אור ברסלב
שות אמרי יושר ח"ב › סימן פח

שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק

ח"ב · סימן פח

סימן פז

לכבוד הרב הה"ג וכו' מו"ה חיים נתן פריעדמאן אבד"ק טשערוין: ע"ד שאלתו בא' שמכר פרה מבכרת לנכרי קודם פסח כד"ת להאכילה חמץ ואח"כ ביום ראשון של פסח ילדה בכור אם מהני מכירה זו לפטרה מבכורה לא ידעתי כלל שום ספק בזה דאטו בעינן כוונה לאיזה דבר מוכר אותה הרי עכ"פ כיון דקנאה הנכרי הוי בהמת נכרי דפטורה מהבכורה. ומ"ש כת"ר מהא דאו"ח סי' רמ"ו סעי' ב' דמפקיר בהמתו לשבת אין אחר יוכל לזכות בה כבר ביאר טו"ז שם הטעם משום דלא הפקירה רק ליום השבת ובש"ע רש"ז שם הוסיף ביאור דגם בשבת גופה לא הפקירה רק בשעה שעושה בה הנכרי מלאכה ומשו"ה א"י לזכות דשלא בשעת מלאכה אינו הפקר ובשעת מלאכה לא יניח נכרי לזכות בה ובאמת אם היתה מבכרת וילדה בכור בשעת מלאכת נכרי לדעת עבוה"ג דבהמת הפקר פטור מן הבכורה אין על הוולד קדושת בכור דאז הוי הפקר גמור א"כ הכא שמכרה לנכרי מכירה גמורה פשיטא דאין על הוולד קדושת בכורה, והא דמבואר דבמוכר חמץ לנכרי אין אחר יכול לקנותו היא מדין מערופי' כמ"ש ט"ז סי' רמ"ו וס' תמ"ח, אבל בוודאי הוי מכירה גמורה, ועי' בח"י סי' תמ"ח דמתיר למכור לנכרי חמץ בשבת ע"פ דעושה רק להנצל מאיסור חמץ במ"ש תו"ס עירובין דף ס"ב בשכירות רשות מנכרי בשבת ובית מאיר אה"ע סי' קל"ו חולק עלי' דשם הוי רק שלא ילמוד ממעשי' וזכר בעלמא אבל מכירת חמץ ע"כ מכירה גמורה היא ולכל דבר בהמת נכרי הוא בלי שום פיקפק:

ב) ובדבר הדו"ד שבא לפני' בא' שמכר עוף שחוט לחבירו והסיר השומן מהדקין ולמחרתו נמצא נקב בהדקין ואפשר שהי' שומן סתמו או הי' נקוב לחבירו רק שלא השגיחו בעת הסרת השמן לדעת ונטרף עי"ז, אם המוכר צריך להחזיר הדמים משום מק"ט, יפה כתב כת"ר דא"צ להחזיר ול"ד להא דנטרף מחמת חומרא דהוי מקח טעות דשם הי' בבירור הטריפות בשעת מכר והוי מק"ט כיון דאסור לאכלו, אבל הכא הרי יתכן שלא הי' בבירור הטריפות בשעת מכירה רק משום שלא השגיחו לראות ואין מוציאין ממון מספק אף דאסור מספק ועי' תב"ש יו"ד סי' י"ח:

ג) ומה שהעיר כת"ר בדברי רש"י ב"ק דף ס"ג בהא דבעדים בלא הודאה אינו מביא אשם וחומש דילפינן מגזל הגר דכ' בפרשה נשא והתודו וחומש כני אינו בלא אשם שלמה לי' זה הרי שם בפ' נשא כתיב נמי אשם מלבד איל הכפורים וגם רש"י גופא ב"ק דף קי"ו וק"ח כתוב בפשיט דאין חומש ואשם אלא אם הודה דכ' בפ' נשא והתודו נראה דקשה לו לרש"י ז"ל דהרי בפ' ויקרא לא כתוב כלל וידוי וכתוב התם חומש ואשם ובפ' נשא דכתיב והתודו שם לא כתוב רק חומש דכתוב והשיב את אשמו בראשו וחמישותו יוסף עלי' ולא כתוב שם אשם רק גבי גזל הגר א"כ יתכן להשוות קראי דבפ' ויקרא דלא כתיב והתודו היינו לענין אשם ל"ב וידוי ובפ' נשא מיירי לענין חומש בזה בעינן וידוי דוקא וע"ז כתב רש"י דילפינן מגזל הגר דשם בפ' נשא בגזל הגר כתוב נמי אשם והוסיף רש"י ז"ל עוד טעם דחומש אינו בלא אשם, וא"כ קרא בפ' נשא בגזל סתם אף דכתיב רק חומש הוי כאלו כתיב התם אשם דאין חומש בלא אשם וא"כ ע"כ דקראי סתרי אהדדי דבפ' ויקרא לא כתיב והתודו והכא כתיב ומוכרחין לומר דביאר כאן בפ' נשא מה שסתם בפ' ויקרא. ובדף ק"ו וק"ח דכתב רש"י ז"ל דאין חומש ואשם בלא וידוי דכתיב בפ' נשא והתודו, ג"כ כוונתו כן דכתוב והתודו ואין חומש בלא אשם הוי כאלו כתוב בתרווייהו והתודו וגם כוונתו לפ' גזל הגר דבפ' נשא דכתוב בפירוש חומש ואשם וככל מה שכתוב בדף ס"ג כלל כאן בקצרה וזה ברור ועי' רמב"ן עה"ת בפ' נשא דנראה מדברי' דפרשה זו דנשנית בפ' נשא הוי רק לענין גזל הגר שהוסיף ולהנ"ל הוצרך להוסיף גם בסתם גזל חידוש דוהתודו דלא כתוב בפ' ויקרא:

ד) ומה שהעיר ע"ד הנמו"י ב"ק בהא דאשו משום חציו דמותר להליק בע"ש דהוי כאלו עושה הכל מע"ש מזבחים דף ט"ו בנקטעה ידו של מזה עד שלא הגיע לאויר המזבח דפסול והרי עשה הכל בעת הזאה, לק"מ דשם גלי קרא דוהזה ונתן דוהזה דומיא דונתן דלא נגמר עד שעת נתינה דאז קרינן בי' והזה ועי' רש"י שם. ולפי דברי כת"ר שמדמה דברי הנימו"י לשם א"כ ה"ה בהזה עד שלא שקעה חמה, ובעת הנתינה כבר שקעה חמה יהי' כשר דדנין כל המעשה כאלו נעשה בעת הזאת והוי יום, וא"כ למה לא מספקא לי' להש"ס בכה"ג דשכיח יותר מנקטעה ידו של מזה ונראה דלענין קיום מצוה אין אנו דנין למפרע רק בעת קיום המצוה וכן כתוב בס' בית האוצר להגאון מו"ה יוסף ענגיל ז"ל ח"א סי' רי"ד עיי"ש. ולכן בכה"ג לא קמבע"ל כלל רק בנקטעה ידו של מזה כיון דהחסרון בכהן יש לומר דעיקר תלוי בעת המעשה של הכהן שלא יהי' בעל מום והכא כשנעשה בעל מום לא עשה כלום וע"ז הוצרך קרא דונתן דהוי הזאה בשעת נתינה כאלו מזה עתה והרי הוא בעל מום:

תוכן העניינים

שות אמרי יושר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה