלו למחר ביום חול להקריב כבשים ולחם אך דברי המל"מ בזה צל"ע כמ"ש בספרי על טורה יומא מ"ו שם ומוספין ודאי לא קרבו בעבר זמנו ועי' רמב"ם פ"ח מתו"מ ה' כ' מבואר להדיא דכל ק"צ שעבר יומו בטל קרבנו ומשמע שם דאפילו באונס גמור כן וגם בתמידין כן ועמ"ש בטל תורה הנ"ל לענין תמידין ועכ"פ במוספין ושתי הלחם ודאי הדין כן ובכ"מ שם לא ציין מקורו והיא מבואר בתמורה דף י"ד דעבר זמנו בטל קרבנו גם יש לומר לכאורה דמשכ"ר דהונפו הכבשים עם הלחם בעיו"ט דיתכן דהנפת הכבשים עם הלחם מחייב רשאים להיות בעיו"ט ושפיר יכולין להביא עוד שתי הלחם אחרים בעיו"ט אבל דבר זה צריך ראי' דאפשר דהנפתן הוא דוקא ביו"ט ומחוורתא כתירוצי הראשון דהי' יכולין להכין לאחריות וכנ"ל:
ב) מה שהעיר כ"ג על ספרי טל תורה ריש תמורה שכ' דחייבי מיתות שוגגין פטורין ממלקות דזה פלוגתא דר"י ורשב"ל חולין פ"א וקיי"ל כר"י דחייבין מלקות וכן פסק הרמב"ם פי"ב מה' שחיטה. הנה באמת פשטות הסוגיא כתובות דף ל"ד שאין לחלק כלל בין מלקות לממון וכיון דח"מ שוגגין פטורין מממון ה"ה ממלקות וביש"ש כתובות פ"ג השיג על הרמב"ם שכ' דחייב מלקות ועי' במים חיים להפר"ח מכות דף ט"ז דפשיטא לי' ג"כ דח"מ שוגגין פטורין ממלקות:
ג) ומה שהעיר כ"ג עמ"ש בטל תורה נזיר דף מ"ז דלאו דלא יבוא באהל המת הוא רק בכה"ג דבתו"כ מפורש להיפוך. לא נכחד ממני זאת ועי' בספרי שירי טהרה פ"ג מ"א הבאתי דברי הפרשת דרכים בדרך מצותיך שכ' כן אך אין הדבר מוסכם כמ"ש מנ"ח מ"ע ע"ר דמדברי הרמב"ם מבואר דפליג וסובר דלאו דלא יבוא הוא רק בכה"ג:
ד) ומ"ש כ"ג מהילקוט פ' יתרו דמבואר שם דלא תגע בו יד היינו גם באוה"מ ושילה ובית עולמים ורמז עמ"ש בספרי טית למנחות דף ק"ז דאפשר הקפידו חז"ל כמו בהר סיני הנה הדבר פלא ובעזרה וודאי דל"ש זה ועי' ביצה דף כ' בהא דהכניס כל צאן קדר לעזרה ובתוס' בכ"ד דאיסור הכנסת בהמת חולין בעזרה הוא רק מדרבנן הרי דל"ש בזה האיסור שלא תכנס בהמה לבית עולמים ואולי כוונת הילקוט בקדשי קדשים דוקא דהא כתיב בהר סיני אם בהמה אם איש לא יחי' וכיון דבעזרה מותרין אנשים ליכנוס ה"ה בהמה רק בקה"ק כיון דאסור לשום אדם ליכנוס:
א"כ אפשר דגם בהמה כן וכמו בהר סיני, ומכ"מ הרי גם אדם הנכנס לקה"ק אינו רק במיתה בידי שמים ובהר סיני הי' נידון במיתה ביד"א ועי' סנהדרין ט"ו שור סיני בכמה ועי' בסוף מכות בהא דבכה ר"ע מקום שכתוב בי' וכל זר הקרב יומת יכנסו שועלים בו אולי הכוונה כנ"ל כיון דאדם במיתה בידי שמים א"כ ה"ה שור ודומיא דהר סיני רק שם ביד"א והכא ביד"ש ועכ"ז הדבר פלא ועי' תוס' ביצה דף ה' ד"ה מכדי שהשיגו על רש"י שם שכ' דהאיסור נמשך עד שהוקם המשכן ותוס' כתבו דאפילו ביום מ"ת לאחר שפסקו הקולות הי' מותרין לכנוס בהר אף ששרתה שכינה שם. ושוב עיינתי במכילתא יתרו שמשם מקור דברי הילקוט ובמרכה"מ שם ביאר הכוונה לא תגע בו יד ולא בשילה ובית עולמים הכוונה דוקא בו ולא בשילה ובית עולמים ששם אין מוזהר כלל בנגיעה יעו"ש והפשט ברור דאדרבא אין שום איסור זה רק בסיני:
ה) ומה שהעיר כ"ג במנחות דף צ"ט דחלות לחה"פ מתחלקות בערב דמוכח דהי' חולקין החלות והא אמרינן בזבחים דף צ"ט כל שאינו ראוי' לעבודה אינו חולק וכולם אינם ראוים ביוה"כ לעבודה. אלא כ"ג וכריטב"א שכ' דכל שאינו מעבודת יוה"כ כשר מה"ת בכהן הדיוט ניחא, אבל לחולקים עלי' קשה. הנה עפי"ד כ"ג הי' ניחא מה דלא נקיט נמי במשנה דשעיר הנעשה בחוץ מתחלק לערב בכל יו"כ כמי החלות משום דהשעיר דהי' מעבודת יוה"כ שייך לכה"ג לבדו רק בחל בע"ש דאי אפשר לאכלו רק חי הי' הבבלים אוכלין אותו כי כה"ג לא הי' חפץ לאכלו. אך לשיטת החולקים הנ"ל אשר הקשה כ"ג מלחה"פ הי' נראה דעיקר עבודה של לחם הי' בשבת שעברה והוי שפיר כל הכהנים ראוים לחיטוי אף דעבודת סילוק בזוכין הי' בשבת אין זה נחשב עבודה כ"כ כדמוכח בסוכה דף כ"ו ע"א וברש"י שם ד"ה אלא לחה"פ ועי' תוס' שם כ"ה ד"ה בחילוק לחה"פ וא"כ ניחא נמי הא דלא נקיט שעיר כי השעיר הי' כל עבודתו ביו"כ והי' שייך לכה"ג לבדו, אבל יותר נראה דגם שעיר מתחלק לכהני משמר דאינו ראוי לחיטוי הוא רק ביש חסרון בגוף הכהן כגון טמא או אונן, אבל הכא יומא הוא דקגרים והכרח לזה דהא קיי"ל דגם הראוי לחיטוי כשאינו ראוי לאכילה מבע"י אינו חולק כדאמרינן בזבחים דף צ"ט דכה"ג אונן מקריב ואינו חולק לאכול לערב כיון דל"ח לאכילה מבע"י וא"כ גם לכה"ג לא יהי' זכות בקרבנות יוה"כ דהא אינו ראוי לאכילה מצד תענית יוה"כ וע"כ דזה אינו בכלל ל"ח לאכילה דיומא קגרים א"כ ממילא דגם שאר כהנים חולקין כיון דראוין תמיד לחיטוי רק עכשיו היום גורם. ועפי"ז הא דלא נקיט במשנה נמי דשעיר הנשעה בחוץ מתחלק לערב הוא דהירושלמי הובא במג"א סו"ס תרי"ב מפורש הא דחלות מתחלקות בערב היינו לאפוקי מבע"י דלמא אתי למיכל וזה בחלות אפויות וחזי לאכילה אבל שעיר דהבשר חי ואינו מתוקן לאכילה ל"ח דלמא אתי למיכל ושרי אף מבע"י לחלק לכהנים ועי' בדגמ"ר שם שפיקפוק על ראי' ירושלמי הנ"ל דאסור ליגע באוכלין ביוה"כ מהא דחלות מתחלקות בערב די"ל כרש"י שם דלא אתי לאפוקי מבע"י רק שלא ימתינו עד למחר דנפסל בלינה. דהי' להירושלמי הכרח לפירושו דא"כ מטעם דנפסלות בלינה הי"ל לומר דגם שעיר מתחלק לערב דגם כן יופסל בלינה וע"כ דזה פשוט וא"צ להשמיעני דפשיטא דקדשי קדשים נאכלין רק ליום ולילה רק קמ"ל בזה דמבע"י אסור לחלק שמא יגע ובשעיר דלא חזי לאכילה באמת שרי וא"ש: סי' קכ"ח:
לכבוד הרב הה"ג החו"ב מו"ה יוסף אביגדור ראקער נ"י דומ"ץ דק' ראווואדוב:
ע"ד שאלתו אודות האשה מבארדיטשוב שדרה כעת בקהלתו ואמרה שמת בעלה במחלת טיפוס וגם בנה שהגיע לעונת הפעוטות אומר כן ואמר שהי' בעת קבורתו. משורת הדין הדבר פשוט שנאמנת דאפילו מלחמה בעולם ואמרה מת על מטתו נאמנת ואף שאמרה מחמת הטיפוט וכידוע שהי' שולט ר"ל המחלה הזו שם מכ"מ גם בדבר דמת המחבר סעי' כ"ה דנאמנת, ואף להחולקים שם מכ"מ יש לומר דה"ד בדבר, אבל במחלת טיפוס נאמנת, כמ"ש במק"א ועוד דבנה נאמן כמ"ש כת"ר דהרי בנה אמר שהי' בשעת קבורה ואף דהוי קטן ואינו מסל"ת הא כתב הט"ז שם דנאמן אף בלי מסל"ת:
אף דרבים חולקים עלי' וגם בס' קהי"ע להגאון מליסא שם השיג עלי' מכ"מ הכא בהצטרפות כל הני קילי וודאי יש לסמוך על הט"ז:
ומה שמסופק כת"ר לענין ז' נקיים שהתחילה לספור וכת"ר קרא אותה ואמר לה שישאל לרב מפורסים אם מותרת לינשא ואז יסדר קדושין דאולי צריכה ז' נקיים מחדש. לענ"ד דבר זה תלי' בפלוגתא דט"ז וש"ך דרט"ז שכ' באם לא בא החתן למועד שנקבע צריכה ז"נ מחדש דאסחה דעתה דלמא ארע לו סכנה או שאין רוצה בה יש לומר דגם בזה כן אבל לדעת הש"ך שפסק שם דבכה"ג א"צ ז' נקיים מחדש כיון דלא דחו הנשיאין וכוותי' פסקו כל האחרונים, ע"כ גם בנ"ד כיון שלא הי' דחי' לנשיאין רק מחמת שרצון כת"ר לשאול עוד לא אסחה דעתה ואפשר דהכא גם הט"ז יודה דיתכן דגם הוא סובר דכל שאין מניעה מצד החתן לנשיאין לא אסחה דעתה רק דשם חשבה כיון שלא בא להזמן הנועד אפשר חזר בו, אבל הכא ששניהם רוצים רק צריכים לשאול לרב והאשה יודעת בעצמה שמת בעלה לכ"ע לא אסחה דעתה ואם נחוש בכה"ג להצריך ז"נ מחדש כיון דצריכין לשאלה, א"כ אם יארע לכלה שספרה ז"נ קודם הנשואין איזה שאלה כגון שמצאה כתם ושאלו לרב ואמר שכשר נימא ג"כ דאסחה דעתה דלמא יורה הרב לאיסור ותצטרך מחדש לספור וזאת לא שמענו, ועכ"פ בבדקה עצמה ולא עברו ז' ימים בלי בדיקה יש להתיר. ומ"ש כת"ר מדברי שו"ת ס' יהושיע דקודם ג' חדשים ל"מ ספירתה דלמא תמצא מעוברת וכבר הבאתי דבריו בספרי מנחת פתים ליו"ד שם וסיימתי בצ"ע כי באמת נראה דלש"ך הנ"ל אין חשש בזה אבל גם לס' יהושיע יש לחלק דשם חוששת דלמא באמת מעוברת היא וצריכה להמתין כ"ד חודש, אבל הכא היא יודעת שמת בעלה וגם לכת"ר הי' ההיתר פשוט רק שרצה להתייעץ עם עוד רב מפורסים לכן וודאי לא אסחה דעתה: