שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק
ח"ב · סימן צז
לכ' הרב הה"ג החו"ב בכח"ת שהיו"ח מו"ה מרדכי יצחק סטאשעווסקי נ"י אבד"ק דזאלישיטץ:
ע"ד השאלה, שכת"ר מכשיר המקוה ע"י זה, ששואב בכלי מנוקב ולהטו"ז עיקר ההיתר שלא נפסק החיבור ואמרינן בכה"ג ניצוק חיבור ובמקוה שם יש רפש וטיט, ועפ"י הרוב בעת שאיבה יכסה הנקב בטיט, אף שאין זה סתימה דכמעט קט יפתח אבל עכ"פ נפסק החיבור ואזדא לי' היתר הטו"ז והביא מדברי הגאון בית מאיר בה' מקוואות שהשיג על היתר הטו"ז והעלה דעיקר כטעם הש"ך דכיון דנתכוין להוציא המים מהמקוה ולא שיכנס לתוכו הוי כנפל ממילא ולהש"ך אין נ"מ במה שנפסק החיבור וסתומה לא הוי שהוא רק כרגע. והנה ע"ד הטו"ז פיקפק ג"כ בס' לחו"ש ס"ק ע' דנקב כ"ש עפ"י רוב נפסק הקילוח. אבל גם על היתר הש"ך פיקפק שם דכיון דאפילו שלא בכוונה כל שבא ע"י אדם פסול מה בכך דהכוונה שלו להוציא לחוץ הרי עכ"פ מכח אדם הוא וגם בס' דברי חיים מהגה"ק מצאנז ז"ל אות כ"ט הקשה כן על הש"ך. ומה שהביא כת"ר ראי' לש"ך משבת דף ע"ג שאני הכא דכמה דאית בי' נשמה טפי ניחא לי', מוכח דכל שכוונתו היפך הדבר לא מיקרי כוונה. תמהני דנהי דכוונה לא מיקרי אבל אינו כבא מאלי' ועי' תוס' שם דהטעם משום דהוי משאצ"ל יעוי"ש, וכ"כ בסוכה ל"ג וזה כ"ש רק לענין שבת אבל לא לענין מקוה, ולשיטת הערוך משום דהוי פסיק רישא דלא ניחא לי'. הנה מלבד שרבים חולקים על הערוך אבל גם לשיטתו הוא מטעם דשא"מ דבלא ניחא לי' לא הוי פסיק רישא אבל בתפיסת יד אדם דפוסל שלא בכוונה דנימא דזהו הוי כבא מאלי' מנלן. ומ"ש כת"ר בשם חלקת יואב שהביא ראי' דשלא בכוונה גם תפיסת יד אדם אינו פוסל מזבחים דף ס' ודלמא קסבר שפיכה מכח אדם בעינן הרי דשלא בכוונה הוי כלא נעשה בידי אדם כלל תמהני דהא נפלה סכין ושחטה פסול משום דבעינן זביחה מכח אדם ואעפי"כ הפיל סכין שלא בכוונה ושחטה כשר כמבואר בחולין דף ל"א הרי מוכח דגם שלא בכוונה לא הוי כממילא, והכי מוכח בכ"ד, ומהא דר"י מחייב בדבר שאינו מתכוין ולא אמרינן דהוי כממילא ולא קעביד מידי והא דקאמר הש"ס שם ודילמא קסבר שפיכה מכח אדם בעינן הוא משום שלא נתכוין, וכיון דלא מתכוין לזריקה הוי כנפל מאלי' וכיוצא לזה אשכחן ביומא דף כ"ט דכיון דסידרו שלא כמצותו נעשה כמו שסידרו הקוף וקוף הוי כממילא, רק כיון שנסדר שלא כדין דפסול הוי כנסדר מאלי' דפסול אבל לענין מקוה דתפיסת יד אדם אף בלא נתכוין כדמוכח מהא דלגיון העובר ממקום למקום וזילפו בידיהם ורגליהם דהוי שלא בכוונה ואפ"ה פסול לדעת כמה פוסקים כמ"ש טו"ז ס"ק כ"ז. אמנם בפסול שאיבה דרבנן יש לסמוך על הש"ך דבכה"ג דאדרבא נתכוין להוציא המים משם ולא להכניס לא גזרו. ועכ"ז לכתחלה לפענ"ד ראוי לאחר השאובה לשפוך חלב להמים שישתנו מראיהן ולצאת מידי כל ספק ועי' בתשו' בי"ש שהאריך בכמה תשו' לסמוך ע"ז ועכ"פ הרוצה להחמיר ולשאוב בכלים מנוקבים לצאת מידי כל ספק לשפוך חלב אח"כ הוא מן המובחר ובפרט כששואבין ע"י נכרי החמיר הגאון בתשו' דברי חיים ח"ב יו"ד סי' ק"א דל"ש טעם הש"ך דלא ניחא לי' כי אצל נכרי אין קפידא ותפי"א פוסל אף ע"י נכרי יעו"ש. ואם כי יש לפקפק בדבריו דהרי גם הנכרי עכ"פ מתכוין לשאוב להוציא החוצה ולא להכניס ואדרבא לא ניחא לי' שיהי' לו טירחא יתירא אבל הדברי יצא מפיו וראוי להחמיר ע"כ המוטב לשפוך אח"כ חלב כנלפענ"ד: