שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק
ח"ב · סימן קג
לכ' הרב החו"ב בכחדר"ת בנש"ק מו"ה אלעזר וואלדמאנן נ"י ב"ק בארדיוב: ע"ד שאלתו וז"ל בסופר שאמר טרם כתיבת כל שם הק' בס"ת הריני כותב לשם קדושת ס"ת כדת משה וישראל לשיקבה"ו לדעת רשב"י ור"א בנו. וטרם התחלת כל כתיבה אמר שכותב כל השמות לשם קדושתן ובעת כתיבת השמות הי' לפניו ספר משנת חסידים וכיון לשמה רק שלא אמר בפיו לשם קדושת השם. וכ"ת כתב דכשר כמ"ש רמ"א או"ח סי' ל"ב סעי' י"ט וי"א דסגי כשמחשב שכותב אזכרות לשמן הואיל והוציא בתחילת הכתיבה בפיו סגי בהכי ויש להקל בדיעבד. וה"נ הרי אמר בפירוש שכותב לשם קדושת ס"ת בפה ובמחשבה חישב קדושת השם, ופיקפק קצת שמלשון הרש"ז ז"ל סי' ל"ב סעי' ל"א שכ' דאם לא אמר כשירות האזכרות שחישב בלב הואיל והוציא בתחילת הכתיבה בפיו שכתבן לשמן והבין כת"ר מלשון זה דכוונתו דוקא כשאמר בתחילת הכתיבה על כל השמות לשם קדושת השם. ולענ"ד ז"א דאי אפשר כלל לפרש דברי רמ"א רק שבתחילת הכתובה אמר שכותב לשם קדושת תפילין דכן הוא הדין דאל"כ מאי פסקא כומר הואיל והוציא מתחילת הכתיבה הא לא נזכר כלל בש"ע שיוציא מתחילת הכתיבה שיכתוב השמות לשמן וגם לשון הרב דייק הכי, ומ"ש הרב שכתבן לשמן אינו קאי על השמות רק על התפילין שכתבן לשמן והיינו לשם קדושת תפילין שזה מבואר בס"ע הרב שם בתחילת הסעי' שיכתוב הפרשות לשם קדושת תפילין בפירוש, וכמו שהבין הטו"ז ר"ס רע"ו דברי הטור ואי אפשר לנטות מזה וגם מדברי הנה"כ שם מוכח שהבין דברי רמ"א כטו"ז דהא בטו"ז שם מחמיר דאף בדיעבד לא מהני רק כשכתב לשמה בפירוש בעת האזכרות ול"מ חישב בלבו:
אף שאמר בתחילת הכתיבה שכותב הכל לשם קדושת ס"ת ונה"כ כתב עלי' דאישתמיטתי' דברי רמ"א באו"ח סי' ל"ב דמכשיר בדיעבד כשחישב יעו"ש. ומוכח דפליג להלכה עם הטו"ז מכח דברי הרמ"א ואם איתא דדעת רמ"א להתיר דוקא כשאמת בתחילת הכתיבה שכותב האזכרות לשמן בכה"ג דוקא מהני חישב אח"כ בעת כתיבת האזכרות הא אם אמר כן בתחילת הכתיבה כתב בטו"ז ר"ס רע"ד להדיא להתיר, ומלשונו שם משמע להתיר בכה"ג אף שבעת כתיבת האזכרות לא חישב כלל ומכ"ש כשחישב, וע"כ דהבין הש"ך דברי רמ"א כפשיטן וכמ"ש לעיל ע"כ שפיר יש פלוגתא בינו להטו"ז ז"ל באופן דדברי רמ"א ברורים להכשיר בכה"ג בדיעבד אף שלא אמר כלל בתחילת הכתיבה מאזכרות רק שכותב לשם קדושת ס"ת. וה"ה בנ"ד דאמר בפירוש בעת כתיבת השם שכותב לשם קדושת ס"ת דאפשר גם הט"ז יודה להתיר כיון דהוא בשעת מעשה, ומה שחש כת"ר דאפשר הכא גרע טפי כיון דאמירתו אז סותרתו למחשבתו דבאמירה אמר לשם קדושת ס"ת והוי כנתכוין לומר תרומה ואמר מעשר לא אמר כלום דגם תרומה לא הוי כיון דסותר למה שבפיו והנה מלבד שבתוס' עירוכין דף ה' ד"ה אדם יודע לתירוץ קמא שם באמת הוי תרומה כמו שחישב במחשבתו, אבל גם לתירוצים השני שם דלא הוי תרומה היינו משום שאמירת פיו סותר מה שבמחשבתו, אבל הכא אינו סתירה כלל דהא גם האזכרות צריך ליכתוב לשם קדושת תפילין וזה אמר בפה, ובלבו מחשב לשם קדושת השם דמשו"ה נמי מצרף רמ"א סי' ל"ב מה שאמר בתחילת הכתיבה לשם קדושת תפילין דאין זה סתירה וכנ"ל. וגם יפה כתב כת"ר דכיון שאמר לדעת רשב"י ובנו הרי זה כקידש השם בפירוש דדעת הקדושים הנ"ל בודאי הי' כן ועי' באור החיים על התורה ר"פ חקת בפסוק ויקחו אליך דכל הפרות הי' הכוונה ע"ד מרע"ה יעו"ש. וגם כפי שכ' כת"ר הרי בתחילת כל כתיבה אמר שכותב כל השמות לשם קדושתן וזה הוי כאומר לקדושת השם ע"כ הס"ת ודאי כשר בלי שום חשש:
ב) וע"ד שאלתו כשכתב וא"ו של סם הקודש נפל טיפה אחת לתוך הוא"ו ודימה שנתייבש הטיפה ופשט ידו לגרר הטיפה והטיפה הי' לחה ועי"ז נתארכה במקצת ונעשה כעין קו שוה בתוך הוא"ו ונדמה כצורת ה' קצת והראה לתינוקת וכולם אמרו שזה ואו ורק א' מהם אמר שזה ה' ואח"כ חזר ואמר שזה וא"ו מה שהאריך כת"ר אם מועיל קריאת תינוק כיון שעכ"פ ה' כזה בדיעבד כשר הדברים עתיקין וכבר כתבתי בזה בספרי שו"ת אמרי יושר ח"א סי' קי"ג דגם בכה"ג מועיל קריאת תינוק להכשיר ובפרט בנעשה אחר כתיבה. אמנם מה שהתינוק חזר בו לדעתי אינו מועיל דכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד, אף דזה רק בהגדת עדות לפני ב"ד אבל חוץ לב"ד יכול לחזור בו אבל דעת כמה פוסקים דבאיסורין דל"ב ב"ד כל שהגיד שום אדם פ"א תו א"י לחזור בו ועי' בזה בראש אפרים ה' טריפות סי' ל"ט, אבל בנ"ד הרי רבו התנוקת שאמרו ואו ובפרט שכבר גירר הסופר את הקו ויש לצרף דעת סמ"ק לאחר כתיבה לא הוי חק תוכות ע"כ הדבר ברור כמ"ש כת"ר דכשר וא"צ שום תיקון: