אור ברסלב
שות אמרי יושר ח"ב › סימן פו

שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק

ח"ב · סימן פו

סימן פה

לכ' הרב וכו' מו"ה ישראל יעקב ווערטהיימער דומ"ץ דק' ווישניצא: בדבר השאלה שנמלחו שמנה בר אוזות יחד ואח"כ מצאו בבר אווזא בפנים בועא דבוקה בבשר הבטן לפנים ונמצא מחט בבועא ושומן כיסתה את הבועא, והנה מ"ש במכתבו הראשון דיש מקום להכשיר גם הבר אווזא שנמצא בה המחט הוא שגיאה גדולה דדבר זה ודאי הוי מחט בחלל הגוף ממש אף שהי' שומן מלמעלה אין זה מועיל כלום דהא בכל שומן שסותם הקשה הפליתי סי' מ"ו דנימא שעלה אח"כ ותי' דבמידי דמיטרפה לא משובחת יעוי"ש. וזה כשנמצא נקב באבר הנטרף אבל הכא החשש שניקב א' מאברים הפנימים ואח"כ נעשה עלי' בועא ושפיר י"ל דאח"כ עלה עלי' שומן דהא לא אבר דמיטרפה בי' הוא. ועוד דגם אם נמצא בבשר ולא הי' ניכר שום ריעותא מבחוץ ולא מבפנים הוי טריפה ול"ד כלל להא דסי' מ"ח סעי' י"א במחט הנמצא כבלע בקורקבן דשם הטעם משום דרוב הנבלעים דרך הוושט והכא אדרבא זה הוא לגריעותא כמובן ועי' תשו' רעק"א סי' ע"ט שמחמיר בזה ועכ"פ בנ"ד שהי' היכר בועא לפנים אף ששומן מכסה עלי' ודאי טריפה לכ"ע. אך מה שצידד להתיר האווזות האחרות עפי"ד השבו"י מטעם ס"ס זה יש לו מקום אם לא ראו העור שלם מבחוץ אבל בראו עור שלם מבחוץ אין לחושבו לספק כלל מטעם רוב הנבלעים דרך הוושט כמ"ש תב"ש והפמ"ג סי' מ"ט ומ"ש במכתבו הב' להקל גם בזה עפי"ד הס"ט סי' קפ"ז שמצדד להקל אף בספק אחד אינו שקיל לא נהירא כי לדינא אין לזוז מדברי תוס' כתובות ט' דאם רובא דרצון הוי רוב גמור אינו מצטרף לס"ס והכא רוב הנבלעים דרך הוושט הוי רוב גמור וגם הרי הס"ט שם עיקר ראייתו מתוס' נדה י"ח בשליא והרי בשטמ"ק פ"ק דכתובות כתב לחלק דהיכא דהמיעוט ופלגא הוי בחד ענין לדחות הרוב שפיר מצטרף גם המיעוט לספק משא"כ מיעוטא דאונס וספק דלמא לאו תחתי' דלא מחד טעמא הם לא מצטרפו יעו"ש ובזה ניחא דברי התוס' י"ח גבי שליא דשם המיעוט ופלגא מחד טעמא הם שלא יצא הרוב וכ"כ בתשו' בי"ש יו"ד ח"ב סי' י"ז וא"כ בנ"ד דהס"ס הוא דלמא אינו טריפה ודלא כהפוסקים דסגי בקליפה, וכיון דאינו מחד טעמא בעינן שיהי' הספיקות שקולים והכא כשהעור שלם האי ספק דלמא דרך הקנה היא מיעוטא ואינו מצטרף - ועי' תשו' חת"ס יו"ד סי' צ"ג שהוא החזק בשיטת השבו"י הנ"ל וכתב דאין לומר בזה רוב הנבלעים דרך הוושט בזה רק נגד הקנה היא מיעוטא אבל דלמא נכנס מבחוץ לא נחשב זה לרוב יעוי"ש. וא"כ זה בעור נקוב או עכ"פ באינו לפנינו, אבל באם הוא לפנינו והוא שלם אין זה ספק כלל דלמא דרך הקנה, ועי' בס' יד"י הנדמ"ח יו"ד סי' כ"א שהחמיר ביותר דמחט בחלל הגוף אף שאין העור לפנינו אין לחושבו לספק דרוב נבלעים דרך הוושט יעוי"ש, שדברי' נגד התב"ש והחת"ס הנ"ל ועכ"פ אין להקל כלל באם העור שלם לפנינו:

ב) ובדבר השאלה במקוה שהמשיכה מים מן מעיין שעומד בראש ההר לבור ומשם למקוה ע"י המשכה ע"ג סילון של עץ ובבור הי' שם ג"ל שאובין בודאי כי שאבו הבור בכלים שאינם נקובים ונפלו שם בבור ג"ל וכבר טבלו שם כמה נשים. נראה דבדיעבד אין חשש על הנשים שטבלו דעכ"פ ברור שבבור הי' רוב כשרים. א"כ אף שנפלו ג"ל שאובין נכשר אח"כ ע"י המשכה אף שלא הי' ע"ג קרקע הא בדיעבד מכשירין גם בהמשכה ע"ג סילון כמ"ש רמ"א סעי' מ"ו, וכת"ר כתב דאם נפלו ג"ל שאובים שוב אין מועיל המשכה כיון שלא הי' בבור כ"א סאה מים כשרים והביא מדברי הש"ך סי' ר"א ס"ק צ"ט וב"י שם וגם בתשו' משיב כהלכה סי' י"ז כתב כן בפשיטות. אמנם בס' לחם ושמלה אות פ' כתב להכשיר כל שהי' רוב כשרים אף שלא הי' כ"א סאה ונפלו ג"ל שאובין בהמשכה אח"כ ויעוי"ש שכ"כ לדקדק מלשון הרמב"ם ז"ל וש"ע דמסיים הואיל ויש שם רוב מהכשר היינו שעתה יש כ"א סאה מהכשרים אף שבגג הי' פחות רק עכ"פ רוב כשרים נגד הפסולים יעו"ש. ועכ"פ בדיעבד יש לסמוך ע"ז כי גם הגאון בעל ד"ח ז"ל בחי' על משניות פיקפוק בזה על דברי הב"י דבעי' כ"א סאה מים כשרים דסגי ברוב וסיים בצ"ע. ונהי דאין לחלוק על הב"י אבל עכ"פ בהמשיך אח"כ למק"א דאינו מבואר בב"י לפסול, רק משמעות דברי הש"ך וגם בש"ך אינו מבואר רק בקדמו פסולין לכשרים אבל ברבו כשרים יש לומר דמודה רק בשו"ת משיב כהלכה כ' דאסור שוב עכ"פ יש לסמוך להקל. הן אמת שבגוף דברי הב"י וש"ע עפ"י שיטות הרמב"ם להקל בנפלו מיעוט שאובין לכ"א סאה כשרים דמותר להמשיך אח"כ ראיתי בס' חיבור לטהרה כלל ג' סעי' ט"ז שפיקפק בזה הרבה, באמת שדעת הרמב"ם כן אבל מר"ש ורא"ש משמע דכל שנפלו ג"ל שאובים אינו מועיל אח"כ שום המשכה, וכתב שם אף שלא ראה מי שהעיר בזה עכ"ז יש להחמיר וכבר קדמו בס' גולות עליות פ"ד מ"ד באריכות ומכ"מ כתב ולהלכה אין להחמיר נגד מר"ן הב"י רק בע"נ יחמור לעצמו יעו"ש ועכ"פ בהי' שם רק רוב כשרים ולא כ"א סאה ונפלו ג"ל שאובים יש להחמיר ודלא כהלחו"ש הנ"ל:

אך לענין דיעבד שכבר טבלו נראה דאין להחמיר כי עיקר הסברא דכ"א סאה כבר פיקפק בס' מרכבת המשנה דסגי ברוב כשרים. וגם בדברי חיים הנ"ל, וגם בס' גולות עליות שם הביא מדברי הצ"צ מהגה"ק מליבאויטץ ז"ל דסובר כן דרוב כשרים הוי ככ"א סאה יעיו"ש. וכיון דאיפסק בש"ע דכ"א סאה אף שנפלו ג"ל שאובים יש להכשיר בהמשכה עכ"פ בדיעבד גם ברוב כשרים נגד השאובים יש להכשיר וכ"ז אנו צריכין אם לא הי' מעיין, אבל בנ"ד הוי נמי מעיין יש להקל בודאי בדיעבד, ואף דהמעיין יורד בשיפוע מן ההר והוי קטפרס מכ"מ לענין שאובים דרבנן בקטפרס יש להקל עכ"פ בדיעבד. ועי' בט"ז ס"ק מ"א בשם הראב"ד כה"ג וכן פוסק בס' גולות עליות פ"ו מ"ח ובפרט מעיין דלדעת כמה פוסקים הוי גם קטפרס חיבור אף במידי דאורייתא ועי' בש"ך ס"ק קכ"ט והדברים עתיקין. לכן לענין דיעבד אין להחמיר כלל. אך לכתחילה ודאי יש לעשות עצהיו"ט להכשיר את הבור וגם את המעיין במקורו יוכלו להכשיר ע"י חלב או ע"י יציאת מילואו ועוד ואח"כ להמשיך המים למקוה והסילון של עץ בסופו שהולך למקוה קטנה ששם טובלין נראה דיש לסלק רק יהי' המשכה ע"ג קרקע כי יש חשש חטטין כמהרי"ק אך ע"י המשכה ע"ג קרקע יש להתיר ועמ"ש בזה בספרי אמרי יושר ח"א סי' צ"ג ומה שפיקפק כת"ר לחוש לחומרא עפ"י שיטת ר"ת דג"ל בתחילה פוסלין מה"ת והביא מדברי הלחו"ש ס"ק ט"ז דבהג"א משמע דבלא הי' כ"א סאה כשרים פוסל ר"ת מה"ת לדעתי אין להחמיר בזה כלל כמ"ש גם בלחו"ש דבספר הישר לר"ת מפורש דוקא בלא הי' מים כלל ובהי' שם רביעית כשרים הוי רק מדרבנן והרי סתם רמ"א סעי' מ' להקל בספק ג"ל שאובים ושם מיירי להדיא בתחילה ועכ"פ לא הי' שם כ"א סאין ואפ"ה כשר ולא עירעור אדם מעולם ע"ז. ובס' חיבור לטהרה כלל ד' ס"ק י"ח כתב דר"ת דמחמיר היינו כשנפלו ג"ל שאובין ויש שם פחות מג"ל כשרים אבל אם יש שם ג"ל כשרים לית מאן דמחמיר כמ"ש מהרי"ק. ותמה על ש"ך ס"ק קס"א וקס"ו שהביא כת"ר ועכ"פ לדינא בדיעבד אין להחמיר כמ"ש מהרי"ק דדעת ר"ת דעת יחיד. ועכ"פ בהי' שם רוב כשרים נגד השאובים אין להחמיר כלל אף לר"ת ודעת לחו"ש הנ"ל כפי המבואר בס' הישר דוקא בלא הי' שם מים כלל אבל ברביעית מים שהי' בתחילה גם ר"ת מודה:

תוכן העניינים

שות אמרי יושר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה