שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק
ח"ב · סימן קיב
לכבוד הרב הה"ג החו"ב מו"ה יהושע עפשטיין נ"י אבד"ק ראקוב: בדבר שאלתו בד"מ באשה אחת ששלחה לבנה הקטן שהגיע לעונת הפעוטות לתבוע חוב מאיזה איש שהי' חייב לה דאללער ונתן להקטן ואבדו ממנו ותובעת האשה שישלם האיש חובו כי לא הי' לו למסור לקטן, וכ' כת"ר אף שהדין פשוט כן בחו"מ סי' קצ"ח דחייב לשלם מכ"מ בזמנינו המנהג ששולחין ביד קטן רשאין לתבוע חוב, ובוודאי אם המנהג פשוט שם כן, יש להורות כן כי המנהג עיקר גדול בד"מ בכ"ד אבל צריך לדעת אם המנהג כן ברור, אבל בנ"ד כפימ"ש כת"ר האשה אומרת כי כוונתה בעת שכיחת הקטן הי' באמת שיתן הדאלער לו וגם לא רצתה כלל לתובעו בדין רק אנשים אמרו לה כי עפ"י דין צריך להחזיר, וא"כ יש לדון כיון דבאמת לשדורא לה שדרה מותר לשלוח בידו דבזה פליגי ר"י ורבנן במס' ב"ב פ"ז דר"י פוטר דע"מ כן שלחו ומפורש הגמרא שם דפליגו בהא דרבנן סברי לאודיעי' שדרי' ור"י סובר לשדורי' לה שדרה יעו"ש ונהי דאנן קיי"ל כרבנן אבל הכא דמודה דלשדורי' שדרה גם לרבנן פטור. אבל יש לחלק דלר"י דסובר סתמא לשדורי' שדרי' א"כ זה השולח ביד קטן לא פשע מידי דסתמא שדרי' לזה אבל למה דקיי"ל כרבנן דסתמא לאידיעי' שדרי' א"כ אף דהאשה אומרת דלשדורי' שדרי' מכ"מ השולח לא ידע מזה והוי פושע אך נראה כיון דבאמת הי' כוונתה לשדורי' אף דהמשלח לא ידע מזה ל"ה פשיעה כמ"ש להדיא הש"ך חו"מ סי' קכ"ו ס"ק ז' דבשולח חובו ע"י אחד שלא בפקודת המלוה או המפקידו ואח"כ נתברר שאז כבר נתנה היא מכתב לשליח עי"ז האיש אף דהלוה לא ידע כיון דעכ"פ עשה כרצון המפקיד לא פשע מידי, א"כ גם בנ"ד דכוותי' ואולי יש לחלק דשם כשנתן מכתב או בפה עכ"פ אבל הכא מה שהי' בדעתה לאו מידי הוא ודברים שבלב אינם דברים ואף דלר"י דאמרינן דלאודיעי' שדרי' מהני ואף שלא אמר בפירוש היינו כיון דאנן סהדי שכן הוי דברים שבלב כ"א דהוי דברים משא"כ לרבנן דמסתמא כן אף שבלבה הי' לשלוח ע"י הוי דברים שבלב ובכה"ג כתוב בקצה"ח סי' י"ב לענין מחילה בלב דל"מ אבל יש לחלק דמחילה שאני דדברים שבלב ל"ה דברים אבל הכא כיון ששלחה לקטן לתבוע החוב והי' במחשבתה שיקח הוא בעצמו הדאלער שפיר מהני דהוא שלחה בכוונה זו לקטן והשליחות הוי כמעשה ובפרט דהמנהג כן לשלוח ביד קטן כזה כשבא לתבוע נראה דאין לחייב את הלוה לשלם מעות אחרים אף באין המנהג ברור:
ב) ובדבר שאלתו באשה אחת שמחמת כאב השנים עשה הרופא גיפס על שינים ונתחבר היטב וציוה שיהי' כן בערך ב' שבועות ואח"כ יסירם ויעשה שינים אחרים אם אינו חוצץ בטבילה. הנה מ"ש כת"ר בשם שו"מ דכל לרפואה לאו חציצה הוא תמהני דהא אגד שעל גבי מכה חוצץ אף דהוי לרפואה אף שאין דעתה להסיר רק עד אחר ב' שביעות הלא כתב בס' לחם ושמלה בשם תשובה מאהבה ברטיות שמניחין שצריכין להיות מונחים ג' או ד' ירחים ואח"כ נופלים ואפ"ה הוי חציצה יעו"ש ואם כי יש לחלק דהכא שאני דהוי ביה"ס והוי תרי דרבנן קיל טפי כעין שכ' בתשו' חת"ס יו"ד סי' קנ"ד וגם י"ל דהכא כיון שהגיפס מחובר ונעשה כשן ממש שאוכל עמו לא הוי חציצה וסברות אלו כתב נמי בס' תשורת ש"י סי' ס"ט מכ"מ בזמן מיעוט כזה אין לחפש קילות. וכת"ר כ' בשם ד"ת בשם אלף המגן להקל ואין הספר ת"י: