אור ברסלב
שות אמרי יושר ח"ב › סימן קיג

שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק

ח"ב · סימן קיג

סימן קיב

לכ' ידידי הרב הגדול החריף ובקי מו"ה שמואל לנדא נ"י בק"ק סאנראווא ווישניא ע"ד אשר תמה כת"ר במעילה דף ט' במשנה שם בשתי הלחם קרמו פני' בתנור הוכשרו לפסול בטבו"י וכו' וכן במנחות משקדשו בכלי דהרי גם מקודם לכן נפסלו בטבו"י כדאי' בתוספתא הובא בתוס' חולין כ"ה ד"ה האוכל דמנחות שלא קדשו בכלי דינם כתרומה דיש בהם שלישי. ולענ"ד נראה דטעם התוספתא דס"ל דמנחות אלו אף שאין דינן כקודש דהא לא קידשו בכלי אבל עכ"פ הרי נעשו עטה"ק כיון דהוקדשו וסובר דחולין שנעשו עטה"ק עכ"פ לענין זה הם כקודש דיש בהם שלישי כמו בתרומה אבל למאן דסובר חולין שנעשו עטה"ק כחולין דמו לגמרי גם מנחות כאלו אין בהם שלישי ומותר להקדישן בכלי ולהקריבן כמזבח כי לא קיבלו טומאה כלל ותוס' שם כתבו ע"ד רב יצחק חולין שנעשו על טה"ק טהור לאכול בקודש דע"כ סובר דחולין שנעשו עטה"ק עכ"פ יש בהם שלישי ומאי נ"מ בזה דהא רשאי לאכלו וגם אינו עושה רביעי ותירצו עפ"י התוספתא הנ"ל דנ"מ דאסור לשחוט הזבח לקדש המנחות בכלי יעו"ש והיינו כיון שנעשו עטה"ק אף שלא הוקדשו כלל כיון דנעשו עטה"ק, והתוספתא דמיירי בכבר הוקדשו הרי ע"כ נעשו עטה"ק אבל בחולין שלא נעשו עטה"ק אף שנגע בהם ג' אינו כלום ומותר אח"כ להקדישן ולהקריבן למנחות ועכ"פ גם טעם התוספתא משום חולין שנעשו עטה"ק. וראיתי במהדורא בתרא למהרש"א שהקשה על תוס' שם דאכתי קשה באוכל שלישי של חולין למאי נ"מ שיש בו שלישי יעו"ש ותמהני עלי' דכוונת תוס' כיון דנעשו עטה"ק אף חולין גמורים כשנגע בהם שלישי יש שם טומאה עליהם ואסור להקריבן אח"כ למזבח לשם מכחה וכ"ה להדיא ברשב"א שם דנ"מ דאסור להגישן למזבח עיי"ש ודוק, וא"כ יש לומר דמשנה במעילה הנ"ל סובר דחולין שנעשו עטה"ק כחולין דמי לגמרי דיש בזה כמה פלוגתא דתנאי א"כ טרם שקדשו בכלי אין טבו"י פוסלן ומותר להקדישן בכלי אח"כ ולהקריבן. והנה תוס' שם במעילה ט' ד"ה קרמי הקשו כיון דאית לי' תנור מקדש למ"ל קרמו ותירצו דמשום טבו"י נקטי' דקסבר חולין שנעשו על טה"ק לאו כקודש דמי. וברש"ש שם תמה דהרי בשביל כולהו נקטי' דמחוסר כפורים כמו טבו"י ולענין לשחוט עליהם הזבח ודאי בעינן קרמו פני' יעו"ש. אמנם בשט"מ שם הגיה בדברי תוס' א"נ לשחוט עליהם הזבח וכו' ולפנינו הוא דיבור אחר ובשט"מ כתב דדיבור אחד הוא יעו"ש כי הגהתו ברורה לכל מעיין והשתא לק"מ קושי' הרש"ש הנ"ל דתוס' בתחילה כתבו דמשום טבו"י נקטי' היינו דאפילו בשביל טבו"י בעינן קרימת פנים דאין כ"ש מקדש רק כשנעשה כל הראוי לעשות בו ומכ"ש בשביל מח"כ ולשחוט עליהן הזבח דבוודאי בעינין קרימת פנים, ושוב כתבו א"נ דוקא קרימת פנים בשביל לשחוט עליהן הזבח אבל לטבו"י ומחוסר כפורים משניתנו בתנור הוכשרו רק אגב לשחוט עליהן נקוט כמי הנהו וז"ב בכוונת תוס' ז"ל וכוונת תוס' הנ"ל במ"ש דמשום טבו"י הוצרך דקסבר חולין שנעשו עטה"ק לאו כקודש דמי כוונתם דלכאורה מוכרח דבשביל טוב"י ודאי לא נקטי' דאפילו קודם נתינה בתנור כיון שהוקדשו קדושת פה הוי עכ"פ כתרומה דפוסל טבו"י כתוספתא הנ"ל ע"ז כתבו דז"א דקסבר חולין שנעשו עטה"ק לאו כקודש דמי היינו דלגמרי הוי כחולין וא"כ גם לענין טבו"י בעינין קידוש כלי וקידוש כלי לא הוי רק לאחר שנעשה כל הראוי לעשות, ומשו"ה השמיטו מחוסר כפורים דבשביל מחוסר כפורים אף אם סובר דהוי כתרומה לא הי' פוסל רק אפילו בשביל טבו"י נמי נקטי' דקסבר כחולין לגמרי הם כיון דנעשו עטה"ק לאו כקודש דמי עכ"פ מבואר מדברי תוס' דלמ"ד כחולין דמי גם טבו"י אינו פוסל במנחות שלא קידשו בכלי וכמ"ש לעיל דמותר להקריבן אח"כ והא משנה דלא כרב יצחק, ולפי האמת לא תקשה כר' יצחק ממשנה הנ"ל דיש לומר דלעולם משום טבו"י לא הוצרך דאף טרם שקידשו בכלי נפסל בטבל"י רק נקטי' בשביל מחוסר כפורים ולשחוט עליהן הזבח ובמנחות נקטי' אגב דנקוט מחוסר כעורים ולינה דהנהו בעי קידוש כלי לכ"ע:

ב) ואשר העיר כת"ר ע"ד רש"י במנחות צ"ז דמשמע שם דטבלא המתהפכת טמא משום דחזיא למדרסות דא"כ שלחן של קודש אמאי מקבל טומאה הא ל"ש מדרס לרש"י ב"ק ס"ז בדבר שאינו שלו לא נטמא במדרס. הנה באמת אי אפשר לפרש דברי רש"י כפשיטן בהא דחזי' למדרס הוא רק במטה וספסל אבל בשלחן ל"ש מדרס כלל דאינו מיוחד לזה כמ"ש תוס' בכ"ד וגם רש"י כתב טעם אחר דרחבה משוי לה כבית קיבול ומ"ש רש"י שם לשון דחזי' למדרסות כבר כתב בטה"ק שם לדחוק ולפרש בע"א. ויש כי בזה צ"ע על תוס' ב"ב ס"ז שכתבו דטבלא המתהפכת דטמא משום דראוי להשתמש בשני הצדדין דא"כ בשלחן של מקדש אמאי טמא הא אין להשתמש בו שום דבר רק הלחם שמניחין עלי' והרי כ"ש אינו מקדש אלא בפנים במקום שנמשח א"כ אי אפשר להפוך הטבלא על צד השני ולהניח הלחם דשם אינו מקדש. אמנם למ"ש תוס' ביומא מ"ח בבעיא דרב אשי שם דאם הופכו לכלי ונעשו ברו תוכו יש לומר דמקדש אף דלא נמשח שם א"כ אפשר רשאין להפוך השלחן ולהניח עלי' הלחם, ואף דרב אשי ספיקו מספקא לי' בזה מכ"מ יש לומר כיון דטבלא אין לה תוך ל"ד לשאר כ"ש וגם אם הפכו מקדש, וכעין זה אשכחן בפכ"ה דכלים בשלחן ודפופקי דר"י אמר יש לו אחוריים ותוך ור"מ סובר דאין לו ופירש רמב"ם בפיה"מ שם טעמא דר"י כיון דפני' משוכין וחלקיו זה תוכו ואידך אחורי' יעו"ש א"כ בטבלא המתהפכת שפירש רש"י שחלקה משני צדדי' היא שוב גם האוחוריים כתוך ומקדש ובמקדש טבלא של השלחן היתה מתהפכת וכנ"ל שהיתה חלקה בשני הצדדים שפיר מקדש גם בצד השני ודו"ק:

ג) ומה שמסופק כת"ר בענין ברכה שאוכל כמעט בכל יום תפוחי אדמה ושותה עם זה מי חלב והעיקר אצלו הת"א אם יברך כמי על המי חלב או נפטר ע"י ברכת פה"א שהוא העיקר אצלו הנה אמת נכון שעיקר פוטר טפל אף שאינו מעורבין יחד כמו דג מליח שפוטר הפת, אבל מדברי הט"ז סי' רי"ב ס"ק ב' מבואר דענין עיקר פוטר טפל היא דוקא בגוונא שאינו חפץ כלל בטפל רק ע"י העיקר כמו שם בפת ומליח, אבל כשרוצה גם בטפל אף שהוא טפל אצלו לא נפטר בברכת עיקר כשאינן מעורבין כן פסק בש"ע הרב רש"ז ז"ל סי' רי"ב סעי' א' וע"כ המנהג שאוכלין פת הבא בכיסנין ושותין עמו קאפפע ומברכין שהכל על הקאפפע ע"כ גם בנידן שאלתו נראה דיש לברך גם על המי חלב:

תוכן העניינים

שות אמרי יושר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה