שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק
ח"ב · סימן צ
לכ' הרב המאוה"ג וכו' מו"ה שלום ניאמץ נ"י מו"ץ ב"ק טיכאב: ע"ד שאלתו בבישלו ב' בצים בקדירה נמצא ט"ד בא' ואח"כ בתוך מעל"ע בישלו בהקדרה בשר וכת"ר כתב דלהש"ך ודאי מותר כיון דמתיר תערובות בצים חד בחד. א"כ עכ"פ אפילו להחולקים י"ל דוקא בלי קליפה אבל ביצים בקליפתן מודים דלא נבלע רק לפי ערך ואיכא רובא הנה מ"ש דלא נבלע רק לפי ערך ליתא דבכולו משערינן רק בצים בקליפתן יש לדון מטעם אחר וכבר הארכתי בזה בתשו' כמ"פ דהנה לשי' כמה פוסקים ומכללם הש"ך ז"ל סי' פ"ו קליפת הביצה מעלים את האיסור וקדירה שאינו מצטרפת לבטל שהוא מגילה מבחוץ כמ"ש הפרמ"ג סי' צ"ט וא"כ תערובות חד בחד אף ששניהם שוים אכתי יש רוב בביצת היתר נגד האיסור דהא עכ"פ הקליפה מביצת האיסור אין מצטרפת לאיסור והקליפה מביצת היתר מצטרפת להיתר. ואף אם קליפת ביצת האסורה גדולה יותר מהיתר ראוי להיות מותר דמעיקר הדין גם הקליפה מביצה האסורה מצטרפת להיתר כמו עצמות ושני קליפות עולים הרבה ועיין בפנים יפות עה"ת פ' נשא דביצה עם קליפה הוי כמו שני בצים בלי קליפתן ואף דלשיטת כמה פוסקים אין הקליפה מעלה כלל כמבואר ברמ"א סי' צ"ט מ"מ מידי ספיקא לא נפקא א"כ גבי ביצים הו"ל ס"ס להיתר מטעם ספ"ס דאורייתא וחד ספק דרבנן וכה ראיתי בס' יד סי' ס"ו ס"ק ז' שהקשה אמאי חד בחד אסור דליכא רוב הא יש מים בקדירה ומתפשט הטעם גם למים ואיכא תמיד רוב ותירץ כיון דהמים מבשא"מ והוה ראוי לאסור הכל אלא מטעם סליק וכיון דאמרינן סליק וממילא הוה כאלו אין שם מים רק הביצה הכשרה והטריפה וליכא רוב עיי"ש ומכ"מ קושיתי לא נדחה מפני זה. דהא בקליפה ליכא שום טעם ול"ש בזה מבשא"מ אמנם המנהג לאסור בב' בצים אף בקליפתן אבל אם בשלו אח"כ בשר בקדירה וליכא ס' והוא הפ"מ יש מקום להקל ולסמוך ע"ז על ההיתר הקליפות הנ"ל:
ומ"ש כת"ר בבישלו ג' ביצים להתיר כשהוציאן כל א' בפ"ע בכף והנה להמתירין אין מקום להסתפק כלל אך למנהג לאסור והנה אם בבירור הוציא ביצת היתר תחילה ונשאר האיסור עם ביצת היתר חד בחד ואח"כ הוציאן ונתערבו הדבר פשוט לפי המנהג דכולם אסורים, אך בהוציא האיסור תחילה ואח"כ ההיתר הנה לא מבעיא בכף דק של בלעך שהעיגיל אין בו כדי ביצה שלימה פשיט דמותר דמה בכך דהכף בלע מביצה אסורה ואח"כ מבליע בהיתר הא אין בכוחו להבליע רק לפי כמותו והוא פחות הרבה מביצה ויש רוב היתר ואפילו אם בכף כמו ביצה יש לדון קצת קילא כיון שהתוס' בע"א דף ל"ג מספקא להו אם בכה"ג שתחב כלי לקדירה שעומדת אצל האש והוציא עם מים אם דינה ככלי ראשון או ככ"ש כיון דלא שהה שם ממילא אם דין הכף ככלי שני ממילא לא בלע רק כ"ק וסגי בקליפת הביצים ונהי דבכל מקום אמרינן לחומרא בהוציא הכף מלא דדינו ככ"ר אבל כאן דיש כמה ספיקות מותר, ובספק שאינו יודע איזה מהם הוציא תחילה ודאי מותר כיון דבכה"ג יש לתלות דאיסור הוציא תחילה ואף דאמרינן כל דפריש מרובא פריש וי"ל דהוציא ההיתר תחילה י"ל רק כשבאין להתיר מה שפריש אבל הכא דאנו באין להתיר כולם אין דנין בזה דפריש מרובא כמ"ש בס' יד"י בס' ק"י: ובבשרו:
ד' בצים כא' בזה הדבר ברור בכל אופן אף שהוציא ההיתר אחד אחד ונשאר אח"כ ביצת היתר עם האיסור מכ"מ ביצה איסור נכרת וביצה היתר שנאסרה עמו בטל חד בתרי, וא"ל ששניהם נותנין אח"כ טעם לשני ביצת היתר דהא עכ"פ אין כאן רק ביצת טריפה אחת וא"א לאסור רק ביצה אחת ובאם נתפשט הבליעה יותר מזה א"כ ע"כ איכא רוב היתר כמ"ש הש"ך יו"ד סי' ק"ה ס"ק ל' ואף שהביצת היתר שנשארה לבדה עם האיסור נ"נ הא נ"נ דרבנן ושוב הוי ספק דלמא אין הדם במקום האוסר כמ"ש הלב"ש ודברי תשו' חכמת שלמה בזה תמוהים דבד' ביצים אין מקום לאסור: