אור ברסלב
שות אמרי יושר ח"ב › סימן קיח

שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק

ח"ב · סימן קיח

סימן קיז

לכבוד הרב החו"ב החסיד מו"ה דוד סופר סת"ם נ"י בקיטוב:

ע"ד העגונה בקהלתכם מרת סאליא אשת ר' חיים שעריר שהי' בצבא המלחמה והי' בחעלם בעשפיטאהל יותר משנה ובשנת 1918 למספרם בהיותו שם נחלה וכתב מכתבים לאשתו כי הוא חולה וזה הי' בירח כאוועמבער והי' כמה חליפות מכתבים ביניהם ומני אז נסתם חזון ממנו ובא גב"ע מחעלם כי מצאו שם בכתב הגמינא היהודית נרשם בפנקס כי בירח דעצעמביר נפטר בשפיטאהל חיים שעריל מגאליצען בשנת 1918, ושאלו להקברן דשם ואמר, כי בכל עת שמת בשפיטמהל איזה יהודי ונקבר עני הי' דרכו לשאול למי ממשמשי השפיטאהל שם המת ואמרו לו והוא הודיע להגמינא היהודית. והעתיק לפני תשו' ידידי הגאון מו"ה יואב יהושע אבד"ק קיכצק ז"ל שדעתו נוטה להתירה עם יסכים עמו הרה"ג מו"ה ר"י מקיטוב, וגם העתיק תשו' הגאון מוהר"י שור הנ"ל שפיקפק בזה ושאל חוו"ד בזה הכה החשש בזה העדות מחמת שחסר שם עירו דנהי דכינוי משפחה הוי כשם אביו והוי שמו ושם אביו אכתי חסר שם עירו לענ"ד במק"ע גדול אין להחמיר בזה דהא דעת הח"מ ס"ק ל"ח דכל שהלך בדרך זה בבירור ונמצא מת בדרך יש להקל בשמו ושם אביו ואין חוששין שמא גם אחר הלך לשם וכן הב"ש שם ס"ק ס' הביא ממהרשד"ם דהלכה כן דבשמו ושם אביו סגי והיינו עכ"פ בהלך בדרך הזה וכ"ה מהב"ש שהסכים לזה ואפשר דבנ"ד שהי' ה' חיים שעריל יותר משנה בשפיטאהל בחעלים לכ"ע יש להקל דכ"נ וכ"ה ואין חוששין לאחר, ועי' תשו' דברי חיים אהע"ז ח"ב סי' ס"א נראה מדבריו דוקא בהלך בדרך דנייד ולא הוי קבוע יש לחוש לאחר ששמו כשמו אבל בקבוע בעיר כיון בכל קבוע כמחצה דמי אין לחוש שמא אחר הי' שם כמוהו ומת יעו"ש דמשמע אף במקום שהשיירות מצויות ואף דאין זה תושב בעיר שאין דעתו להשתקע שם אבל עכ"פ קבוע מיהו מיקרי והא אי אפשר לו ללכת משם בלתי רשות שרי החיל דשם. וגם נראה כיון שידוע לנו שהר' חיים שעריל בעל העגונה הי' חולה אז בירח הנ"ל כאשר כתב לאשתו כמה מכתבים שחולה ממש ולא סתם בשפיטאל שרובם אינם חולים כלל רק איזה דבר מיחוש חיצוני, וזה הי' חולה באמת אין לנו לחוש דאחר הי' שם, כיון שידענו שזה חכה מסתמא זה מת. ואף דרוב חולין לחיים הא כתב בתשו' מהר"ם לובלין הובא בחת"ס אהע"ז ח"א סי' מ"ה דאף סימן גרוע דארוך וגוץ מצטרף לשמו ושם עירו להשלים במקום שם אביו יעו"ש. ובסי' חן טוב סי' י"ז ס"ק ע"ח הביא מומהרח"ש שמסופק אם גם בשמו ושם אביו וחסר שם עירו מצטרף סימן גרוע ודעת בעל חן טוב להקל דחסר שם עירו לא גרע מחסר שם אביו כדמוכח מתשו' הב"י סי' ח' עיי"ש. והרי סימן גרוע ג"כ הוי רק מיעוטא דמשו"ה לא מהני דרוב אנשים כן ואפ"ה מצטרף וא"כ ה"ה זה שלחה מת וגם יפה כתב ידידי הגאבד"ק קיכצק דזה גופא שהי' לאשתו כמה מכתבים ממנו ואח"כ נפסקו המכתבים הוי רגל"ד שמת ובכה"ג מקיל רמ"א להדיא אף שלא הזכיר שם עירו:

ועוד דבעיקר הדין דשמו ושם אביו דיש מחמירין להצריך גם שם עירו הכריע הגר"א ז"ל בביאורו לאהע"ז סי' י"ז ס"ק ע"ו כדעת הרא"ש להקל וגם הרש"ז ז"ל בתשו' סי' כ"ח האריך לסלק כל קושיות מהר"י בן ליב מעל הרא"ש והוכיח שם דגם בתחילת עדות אזלינן להקל בעגונה, והא דגברא חרוכא דחיישינן דלמא אחר, דעת הרא"ש כרש"י ורי"ו בשם הרמ"ה דהי' ניכר דפס יד אינו משל זה הגוף החרוך וע"כ אחר הי' אבל בסתמא ל"ח לאחר יעו"ש. שנראה דעתו להלכה כהרא"ש דסגי בשמו ושם אביו, וגם בתשו' מהרא"ל צינץ באהע"ז סי' י"ח הראה פנים מסבירות לדעת הרא"ש ז"ל אף בגוונא דלא ידענו דהלך בדרך זה וכתב שגם דעת הרמב"ם כהרא"ש עיי"ש. ע"כ בנ"ד בוודאי אין להחמיר, מחמת שנחסר שם עירו:

ובדבר החשש שחושש הרה"ג מוהר"י שור נ"י על גוף עדות הקברן שדרכו לשאול מא' מהמשמשים והוא אומר לו שם המת, ומודיע להגמינא, א"כ הוי ע"י שאלה ואין נכרי נאמן והגאון מקינצק כתב כיון דהכא בשעה שהמת בידו לקוברו הגיד לו שמו והוא מילתא דעל"ג תיכף נאמן הנכרי בכל ענין. וכעין זה מבואר ביש"ש פט"ז סי' י"ח שהביא מתשו' מיימיני בשם מהר"ם בנכרי א' שהעיד לפ"ת שפלוני מת בדרך ואם יתנו לו ליטרא זהב יביאנו על עגלה שלו לקוברו דנאמן וכ' יש"ש דמהר"ם סמך ע"ז משום דהוי מילתא דעל"ג תיכף אם יתנו לו הליטרא, אבל אין זה מסלפ"ת גמור כיון דיש לו איזה כוונה שיתנו לו ליטרא אין זה מסל"ת רק במילתא דעל"ג כולי האי מיהמן ובספרי מ"פ לאהע"ז סי' י"ז סעי' ט' הבאתי דבריו והארכתי שם בזה, ובנ"ד נמי אף דהוי ע"י שאלה יתכן דהוי מסל"ת כיון דכך הוא חובתו להגיד האמת כמ"ש בתשו' אחרת ועכ"פ אין חשש כלל בכזה דנתכוין להתיר וכל היכא דליכא חשש דנתכוין להתיר אף דהי' ע"י שאלה אם ניסת ל"ת כמ"ש בפסקי מהרא"י סי' קל"ז ועי' תשו' רי"מ אהע"ז סי' ד' ובספרי שו"ת אמרי יושר ח"א סי' קי"א וא"כ בכה"ג יש לסמוך אף לכתחלה דהוי על"ג תיכף. וגם בנ"ד הרי אין הדבר בוודאי שהי' ע"י שאלה שהרי יתכן שהמשמש עצמו הגיד לו כאשר הראת לו את הנפטר לקוברו הגיד לו שמו ובספק שאלה מקיל הט"ז לכתחלה באמדנות מוכיחות וה"ה דיש להקל בכה"ג במילתא דעל"ג תיכף וגם הרי עכ"פ מצאו כתוב בפנקס ישראל מת איש פלוני וכשאין שום עד לפנינו יש לסמוך ע"ז דבוודאי ידעו שמת פלוני ושמעו מפי ישראל או ככרי מסל"ת א"כ אף דהקברן מעיד שהוא המודיע להגמינא היהודית, מכ"מ הרי יתכן שגם בלעדו יתודע להם ע"י ישראל שזה חיים שערל מת או בשמעו מנכרי מסל"ת. וגם יש לומר דמשמשים בשפיטאל הוי כערכאות דמיהמנו ובמ"פ הנ"ל הבאתי דאף שער"ל כותב וערכי חותם תורת ערכאות ע"ז דאימת אדוניו עלי' לשקר יעו"ש וה"נ משמשי ביה"ח אימת השרים עליהם לשקר ולומר שם אחר והוי כערכאות דמיהמנו ואף דהמשמש אומר בפה כבר הכריע התומים סו"ס ס"ח דגם בע"פ ערכאות מיהמנו לכן הנני מסכים להתיר העגונה הנ"ל:

תוכן העניינים

שות אמרי יושר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה