אור ברסלב
שות אמרי יושר ח"ב › סימן ק

שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק

ח"ב · סימן ק

סימן צח

ע"ד עגונה אשת הר' בנציון זאבערמאנן, אשר בראשית המלחמה נלקח לצבא ועד היום נשתקע זכרו והובא לפני הגב"ע מהבד"צ דק' עפעריעס ותשו' הגאון מהר"ש ענגיל שליט"א, שהראה פנים להתירה אם יסכימו לזה שני ת"ח מובהקים. והנה תוכן הגב"ע שעוד בשנת תרע"ו מצאו איש מושלך נהרג ומבגדיו (הבלאס-טאשע) הוציאו סידור קנון ששם נכתב בכתב ידו שזה סידור שלו וגם סמוך לו מצאו אגרת אשר נכתב אלי' מאחותו אגרת ארוך. והגאבד"ק ראדאמישלא כתב דיש לומר דסידור בכלל כלים דלא מושלי אנשי, ובפרט בשעת המלחמה דכל איש ישראל מחזיק אצלו הסידור לסגולה ולשמירה יש לומר דדמי לקמיע שכ' מהרי"ט בתשו' דלא מושלי אנשי:

א) והנה לומר דסידור בכלל לא מושלי אנשי לא מצאתי כן בשום פוסק ואדרבא בתשו' צ"צ סי' ק"ו מבואר דבסידור חיישינן לשאלה, אך מ"ש מטעם דבשעת מלחמה כל איש חיל מחזיק הסידור אצלו לשמירה ודמי לקמיע זה יש לו מקום, ועי' תשו' מהרי"ט ח"ב אהע"ז סי' ל"ה מ"ש שם דציצית לא מושלי אנשי דמצוה דידי' לא שביק אניש ויהיב לאחרינא וכו' ועדיפא טובא מהא דאמרינן כיס וארנקי מכחשי ולא מושלי להו, כ"ש מצות ציצית ששקולה נגד כל המצות וזה העני שהי' נע ונד בין העכו"ם תפילין ומזוזה כא הי' עמו ציצית מסתמא לא מושיל וישאר ערום בלא מצות יעו"ש. ובנ"ד אף דאפשר הי' עמו תפילין, אבל ידוע שאיש חיל עפ"י הרוב אי אפשר לו להניחם רק אחת אשר עמו התפילה שיוכל להתפלל בכל יום או לומר תהלים ומחזיק אותו לשמירה במלחמה סברא גדולה דלא מושלי ועי' בתיו"ט פי"ז דכלים מט"ז שכ' דאפשר שהי' אנשים בזמן המשנה נושאין מזוזה עמהם וחושבין אותו לשמירה יעו"ש, ועי' מנחות דף ל"ב של בית המלך מונבז הי' עושין בפונדקתיהן כן זכר מזוזה וברש"י שם לפי שלא הי' דרין לעולם דירת קבע והולכין מעיר לעיר עשו זכר ולתיו"ט יתכן שעשו כן לשמירה בדרך ועכ"פ בזמנינו אלה לאנשי חיל הי' הסידור שהוליך אצלו לשמירה לכל תשמישו להתפלל ושפך לבו שם ולשמירה יש סברא לומר דלא מושיל:

ב' ובתשו' גאו"ב סי' כ"א בתשו' מג"ש שם האריך להוכיח מרש"י ותוס' יבמות ק"כ ד"ה כליו דכלי תשמיש אין דרך להשאילן ול"ד כבגדים יעו"ש ואין לך כלי תשמיש יותר מסידור לאיש חיל הנצרך לו בכל עת אף בלי הסברא דשמירה להמגיש הנ"ל לא מושלי אנשי וכן באמת משמעות רש"י ותוס' שם ועי' בס' ישרש יעקב בימות שם ועי' בתשו' ר' חיים כהן ז"ל סי' כ"ח שהרב השואל שם כתב להוכיח כן מרש"י ותוס' הנ"ל דכלי תשמיש אין דרך להשאיל והרח"כ השיב לו דלאו כללא הוא ויש גם כלי תשמיש שדרכן להשאילן לכן אין להתיר רק בהנהו דמבואר בש"ס יעו"ש ולא הביא מדברי תשו' גאו"ב הנ"ל שכ' כן דכלי תשמיש לא מושלי אנשי, ועכ"פ בנ"ד באיש חיל שמחזיקו גם לשמירה יש לומר כן ועי' עירוכין כ"ד ע"א עד האידנא דהו"ל לאשולי מושלי לי' וכו' דמוכח דכלי תשמיש שיש לו רק אחד אין דרכו להשאיל וה"נ בנ"ד ידוע שאנשי חיל הי' מוליכין עמהם רק סידור קטן אחד וגם זה בדוחק:

ג) אך הגאון חת"ס בתשו' באהע"ז סי' צ"ו ובכ"ד נטה קו להחמיר גם בהנהו דלא מושלי אנשי במצאם בבגדו דדילמא השאיל בגדו ובתוכו הי' הכיס או ארנקי ושכחם ושם ואין מקילין בהנהו כלום רק במצאן בידו וא"כ גם בנ"ד יש חשש זה, אבל כבר כתב בפ"ת סי' י"ז ס"ק צ"ה דמדברי גדולי האחרונים לא נראה כן יעו"ש ועיקר ראי' החת"ס מהש"ס יבמות ק"כ במצאו קשור בכיס וארנקי וס"ד דחיישינן לשאלה ופירש"י דחיישינן דהשאיל כיסו לאחר ואותו אחר הניח שם גט ושוכחו והחזיר לו הכיס יעו"ש וה"נ חיישינן דהמשאיל שכחו. וכמה תשובות בדבר חדא דשם שאני דהשואל לחבירו כיס והניח שם השואל הגט וכשדחקו המשאיל להחזיר לו הוא טרוד ונחפז ושכח הגט אבל המשאיל שבאוות נפשו משאיל איננו טרוד ובודאי מחפש בבגדו אם לא נמצא אתו איזה דבר, ועוד דשם יש לומר דשאיל כיס לאיש ששמו יוסף בן שמעון כמוהו והניח שם האיש גט ושכחו כי יתכן שנמלך עלי' שלא ליתנו ואין לו עוד חפץ בגט זה, אבל הכא דבר שיש לו חפץ לכל איש חיל ודבר כזה איננו שוכח:

וראיתי בתשו' בית אפרים אהע"ז סי' ל"ח שגם הוא עלה בלבו חשש זה של החת"ס הנ"ל מהא דיבמות דף ק"כ ודחה כנ"ל די"ל שהשאילו לאיש שכתב גט לאשתו ונמלך שלא ליתנו וכנ"ל ושוב דחה זה דע"כ מיירו שהשאיל לשליח ולא לבעל, דלבעל ע"כ ששמו יוסף בן שמעון והוי שאלה דיחיד דל"ח יעו"ש. ויש לדחות דאף בהשאילו לשליח הרי יתכן שהבעל כבר ביטל הגט ואמר להשליח כן ושוב אין לו חפץ בהגט ע"כ שכחו השליח, וגם יש לומר דדוקא שליח דאין הדבר שלו יתכן ששכחו, אף דצריך ליטול שכורותיה מכ"מ לא רמי אנפשיה כל כך מאחר שהענין א"צ לו, אבל הכא שהסידור לצרכו ונחוץ לו בכל יום אינו שוכח וכעין זה בתוס' גיטין דף ל' ד"ה מעשר לאביך דכל לצורך נפשי' רמי אנפשי' ומודכר יעו"ש, וגם בתשו' חת"ס גופא סי' ס"ה כתב דמצא דלוסקמא ופאס שלו שם ותמונה שלו וגם כתבים וחשבונות כל הני לא מושלי אנשי ואף אם אדם משאיל (וועסטע) לחבירו אין אדם שוכח בתוכו הדליסקמא עם כל אלו המכתבים יעו"ש הרי עכ"פ פשיטא לי' דבכמה דברים החשובים לו שאין אדם שוכח, וא"כ גם לענין סידור יש לומר כן דבעת מלחמה חביב לו מכל, וגם נראה דנהו דחיישינן לשכחה, היינו שהשואל שכחו בעת החזרה אבל המשאיל כיון דשאלה גם בגדים לא שכיחא כ"כ ולכמה פוסקים ל"ח לשאלה ושכחה ג"כ ל"ש אין לנו לחוש על שאלה ושכחה ברגע אחד דהוי כמעוטא דמעוטא דל"ח ול"ד להא דגיטין דהשואל שצריך להחזיר שכח, ובהשאלה הי' מקודם זה השואל ובחזרה שכח השואל ותרי גברא ננהו ולא בב"א אבל בחד גברא לחוש ברגע אחד על שאלה ושכח לא חיישינן וגם הגאון בי"א שם הסכים לדינא דל"ח לשאלה ושכחה. וגם הלום ראיתי בתשו' תפא"צ להג' מגלאגא ז"ל אהע"ז בתק"ע סי' א' שהאריך בזה והחליט דל"ח לשכחת הכתבים בבגדו שהשאיל יעו"ש. וגם בתשו' בית שלמה אהע"ז סי' מ"ה השיג על החת"ס הנ"ל דעכ"פ במידי דלא מושלי ל"ח לשכחה וגם במוצאן בבגדו הוי סימן מובהק להתיר, ועי' בתשו' תשורת שי אהע"ז סי' רפ"ט האריך ג"כ דל"ח לשאלה ולשכחה ברגע אחד דלא כהחת"ס ז"ל הנ"ל ובנ"ד הרי בלח"ה הבגדים של הממשלה ואין חשש שהשאיל בגדו רק החשש שהשאיל סידור גופא וזה לא מושלי אנשי וכבר הארכתי בזה בכמה תשובות וגם בתשו' הגאון מראדאמישלא שליט"א כתב כן בנ"ד דלא מושל הבגד שאינו שלו אבל גם בלא"ה כבר הבאתי מרוב גדולי האחרונים דלא סברי חומרא זו ואין לגבב חומרא בעגונה דאיתתא:

ד) אך בגוף הדבר דסידור לא מושל איש חיל אינו מבואר וכבד לדון בסברות, אבל מצאתי בתשו' חת"ס אהע"ז ח"ב סי' קמ"א שכ' דס"ת לא מושלי אנשי כמו ציצית דלא שביק אניש מצוה ומשאיל לאחרינא יעו"ש ואף דשם הוי מצוה דאורייתא הרי מכ"מ ע"י השאלה לא נתבטל המצוה ואפ"ה אינו משאיל ומכ"ש דיש לדון כן בסידור לאיש חיל שכמעט ענין תפילה מצוה יחידית כלו וכשמשאיל יתבטל מהמצוה וגם מחזיק אותו לשמירה די"ל דהוי כציצית דלא מושלי אנשי:

ה) ובדבר האגרת שנמצא אצלו כתב הגאבד"ק ראדאמישלא שליט"א לצדד לפי דעת הפוסקים האחרונים שסוברים דגם במונח סמוך ל"א דממנו הוא והוא סימן גמור דבאגרת ל"ש חשש שאלה וזה אמת אבל אכתי יש חשש בזה דלמא השליכו שאין לו חפץ בו ואחר מצאו כמ"ש בנוב"י מה"ק אהע"ז סי' ל"ו. אבל דברי הנוב"י צל"ע דמיהו יש לומר דכיון דהשליכו שאינו שוה מידי, א"כ מהיכי תיתי ניחוש הגבהו והטמינו בבגדו ואם נימא דגם הנייר שוה לצור עפ"י צליחותו כדאי' בב"ק דף מ"ט אין לצור ולצור. א"כ שוב יש לו איזה שיוי ואין לחוש להשלכה מדעת דהא זה הוי כהפקר ויצא מחזקת מרא קמא וכללא הוא דל"ח לשאלה ולא למכירה ומתנה, א"כ ה"ה דלהשלכה מדעת דהוי כהפקר ל"ח וכ"כ להדיא בתשו' נוב"י אהע"ז מה"ק סי' נ"א ודבריו בסי' ל"ו צ"ע:

ו) אך בזה יש לחוש קצת דלמא השאיל בגדו לאחר ושכח האגרת מחמת שאין לו קפידא כ"כ, אבל כבר כתבתי דבנ"ד שאין הבגדים שלו ל"ח לשאלת בגדים רק האגרת גופא וזה לא מושלי וגם כבר כתבתי לעיל כמה טעמים דלשאלה ושכחה ברגע א' אחד ל"ח ולאבדה אין לחוש דמוציאין מחזקת מ"ק, וגם בנ"ד נודע שאנשי חיל משתעשים באגרת הבא להם מקרוביהם וחביבים בעיניהם להחזיקם אצלם ולא ישליכו לאיבוד. וכה ראיתי שבסתו' תפ"צ אהע"ז בתקיע סי' א' חושש באגרת כיון דלא זהיר בי' כ"כ לנפילה עיי"ש. אך בנ"ד נראה לחוש שזה מצאו שהשאיל הכיס עם הסידור, או הסידור לחוד וזה הוי כנפילה דיחיד דלכ"ע ל"ח. וכ"כ בתשו' נוב"י מה"ק אהע"ז סי' ל"ו וגם לדינא כתב בתשו' תפ"צ שם דל"ח לנפילה גם באיגרת ובנ"ד הוי נפילה דיחיד בצירוף. ענין הסידור הנ"ל ודו"ק:

ז) ובדבר היתר בסימן הסידור דלא מושלי אנשי שהב"י חשש דלמ"ד סימנים לאו דאורייתא גם בזה חיישינן. הנה בנוב"י הביא ראי' דל"ח לזה מהא דמוקי הש"ס דסימנים לאו דאו' וחמור בסימני אוכף היינו בעידי אוכף דאכתי ניחוש לשאלה. ובחידושי כתבתי דיתכן דהא דעידי היינו שיש עדים שנשבע שלא להשאיל האוכף לשום אדם ובכה"ג ל"ח לשאלה כיון דנשבע שלא ישאל וניחא בזה הא דלא מוקי בסימנים מובהקים דבאמת ברייתא מיירי בסימני אוכף רק אעפי"כ צריכים עוד עדים שנשבע שלא ישאל והוצרך לומר בעידי אוכף ולא סתם בעדים, והיינו שנשבע שלא ישאל דהא בנשבע סתם שלא ישאל יש לחוש שהשאיל על נדרו ואף אם נימא דנשבע עד"ר הא לדבר מצוה מתירין ושאילת כלים מצוה הוא. כמבואר ברש"י סוכה דף מ"ד ואע"ג דשאלת אוכף לא מצוה כיון דמסקיב לחמרא כדאמרינן שם הרי כיון דנשבע סתם שלא ישאל שום דבר ומתירין לו הותר גם הא דגם אוכף הותר דנדר שהותר מקצתו הותר כולו ולכן קאמר בעידי אוכף היינו שיש עדים שנשבע רק על האוכף שלא ישאל וזה אינו מצוה ושוב אין לו התרה ודו"ק. וכ"ז לפלפולא בעלמא כי לדינא כבר הסכים הנוב"י שם דל"ח כלל לשאלה בכלים דלא מושלי אנשי אף למ"ד סימנים לאו דאורייתא וכן הסכימו רוב האחרונים ובפרט אם מכירין בטב"ע דל"ח לשאלה בכלים דלא מושלי כמ"ש מהר"ם ברבי בנוב"י וכן העלה בתשו' בית שלמה אהע"ז סי' מ"ג ומ"ה באריכות. ובנ"ד הסידור שנכתב בכת"י שהוא שלו הוי כטב"ע. ואמת נכון שהלב מהסס לדון בחומר דבר שבערוה בסברות שלא נמצאו להדיא בקמאי ובתראי, אך בנ"ד הרי כבר עברו כמה שנים ונשתקע זכרו ולמהרי"א בכה"ג אם ניסת ל"ת אף בשבפסקי מהרי"א שם צירף ג"כ הא דקלא דלא פסיק שמת כבר כתבתי בתשו' דכל שירד למקום סכנה כמו במלחמה האיומה, ועברו כמה שנים ונשתקע זכרו בכה"ג אף בלי קלא דלא פסיק יצאה מחשש אש"א דאו' וכיון שבעיקר חשש שאלה ידוע שכמה פוסקים מקילין והגאון מהר"ל מפראג דעתו להקל וכן פסק בביאורי הגר"א אהע"ז סי' י"ז וכן הגאון בעל בית מאיר הובא בתשו' חת"ס אהע"ז סי' ס"ה כתב שהנוטה להקל בחשש שאלה לא הפסיד יעו"ש. וע"כ עכ"פ בנ"ד דנשתקע זכרו זה כביר ובצירף כל הנ"ל הסידר והאגרת שנמצא מונח אצלו הנני מסכים להתיר העגונה הנ"ל ובלבד שיסכים לזה עוד רב אחד מגדולי הדור שיהי' ההיתר עפ"י שלשה רבנים מובהקים ואז ישבו ב"ד של שלשה ויתירוה והשי"ת יצילנו משגיאות:

תוכן העניינים

שות אמרי יושר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה