אור ברסלב
שות אמרי יושר ח"ב › סימן קיד

שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק

ח"ב · סימן קיד

סימן קיג

לכבוד הרב המאה"ג וכו' מו"ה יעקב לעווי אבד"ק טשעבין:

ע"ד שאלתו באשה אחת אשת איש שהי' בכפר ונתגרשה מבעלה בהיותה מעוברת כי הבעל אמר אז שזה שלשה שנים שלא קרב אלי' מחמת קטטות רק שהיתה בביתו והוולד אינו מאתו וגם עתה הבעל חי ואמר כן לפני כת"ר ובכל משך זמן התרחק מבתו שילדה לאחר דרה הגירושין והבת עתה היא בת שלשים שנה ונשתדכה לישראל וקרבו זמן הנשואין ועתה השאלה אם יש מקום להתירה ובעיר יש קול רנון שחשודה מאז מישראל וגם הנחשד הודה פעם אחת לפני איש אחד דרך וידוי כי בא עלי' פעם אחת. והעתיק כת"ר תשו' הרב הגאון מדאמבראווא שליט"א אשר האריך בזה בפלפול רב בכוחא דהתירא וכת"ר דרש מאתי חו"ד:

א) הנה כעין שאלה זו בתשו' רעק"א ס' קכ"ח ותשו' חת"ס אה"ע ס' י"ג ושני הגאונים הנ"ל הורו להתירא. ונחזי אנן בעובדא דידן אם יסודי ההיתר דידהו הוא בעובדא דידן והנה באמת בגופא דעובדא דשם יש כמה צדדים להקל ביותר מבנ"ד כי שם לא אמר בבירור שאינו ממנו ומה שאמר אח"כ בערכאות הי' לפטור א"ע ממזונות כאשר האריכו בזה שם הגאונים הנ"ל. אמנם יסודי ההיתר שבנה הגאון רעק"א ז"ל והסכים לו החת"ס הוא מחמת צירוף ג' דיעות דעת בה"ג דיכיר דוקא בהיכר בכורה עי"ז ודעת תוס' רי"ד דבמכחשתו אינו נאמן, ודעת ריא"ז בס' המכריע דדוקא באומר בני זה ממזר מח"כ אבל באומר על אשתו שזינתה מאחר א"כ אינו בנו לא נאמן שבצירף כל הנ"ל אף שהמחבר לא פסק כן הוי עכ"פ סד"ד ובנוסף עוד ספק דלמא מגוי נתעברה הוי ס"ס להקל. ישנם גם בנ"ד, אף שבנ"ד אין אתנו יודע אם האשה הכחישתו אבל הרי בתשו' חת"ס ביאר דלפי מ"ש ריא"ז בס' המכריע אין שום הכרח כלל תו לומר דבמכחשתו אינו נאמן וכתב דהך שיטה לאו דסמכא היא כלל ועכ"ז מסיק דהוי סד"ד מחמת ב' השיטות הנ"ל דעת בה"ג דבעינן היכר בכורה, ודעת רי"ד דבאומר אין זה בני אינו נאמן וע' בתשו' חת"ס ס' ע"ו שהאריך להביא מכמה גדולי הפוסקים דסברי כרי"ד וכן פסק רש"ל ביש"ש הלכה למעשה ויש לחשבו לסד"ד וא"כ גם בנ"ד כן. ואדרבא צירוף שיטת בה"ג דאין האב נאמן רק ע"י היכר בכורה הוא בנ"ד ברווחא טפי כי שם בעובדא דידהו לא הי' לבעל שום וולד ונ"מ לוולד בכור אם יוליד אח"כ שיהי' בכור ואפשר דבכה"ג הוי הכרת בכורה קצת, כמו שפלפל בזה בתשו' רעק"א ותשו' חת"ס אה"ע ס' ע"ו ובנ"ד כבר הי' לבעל בן בכור מהאשה הנ"ל שנולד עשר שנים לפני הגירושין ואבי' הכירו לבכור, ואין שוב נ"מ עוד לענין בכורה עי"ז שאמר שהולד אינו ממנו ונתחזק ביותר צירוף דעת בה"ג ודעומי':

ב) והנה הרא"ש הקשה על בה"ג מקידושין ע"ח דנאמן לומר על העובר שבמיעי' שהוא ממזר הרי אין נ"מ לענין בכורה עתה ובתשו' חת"ס ביאר כוונתו דאף דיתכן שיש לו אשה שנתעברה אח"כ ועי"ז שאומר ע"ז העובר שהוא ממזר יהי' השני אם יהי' זכר בכור:

מכ"מ דעת הרא"ש ז"ל דיכיר דבכורה הוא דוקא כשנולד ולא בעודו בבטן אמו כענין שאמרו בבכור שנולד לאחר מיתת אמו דאינו נוטל פי שנים דמכיר אמר רחמנא יעו"ש. והג' מדאמבאראווא נ"י כ' ליישב דעת בה"ג עפי"ד ר"ה מוואלאזין הובא בהגהות חכמת שלמה לחו"מ סי' רע"ו שיצא לחדש לענין בכור לנחלה באם אשה א' נתעברה מקודם והשני' אח"כ אף שילדה השני' קודם הראשון בכור, ודייק זה מפשטא דקרא וילדו לו בנים האהובה והשנואה והי' הבן הבכור לשנואה והיינו שתחילה ילדה האהובה ואפ"ה בן הבכור לשנואה שהי' קודם בעיבור וא"כ שפיר משכחת לה הא דקידושין ע"ח שכבר נולד לו בן בכור רק עיבורו של זה העובר מוקדם ועתה שאומר שעובר אינו ממנו יהי' הוולד הנולד בכור והוי שפיר הכרת בכורה. ואם כי דבר חכמה הוא, אל ח"ו לתרץ דברי הבה"ג בדבר תמי' כזה כאשר כבר התעורר בחכמת שלמה שהדבר מוכרח דלא אזלינין בבכור רק בתר לידה ולא בתר עיבור דהא יוצא דופן אינו בכור וע"כ דהלידה עיקר וכ"מ בכ"ד, והעיקר מה שדוחקו להרח"ו ז"ל פשטא דקרא וילדו לו בנים האהובה והשנואה דמשמע דאהובה ילדה מקודם הוא באמת דקדוק עצום ולענ"ד כבר הרגישו בזה רבותינו בספרי עה"כ הנ"ל וז"ל את בן האהובה כיון שיצא ראשו ורובו פוטר את הבא אחרי' מן הבכורה ע"פ בן השנואה אעפ"י שבן הבכור לשנואה ואינו מובן ובריט"א ריש פ"ח דבכורות ביאר כוונת הספרי דקשה לו מאיזה צד ירצה לבכר את בן האהובה ומתרץ דמיירי בכה"ג שמקודם נולד בן השנואה שיצא ראשו ורובו וחזר ואח"כ נולד בן האהובה לידה גמורה ושוב אח"כ יצא בן השנואה לגמרי ובזה יש לו איזה צד לזכות את בן האהובה כי הלידה הגמורת היתה לבן האהובה מקודם וכתבה תורה דלא יוכל לבכר יעו"ש. ולפי הנ"ל א"ש פשטא דקרא דילדו לו בנים האהובה והשנואה היינו שהלידה הגמורה היתה לאהובה מקודם ואעפ"כ והי' הבן הבכור כשנואה כי יצא ראשו ורובו מקודם ולע"ד כוונת הספרי בכל הנ"ל הוא גם ליישב דקדוק לשון הכתוב כי מה שרוצה לבכר את בן האהובה א"צ טעם כלל כי חפץ בבן האהובה ויהי' האיך שיהי' מיושב לשון המקרא ע"כ עפי"ד הספרי ודוק ולא אאמין כלל שיצא דבר זה מפי הצדיק הרח"וו זצ"ל דקודם לעיבור הוא בכור ח"ו וקושי' רא"ש על בה"ג כבר כתב החת"ס ז"ל דדעת בה"ג דגם בעודו עובר מועיל הכרה אף דאין בכור יורש כשנולד לאחר מיתת האב, הכרה שאני וזה האמת:

ג) עוד אחת יש להעיר ביסוד צירוף הספק דרבוותא הנ"ל בה"ג ותוס' רי"ד לפימ"ש בשעה"מ פט"ו מא"ב בשם בני יעקב דגם לתוס' רי"ד הנ"ל דבאומר שאינו בני אינו נאמן מכ"מ בעובר דלית לי' חזקת כשרות נאמן ובנ"ד כה"נ אמר כן גם בהיות הוולד במעי' לפני ב"ד אבל הרי השעה"מ שם כתב דבתשו' ראנ"ח סי' מ"ה מבואר דגם בעובר כן וגם בעובדא דתשו' רעק"א וחת"ס אמר כן על העובר ועכ"ז צירפו דעת תוס' רי"ד וע' בחת"ס סי' ע"ו שהביא מיש"ש דמפרש הסוגיא דקדושין באמר על העובר שבמעי' ממזר היינו ג"כ מח"כ דלא כרש"י שם ומפרש בזה הסוגיא שם דקמ"ל בסיפא אף איהו דקים לה תיפוק לי' דהות כמו קים לי' שהרי ידע שלא בא עלי' וע"כ דבסיפא נמי מח"כ מיירי והוא לעולם לא קים לי' רק היא והביא כן להדיא בשם המכריע א"כ משמע דגם בעובר דוקא מח"כ ובפרט בנ"ד אין הדבר ברור כלל שהגיד אז לפני ב"ד בהיותה מעוברת כי לפי הגב"ע נראה שלא אמר לפני ב"ד דבר רק סתם שרוצה לגרשה באופן דצדדי הספק מכח כל הפוסקים הנ"ל הוא ג"כ בעובדא דידן:

ד) ועתה נבוא לספק השני שצירפו הגאונים הנ"ל דלמא מנכרי ונכרי ועבד הבא על ב"י הוולד כשר. והנה הב"ש כתב בדעת הטור דאין זה ספק דל"ש שתזנה מנכרי והג' רעק"א ז"ל השיג על הב"ש דלכ"ע תולין בנכרי ומידי ספיקא לא נפיק. אך בתשו' חת"ס סי' ט' ובכ"ד חשש לדברי הב"ש ואסברי' דאשה בודקת ומזנה וניחא לה לזנות עם ישראל טפי מנכרי, גם מחמת קירוב דעת טפי ועכ"ז בעובדא הנ"ל בס' י"ג כתב בפשיטות לצרפו לספק עכ"פ בשיש רוב נכרים, ובנ"ד בכפר איכא רוב נכרים איכא תרי רובא רובי הכפר ורוב סיעה דיש לצרפו לספק. ואפשר לומר דבכפר לכ"ע יש לספק בנכרי דכבר הרגיש בתשו' חמדת שלמה הובא בפ"ת ס' ד' ס"ק כ"ג דיש להקל בנכרי מטעם דישראל בחזקת כשרות ננהו. אמנם הרי אמרו חז"ל מיעוטן בעריות ומבואר ברמב"ם סוף ה' איסורי ביאה שאין אתה מוצא קהל בכל זמן וזמן שאין בהן פרוצין בעריות יעו"ש והשתא כיון שמכל קהל נמצאו פרוצין בעריות אף דרוב נכרים יש לחוש טפי למיעוט שבישראל שפרוצין בעריות וזה בעיר שיש שם עכ"פ קהל ישראל אבל בכפר שיש ישראלים יחידים ואינם בכלל קהל שפיר יש לומר מטעם חזקת כשרות דידהו לתלות בנכרי ועכ"פ לשוי' ספק' וסמך לזה מהא דאמרינן בעירובין כ"א אמרה כנ"י לפני הקב"ה אל תדיננו כיושבי כרכים שיש בהם גזל ועריות וכו', וע' ברש"י שם דמתוך ששכיחו שם מקום שווקים וישוב גדול ורגל סוחרים ורוכלים מצוי' שם לפיכך גזל ועריות נוהג בהם יעו"ש והרמב"ם ז"ל יתכן דמפרש סתם כרך והיינו קהל אבל עכ"פ כפר ודאי לא יקרא בשם כרך וע' מגילה דכרך כל שיש בה י' בטלנין ועכ"פ כפרים דידן אינם בכלל קהל וכרך ויש לומר כנ"ל:

ה) ובתשו' הרה"ג מדאמבאראווא כתב צד להקל בנ"ד לתלות בנכרי עפי"ד רמב"ן ביבמות מ"ז שחידש שם דכל דהאם לפנינו אינו נאמן לומר בני זה ממזר יען שאינו נאמן על האם אינו נאמן גם על בנו כעין דאמרו ביבמות שם ביש לו בנים כבן ובמהרש"ם ח"ד ס' כ"ו כתב בטעם הפוסקים דפליגו עלי' משום דאין בא לאסור האם דהא יש לומר דנאנסה יעו"ש וא"כ כל עיקר נאמנות הבעל משום דיש לומר נאנסה ובנאנסה ל"ש לומר בודקת ומזנה מישראל טפי מנכרי והוי ספק גמור עכ"פ. והנה זה ודאי ברור דבנאנסה יש לתלות בנכרי כמו בישראל אף להטור וכ"כ להדיא בתשו' חת"ס סי' ו' בד"ה והשתא, אך גוף סברת מהרש"ם דמשו"ה פליגו הפוסקים דיש לומר נאנסה תמוה דכהן לא יהי' נאמן לומר על בנו שהוא ממזר דהא משוה לאשתו חללה אף באונס, ועוד דגם באשת ישראל הא משוי לה זונה ונ"מ אם תתאלמן תיאסר לכהן א"כ נימא דבאם האם קיימת לא יהי' נאמן לומר על בנו ממזר וזה לא שמענו, ואדרבא מוכח באה"ע סי' ד' סעי' כ"ז דאף באם לפנינו ומכחשת אותו הוולד ממזר יעו"ש. וע' תשב"ץ ח"א סי' רי"ז שכ' וז"ל ומכ"מ מה שהשיב דיין תוניס שהרי מצינו שהאומר בני זה ממזר נאמן על בנו ואינו נאמן על אשתו שהיא זונה הא ודאי לא דמיא להא שהרי אמרינן בפי"נ דבתרי גופא פלגינון דיבורא וה"נ נאמן על בנו ואינו נאמן על אשתו יעו"ש. הרי מבואר להדיא בתשב"ץ דאף דנעשה זוכה אפ"ה נאמן על בנו ולא על אשתו דפלגינן דיבורא. ולכאורה צ"ע על תשב"ץ הא באומר זה בני ממזר כשיש לו בנים אינו נאמן אף על בכו ולא אמרינן פלגינן דיבורא אף בתרי גופי וע"כ לומר דשם חד שמא הוא דרוצה לעשות בנו ממזר וממילא דגם בן בנו ממזר וזה אי אפשר אבל הכא הבן ממזר והאם זונה ותרי שמא נינהי ופלגינין דיבורא. אמנם גוף דברי רמב"ן שהביא מהרש"ם הנ"ל דמתוך שאינו נאמן לאסור האם אינו נאמן לשוי' בנה ממזר עיינתי ברמב"ן שם וראיתי שלא זו הדרך ולא זו כוונת רמב"ן כלל שרמב"ן שם כתב דעובדא דיבמות דבא ואמר נתגיירתי בינו לב"ע והשיב לו לדבריך כותי אתה ואין עדות לכותי והקשו תוס' מה נ"מ הא עכו"ם ועבד הבא על בת ישראל הוולד כשר ותירץ הראב"ד דגר וגיורת היו שבאו לפני ר' ששניהם נתגיירו בינם לב"ע והא הבנים נכרים והקשה הרמב"ן הרי לדברי' הכל תלוי בגיורותה של האשה ואין האב נאמן לפסול ולמה הי' צריך לומר לדבריך נכרי אתה וא"ת הוא נאמן על הבנים והאשה ע"ע והלא כיון שהבן נפסל בדיבורה של האשה אף ע"ע אינה נאמנת וכן האב אינו נאמן על הבן לומר שאמו שפחה במקום שפוסל את אמו כדאמרינן לענין יכיר ואינו נאמן על בנו גדול וכו' יעו"ש, ודברי' ברור מללו דודאי האב אינו נאמן לומר שהבן נכרי מחמת שאמו נכרית שבזה פוסל את אמו בפסול העצמי שפוסל בנה, וזה כמו אם יאמר הבעל שבנו ממזר מחמת שאשתו ממזרת והוא בא על ממזרת דהא חד שמא הוא והוי ממש כמו ביש בנים לבן ולית מאן דפליג בהא אבל לא נשמע כלל מדברי רמב"ן דבאומר על בנו ממזר שנולד מאיש אחר שאינו נאמן מחמת שפוסל או אוסר את אשתו עלי' בזה שמא אחרינא כתשב"ץ הנ"ל באופן דאין שום פלוגתא בזה כלל בין הפוסקים וזה ברור לכל מעיין. ובמהרש"ם שם העיר ע"ד רמב"ן הנ"ל מירושלמי קדושין פ"ד ה"ז בהא דנאמן על הגדול ואינו נאמן על הקטן איזהו גדול כל שיש לו אשה ובנים ר' אבוה בשם ר' יוחנן כל שיש לו אשה אינו נאמן כיון דפוסל אותה הנה מאז הבאתי דברי הירושלמי בספרי מ"פ לאה"ע ס' ד' יעו"ש שהארכתי דבפוסקים לא משמע כן רק דוקא בנים ולא אשה ולפי הנ"ל הדבר נכון בטעמו דאשה פסול אחרינא דנעשה חללה או שנאסרה על הבן וזה שמא אחרינא ובודאי כיון דהוי ממזר אסור לו לישא אשה כשירה ודוקא ביש לו בנים דעושה לב"ב ממזרים וזה אינו נאמן ונראה באמת מוכרח מזה כפירוש הפ"מ שם דביש לו אשה שפיר נאמן לעשות בנו ממזר וממילא דבנו נעשה ממזר ואסור לדור עם כשירה גם כשיגרשנה או יתאלמן תהי' עלי' שם חללה דבוודאי ממזר עושה אותה לחללה כמו אם ישא אשה אחרת או אפשר שאם לא בא עלי' הבן אחר שהעיד עלי' האב רק מקודם לכן אפשר לא נעשה חללה דאינו נאמן עלי' אבל מכאן ולהבא וודאי אסור לו לבוא עלי' ועכ"פ ל"ש כלל לומר מתוך שאינו נאמן רק היכא דרוצה לשוי' לבן בנו הנולד מכבר ממזר ובזה אמרינן מתוך שא"נ על בן בנו אינו נאמן נמי על בנו דחד שמא ואי אפשר למופלג דיבורא:

ו) ועכ"פ אף שצד היתר זה שצידד הגאבד"ק דאמבראווע כ"י עפי"ד רמב"ן ובנה יסוד על דברי מהרש"ם ז"ל לענ"ד אינו כלל כמ"ש לעיל אבל עכ"פ לא כופל כ"ד מעובדא דרעק"א וחת"ס שבנו יסוד היתר לצרף ס' מנכרי אף דשם הי' רוב נכרים כמבואר בחת"ס הכא נמי רוב הכפר ורוב סיעה נכרים ואדרבא בנ"ד עדיף טפי דהוי כפר כמ"ש לעיל באות ד' אך בפרט א' נשתנה עובדא דידן לגריעותא מחמת הקול שנחשדה עם ישראל וגם הישראל הודה דרך ווידוי וא"כ איכא למיחוש טפי דמישראל זה שהודה נתעברה ולא מאחר עפ"י שיטת הרשב"א והרא"ש הובא בס' קנ"ו בב"י דכל שהודה שבא עלי' ל"א מדאפקרי' נפשי' ול"ח לאחר כלל. אכן נראה דגם לדעת הרא"ש דגם לענין דאו' כמו לענין יבום נאמן ומוכח דלא משוי לספק כלל דמנא נבעלה ונתעברה מאחר מדפוטר אותה בלי חליצה, מכ"מ נראה דהיינו בהיא ג"כ אומרת כן ומודה שנבעלה לו ולא מאחר ומשו"ה נאמנת אף להנשא לאחר שאינו יודע מתוך שנאמנת ע"ע נאמנת על אחר כמו שהאריך בתשו' חת"ס ח"ב אה"ע ס' ע"ה וע"ז, אבל בנ"ד שאין אנו יודעים כלל אם היא הודית שנבעלה לו אינו נאמן כלל ויש לחוש דלמא מאחרים כבעלה והוי ספק גמור ושפיר יש לומר דהוי ס"ס דלמא מבעלה דאין הבעל נאמן כבה"ג ורי"ד ודילמא מרוב נכרים. וגם כראה דכפי מכתב הגב"ע אין רק ע"א ששמע מהנחשד וכיון דלולא העד הנ"ל הוי ס"ס גמור להתירה לישראל אין ע"א נאמן לפסול אדם כמבואר בכ"ד ומצד גוף הקול שנחשדת לזה הישראל הא בגיטין פ"ט יצא עלי' קול ממזרת אין חוששין וברמב"ם פי"ז מה' איסורי ביאה היינו אף בקלא דהוחזק בב"ד, וע' נוב"י מה"ק אה"ע סי' ס"א שביאר טעמא דאין אנו חוששין בקלא רק בדבר שיש לו תקנה ומשו"ה בנשואין שלא אמרו לפלוני לא חיישינן יעו"ש ואף לראב"ד דסובר דהגמרא מיירי בקול שלא הוחזק לב"ד דוקא, הרי בנ"ד נמי לא הוחזק בב"ד וע' ס' מ"ו ענין קול שהוחזק בב"ד. ולעומת הגריעותא הנ"ל דקלא יש קצת מעליותא בנ"ד שכפי עדות בעלה הי' שיחה כל היום בכפר עם נכרים ובכה"ג אפשר דלכ"ע תולין ברוב נכרים ועכ"פ ספק הוי כאשר כתב כן בתשו' חמדת שלמה הובא בפ"ת ס' ד' ס"ק כ"ג וז"ל אמנם יש לצדד הואיל ועיקר הותחבריתה הי' עם ערביים כו' יעו"ש וגם מחמת שדירתה הי' בכפר:

ז) והנה אם נתיר אותה להנשא צל"ע לענין הכתובה אם נכתב שם אבי' הישראל דהא כל ההיתר מס"ס דלמא מנכרי ואפשר דתיפוק מזה חורבא לענין גט שיכתבו אח"כ שם אבי' ויהי' שינוי השם דלדעת כמה פוסקים תצא וע' תשו' רעק"א ס' ק"כ הביא מתשו' הרא"ם דגם בשם אבי האשה תצא והי' כראה לכתוב בכתובה רק שמה לחוד כמו בשתיקות לענין גט דכותבין כן כמבואר באה"ע ס' קכ"ט ובתשו' רעק"א סי' קכ"ח שצידד בעובדא דידי' להכשיר הבן מטעם ס"ס וכנ"ל סיים לבסוף דאין קפידא לקרותו בשם אבי' יעו"ש ותמהני דהא נפיק מיני' חורבא לענין גט. ואולי כיון דגם בגט דפסול הוא רק מדרבנן כמ"ש בג"פ שם ס"ק מ"ט הובא בפ"ת סי' קס"ט ס"ק כ"ו לכן לא חש בזה דהא אף אם יכתב בגט כן יהי סד"ר להקל. ומכ"מ צ"ע ובעובדא דרעק"א הי' כמה צדדים אחרים להקל בגוף הגדת האב כי לא הי' ברור בעיניו וגם כפי העובדא דשם חזר בו האב אח"כ ואמר שבנו הוא אבל בנ"ד כיון שהאב לפנינו וצווח ברי שאין ממנו ומרחקה האיך יתכן לכתוב שם אבוה וע' בג"פ סי' קכ"ט ס"ק כ"ח דאפילו למ"ד דמהני חזקה שמחזיק שם אבי' בשקר היינו כשמת אבי' אבל באבי' בחיים ואינו רוצה שיקראו אותו בשם זה ל"מ חזקה יעו"ש ומכ"ש בנ"ד דמקפיד שלא תקרא על שמו נראה דיש לכתוב בכתובה רק שמה לבד:

ח) והנה מתוך כותלי כתבו של כת"ר נראה שהמשידך לה אינו יודע כלל מזה וסובר שהיא בת ישראל בלי פקפוק וכת"ר רוצה לעשות כל טצדקי שלא יוודע לו, ובעניותי הענין קשה למאוד להטעות אותו אף שמשורת הדין כשירה מטעם ספק ספיקא הרי הספק הוא דלמא מנכרי, והרי גם מנכרי אף שהוולד כשר פגום מיהו הוי וגם עכ"פ בת דומה היא נהי שיש להתירה למי שיודע הענין שכן ורוצה לישא אותה אבל להטעות אותו בדבר שהיא קפידא רבה לישא בת ספק מנכרי וגם עכ"פ בת דומה הוא כל המסייעו לזה הוי עכ"פ כיועץ עצה רעה דעובר משום לפ"ע ל"ת מכשול, ואף דאמרינן ביבמות בהאי דאתא לקמי' דר"י דא"ל זיל איטמר ופרש"י שם שילך למקום שאין מכירין אותו וישא בת ישראל כי במקום שמכירין לא יתנו לו, ולא חש על זה שיטעה את האשה, די"ל דאיתתא בכ"ד ניחא לה כעין דאמרינן בב"ק ק"י טוב למיתב טן דו וגם יש לומר דשם היינו שילך למקום רחוק שלא יוודעו לעולם אם הוא בן נכרי אבל הכא להטעות האיש דל"ש לומר עלי' בכ"ד ניחא לי' וגם הרי בזו העיר בוודאי יוודע לו אח"כ ויתבייש הוי ודאי בכלל עצה רעה וגם שם אמר לו ברמז זיל איטמר אבל לעשות מעשה הב"ד להטעות אותו כבנ"ד שאם אינה מנכרי היא ספק ממזרת עכ"פ והמעליותא היא דכתלי מנכרי וכ"ז קפידא רבה ואף דאמרינן בהוריות י"א הכל רצין לישא גיורת אף דבאה מנכרים התם עכ"פ אין יצירתה בעבירה משא"כ בת ישראל מנכרי ועוד דרש"י פירש שם הכל רצין לישא גיורת יותר ממשוחררת אבל עכ"פ בת ישראל עדיפא לי' וכמו בנ"ד דיש עלי' חשש ממזרת וההיתר מס"ס דלמא מנכרי הוי קפידא רבה ובשגם דדעת מהרש"א קדושין ס"ח דנכרי הבא על בת ישראל הבן צריך גירות ואף שרבים חולקים ע"ז עכ"פ הוי ג"כ ריעותא דגריעא מגיורת שהרי זו לא נתגיירה. וגם עיקר ההיתר בעניותי איננו אומר שההיתר מורווח רק מחמת גודל הענין בפרט בזמנינו שאם נאסרה לבוא בקהל בוודאי תפרוץ בזנות בין הנכרים ודי לנו להתיר לאיש שיודע מהענין ונוצה לישא אותה אבל לא להטעותו ועכ"פ מצד הב"ד ואנשים אחרים ודאי אין לעשות שום טצדקי בזה להטעותו. סיומא דפסקא לענ"ד יש להתיר אותה מצד ס"ס הנ"ל לאיש הרוצה לישא אותה אבל לא להטעותו בגוף הענין כי חוששני בזה מלאו דלפ"ע ל"ת מכשול וגם בכתובה אין לכתוב שם אבוה כלל. באופן אם יסכים כת"ר וגם ידידי הרב הגאון מו"ה בעריש

וויידענפעלד נ"י ואו אז נימטי שובא מכשורא והשי"ת יצילנו משגיאות: סי' קט"ו:

לתלמידי היקר החריף ובקי מו"ה מרדכי זיידמאן נ"י במונקאטש: יקרתו הגיעני וע"ד שאלתו אם מותר לעשות חנות ממסחר בגדים הנעשים מפאבריקי בעהעמן שעפ"י הרוב נתפרים בשנעטכז מעעם לפ"ע לית מכשול. הנה מ"ש להתיר עפ"י פשטות דברי רמ"א יו"ד סי' קנ"א דביש בעיר לקנות אינו עובר ומותר אף לכתחלה וה"נ בנ"ד יש מוכרי אחרים בעיר: ואף ש"ך שם דמשוה השיטות דלישראל אסור בכה"ג מדרבנן משום מסייע משא"כ במומר ונכרי הא כתב בדגמ"ר שם דבישראל העובר במזיד ל"ש בי' איסור מסייע שה"נ בנ"ד הרי נתפרסם שיש בזה כלאים ואין מציוון להפרישו:

א) והנה ראש דברך אמת עפ"י דברי הרמ"א הנ"ל, אך זה דוקא ביש שם מוכרים או עכ"פ מוכר א' נכרי בעיר אבל כשכולם ישראלים איכא לאו דלפ"ע דמה לו אם קונה מזה או מאחר יעבור המוכר בלפ"ע כמ"ש המנ"ל פ"ד ממלוה והוכיח כן מלשון תוס' חגיגה י"ג עיי"ש ואתה לא ביארת את דבריך אם יש נכרים מוכרים. ואף בדאיכא מוכר נכרי מה שתמכת ע"ד הדגמ"ר בעניותי דברי' תמוהים מה שהחליט דבמזיד ליכא איסורא דמסייע דהרי מבואר בגיטין ס"א בחשודה על שביעית דלא תטחון עמה והיינו משום מסייע ידי עוברי עבירה ומוכח דאף במזיד איכא איסורא דמסייע וכבר תמהתי עלי' בחיבורי מ"פ ליו"ד סי' קנ"א בתשו' שם, ועתה ראיתי שכבר קדמני בזה בתשו' בית שלמה חאו"ח סי' מ"א. אך עכ"ז להלכה המקיל בזה יש לו על מי לסמוך שהריטב"א ע"א ו' כתב דבדלא קאי על תרי עברי דנהרא מותר לכתחלה אף בישראל כגון בנזיר ואיסור דמסייע ידי עוברי עבירה היינו בשעת מעשה שחבירו ודאי עובר יעו"ש והביאו בתשו' בית שלמה שם. וגם בהגה שם מבנו הג' הביא תשו' הרא"ם ז"ל שכ' דל"ש איסור מסייע רק במשאיל או נותן במתנה ולא במוכר יעו"ש. אך כ"ז ביש שם נכרי המוכר דאל"כ איכא לאו דלפ"ע דאורייתא:

ב) ומה שכתבת עוד צד היתר דהרי לישראל חשוד דוקא אסרו למכור כלים המיוחדים לעבודה אבל בסתם מותר למכור לו וכמ"ש רמב"ם בפיה"מ פ"ה דשביעית באם אינו חשוד מותר למכור לו לפי שרוצה להצניעו להכינו למוצאי שביעית יעו"ש א"כ כיון דסתם ישראל מוחזק בכשרות תלינן דדעתו לבודקו ואם ימצא בו כלאים יתקננו וכדומה. יפה כתבת בזה ויש לחזק ביותר דהרי הא מלתא דתלינן שרוצה להצניעו אינו תלוי' כלל דהרי בחשוד לא תלינן בהכי דכלים מצוים בכל שעה ומסתמא אין קונה רק לצורך עתה וכדאי בע"א מ"ו וברש"י שם ד"ה המחרישה ואפ"ה בכשר תולין גם בזה להעמידו אחזקת כשרות א"כ מכ"ש בנ"ד דאיכא למיתלי טובא דדעתו לתקנו, אף דכתבו תוס' ע"א ו' דמשו"ה אסור ליתן לנזיר כוס יין דלמא שכח, שם שאני דאין דרכו של נזיר להתעסק ביין וסחור סחור אמרינן לנזירא ומסתמא שכח אבל הכא יש לתלות דדעתו לבודקו:

ג) אך עדיין צ"ע בנ"ד דאולי לא נתפרסם כל כך הקול והקונה הוא אדם כשר ואינו יודע כלל שיש בזה חשש שעטנז ויש בזה לפ"ע כשאין מוכר נכרי בעיר דביש נכרי בעיר המוכר אף בכה"ג ליכא משום לפ"ע דאו' כדמוכח מהא דנזיר דוקא בדקאי בתרי עברי דנהרא אף דשם החשש לשוגג כמ"ש תוס' ע"א ו'. ומה שכתבת דאיכא ספיקא טובא דלמא הקונה ימכרנו לנכרי ודלמא ימכרנו לישראל היודע ויתקננו זה איכו דהרי בגד שאבד בו כלאים אסור למוכרו לנכרי אף דאיכא ס"ס דלמא ילבשנו הנכרי בעצמו ודלמא ימכרנו לנכרי וע"כ דכל דיש חשש מכשול לישראל בשוגג חמיר טפי ולא תלינן כלל כמו שהוכיח בתשו' בי"ש סי' מ"א הנ"ל, א"כ בנ"ד אם יש לחוש שיבוא ישראל ללובשו ואיני יודע כלל אם יש בזה שעטנז אף ספיקי טובא לא יועיל. אמנם להתיר ע"י פרסום הקול שיש בזה שעטנז, הנה בפמ"ג או"ח ר"ס תס"ז הביא מדברי הר"ן בתשו' ס' נ"ט בחטין שנפלו עליהם מים ונתחמצו אם רישומן ניכר ונתפרסום בעיר שרי למוכרן לנכרי:

ורמז לדברי הש"ג בע"א ר"פ השוכר את הפועל דל"מ הכרזה למכור לנכרי דלא כר"ן יעו"ש. אמנם בש"ג שם כתב הטעם אף דלענין טריפה בעיר סומכין על הכרזה, דשם הכרזה ליומא הוא ולמחר אין חשש דניכר הוא שנשחט היום או נשחט תמול אבל בחטין יש לחוש לימים יבואו וישכחו ההכרזה דאין ניכר יעו"ש, א"כ בנ"ד הרי עכ"פ הפרסום הוי כהכרזה והכא אין לחוש לאינו ניכר דכל בגדי בעהמען ניכרין היטב א"כ גם הש"ג יודה בכזה להתיר ועכ"ז חוששני דלמא לא נתפרסם כ"כ ודלמא איכא ב"א דלא שמעו מהפרסום יש לתלות טבלא בחנות שאין המוכר מקבל עלי' אחריות ענין שעטנז בבגדים כאלו ועי"ז יתפרסם ביותר:

ד) וכ"ז למכור לסתם ב"א יש לומר היתר הנ"ל אבל למכור לאדם שמכיר בו המוכר שהוא חשוד ובוודאי לא יתקנו ואין מוכר נכרי בעיר הרי יש בזה משום לפ"ע דאו' ובדאיכא מוכר נכרי בעיר כבר כתבתי לעיל צד היתר עפי"ד ריטב"א בע"א ויש להוסיף עוד כיון דישראל זה המוכר יש לו חנות למכור לכל וכשלא ימכור לחשוד יש בזה משום איבה אפשר דמשום איבה התירו איסור דרבנן דמסייע ודבר זה דיש בזה משום איבה למדתי מתורתו של הרמב"ן ז"ל בע"א דף ט"ו שהביא שם דברי ר"ת שהקשה אהא דמשאלת אשה לחברתה נפה בשביעית מפני דרכי שלום דהא כלים המיוחדים לעבודה אסור למכור ותירץ ר"ת דבשאלה איכא משום דרכי שלום אבל במכירה ליכא משום דרכי שלום, וכ' רמב"ן ע"ז דאינו נכון כיון דלכ"ע מזבין ולהאי לא מזבין איכא משום איבה יעו"ש וא"כ יש לומר דביש נכרי בעיר כיון דהוי רק חשש מסייע משום איבה התירו, אף דמבואר בגיטין דלא תטחון עמה וזה משום מסייע, ומוכח דבאיסור דאורייתא אף מסייע דרבנן לא התירו מפני דרכי שלום מכ"מ יש לומר כל דאיכא איבה דמזבין לכ"ע ולהאי לא קיל יותר, ובשגם דלדעת ריטב"א ל"ש מסייע רק בשעה שעושה חבירו איסור בוודאי כמ"ש לעיל:

ה) וכ"ז ביש נכרי בעיר אבל באין נכרי בעיר למכור לחשוד הוי דאו' ואפילו משום איבה אין להתיר כמ"ש תוס' ע"א כ"ו ד"ה סבר ר"י דמשום איבה לא התירו איסור תורה ובהיות כן תמהני טובא על שיטת ר"ת שבתוס' גיטין ס"א ורמב"ן ע"א מ"ו בהא דמשאלת נפה וכברה דליכא מה למיתלי ואפ"ה התירו מפני דרכי שלום דהאיך אפשר שיתירו איסור תורה דלפ"ע מפני דרכי שלום וע' בחיבורי טל תורה לירושלמי נדרים פ"א שכתבתי בזה להשיג על ש"ק דכתב דהתירו איסור דאו' משום דרכי שלום ובתוס' גיטין שם משמע דגם לר"ת התירו משום דרכי שלום בצירוף תלוי' כ"ש אבל ברמב"ן משמע דלשיטת ר"ת בלי שום תלוי' מותר וזה תימה ואף להתוס' דיש בזה תלוי' קצת הרי אין בתלוי זו כדאי להתיר כמ"ש שם והוי איסור תורה ממש והאיך יתכן להתיר מפני דרכי שלום וע' בירושלמי שביעית שם פ"ה בפלוגתא דב"ש וב"ה בפרה החורשת דמותר למכור בשביעית לב"ה דתולין לשחיטה דמשמע דפליגי בהא דלב"ה אין רובן לרדיא ולב"ש רובן לרדיא יעו"ש דשמואל דסובר מוכר שור ונמצא נגחן לא הוי מקח טעות יסבור כב"ה ואפילו לב"ש לאו אורחא למיכס תורא רדיא וע' בשנות אלי' שם דבנמצא נגחן שאני דמסתמא לשחיטה מכרו. אבל לפי הש"ס דילן ב"ב צ"ב מוכח דלכ"ע בין לרב בין לשמואל מסתמא לרדיא דהוי רוב רק דטעמא דשמואל דאין הולכין בממון אחר הרוב. ולפי"ז ע"כ גם ב"ה סברי רובא לרדיא ואפ"ה תלינן להקל, ולכאורה גם ע"ז יפלא כיון דרובן לרדיא הלא בכל התורה אזלינן בתר רוב והאיך ניקל בלאו דלפ"ע דאו' ואולי מחמת קושי' זו סובר ר"ת דכל הפרק הנ"ל בשביעית בפרה החורשת וכדומה מיירי בדיש לקנות אצל אחר נכרי וליכא לפ"ע מה"ת רק מדרבנן אסור משום מסייע ומשו"ה כיון דאפשר במה לתלות אף נגד הרוב תלינן להקל והשתא ניחא גם שיטת ר"ת שהתירו להשאיל כפה בשביעית משום דרכי שלום דזה נמי מיירי בדאפשר לו לישאל אצל נכרי והוי רק דרבנן והתירו משום דרכי שלום, ואף דבגמ' בגיטין מוכח דבשביעית דאו' לא היתרו משום דרכי שלום איסור דמסייע היינו מסייע בשעת מעשה דזה חמיר טפי כמ"ש לעיל. ולפי"ז אדרבא לשיטת ר"ת יש חומרא דאף דתלינן בדאפשר למיתלי בלפ"ע דוקא באיסור דרבנן בדלא קאי בתרי עברי דנהרא שיוכל לקנות אצל נכרי אבל בלאו דלפ"ע דאו' לא התירו לתלות נגד הרוב:

ו) אמנם שיטת שאר הפוסקים וסתימת המשניות דשביעית מוכח דגם באין לו אצל מי לקנות תלינן להקל גם בפרה החורשת אף נגד הרוב וע"כ דלאו דלפ"ע קיל בזה משאר איסורין דכל דאפשר למיתלי שחבירו לא יעשה איסור תלינין עפי"ז הי' מקום להמציא היתר בנ"ד למכור אף לחשוד ובאין נכרי המוכר בעיר כיון דרק רוב בגדים נתפרים בשעטנז ומיעוט אינם שעטנז יש לתלות בהיתרא דמה שמוכר לחשוד אפשר דאינו שעטנז דהרי בלפ"ע תלינין אף נגד הרוב וכעין זה כ' הט"ז באו"ח סי' שט"ז ס"ק ב' דמותר לסגור תיבה שמסופק אם יש בה זבובים בשבת דהא הוי דשא"מ רק בפסיק רישא אסור והכא כיון דיש ספק דלמא אין זבובים תו לא הוי פסיק רישא. אמנם קשה לסמוך בזה באיסור תורה דאף דתלינין להקל נגד הרוב היינו דילמא לא יעשה איסור, ונפה ששואל לספור בה מעות כירושלמי שהביאו תוס' ע"א אבל הכא כשיש שם שעטנז הקונה בוודאי יעשה איסור אף שע"צ המיעוט אין שעטנז בזה אזלינן בתר הרוב, ואף שהבאתי דמיון לזה מהט"ז אבל גם על הט"ז חלקו האחרונים ע' בש"ע הרב רש"ז ז"ל שם ובפמ"ג דאף דבאינו פ"ר מותר אבל בספק איסור אסור כיון דהמעשה פסיק רישא ע"כ אין לסמוך ע"ז בנ"ד:

סיומא דפסקא לענ"ד דביש נכרי בעיר המוכר מותר למכור לכל אף לחשוד ומכ"ש לסתם ב"א שאינם חשודים רק יש לתלות פתקא בחנות לפרסם הדבר לבל יכשלו ב"א כשרים ח"ו ובאין נכרי בעיר יש למכור לסתם ב"א ע"י תלוית פתקא הנ"ל ולפרסם בחנות ביותר שיש בזה שעטנז ומי שידוע שהוא חשיד בוודאי על שעטנז ולא יבדוק ולא יתקן כשאין נכרי אחר המוכר בעיר בגדים כאלה אין להקל:

תוכן העניינים

שות אמרי יושר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה