שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק
ח"ב · סימן קכא
לכ' הרב החריף ובקי וכו' מו"ה משה סג"ל דומ"ץ בק' ארשיווא: ע"ד שאלתו על העגונה מ' הענא אשת ר' בנימין הערשקאוויטץ. לאחר העיון בכל הגב"ע והדעפעשין ששלח כת"ר נראה להתיר העגונה הנ"ל כאשר כבר הארכתי בכמה תשובות להתיר עפ"י עדות ערכאות ובפרט הכא ששני הדעפעשין והמכתב הראשון הי' בלי שאלה והוי מסל"ת ואף שהי' הט"ג והמכתב להאשה הוי מסל"ת ול"ד לאומר אמרו לאשת פלוני שמת בעלה דל"ה מסל"ת כמבואר בכ"ד דשם כיון דהי' אנשים לפניו והוא מצוה לומר לאשתו נראה שנתכוין להעיד או להתיר אבל הכא אינו יודע למי לכתוב רק לאשתו וגם כך הוא חובתם להודיע לאשתו ועושה כפי החוק המוטל עליו ויש לדונו כמסל"ת וכבר כתבתי סברא זו בספרי שו"ת אמרי יושר ח"א סי' קי"א ואח"כ מצאתי סברא זו בשו"ת שמן רוקח סי' כ"ז וגם בתשו' פרשת מרדכי סי' כ"ו כתב כן רק בסי' כ"ז שם כתב להחמיר והדברים סתראי ננהו ועכ"פ בצירוף היתר ערכאות שמקיל החת"ס ז"ל גם בלי מסל"ת וודאי דיש להקל. ועי' תשו' כנס"י סי' כ"ג ושם הי' המעשה שכתב להקל שיאמרו לאשתו של פלוני שמת בעלה וכל מה שנמצא אצלו יחזר לה בכל זמן ועת שתרצה וכתב הכנס"י דהוי מיסל"ת דמה שכתב שיאמרו לה הוא להודיע לה שיוחזרו לה החפיצים יעו"ש והביאו בתשו' בי"ש אהע"ז סי' מ"ז הרי דכל שיש לתלות ענין ההודעה שאינו מתכוין להעיד תלינן א"כ בנ"ד בפשיטות יש לתלות דלא הי' יודעין למי לכתוב רק לאשתו ובפרט שכך הוא חובתם וחוק שלהם וראיתי בתשו' הגאון אבד"ק ראדאמישל שליט"א שהעתיק כת"ר שכ' צד היתר בנ"ד דהוי רגל"ד דהדבר אמת כיון שהט"ג הראשון שהוא חולה בודאי אמת דאז לא נתכוין להתיר וא"כ עכ"פ אמת שהי' חולה ושוב הוי רג"ד שמת כיון דהי' חולה וברגל"ד סומכין על ערכאות אף שאינו מסל"ת, אבל הרגיש בעצמו לסתור זה כיון דרוב חולים לחיים לא הוי אף רגל"ד. אמנם ראיתי בתשו' צ"צ להגאון מליבאוויטץ זצ"ל בס' ע"ז בחאהע"ז בעובדא בא' שהי' מסוכן ולא גוסס ונשתקע זכרו שכ' לדון דאם ניסת ל"ת והביא מהתשב"ץ ח"א סי' פ"ה בירד למלחמה ומקום סכנה ונשתקע זכרו דל"ת ול"ד לחולה שרוב חולים לחיים אף דמסוכן כ"ד נמי לגוסס מכ"מ בצירף שנשתקע זכרו יש להקל יעו"ש, ובנ"ד הרי מחלת אנצינדונג בריאה ידוע שהוא מחלה מסוכנת ר"ל ובצירף שזה איזה שנים שנשתקע זכרו דבכה"ג אם ניסת ל"ת, וא"כ עכ"פ הוי רגל"ד להתיר לכתחלה ע"י ערכאות ומסל"ת הנ"ל ואף שבצ"צ שם בסוף דבריו לא החליט להתיר אבל הרי מסיק שם דעכ"פ הוי כספינה המטורפת בים דנותנים עלי' חומרי חיים וחומרי מתים ובספינה המטורפת אין רובן לחיים דאדרבא רובן לאיבוד כדאי' במס' ב"ב קנ"ג וא"כ במסוכן וכשתקעו זכרו ג"כ כן א"כ עכ"פ הוי רגל"ד להתיר ע"י ערכאות ומסל"ת ועל המכתב הראשון שהוא חולה בוודאי נאמן אף אם לא הי' מסל"ת כלל כיון דהדבר עשוי להגלות תיכף דהרי האשה יכולה לנסוע שם ולראות ובכה"ג דעל"ג תיכף ל"ב מסל"ת גמור כמ"ש יש"ש יבמות פט"ז סי' י"ח בנכרי שהעיד במסל"ת שפלוני מת ואם יתנו לו ליטרא כסף יביאנו על עגלה שלו דיש להתיר אף דאינו מסל"ת גמור כיון דיש לו כוונה שיתנו לו מעות מכ"מ במילתא דעל"ג כולי האי נאמן והבאתי' בספרי מ"פ אהע"ז סי' י"ז בתשו' שם והנני מסכים להתיר העגונה הנ"ל:
סי' קכ"ב:
לכבוד הרב הגדול מו"ה יונתן אייבעשיטץ נ"י חופ"ק פראגא:
בדבר שדוכין שהי' בראשי פרקים והמחו' חתמו על ראשי פרקים אבל לא החתן והכלה, אבל גם המה הי' שם ונתרצו והנדן ניתן ליד החתן וא' מהצדדים חוזר בו, וכת"ר פלפול בזה הרבה וחוו"ד שיוכל לחזור בו. ובעניותי צל"ע טובא דנראה דעכ"פ יש בזה בזה חרם הקהלות אף אם נימא דבראשי פרקים גם חרם הקהלות ליכא היינו כיון שלא נגמר הדבר עדיין לא עשו חרם, אבל הכא כיון שנתנו הסילוק ליד החתן הרי הדבר נגמר. כמ"ש הט"ז בהשלשת שט"ח ומ"ש כת"ר דמה בכך דנגמר הא לא נכתב שום קנס בראשי פרקים וגם לא הי' קנין. הנה זה טענה לפטרם מקנס, אבל חרם הקהלות איכא כיון דכבר נגמר, דחרם הקהלות אינו תלוי כלל בקנס, ואף דיש לומר דמ"ש הט"ז בהשלישו הוי כנגמר היינו שהשלישו שט"ח ליתן מצד העובר למקיים. אבל בסתם השלשה אפילו השלישו הנדן לא נגמר אבל ז"א דאין לך גמר יותר מזה שנתנו הנדן ליד החתן וכן ראיתי בהגהות חכמת שלמה באהע"ז סי' כ' דפשיטא לי' דבהשלישו הנדן הוי כנגמר השידוך, ובפרט דגם בראשי פרקים שעדיין לא נגמר מבואר בתשו' נוב"י מה"ת יו"ד סי' קמ"ח דאיכא חרם הקהלות ועי' בספרי מ"פ לאהע"ז סי' נ' ובתשובה שם פלפלתי הרבה בזה אם יש חרם הקהלות בראשי פרקים וכעת ראיתי שדברי נודב"י מפורשים וכת"ר הביא מנוב"י סי' ר"ד ולא מצאתי שם מזה, וגם בנ"ד יפה העיר כת"ר כיון דעכשיו עפ"י הרוב אין כותבין תנאים עד סמוך לחופה ממילא נגמר הדבר ע"י ר"פ, וכבר העיר בזה ח"א בתשו' בית יצחק אהע"ז ח"א סי' קי"ב והבית יצחק השיב דלא שמע ממנהג זה, אבל עתה עפ"י הרוב המנהג כן שוב הוי כנגמר. ומ"ש כת"ר דאכתי ליכא קנס כיון דלא נכתב קנס ולא קנין אבל עכ"פ הרי נגמר הדבר ואיכא חרם הקהלות. וגדולה מזו ראיתי בתשו' תשורת ש"י סי' רל"ז דפשיטא לי' דאף בשידכו בדיבור בעלמא יש חרם הקהלות ומנהגם דאפילו בדיבור בעלמא הרי החוזר בו בלי טעם ואמתלא הגונה הרי עכ"פ הוא מחוסר אמנה כמבואר להדיא בקדושין מ"ה בההוא דאמר בלקרבאי והוא אמרה לקרובה וכו' שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב יעוי"ש, ואף לרבא שם דאמר טעם אחר יתכן משום דכפתי' ואודי אבל לא הי' ברצון הטוב, אבל היכא ששידכו ברצון הטוב גם רבא מודה דהחוזר בו הוא בכלל שארית ישראל לא יעשו עולה וגם יש לומר דרבא סובר כיון דקרובו הוא אפשר דרשאי לחזור בו כמ"ש הח"צ סי' ע' לענין מכירי כהונה ועמ"ש בזה בחיבורי מ"פ יו"ד סי' רס"ד והדבר ברור דיש בזה משום שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב ומבואר בט"ז סי' רס"ד ביו"ד דהחוזר בו בכה"ג נקרע רשע ובפרט בנ"ד דהי' מעשה רבה ונתנו לו הנדון דאין ליתן יד לפושעים בזה לחזור בו בלי שום פיוס: