אור ברסלב
שות אמרי יושר ח"ב › סימן קכ

שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק

ח"ב · סימן קכ

סימן קיט

לכבוד הרב המאוה"ג וכו' מו"ה פייבוש האלפערן נ"י אבד"ק ברעזאן: ע"ד הגט שנשלח מאמעריקא לאשה אחת בברעזאן וכתוב בו דהוית אנת אנתתי וכת"ר דיקדק די"ל דהוית אנת היא רק אנת והוא הי' לו אשה אחרת מקודם וכפי מ"ש כת"ר הבעל נסע משם ואין ידוע מקומו. והנה גם בחששות כאלה המוזכרים בש"ס להדיא מובא באה"ע סי' קכ"ו סעי' כ"ב שלש שיטות בזה ולדעת הרא"ש באם לא כתוב הבעל או הסופר מפי' הגט כשר ובש"ע אינו מבואר שום הכרעה ודעת הפר"ח שם להקל כהרא"ש עכ"פ במקום חשש עיגון ובב"מ שם פיקפק קצת בגט ע"י שליח דאולי יש לחוש שכתב הסופר מפיו ומ"מ י"ל דלא שכיח כלל ולא חיישינן לזה וגם נראה דדוקא בהנהו דמבואר להדיא בש"ס כגון תריכין ביו"ד וכדומה יש לפסול. אבל דבר שאינו מפורש בש"ס. אף שיש לפרש בענין שישנה משמעות הגט לכ"ע יש להקל כמבואר בב"ש סי' קכ"ו ס"ק פ"ג לענין מונין אף דיש לפרשו כלשון הנראה יש להקל יעו"ש וגם בנ"ד אין הכרח כלל לדיוק הנ"ל דיש לומר שהוא רק כפל הענין, א"כ מחמת חשש זה ודאי דיש להקל:

ב) ובדבר החשש שהאשה שמה חוה דוואשא וכן נכתב בתנאים ובכתובה ובמעטריקל וטאבעלא, אבל אין שום אדם קורין אותה רק בשם חוה לבד ובגט נכתב חוה דוואשא וזה חשש גדול מאוד ועי' בתשו' דברי חיים אהע"ז ח"ב סי' קס"א שהחמיר בזה מאוד דאף שכתובה כן בכתובה ומזכירין כן במי שברך הוי נשתקע, אמנם בתשו' דברי חיים הנ"ל בתשו' סי' קנ"ה כתב דשם שנכתב במעטריקל ל"ח נשתקע שקורין המעטריקל ב' וג"פ בשנה, ובנ"ד נמי נקראת במעטריקל כן, מיהו יש לחלק דשם בסי' קנ"ה משמע דניסת והכריזו עלי' בביהכנ"ס בשם זה וזה צירף הד"ח למה שנכתב כן במעטריקל ובנ"ד אין הדברים ניכרים בהכרזה וגם לפימ"ש בד"ח סי' ק"ס וביותר בסי' קס"א דנהי דנימא דשם כזה ל"ח נשתקע אבל עכ"פ הוי זה טפל לגבי עיקר השם שנקראת בו בפי כל ובכתב שם טפל לחוד גם בדיעבד פסול יעו"ש, א"כ אף דכתיבה במעטריקא וגם נותנת קוויטל לצדיקים בשם זה אבל עכ"פ הוי רק שם טפל ודבריו ברורים, אך אם אי אפשר לידע כלל אנה הבעל והוא במקום עיגון טובא נראה שהד"ח שם מקיל בזה עפ"י שיטת הרמב"ם דגם בכתב שם הטפל לחוד כשר וגם מחמת שבמקום כתיבה לא ידעו משם אחר יעו"ש, וכן בג"פ הובא בפ"ת סי' קכ"ט ס"ק ה' כתב להכשיר במקום עיגון גדול בכתב שם הטפל לחוד יעו"ש. ולפימ"ש בט"ג דאם מעריסה נקראת בשני השמות אף שאח"כ נקראה רק בשם אחד והמיעוט קורין אותה בשני השמות הוי שם המיעוט עיקר כיון ששם זה מעריסה והעולם מקצרין שמה יעו"ש ולדידי' ודאי יש להכשיר בנ"ד כמ"ש הד"ח שם ואף שבד"ח שם השיג עליו והעלה דמה שקורין אותה הרוב הוא עיקר מכ"מ במקום עיגון גדול יש להכשיר אף בכתב שם הטפל לחוד, ובנ"ד כיון שנכתב בתנאים ובכתובה ובמעטריקא לא גרע משם טפל ועי' תשו' נוב"י מה"ת סי' קי"ז נראה דבכתב שם שנשתקע פסול רק מדרבנן משום לעז יעו"ש. דמשמע אף שלא כתב כלל רק שם זה ולא כתב השם שנקראת עתה וכ"כ בתשו' בית שלמה חאהע"ז סי' ק"ה. ולכאורה תמוה דהרי עכ"פ שם טפל הוי לגבי שם שנקראת עתה, וע"כ דסובר כיון דמעיקרא נקראת בשם זה ל"ה טפל, דטפל היינו שמעולם הי' שם זה טפל ואינו פסול רק משום לעז וא"כ בנ"ד שנקראת וקראו שמה ב' השמות גם יחד, אף שאח"כ נשתקע אין הפסול משום טפל רק משום שנשתקע והוי לעז, וכיון דגם עתה נכתבה כן במעטריקיל ובתנאים ובכתיבה ונתינת קוויטל לצדיקים בשם זה י"ל דאין זה נשתקע כמ"ש הד"ח הנ"ל שוב י"ל דעדיף משאר שם טפל כיון דניתנה לה שם זה לעיקר מעיקרא וכה"ג חילקו בתוס' פסחים דף ו' ד"ה התם דכיון דמעיקרא היתה הבהמה של נכרי לגמרי וכיון דעדיין נשאר לו זכות מה דאי לא משכח זוזי שקיל בהמה הוי עדיין ברשותו, משא"כ כשמעולם יהי' לו רק זכות זה יעו"ש. וגם לענין ק"פ כקה"ג דמי חילקו התוס' חילוק כזה במס' ב"ב דף כ' ד"ה קסבר יעו"ש שהביאו דוגמא מפסחים דף ו' הנ"ל באופן שאם הוא עיגון באמת וא"א כלל להשיג גט אחר נראה להכשיר ליתן לה גט הנ"ל. ויש לצרף דעת מהרש"ק ז"ל באנשי שם סי' קע"ג שכ' דכל שנקראת מעריסה שני שמות יחד וא' נשתקע לא מיקרי נשתקע יעו"ש ואם שבס' א"ש כלל ד' סקי"ד השיג עליו ועי' בתשו' מהרש"ם ח"ב סי' קע"ט במפתחות שרמז לדברי אנשי שם הנ"ל, עכ"פ חזי לאיצטריפו באם כזכר שם זה בתנאים וכתובה ומעטריקל וכתונת קוויטל לצדיקים גם כשעושין לפה מי שבירך מזכירין שם זה ועכ"ז מחמת חומר הענין רציני שיסכים לזה עוד רב א' מובהק ואז יתן לה הגט:

ג) ובדבר השאלה השני' בגט שהובא מאמעריקא הנה מ"ש בשא כפי מ"ש כת"ר שהוא הברה ממוצעת בין ש"ס לס' ונוטה יותר לס' ודאי דיש לכתוב כן דהא בדיעבד אם כתב שין במקום ס' כשר כיון דאפשר לקרות בשין שמאלית כמ"ש הג"פ וע' פסחים דף מ"ב וברש"י וסימנך סמך סמך יעו"ש אף דשערי בשין כיון דנקראת בשין שמאלית ועי' תוס' שם מ"ש בזה ועי' פת"ש בקונטרס השמות ש"נ אות ג'מ"ש בזה ואין לשם בתי' הכתוב בדה"י ד' דשם הב' בחירוק והיוד בקמץ נרגשת במבטא ובנ"ד אין היוד נרגש כלל ונקראת בפתח, וכ"כ בפ"ש בש"נ אות ב' בשם מהרי"ם מבריסק דאין לחוש ששם זה נגרר מבתי' ועי' בט"ג בשם חוה שכ' דנקראת תאוה הח' בקמץ אפ"ה הוא שם קדוש חוה אף שא"י האיך נקראת מעריסה ועי' באה"ש ש"נ אות ה' ס"ק י"ג בענין שם האדאסה דסובר דכל שאין שינוי רק בניקוד יש לכתוב שם הקודש הדסה ועי' באה"ש כלל ח' סק"ד לענין שם חאוה הנ"ל אבל הכא הרי נחסר בקריאת היוד שהוא שרשית ונרגשת במבטא אין לחוש כלל בזה לשם הקודש בתי' אך מאחר שנקראת מעריסה לאה בשא ועדיין משפחתה קורין אותה בשתי השמות ובגט נכתב רק בשא יש בזה חשש גדול דלט"ג הנ"ל הוי זה עיקר השם, ואף לד"ח הנ"ל דשם שקורין הרוב הוא עיקר הרי גם בכתב עיקר השם אין להכשיר רק בשעה"ד ע"כ אם אפשר להשיג גט אחר יש להשתדל חששית בלא"ה יש כמה בגט זה בשם השליח, ואם הדבר א"א בשום אופן יש לסדר הגט:

תוכן העניינים

שות אמרי יושר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה