שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק
ח"ב · סימן קיא
לכבוד הרב הגדול החו"ב וכו' מו"ה שלמה טייטעלבוים נ"י אבד"ק דאבראמיל:
ע"ד שאלתו באשה שהותרה עפ"י ע"א שהעיד שמת בעלה במלחמה ויש לבעלה אח והאשה הנ"ל הי' לה בת קטנה מבעלה וכבר מתה אבל אין הדבר ידוע מי מת תחילה בעלה או בתה, וכפי מכתב הרב מאמעריקא שבא מאז גב"ע על בעלה שמת אף שבגב"ע כתוב סתם שמת אבל הרב שם כתב במכתב בפ"ע שחקר ודרש מהעד מתי הי' ואמר שבשנת תרע"ה מת, ועל הילדה יש עתה ע"א שמתה בשנת תרע"ו ואולי יוכלו להשיג על מיתת הילדה עוד ע"א אך על מיתת בעלה אין שום עדות רק העדות מאמעריקא, וכפי מכתב הרב ששמע מהעד שהי' בשנת תרע"ה ועתה השאלה אם זקוקה ליבם והאח הנ"ל הוא אדם קשה וגילה דעתו שרצונו לנקום מאתה ולעגנה וכת"ר האריך בזה לפלפל בהלכה בכל צד ודרש חוו"ד:
והנה כת"ר כתב דיש להקל שא"צ חליצה דהא בע"א ביבמה במק"ע מתירין והכא אף שהאח לפנינו הוי מקים עיגון כמ"ש הב"ש סי' קנ"ח דהא גם בחליצה א"א דשמא יבוא עוד עד שמתה בתה אחר בעלה ונמצא אתה מצריכה כרוז לכהונה. ויש לפקפק בזה דהא מקום עיגון דמקילין בע"א ביבמה ע"כ הכוונה שמת במקום שאין עדים מצוים וזה הוי מקום עיגון שאין לחכות עוד על עדים גמורים, דאל"כ הרי תמיד הוי מקום עיגון ולמה כתבו דבמק"ע יש להתיר וכיון שכן יש לומר דבכה"ג שפיר מותרת לחלוץ כיון דרחוק הדבר שימצא עדים כשרים שכעין זה העלה הט"ז בתשו' סי' קנ"ז יעו"ש. אלא דיש לדון דגם זה הדבר גופא שהיבם אדם קשה ורוצה לנקום ממנה הוי מק"ע ובמק"ע הרי מתירין ע"א ביבמה וה"ה במת בעלה ואח"כ בנה אף שמדברי הרא"ש מוכח דסובר דמת בעלה ואח"כ בנה גרע טפי היינו כשהעד אומר כן ולכן חיישינן דאומר שקר דלא הו"ל לומר רק מת בעלך ולשתוק כמ"ש ט"ז סי' קנ"ז בתשו' שם אבל הכא שזה שהעיד שמת בעלה לא העיד כלל על מיתת בתה א"כ עכ"פ לא גרע מכל ע"א ביבמה דנאמן במקום עיגון ואף בעמפ"ע כן כמ"ש בתשו' בס' מ"פ אה"ע סי' קנ"ח. גם נראה דבאומר מת בעלה ואח"כ בנה דעת רמ"א דקיל טפי ויש להתיר אף שלא במקום עיגון ויש להוכיח כן מלשון הרמ"א סי' קנ"ח שהמחבר שם כתב דע"א ביבמה נאמן וכן נאמן לומר מת בעלה ואח"כ בנה וברמ"א כתב דיש מחמירין בע"א ביבמה שמת והדבר תימה למה השמיט הא דמחמירין נמי במת בעלה ואח"כ מת בנה והרמ"א ז"ל דייק בלישנא ויש מחמירין דאין ע"א נאמן לומר שמת יבמה ולמה לא כתב סתם ויש מחמירין והוי קאי ע"ד המחבר במת יבמה וכן במעיד שמת בעלה ואח"כ בנה. לזאת נראה דבאמת בגוף הדבר דמוכח ביבמות דף צ"ג דאם אין ע"א נאמן ביבמה לשוק ה"ה דאין נאמן לומר מת בעלה ואח"כ מת בנה תמה בהגהות מהרש"ק ז"ל באהע"ז שם דהרי בכה"ג בחזקת היתר לשוק קאי ונאמן ע"א מה"ת דליכא חזקת איסור וע"כ לומר משום דמחזיקין מאיסור לאיסור יעו"ש ובמלחמות יבמות שם מבואר דבאמת במת בעלה ואח"כ בנה אף שידוע עפ"י עדים שמתו שניהם ואינם יודעים מי מת תחילה בחזקת היתר קיימא רק מדרבנן החמירו להצריכה חליצה יעו"ש וא"כ נהי דפשיטא לי' לש"ס דאם אין ע"א נאמן ה"ה במת בעלה ואח"כ מת בנה כן אף דכל הזיקוק מדבריהם דמה בכך דאם אין ע"א נאמן גם בזה אינו נאמן דהא מדרבנן מחזיקין מאיסור לאיסור או מטעם דהוי ספק השקיל מחמירין אבל כיון דיש פלוגתת הפוסקים אם ע"א נאמן ביבמה דהמחבר מתיר והרמ"א כתב ויש אוסרים בע"א ביבמה וא"כ הוי ספק פלוגתא ולא עוד אלא שרבים מקילין וגם בדרכי משה כתב להקל במקום עיגון וכיון דהדבר במחלוקת שנוי ממילא במת בעלה ואח"כ בנה כיון דמה"ת שריא אף בלי שום עדות יש כסמוך בדרבנן על רוב הפוסקים דפסקו האיבעיא דע"א ביבמה לקילא ואף בלי מקום עיגון יש להתיר בזה, וע"כ דיקדק רמ"א בלשונו ויש אוסרין בע"א ביבמה דוקא ולא במת בעלה ואח"כ בנה כי בזה יש להורות כהמתירין ודוק. ואם ימצא עוד ע"א על מיתת בתה בתרע"ו אף שעל מיתת בעלה אין כאן רק ע"א יש לומר דבכה"ג ע"א נאמן גם לענין לפוטרה מיבום דהא בשעה שהעיד העד לא הי' עדותו כלל לענין לפוטרה מיבום כי זה העד לא ידע כלל אם יש לה בת או אח וכל עדותו הי' להוציאה מאשת איש וכשיש לה יבם תתייבם ורק אח"כ נתהוה הספק כשנודע ממיתת בתה מי תחילה וכיון שהי' נאמן העד בשעת עדותו עתה אף שהוצרך עדותו שהי' בשנת תרע"ה גם לענין לפטרה מיבם בזה נאמן כיון דבשעה שהעיד לא הי' נ"מ מזה וקבלו עדותו להוציאה מחזקת אשת איש, ודבר זה נלמד מר"ן קידושין פ' האומר בהא דבא נ"ח ואמר אני קדשתוה דנאמן אח"כ אף ליתן לה גט כיון דבשעה שאמר אני קדשתוה לא העיד כלל נגד חזקה שוב נאמן אח"כ אף להוציא מחזקת אשת איש שכבר נתקבל עדותו וכבר האריך בזה בתשו' בי"ש אהע"ז סי' קנ"ג יעוי"ש, אך דכ"ז אם ימצא שני עדים על מיתת בתה בשנת תרע"ו דבאין רק ע"א ע"ז ומיתתה ידוע עפ"י קול מפורסים דכעדים דמי שהכל יודעים שמתה וא"י מתי שוב באנו לחשש ע"א ביבמה שהרי זה העד שמתה בתה תרע"ו בא מתחילה לענין לפטרה מיבום, אבל גם באופן זה כבר כתבתי דבמקום עיגון ודאי דיש להקל וכיון דהוא אדם קשה ורוצה לנקום ממנה הוי מקום עיגון, ועוד דבכה"ג מה"ת בחזקת מותרת לשוק קאי רק מדרבנן צריכה חליצה יש לסמוך על הפוסקים המתירין אף שלא במקום עיגון כמ"ש לעיל באופן שבכל ענין יש להתירה להנשא בלי חליצה ומחמת חומר הענין רצוני שבל יעשה מעשה עד שיסכים לזה עוד רב א' מובהק: