שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק
ח"ב · סימן קי
לכבוד הרב הה"ג וכו' מו"ה אשר ראבין נ"י אבד"ק קארטשין:
ע"ד שאלתו בדיני ממונות שזה איזה שבועות שנעשה מהממשלה פערצאהל חדש על שוועביליך וקנה ראובן אצל שמעון שוועביליך וראובן כבר ידע מהפערצאהל ושמעון לא ידע והסחורה עדיין ביד שמעון וכאשר נודע לשמעון מהפערצאהל אינו רוצה ליתן לו הסחורה וכת"ר כתב כיון שגם לאחר הפערצאהל הוי אונאה פחות משתות פשוט דהמקח קיים וא' מערער עליו בזה, ורו"מ לא כתב מאיזה טעם פיקפק ואולי הי' רק קנין כסף דאותו קנין רק למי שפרע, וא"כ יש לומר כיון דמספק"ל להרא"ש דאפשר אסור להונות גם בפחות משתות א"כ הוי מקח שנעשה באיסור כל דלא הוי קנין גמור רק למי שפרע לא תיקנו חכמים כמבואר בס' ר"ח אך מדברי הש"ך חו"מ סי' ר"ד ס"ק ב' דאף באונאה שיעור שתות יש מי שפרע אף שנעשה באיסור וכבר העיר בזה בספר משפט שלום שם ותירץ דמקח שנעשה באיסור היינו שגם המוכר וגם הלוקח עשו איסור אבל בהונאה לא עשה איסור רק המאנה יעו"ש ולדבריו מכ"ש בפחות משתות דמספק"ל להרא"ש אם אסור דלא הפקיעו מי שפרע כיון דרק המאנה עשה איסור ובספרי מ"פ שם פקפקתי על דברי המשפט שלום שם וכתבתי די"ל דבאונאה שיעור שתות ליכא איסור כלל כשדעתו להחזיר האונאה כמ"ש תוס' ב"מ דף כ"ב הובא בנה"מ סי' רכ"ז וא"כ גם באונאה פחות משתות דיש לומר דהוי כדעת המאנה להחזור האונאה. אבל יש לומר דדוקא באונאה שתות כיון דדינא להחזיר את האונאה לא עביד איסורא כלל כשדעתו להחזיר אבל בפחות משתות כיון דבאמת בדיעבד א"צ להחזיר אונאה הוי איסורא אף דהי' בדעתו להחזיר דמה שמחזיר הוי כמתנה בעלמא ולפי"ז יהי' פחות משתות חמור מאונאה שתות וזה לא מסתבר:
אך בעיקר הדין לענין ספיקו של הרא"ש ז"ל אם מותר להונות בפחות משתות הנה בספרי מנחת פתים לחו"מ שם הבאתי מהחינוך מ"ע של"ז וספר חסידים סי' תקל"ב דפשיטא להו דמותר לכתחילה וגם ראיתי בהגהות רעק"א ז"ל לחו"משם דמביא מבעה"מ סוף ב"ק דמוכח מדבריו דמותר להונות לכתחילה בפחות משתות יעו"ש. וכוונתו מדכתב במאור שם דפלוגתא אי שתות מעלת או שתות מקח לענין איסורא הוא ומוכח דפחות משתות ליכא איסורא כלל. וע"כ אף דבהגהות אמרי ברוך שם לחו"מ הביא מרמב"ן עה"ת פ' בהר דפשיטא ליה דאסור להונות בפחות משתות אכתי המתירין רבים נינהו וממילא דחייב במי שפרע ול"ש בזה לומר דהמוחזק יאמר קי"ל כמאן דאמר דהוי איסורא והוי מקח שנעשה באיסור ופטור ממי שפרע כיון דהענין נוגע לאיסור ורבו המתירין ממילא ליכא איסורא כלל ול"ה מקח שנעשה באיסור ול"ש בזה לומר קי"ל כיון דהכל תלוי באיסור וממילא אזלינן בתר רוב פוסקים המתירין וממילא חייב החוזר בו במי שפרע ויפה דן כת"ר: