שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק
ח"ב · סימן קב
לכ' הרב הגדול החו"ב בח"ת מ"ק מו"ה יקתואל יהודא טייטעלבוים נ"י אשר מצ"פ לאבד"ק רודניק:
א) אשר העיר ע"ד הרא"ש ב"ק פ"ג סי' ה' שכ' דנראה דהרי"ף סובר דגם בור ברשותו חייב והא להדיא פסק כן הרי"ף ז"ל פ"ה דב"ק כבר העיר במראה"פ לירושלמי ב"ק פ"ה ה"ג וכתב שהרא"ש אפשר שהי' לו גירסא אחרת ברי"ף. ומה שתמה ע"ד התוס' ב"ק דף כ"ו ד"ה אבא ושמא ר"י בבור ברשותו נמי. מחייב דאיכא דסבר הכי והוי בין לרבה בין לרב יוסף הדין כן אינו מן התימה כיון דר' ישמעאל פוטר ועי' ב"ק כ"א דרב סובר כר' ישמעאל, ועי' תוס' ב"ק כ"א ד"ה דרב ועפ"י שיטתם מיושב יותר:
ב) מה שתמה על השמטת הרמב"ם ז"ל הא דאמרו בעירוכין י"א דאומר שירה שלא על הקרבן לק"מ דהא רשב"ל אומר דרשות לומר שירה ולא בתורת חיוב כלל רק כעין אמירת מזמור, ודבר כזה א"צ הרמב"ם להביא ועי' ב"ק פ"ב מכדי פסוקי נינהו ליקרי:
ג) ומה שתמה על הרמב"ם שלא פסק הלכה כמאן כר"מ דשיר מעכב הקרבן או כרבנן דאינו מעכב ופלוגתתם הוא בעירוכין י"א. נראה פשיט לפמ"ש תוס' שם בעירוכין דזה פשיט דשיר אינו מעכב הקרבן רק מעכב הניסוך לר"מ, והרמב"ם ז"ל פסק דנסכים הבאים בפ"ע אין אומרים שירה והוא מבעיא דלא איפשטא ופסק לקולא ואם נימא דשיר מעכב א"כ מספק א"א להביא הנסכים כלל וע"כ דאינו מעכב, אך בגוף פסק הרמב"ם ז"ל צ"ע דהא עכ"פ השיר מצוה דאורייתא וסד"א לחומרא והו"ל לפסוק עכ"פ שיאמר השיר וכבר הרגיש בזה המנ"ח סי' רצ"ט יעו"ש ואפשר כיון דשיטת הרמב"ם דספק רק מדרבנן ושפיר אסור לאומרו בתורת חובה הוי איסור כמו מוציא ברכה לבטלה כמ"ש בחוו"ד סי' ק"י דלמ"ד ק"ש דרבנן ספק קרא אינו חוזר וקורא היינו דאסור לקרות בתורת חובה אבל צ"ע דהא בספק ק"ש פוסק הרמב"ם דצריך לחזור ולקרות וצ"ל דשם שאני דאיתחזיק חיובא ואינו יודע אם יצא אבל הכא הספק אם נתחייב וכיון דמה"ת פטור לקרות מספק דיש חשש איסורא כחוו"ד הנ"ל לענין ק"ש. ומה שהעיר על מה שהשמיט הרמב"ם ז"ל הא דאין אומרים שירה בלילה העיר בזה במנ"ח מ"ע רצ"ט:
ד) ומה שתמה על השטמ"ק עירוכין י"א שתמה שם בהא דבעי בש"ס אם עולת נדבת ציבור טעונה שירה דאם אינה טעונה שירה האיך מצינו שיר בתודה דאין תודה באה חובה, ותירץ דמשכ"ל בתודה הבאה כשמוסיפין על העיר דהא למסקנת הש"ס עולה דומא דשלמים דקבוע זמן כמבואר בעירוכין שם ותודה זו אין זמנה קבוע. יפה תמה והנני מוסיף לתמוה דהא למסקנת הש"ס שלמים דומיא דעולה דקדשי קדשים והרי תודה היא קדשים קלים ול"צ שירה כלל וגם נראה דתודה שמוסיפין על העיר אינו תורת צבור כלל דאין הצבור מביאין שלמים ולא תודה כדמוכח בכ"ד וא"כ תודה שמקדשין בה היינו שלוקחין תודה מקרבן אחר מיחיד או הב"ד מביאין משלהן דהוי קרבן יחיד: אבל אינו ק"צ כלל ולא בעי שירה:
לכן נראה דהשטמ"ק סובר כרגמ"ה שם שכ' בהאיבעיא הנ"ל אי עולת נדבה טעון שירה דעולת נדבת יחיד ודאי טעון שירה כיון דתדיר הוא יעו"ש וזה דלא כשי' תוס' בעירוכין שם ודברי הרגמ"ה ז"ל מוכרח לכל מעיין דסובר כן ודלא כמו שרצו להגיה שם ברגמ"ה. אמנם למסקנות הש"ס דיליף מה שלמים דקבוע לה זמן היינו דאין שום קרבן של יחיד טעון שירה דעכ"פ נדבת יחיד אף דתדיר אין קבוע לה זמן והנה קו' שטמ"ק הוא לפי המסקנא דאין טעון שירה כדיליף מקרא וא"כ ה"ה נדבת יחיד אין טעון שירה דהא אין קבוע לה זמן ובתודה פשיטא דלא בעי שירה לפי המסקנא, א"כ האיך משכ"ל שיר בתודה, ובשלמא למא דבעי למימר דעולת נדבת צבור טעינה שירה ה"ה נדבת יחיד אבל לדידן במסקנא דלא בעינן שירה א"כ האיך משכח"ל שיר בתודה, ומשמע לי' להשטמ"ק דע"כ יש שיר בתודה ולא מסתבר לי' בזה מזמור סתם רק שיר החייב וע"ז תירצו דמשכח"ל בתודה שמוסיפין על העיר דאיתא בשעה שמסבבין העיר אומרים שיר של תודה כדאי' בשבועות ט"ו שיר של תודה ופירש"י מזמור לתודה שזה שיר החייב בעת הקודש אבל בשעת הקרבת הנסכים באמת באמת אין שום שיר בקרבן תודה דהא אינו קדשי קדשים ואין קבוע לו זמן ואינו ק"צ כלל וא"ש בס"ד. ויש להוסיף דדעת השטמ"ק דאם נימא דעולת נדבת צבור טעון שירה דעולותיכם היינו בין עולת נדבה בין עולת חובה א"כ ה"ה עולת נדבת יחיד טעון שירה ואפשר דגם חובת יחיד טעון שירה, אבל אם נימא דאינה טעונה שירה דעולותיכם היינו של כל ישראל והיינו קרבן תמיד שבא מכל ישראל, א"כ פשיטא דנדבת יחיד אין טעון שירה והאיך משכח"ל שיר בתודה והרי כתוב מזמור לתודה ותירץ דמזמור לתודה היינו שיר שאומרים בעת קידש העיר וכנ"ל: