שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק
ח"ב · סימן פז
לכבוד הרב החו"ב בחדר"ת מו"ה שמחה פישל גאלדקארץ בק' סלאמניקי: ע"ד שאלתו בבהמה בעת תקריב ללדת ולא תוכל לילד וקורין לשו"ב לשחטה כי יראים שלא תמות הבהמה אם דינה כמסוכנת דצריכה פירכוס כי אינה מסוכנת מחמת עצמה רק מחמת הוולד והביא מתוס' בכורות כ"א דסתם מבכרת מסוכנת והנה לפענ"ד הדבר פשוט דהוי מסוכנת גמורה בכה"ג שא"י לילד הוולד וא"י לילך ולעמוד. ואע"ג דכל שהוא בחזקת בריאה אין חוששין כלל כמבואר בסי' י"ז מכ"מ זו שקרבו ימיה ללדת ואינה יכולה לעמוד נקרא בלעז "אויפגיבלאזען" הוא בחזקת מסוכנת ואף באינה מבכרת הדין כן דגם באינה מבכרת יש סכנה רק דמבכרת שכיח טפי שתמות והרי לענין אשה נמי אמרינן בב"ק מ"ט כאן במבכרת וכאן בשאינה מבכרת וברש"י שם דמבכרת מסוכנת בלידה יעו"ש. ואף דכל מעוברת בחזקת סכנה הוא ועי' באו"ח סי' ש"ל סעי' ב' דנקראת יולדת לחלל עלי' שבת משתשוב על המשבר וכו' או משעה שחברותי' נושאת אותה במטה ועכ"פ כשרואין שא"י לילד כאשר מלאו ימיה בחזקת מסוכנת הוא וכל שאינה יכולה לעמוד צריכה פרכוס: וראיתי בס' דעת תורה להגאון מברעזאן ז"ל סי' ל"ב סעי' י"א שהחמיר בכל בהמה שא"י לילך להצריכה פירכוס דאפשר מחמת חולי הוא זולת כשרואין שהסיבה הוא מחמת רגליה והביא מדברי האו"ז סי' תי"ז שכ' בהכה על ראשה וזנבה היא בחזקת מסוכנת כיון שא"י לילך ולעמוד ורבינו שב"ט מסופק בדבר דאפשר הוא בחזקת בריאה יעוי"ש. ויש לומר דהכא שאני אבל בסתם שא"י לילך אין אנו חוששין למסוכנת כל שאין אנו רואין בה שום סימני חולי בגופה וגם בס' יד"י סי' י"ז הקיל בזה ועי' ביד"י סי' ל"ב הביא ג"כ דברי האו"ז הנ"ל ואעפי"כ פשיטא לי' דכה"ג א"צ פרכוס, וגם ראיתי בתשו' רבי משולם אשכנזי אבד"ק לובלין ז"ל סי' ו' דפשיטא לי' טובא דכל שא"י לעמוד על רגלי' דאמרינן שוגרנא נקטי' א"צ פרכוס דהוי בחזקת בריאה עיי"ש, אבל בנידון שאלתו שמחמת שהוולד מלאו ימיה ללדת ומכביד עלי' ובא החום בגופה הדבר פשוט דהוי בחזקת מסוכנת כל שהגיע הדבר לסוג שא"י לעמוד ולילך כמו בכל מסוכנת:
וע"ד אשר תמה על רמב"ם ומ"מ פ"ק מ"ה תענית הי"א שחשבו לארבה וגובאי לשני מינים ובחולין ס"ט מבואר דארבה זה גובאי וכן התרגום תמיד על ארבה גובא וגובא היינו גובאי הנה באמת מלשון רש"י ז"ל תענית י"ט ד"ה על הגובאי ממ"ש בסוה"ד שם אבל חגב כ"ש מצוי הוא ואינו מכלה כך כארבה יעיי"ש. נראה להדיא דגובאי דנקט בברייתא היינו ארבה דמתניתין כמ"ש אבל בריטב"א שם מפורש ג"כ דמין אחר הוא כהרמב"ם ומ"מ ובוודאי לא נעלם מעינם דברי הגמרא בחולין ס"ט אבל דעתם דלשון תורה ולשון חכמים לחוד כדאי' בחולין קל"ז. ובלשון חז"ל גם המין הנקרא ארבה בלשון תורה ובלשונם גובא הם ראו שיש שינוי מיעוט גם בארבה וקראוה למין אחד בשם גובאי כלשון העם וכמין אחד קראו בשם ארבה: