אור ברסלב
שות אמרי יושר ח"ב › סימן קט

שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק

ח"ב · סימן קט

סימן קח

לכ' הרב הגדול החו"ב מו"ה יעקב ברוינפעלד נ"י בזמיגראד:

ע"ד שאלתו במוכר שמסחרו ביין ומחמת שדרך הסוחר לטעום מעט יין והוא. חלה עי"ז בחולי מסוכן ואמרו הרופאים כי היין יזיק לו ע"כ קיבל עליו בקונם שלא ישתה יין ועתה שאל אם מותר לו לסחור ביין כי אין עושין סחורה בדברים האסורים וכת"ר האריך בפלפול עצום אם הא דאין עושין סחורה הוא מן התורה שנחלקו בזה הפוסקים, ואני לרוב טרדותי אבוא בקצרה בעיקר השאלה, אם שייך איסור הנ"ל דאין עושין סחורה בנדר שבדה מלבו:

והנה ראש המדברים בזה הפרט הוא הגאון ריט"א בקהי"ע בערך סחורה והעלה דמדרבנן אסור ומה"ת שרי, וראייתו מר"ש ורע"ב פי"ז דשביעית שכ' אהא דאין עושין סחורה בתרומה שהוא מדרבנן מחשש תקלה וטעמם דמה"ת שרי דהא איסור סחורה ילפינן משרצים ושם הוי איסור הבא מאליו משא"כ תרומה דהוי איסור הבא ע"י אדם ובכה"ג אמרינן בחולין דף ק"כ היכא דלאו איסור הבא מאליו מב"ר ויליף שם מתרומה הרי דתרומה אינו בא מאלי' ומה"ת שרי גם בנדר מה"ת שרי אבל מדרבנן מיהו אסור וכת"ר הביא ג"כ מדברי המהריט"א הנ"ל וכ' דלא החליט לאסור מדרבנן רק בתרומה ולא בנדר וליתא. אמנם בזה יפה העיר כ"ת די"ל דוקא בתרומה אסרו מדרבנן כיון דא"א לשאול עליו דגם אם ישאל עליו אכתי יהי' טבל למפרע משא"כ באיסור נדר דיש היתר לאיסורו ע"י שאלה בזה ל"ג חז"ל כלל כיון דאיסורו קיל דהא גם אם ישכח ויאכל יכול אח"כ לשאול על נדרו ויפקע האיסור למפרע. אבל יש לדון כשיתשל עליו יהי' מותר מה"ת דנהי דהדר לטיבלא הא לקוח פטור מתרומת ומעשרות מה"ת והא דאסור לעשות סחורה בתרומה הוא ע"כ כשלוקח תרומה מהכהן דתרומה דידיה כגון שנפלה לו תרומה מבית אבי אמו כהן או שנפלו לו טבלים דמעשרין והן שלו כמבואר בבכורות דף י"א פשיטא דרשאי למוכרן דהוי נזדמנו רק בלוקח מיירי א"כ כשיתשל גם טבל לא יהי מה"ת מטעם לקוח נהי דמדרבנן הא אסור מ"מ הלא באיסור דרבנן סחורה שרי ולא חשו לתקלה כמבואר פ"ז דשביעית וברע"ב שם. ובזה ניחא הא דאמרו בשביעית פ"ז ולא בתרומות וי"ל מדוע לא נקט נמי ולא בטבלים ובכ"ד נקט תרומה וטבלים ביחד. להנ"ל ניחא דטבל לקוח פטור מתו"מ מה"ת ובמידי דרבנן מותר בסחורה. וא"ל דאכתי משכ"ל איסור זה בטבל בלוקח קודם מרוח דכה"ג חייב בתרומה מה"ת לשי' ר"ת בתוס' ב"מ ד' פ"ח ד"ה תבואת זרעך עיי"ש דבכה"ג אולי הוי כנזדמנו כיון דלקחן בעודן היתר והוא מירחן מיהו לשיטת ריב"א בתוס' שם דאדרבא לוקח לאחר מרוח חייב מה"ת הדרא קו' לדוכתא ליתני טבלים ואפשר דמשו"ה לא תני טבלים דהא כל הני דחשיב במשנה דשביעית שם דאסירן בסחורה בנזדמנו שרי למכור ובטבל אדרבא אפי' נזדמנו אסור למכור אלא לצורך כמבואר במשנה פ"ה דדמאי אין מוכרין טבל אלא לצורך יעו"ש וכן מוכרח לומר לשי' הריב"ם ז"ל הובא בחת"ס חלק שישי סי' ס"ג דלקוח דפטור מה"ת היינו בגומר פירותיו כדי למוכרן אבל כדי לאכלן חייב א"כ ליתני טבלים ובכה"ג שלקח ממי שגמר פירותיו לאכלן ואח"כ מכרן ולהנ"ל ניחא:

והנה בלב"ש בחידושי דינים ליו"ד סי' ק"א כתב דהא דאיסור דרבנן שרי בסחורה היינו אפי' דבר שאיסורו משום חשש דאו' כגון שחט עגל תוך ח' ימים דמה"ת שרי דאזלי' בתר רובא רק מדרבנן אסור דחיישי' למיעוט המצוי אפ"ה שרי לעשות סחורה והביא סמך מרע"ב פ"ז דשביעית ואין משם ראי' גמורה להמעיין ולהנ"ל יש להביא ראי' מפורשת מב"מ דף נ"ו דאחד הסיטין ואחד בעה"ב מוכר ושולח לחבירו דמאי יעו"ש בתוס' בתירוצם הא' דמיירו במוכר לת"ח ואכתי קשה דהא סיטין הוא שקונה מאחרים תבואה והא אין עושין סחורה מדברים האיסורים אף דטבל דרבנן בלקוח הא סתם סיטון קונה אחר מירוח ואסור מה"ת לריב"א הנ"ל וע"כ משום דרוב ע"ה מעשרים הם הו"ל דרבנן ושרי בסוחרה ומוכרח דאיסור דרבנן שרי בסחורה אף דאסור מחשש תורה וכלב"ש הנ"ל. אמנם י"ל בלא"ה דלא אסרו בסחורה רק דבר שאין היתר לאיסורו כמו שרצים אבל טבל דאפשר לעשרו לא אסרו בסחורה כלל דמה"ת ודאי שרי כיון דאיננו דומיא דשרצים וגם חכמים לא חשו לתקלה בזה ואף דאסרו לסחור בתרומה אף דיש היתר לאיסורו ע"י שאלה וטבל גופי' שרי בסחורה משום דיכול להפריש י"ל הא שם בלוקח תרומה מיירי מכהן ואין בידו ליתשל עליו דהרי הוא לא הפריש תרומה זו' ולשי' התוס' והר"ן בכמה דוכתא דתרומה שביד כהן ליתא בשאלה א"כ א"א לשאול עליו גם התורם כיון דכבר בא ביד כהן אלא אפי' לשי' הר"ן שברא"ש נדרים דף כ"ט דהתורם אפשר למיתשל מכ"מ הלוקח תרומה זו הוא בוודאי לא אפשר לו למיתשל כיון דהוא לא תרם תרומה זו לכך חשו חז"ל לתקלה משא"כ בנידון שאלתנו בנודר דהוא בעצמו אפשר לו למיתשל עליו לא חשו חז"ל לתקלה. ובזה ניחא פשטות דברי הספרי שהביא מהריט"א שם דבנזיר דכ' מיין ושכר יזיר מותר הוא בסחורתו יעו"ש ומשמע דאפי' מדרבנן שרי וכ"ד כתרומה דשם הסוחר בתרומה היינו שלקחה מאחרים ואי אפשר לו ליתשל ולכך אסרו חכמים אבל הנזיר שלוקח יין כיון דאפשר לו ליתשל על נזירותו לא חשו חז"ל לתקלה כלל והראי' שהביא מוהריט"א שם דגם נזיר מדרבנן אסור בסחורת יין וענבים, מב"מ דף צ"ב דמבואר שם דאסור בהשכיר עצמו לעשות בענבים מהאי טעמא משום לך לך וכו' יעו"ש, לפענ"ד י"ל דדחיא בעלמא הוא דלא נפשוט מינה האיבעיא דפועל משלו אוכל אבל לפי האמת דפועל משל שמים הוא אוכל הא דנזיר שאמר תנו לאשתו ובנו אין שומעין לו היינו משום דלא זכיה רחמנא רק כדידי' אפי' באינו נזיר הדין כן ובאמת גם הנזיר מותר לשכור א"ע לעשות בענבים וכן מוכח ברמב"ם פי"ב מה' שכירות ה' י"ג דכ' שם אפי' נזיר שאמר תנו לאשתי ובני אין שומעין לו והא אדרבא נזיר גרע יותר משום קנס וע"כ דלמאי דסובר משל שמים הוא אוכל אין הכרח כלל דקנסי' לנזיר שלא ישכור עצמו לענבים ושרי גם בסחורה כספרי הנ"ל והא דאסור לסוחר בתרומה עכ"פ מדרבנן שם שאני דהסוחר א"א לו ליתשל עלה גם בלא"ה יש לדחות הראי' מתרומה דהן אמת דשי' הר"ש והרע"ב שם הא דאסור לסחור בתרומה הוא מחשש תקלה ומוכח דגם איסור מחמת עצמו עכ"פ מדרבנן חסור בסחורה אמנם הר"ש סורלי הובא בריט"א שם פי' דהיינו טעמא דאסור לסחור בתרומה משום דכתיב לאכלה כמו גבי שביעית ולא לסחורה יעו"ש:

א"כ גם כהן גופי' אסור לסחור ולאו מחשש תקלה כלל אבל בנדר ל"ש איסור זה שרי לגמרי, ואני מצאתי לו רב להר"ש סירלו הנ"ל הוא רבינו הטור ביו"ד סי' של"א וז"ל אסור לעשות סחורה בתרומה ומעשרות אעפ"י שהלוקח מכהן ומוכר לכהן יעו"ש ומקורו מהרמב"ם פ"ב מה' תרומות רק ששם איתא רק תרומות והטור הוסיף גם מעשרות וב"י הביא עלה המשנה דשביעית פ"ז ודברי הר"ש דאסור משום תקלה וקשה דהלא מעשרות כולל גם מעשר ראשון והא מעשר ראשון שרי לזרים וליכא חשש תקלה כלל וע"כ דהטור סובר דהאיסור משום דבתרומות ומעשרות כתוב לשון אכילה אמרי' ולא לסחורה וכר"ש סירלו הנ"ל ח"כ יתכן דבנדר שרי לגמרי בסחורה- ועכ"פ בנ"ד איסור דאו' בודאי ליכא דלשי' כמה פוסקים כל איסור סחורה באיסורין רק מדבריהם ולפענ"ד קצת ראי' לזה מהא דאמרו בבכורות ד' כ"ז במוכר את הפרה ונודע שהוא טריפה מה שאכלו אכלו מכרוהו לנכרי הטילוהו לכלבים ישלמו דמי טריפה וכתב רש"י שם דבאכלו כיון דגרם להם האיסור יחזור הדמים משא"כ מכרוהו לנכרים הואיל ולא גרם להו איסורא ישלמו דמי טריפה עיי"ש וקשה דאכתי במכרו לנכרי גרם להו איסור סחורה בדברים האיסורים וע"כ דאיסור סחורה מדרבנן ולא גרם להם איסור דאורייתא משא"כ באכלו גרם להם איסור תורה. ואולם מזה הוציא הרמב"ם ז"ל שיטתו דמוכר דברים האסורים מדברי סופרים לא יחזור הדמים כשאכלו ומקורו לא נודע ועיין בהה"מ שם וביו"ד סי' קי"ט ולפימש"כ יתכן דסובר כנ"ל דהא גם כשמכרו הטריפה לנכרי גרם איסור סחורה רק דסחורה אינה אלא מדרבנן א"כ ה"ה במכר להו דברים האיסורים מדברי סופרים ואכלו ודו"ק. ועיין בנה"מ סי' רל"ד ס"ק ב' שכ' דאם עירבו הלוקח עם פירותיו ונתבטלו ג"כ שייך קנס כיון דגרם להו לבטל איסור יעו"ש ודבריו צ"ע דהא אנן קיי"ל דמבטל איסור לכתחלה שרי מה"ת א"כ גרם לו רק איסור דרבנן ובזה לכ"ע לא קנסו. ועכ"פ אף דנימא דבשאר איסורין דהם דומיא דשרצים איסור סחורה מה"ת, אבל בנדר דבדה האיסור מלבו ודאי שרי מה"ת כמו תרומות לדעת הר"ש והרע"ב הנ"ל. ולדעת הטור והר"ש סירלו גם איסור דרבנן ליכא למילף בנדר מתרומה דתרומה אסור מה"ת כיון דכתיב לאכלה וכנ"ל ובנידון השאלה יש להוסיף קצת היתר דכיון דחזקה עליו פקידת הרופאים שלא ישתה יין שהוא מזיק לבריאת גופו לא חיישינן לתקלה. ואף דאשכחן בירושלמי גיטין פ"ז ה"ד דגם שכ"מ שגירוש אשתו לא תתייחד אשתו עמו שמא יבעלה ומעשה היי כיון שבעל מת עיין נוב"י אהע"ז סי' ס"ט ולפלא שבמחכת"ה אישתמיט מני' הירושלמי הנ"ל. ובודאי לחולה כזה מזיק הבעילה ואפ"ה חשו חז"ל היחוד י"ל דביאה שאני דנפשו של אדם מחמדתן משא"כ באיסורי אכילה, וכה"ג מחלק הגאון בשא"ר בתשו' סי' צ"ו והשיג על דברי תוס' קידושין דף ל"ח שכ' דגזרי' כזית ראשון אטו כזית שני כמו ביבמות דף כ' ביאה ראשונה אטו ביאה שניה דל"ד מטעם הנ"ל. ע"כ נלפענ"ד דשרי אפי' לסחור בעצמו ועכ"פ ע"י שליחו הדבר ברור למעשה דשרי כמ"ש כת"ר והראוני בס' זכ"א בערך סחורה שכ' בשם תשו' קול אלי' דנדר מבשר ויין אסור לעשות בהם סחורה יעוי"ש ואין הספר ת"י וכבר כתבתי הנלע"ד בזה ועכ"פ ע"י שליח יש להתיר:

תוכן העניינים

שות אמרי יושר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה