שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק
ח"ב · סימן קח
לכ' הרב הה"ג החו"ב בח"ת מו"ה בנציון ארי' וואלינסקי נ"י מו"צ דק' סטעפין:
שאלתו ע"ד העגונה הדבר פשוט דעדות הנכרי והתעודה מהערכאות מספיקים להתיר אותה לעלמא. אך בדבר שזקוקה לחליצה ואי אפשר לה בשום אופן לנסוע לאמעריקא והחולץ לא יבוא לכאן ותשארה ח"ו עגונה כל ימיה וכת"ר האריך בצדדי היתר. והנה לדון בזה מחמת עיגון והוי כאשה שנתקדשה לכהן דבמת תוך שלשים יום סמכינן על הרבנן דפליגו על רשב"ג עכ"פ בגמרו שעריו וצפרניו ואפילו בחלה זה צ"ע דאף שהגאון חת"ס ז"ל סי' ס"ט וסי' ע' הסכים להקל בזה בקטע שאי אפשר לחלוץ ולא לייבם כמו דסומכין באשת כהן וכ"ה בתשו' הגאון רעק"א ז"ל סי' צ"ח שהובא בפ"ת אהע"ז סי' קס"ד ס"ק ב' וצ"ע טובא דל"ד לקטע דהעיגון ברור כיון שא"א בחליצה וגם לא ביבום כיון דילדה ותוך שלשים מת דמה"ת וולד מעליא ואסורה ליבום, אבל הכא אף שעתה א"א כה ליסע לאמעריקא כי חלושה הוא והיבם אינו רוצה לבוא לכאן אבל הרי באפשרי שהענין ישתנה שתשוב לאיתנה ותוכל ליסע או היבם יתרצה לבוא לכאן ולא יתכן להתיר עי"ז שבאם יתרצה צריכה חליצה וע"י שאינו מתרצה יתירוה. וכה"ג כתבו התוס' עירובין דף ס"ה ע"ב ד"ה דאתא. נכרי וכיון דבאינו מתרצה לא הי' מועיל ביטול אין לחלק בין מתרצה וכו' יעו"ש ואף כי יש לחלק משם כמובן מכ"מ ל"ד לעובדא דח"ס ורעק"א הנ"ל שהעיגון ברור וגם ל"ד למ"ש בתשו' ג"מ הובא בפ"ת סי' קס"ד ס"ק ה' להתיר בכה"ג באם היבם קטן בן ג' שנים דשם עכ"פ העיגון עד שיגדיל ברור משא"כ בנ"ד וגם בתשו' משכנות יעקב הובא בפ"ת שם חולק על ג"א וסובר דאין להקל בשום עיגון יעו"ש ואם כי אין דבריו מוכרחים להכריע נגד החת"ס ורעק"א ז"ל הנ"ל אך בנ"ד לא דמי כלל לעובדא דח"ס: אך יש עוד היתר אחר ששני אנשים מעידים שראו אותה ערך ששה חדשים קודם שילדה והכירו בכרסה שהוא מעוברת בזה יש להקל כמבואר בתשו' רעק"א ז"ל סי' פ"ט דיש לסמוך על הכרת העובר שבודאי הי' אז בן ג' חדשים וא"כ כלו לו חדשיו, אף דנחסר איזה ימים לט' חדשים הרי אנן קי"ל יולדת למקוטעין כמ"ש רמ"א סי' קנ"ו ומשמע דהכי קיי"ל בזה"ז דנשתנו הטבעיים ובתשו' רעק"א שם חוכך בע"א אם נאמן בזה, אבל שני עדים כשרים וודאי נאמנים ובתשו' אמרי יושר ח"א סי' קכ"ד הבאתי מאו"ז הגדול ה' יבום סי' תרי"ג דמבואר מדבריו דיש לסמוך על הכרת העובר לדבר ברור. אך כפי מש"כ כת"ר שמיום טבילתה עד הלידה שמנה חדשים וי"ב ימים, וכת"ר כתב שבודאי נתעברה סמוך לטבילתה, וא"כ כשראו ערך ששה חדשים קידם הלידה הכרת העובר הרי בהכרח שלא הי' עוד לוולד ג' חדשים וע"כ לומר דהי' מן המיעוט שניכר עיברה קודם ג' ירחים כמ"ש רעק"א ז"ל דע"צ המיעוט אפשר כן א"כ שוב אזדא לה כל היתר זה דא"כ יתכן שלא הי' בן ט' רק בן ח' ונתעברה סמוך לווסתה, אבל לפענ"ד אין הכרח כלל לומר שנתעברה מטבילה זו דהא יתכן שנתעברה עוד מטבילה הקודמת כזו סמיך לטבילתה או לווסתה והעובר כבר הי' בן ג' חדשים דעפ"י הרוב כן, ואף שהי' ווסת אח"כ אין זו ראי' כלל כמ"ש בנוב"י אהע"ז סי' ס"ט וכ"ה בריב"ש סי' תמ"ו הובא בתשו' בית שלמה אהע"ז סי' י' אך אם האשה אומרת לו ידוע שקודם הטבילה בלילה שביעות הי' זמן רב שלא היתה עם בעלה אזדא לי' כל ההיתר הנ"ל דהכרת העובר דכיון דע"כ מטבילה הנ"ל נתעברה והוכרח לומר שהיא המיעוט שניכר קודם ג"ח שוב יש לחוש שילדה לח' ונתעברה סמוך לווסתה או שנתאחר ווסתה והוכר העובר כשהי' בן שתי חדשים, וא"כ לא כלו לו חדשיו, ולכאורה יש לומר לפי מה דקיי"ל בזה"ז יולדת למקוטעין שפיר יתכן דאף שמהטבילה הנ"ל נתעברה ולא הי' לוולד ג"ח אפ"ה ניכר שפיר כיון דיולדת למקוטעין א"כ כשליל הטבילה הי' ז' סיון שפיר ניכר העובר לסוף ירח מנחם אב דהוי קרוב לשלשה חדשים והוא שליש ימי עבורה בוודאי כשיולדת למקוטעין, אבל במהרש"א ש"א נדה דף ח' מבואר דיולדת לז' אף דיולדת למקוטעין מכ"מ אין העובר ניכר בשליש ימיה רק בג' חדשים וכר"ה ברי' דר"י בסנהדרין דף ס"ט יעו"ש ובתשו' בי"ש אהע"ז האריך בזה וא"כ ביולדת לט' אף האידנא דיולדת למקוטעין אין הכרת העובר פחות מג"ח שלימים ואם נימא דמשעת טבילה האחרונה נתעברה ע"כ מן המיעוט דהכרת העובר מקודם. א"כ אזדא לי' ההיתר דהכרת העיבור כמ"ש לעיל ויש עוד לעיין בזה להלכה. אך אם באפשר לומר שנתעברה מהטבילה הקודמת סמוך לווסתה או סמוך לטבילתה אין לחוש למיעוט רק מסתמא מהרוב דבשעת הכרה הי' כבר העובר בן ג' חדשים שלמים ואף אם עי"ז ע"כ לומר שהוולד אשתהי יותר מט' חדשים בבטן אמו אין חשש דהאידנא רגילות דאישתהי בחודש העשירי כמ"ש בח"מ וב"ש אהע"ז ס"ד לכן באופן זה ההיתר ברור בפרט בצירוף העיגון ע"כ באופן הנ"ל הנני מסכים להתיר האשה בלי חליצה באם יסכים לזה עוד רב מובהק: