אור ברסלב
שות אמרי יושר ח"ב › סימן צו

שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק

ח"ב · סימן צו

סימן צה

לכ' הרב הגדול החו"ב מו"ה יעקב ברוינפעלד נ"י כעת בזמיגראד: א) ע"ד מה שנסתפק מעכ"ת, אם מותר לקנות או למכור בע"ש באופן שהקנין יחול בשבת ושוב הביא מעכ"ת שנסתפק בזה הגרעק"א ופשיט לי' לאיסור ומעכ"ת האריך לפלפל בזה ודרש חוו"ד. הנה בחיבורי מנחת פתים לאו"ח סי' ש"ז סעיף ד' הבאתי דברי הגרעק"א ז"ל והערותי משו"ת מהר"י ברונא סי' קכ"א דכתב להדיא דאסור, ומ"ש מעלתו להתיר וראי' מעירובין דף ל"ו באומר כיכר זו היום חול ולמחר קודש ועירבו לו. אין ראי' די"ל דמיירו בעבר ואמר אבל לכתחילה אסור כן כיון דהחלות הקדושה בשבת. והדבר מוכח דשם מיירו בעבר דהא קאמר שם נמי באומר היום קודש ולמחר חול ופירש"י שיתחלל במעות שיש לו בביתו וזה ודאי דאסור לקנות בשבת ע"מ שיחול הקנין לאחה"ש כמ"ש בהגהות מ"פ לאו"ח שם והבאתי מאו"ח סי' תקל"ט, וכעת נזכרתי שבגוף ספיקת הגרעק"א זצ"ל שמעתי מפי מורי הגאון מופה"ד מהר"י וויידענפעלד זצ"ל אבד"ק הרימלוב שהדבר מפורש בירושלמי שבת פ' מפנין ה"א ובדמאי פ"ז ה"ד דאיתא שם אר"א עומד אדם בע"ש ואומר ה"ז תרומה למחר ואין אדם עומד בשבת ואומר הר"ז תרומה למחר יעו"ש ומבואר הדבר לכאורה דמותר לקנות בע"ש ע"מ שיחול בשבת. וכן נראה מהא דאמרינן ביצה י"ז דאסור להניח ע"ת עיו"ט לשבת משום דלמיקנא שביתא בשבתא לא פירוש דאסור לקנות שביתה ביו"ט ועי' תוס' עירובין דף ל"ח ד"ה ור"א והא גם בחול כשמניח עירוב מבעו"י הא קיי"ל דתחילת היום קונה עירוב כמבואר בעירובין כ"ח ועי' בריטב"א שם, דהיינו סוף ביהש"מ של ע"ש ותחילת שבת וא"כ מה הבדל יש בין מניח ביו"ט או בחול הא בין כך ובין כך הקנין שביתה חל בשבת ואם בחול שרי ולא חשו בזה א"כ ה"ה ביו"ט. וע"כ דבחול לא איכפת לן כיון דמניח עירוב מבעו"י אף שהקנין חל בתחילת שבת דאזלינן בתר אמירה ולא בתר חלות. אבל במניח מיו"ט לשבת כיון דאמירה ביו"ט הוא אסור וכהירושלמי הנ"ל דאסור לומר בשבת הר"ז תרומה למחר, ובזה יש להמתיק דברי התוס' ביצה דף י"ז ד"ה מה טעמא שהקשו דבעירובין דף ל"ח לא קאמר הטעם משום דאין קנין שביתה רק דאסור משום הכנה, ותירצו דגם הא דאין קנין שביתה הוא משום הכנה יעו"ש ואינו מובן ולהנ"ל יתכן כיון דקיי"ל תחלת היום קונה עירוב, א"כ אינו עושה שום קנין ביו"ט רק האמירה ואיסור זה רק משום הכנה שמכין מיו"ט לשבת וכן הא דאמר בירושלמי הנ"ל דאסור לומר בשבת הר"ז תרומה למחר יתכן ג"כ דלאו משום מתקן או מקדיש בשבת היא רק משום מכין משבת לחול ודו"ק:

ב) והנה בעיקר הראי' שהביא מו"ר זצ"ל מהירושלמי יש לי לדון דמו"מ שאני כיון דגזרינן שמא יכתוב כמבואר ברש"י ביצה א"כ יתכן דחששו שמא יכתוב בעת חלות המקח וכה ראיתי ג"כ למעכ"ת שהעיר בזה ויפה העיר אמנם בתרומה דרק איסור משום מתקן דהוא שבות דמכה בפטיש שהוא אב מלאכה כמבואר בכמה דוכתא שפיר שרי בתורם בע"ש שיחיל בשבת כמו כל מלאכת שבת שמותר להתחיל מבעו"י ואף שהמלאכה נעשית בשבת כמו דשרי לזרוע שלשת ימים קודם השבת אף שהשרשה יהי' בשבת. ועי' מנ"ח מ"ע רצ"ח הן אמת שהרמב"ם ז"ל פכ"ג משבת כתב שני טעמים לאיסור הפרשת תרומה משום מתקן ומשום מקדיש ואיסור מקדיש מבואר להדי' בביצה שם דהוא גזירה שמא יכתוב. א"כ גם בתרומה שייך גזירה זו ואפ"ה שרי א"כ ה"ה במו"מ, אבל מדברי פוסקים לא נשמע כלל לאיסור הקדש רק משום מתקן, והכי מוכח מדברי הרמב"ן במלחמות פ' ערבי פסחים סי' כ"ג שהעלה שם דגם ספק חשיכה קובעת למעשר וזה הוא ששנינו בספק חשיכה אין מעשרין את הודאי מפני שהוקבע למעשר ונאסר באכילת ארעי והו"ל מתקן יעו"ש, וכוונתו מבואר דאי לאו דספק חשיכה קובעת למעשר הי' שרי לתרום ביה"ש כיון דעדיין אז מותר לאכול אכילת ארעי לאו מתקן הוא הרי דדוקא משום מתקן הוא דאסור ולא משום מקדיש, ובפשטות י"ל דל"ד תרומה למקדיש דשאני הקדש שאין לו שום טוה"נ הן בקדשי מזבח הן בקדשי ב"ה כמ"ש תוס' תמורה כ"ב ד"ה מקדישין, א"כ בהקדישו כבר יצא מרשותו לגמרי לכך דמי למו"מ אבל בתרומה דיש לו טוה"נ ליתנה לכל כהן שירצה לא נפיק מרשותו עדיין ולא דמי למו"מ רק משום מתקן ובזה י"ל דברי רש"י ביצה דף כ"ו שכתוב אהא דאין מחרימין הרי בהמה זו חרם וסתם חרמים לבה"ב ותמה התיו"ט שם דלמה נדחק רש"י לפרש שלא כהלכתא דקיי"ל כחכמים דסתם חרמים לכהנים והו"ל לפרושי בחרמי כהנים יעו"ש ולהנ"ל א"ש דהא אמרינן בעירוכין דף כ"ח דלר"ש דלא מקיש מטלטלי לקרקע בהחרים מטלטלין נותנין לכל כהן שירצה יעו"ש. א"כ ממילא דיש לו טוה"נ שם כמו בתרומה א"כ לא נפיק מרשותי' ול"ד למו"מ וגם מתקן ל"ש בכך. א"כ מדוע יאסר וע"כ פירש בחרם ביה"ב דאין לו טוה"נ ושפיר דמי למו"מ:

אמנם בגוף דברי הרמב"ן במלחמות הנ"ל דפשיטא לי' דאם לא הי' ספק חשיכה קובע מותר לתרום דאינו מתקן תמיהני הא גם חלת חו"ל קיי"ל אוכל והולך ואח"כ מפריש ואפ"ה איתא בביצה ט' דאסור להפריש ביו"ט דמי לא מודה שמואל שאם קרא עלי' שם שאסורה לזרים ופירש"י ושם תרומה עלי' והוא בכלל אין מגביהין מעשרות ותרומות וברמב"ן במלחמות שם כתב וז"ל תדע דמי לא מודה רבה שאין מגביהין תו"מ בשיבולין אעפ"י שעדיין לא נטבלו יעו"ש והא בדבר שלא נגמרה מלאכתו אין השבת קובע כמבואר בביצה דף ל"ה ואפ"ה אסור לתרום בשבת, ועי' במשל"מ פ"ה ממעשר הכ"ב ולפלא שלא הזכיר מדברי הרמב"ן ויש לי אריכות בדבריו ואכמ"ל, ועכ"פ לכאורה דברי הרמב"ן סותרים א"ע לפמ"ש בפסחים הנ"ל אמנם אחר העיון הדבר נכון דהנה בשבת דף ל"ד איתא דספק חשיכה אין מעשרין את הודאי אבל מעשרין את הדמאי, ופירש"י שם אין מעשרין את הודאי דתיקון מעליא הוא יעו"ש. והשתא נראה דבודאי מודה הרמב"ן דודאי חשיכה אסור לעשר אף בדבר שלא נגמרה מלאכתו, אף דאינו מתקן דבלא"ה שרי באכילת ארעי, וכמו דמאי דאסור להפריש בודאי חשיכה אע"ג דבלאו התיקון חזי לעני, אבל בספק חשיכה כיון דלא גזרו רק בודאי ולא בדמאי והיינו משום דבודאי הו"ל תיקון מעליא א"כ ע"כ דספק חשיכה קובע דאי לאו הכי לאו תיקון מעליא היא וז"ב:

ג) וראיתי בס' חלת לחמם דכתב דמסוגיין דביצה דף ט' הנ"ל הוציא הרמב"ם דאיסור הפרשת תרומה הוא משום מקדיש דהיינו דקאמר רבא מי לא מודה שמואל שאם קרא עלי' שם שאסור לזרים, והיינו אף דמתקן ליכא אפ"ה אסור משום מקדיש יעו"ש. ואמנם מדברי רש"י שם משמע דלאו מטעם מקדיש, רק כיון דאסור לזרים הוא בכלל הגבהת תרומה דגזרו רבנן משום מתקן ולא חלקו בין חלת חו"ל שאינו טובל, אבל משים מקדיש ליכא:

וכיון דבתרומה ליכא משום מקדיש שפיר יתכן דמו"מ שיחול בשבת אסור משום שמא יכתוב, משא"כ הפרשת תרומה דהוא רק משום מתקן ועוד נ"ל דבטבל גמור שאסור לאכול ממנו ל"ש כלל בהפרשת תרומה משום מקדיש דהקדש שאני דמעיקרא שרי וע"י דיבורו נאסר משא"כ הפרשת תרומה אדרבא מקודם ההפרשה הי' כל הטבל אסור ועכשיו ע"י הפרשה ניתר השאר כמ"ש הרא"ש בנדרים דף י"ב דלכך ל"ח תרומה דבר הנדור יעוי"ש, ול"ד למקדיש כלל רק איסורו משום מתקן, אבל בחלת חו"ל כיון דאוכל והולך ואח"כ מפריש א"כ בטרם שהפריש התרומה שרי לאכול ואח"כ אסור לאכול החלה תו דמי להקדש. וניחא בזה הא דכתב הרמב"ם שני טעמים דטעמא דמתקן נצרך בתורם דבר שכבר נטבל וטעמא דמילתא משום מקדיש נצרך בתורם דבר שלא ראה פני הבית דעדיין לא נטבל ול"ש מתקן רק טעמא דמקדיש ואע"ג דשבת קובע למעשר מכ"מ נפ"מ לענין יו"ט דאינו קובע למעשר כמ"ש הצל"ח ביצה ל"ה, או בחלת חו"ל דבזה ל"ש מתקן ותו אסור משום מקדיש. ולפי"ז נראה הא דאמר בירושלמי בעומד ואומר הר"ז תרומה למחר היינו בשבת דוקא כיון דשבת קובע למעשר, א"כ ל"ש מקדיש רק מתקן ואיסור מתקן ל"ש רק כשהתחיל בשבת אבל לא בע"ש, אבל לומר בעיו"ט הר"ז למחר משכח"ל דאסור כגון פירות שלא ראו פני הבית וא"כ לא נטבלו עדיין ואסור משום מקדיש ואיסור זה שייך אף בהתחיל מעיו"ט ונגמר ביו"ט. ובזה יש להבין בהא דבירושלמי שם בדמאי מייתי ראי' לדינא של ר"א דשרו לתרום בע"ש ע"מ שיחול בשבת ממשנה פ"ד דטביל יום ואם אומר ה"ז תרומת מעשר משתחשך ה"ז תרומת מעשר, ואם אומר עירבו לי בזה לא אמר כלום הרי דמותר לומר שיהי' תרומת מעשר משתחשך, וע"כ בשחשיכה יהי' שבת או יו"ט מדקאמר עירבו לי בזה ור"י בר בין דחה דמיירו בשעבר וקאמר עלה בירושלמי תני ר"ח על הך משנה אומר והיינו לכתחלה, ויפלא מדוע נקוט ר"ח הך דינא דאומר על המשנה דמיירי בתרומת מעשר, ולא אשמעינן בתרומה גופי' הך דינא ולהנ"ל א"ש דבתרומה משכחת לה דאסור לומר ה"ז תרומה לכשתחשך כגון מעיו"ט ולא ראה פני הבית עדיין דאיסורו משום מקדיש ואסור משום שחיישינן שמא יכתוב בשעת חלות וכנ"ל, אבל בתרומת מעשר לא משכח"ל בשום צד שיהי' אסור דהא מבואר בביצה י"ג דהתורם מעשר ראשון בשבלים שמו קבעו לתרומת מעשר יעו"ש דאין צריך עוד שום קביעות דבקריאת שם מעשר נטבל לתרומת מעשר, א"כ תו ל"ש איסור מקדיש כלל, דהא ל"ד להקדש דעשה מהיתר איסור, משא"כ הכא אדרבא מתיר השאר וליכא רק משום מתקן דהוא משום מכה בפטיש וזה שפיר שרי כמו כל מלאכת שבת ויו"ט דאם התחיל מבעו"י ונגמר מאלי' בשבת ויו"ט דמותר ודוק היטב:

תוכן העניינים

שות אמרי יושר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה