שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק
ח"ב · סימן פד
לכ' הרב הגדול וכו' מו"ה יונתן אייבעשיטץ נ"י בק' פראגא יע"א: ע"ד שאלתו באשה ששפכה מעט מים להרוטב להשקיט הרתיחה בש"ק והי' ס' אם מותר התבשיל בש"ק. נראה פשוט דמותר דהוי בא לעולם ע"י תערובות דגם דבשיל"מ בטל כמ"ש המרדכי. ומ"ש רו"מ מדברי השב"ם הובא בסי' שי"ח סעי' ט' בשמו מלח דכתב שנתבטל קודם שנעשה איסור דהרי מלחא צריכא בישולא כבישרא דתורא ומשעה שנימוח כבר נתבטל ותיפ"ל דבא לעולם ע"י תערובות לק"מ דאם הוי אמרינן דמלח נתבשל מיד כשהוחם בתבשיל קודם שנימוח א"כ בשעה שנפל ונתחמם עדיין האיסור ניכר ואיסור הניכר לא בטל וא"כ אח"כ שנימוח לא הוי בא לעולם ע"י תערובות דהרי ניכר האיסור מקודם וע"כ כתב דמלתא צריכא בשולא ובטרם שנימוח לא נתבשל והוי היתר ושוב ממילא הוי בא לעולם ע"י תערובות, וכבר הארכתי בזה בספרי שו"ת אמרי יושר ח"א סי' קכ"ט, וכבד עלי לכפול הדברים ועכ"פ דברי המרדכי הנ"ל מהלכות פסוקות הם אף אם ימצא איזה חולק קיי"ל כהמרדכי גם המג"א סי' שי"ח ס"ק ח' רמז לתוס' ב"ק דף ס"ט דנראה דחולקים על המרדכי יעו"ש ועכ"ז לדינא ערעור על דין המרדכי שבס' ש"כ סעי' ב'. ומ"ש בשם הגאון מקיטנא ז"ל שהורה להתיר באם יש ס' בבשר נגד המים מטעם סלק את מינו כאלו אינו יתכן שהי' המעשה ששפכו מים שהוחמו בפ"ע בש"ק לרוטב בכה"ג הוי דבר שיש לו מתירין ולזה הוצרך ס' בבשר לבדו. וגם בד"ז צל"ע דנהי דהבשר מותר אבל הרוטב האיך יותר שהרי עכ"פ בהרוטב בבירור יש מים האסורים ואינם בטילים במים ההם דהוי מב"מ ואף אם נימא דברוטב יש ג"כ טעם מבשר מבשא"מ עם המים וזה מבטל למים האסורים הא אנו רואין שברוטב ליכא ס' נגד המים ואף דיש לומר דהרוטב יש בו ס' נגד המים דרוב המים נכנס לבשר והמיעוט נשאר במים ונגד זה יש ס' הרי אכתי המים אינם מתבטלין דהיינו הרוטב אינו מבטל להמים דהוי מב"מ רק דנימא שנכנס הרבה מהבשר להרוטב ומנלן זה דהרי אפשר שלא יבא כ"כ מהבשר לרוטב לבטל המים וענין סליק דאמרינן בחולין ק' דהרוטב מבטל החתיכה יתכן דאח"כ סילק החתיכות ואין השאלה רק על הרוטב וע"ז אמרינן סליק ועי' ש"ך לענין מבשא"מ דאמרינן סליק את שא"מ דעכ"פ אינו מינו אסור וה"נ בנידון דידן ואף להטו"ז ופליתי דמתירין גם את שא"מ וכן הסכים החו"ד שם משום דמינו דהיתר נכנס ג"כ לאינו מינו דהיתר ויש שם רוב נגד א"מ דאיסור שם סגי ברוב ולענין ס' ל"ב דהא נשפך והוי ספד"ר אבל הכא אם באנו להתיר המים בעינן שיהי' ס' מפליטות הבשר לרוטב והא מנא ידעינן. ומ"ש כת"ר דלענין פלוגתת הפוסקים גם בדשיל"מ אזלינן להקל כמ"ש בשאגת ארי' עי' בספרי טל תורה לעירובין ל"ט דמרש"י עירובין שם ל"מ כן ואולי הרגיש בזה השאג"א ואינו ת"י עתה לעיין בו: ומה שתמה כת"ר ע"ד הרש"ז ז"ל בש"ע או"ח סי' שי"ח סעי' ד' דמבשל בשבת במזיד ונתערב אסור לו לעולם מטעם דבשיל"מ דהא עכ"פ לאחר השבת דהתר לכל שוב לא הוה שם דשיל"מ עלי' ויתבטל עתה והביא מדברי הפרמ"ג סי' ק"ב וחי' רעק"א סי' שי"ח שכתבו כן בפשיטות. וגם בעיני יפלא ואולי דעת הרש"ז ז"ל כיון דבשעה שנפל בש"ק לא בטיל אז משום דהוי דבר שיל"מ לאחרים שוב ממילא גם אחר שבת לא יתכן לומר שבטל עתה כיון שלא נתחדש שום דבר עתה רק שהותר לאחרים ובגוף התערובות לא נשתנה דבר לא יתכן עתה ענין ביטול דביטול הוא בעת התערובות או אח"כ כגון בדבר חשוב שנתרסק דנתחדש בגוף התערובות או בלא נודע דל"מ ביטול וכשנודע הוי כאלו נתערב עתה, וכן היתר בהיתר שנתערב כגון חמץ לפני הפסח אף דבשעת התערובות לא נתבטל דהוי היתר בהיתר עכ"ז כשהגיע עכ"פ זמן איסור חמץ הוי כאלו נתערב אז ובטיל דהרי נתחדש בתערובות דבר וכ"כ בנוב"י מה"ת יו"ד סי' קפ"ו, אבל הכא שלא נתחדש שום דבר בתערובות רק שהותר לאחרים, ועי"ז יוצמח עתה ענין ביטול, אפשר דאינו מועיל ועכ"ז הדבר צריך ראי'. ומ"ש כת"ר מדברי החוו"ד סי ק"ב הנה החוו"ד חולק על המג"א ודברי' תמוהין שהוא הבין דהא דבכורים שנתערבו אסורין לזרים היינו חוץ לירושלים אבל בירושלים גם לזרים הותר דעכ"פ איסור חוץ יש לו מתירין בירושלים, אבל הכא לזה שבישל אין לו היתר לעולם, וא"כ לדידי' אף בשבת מותר וזה אינו ענין לדברי הרש"ז ז"ל דהוא פסק כהמג"א: ובאמת דברי החוו"ד תמוהין דהא המג"א החמיר עפ"י דעת הרמב"ם והרע"ב שם במשנה ושם מבואר דס"ל דלזרים אסור אף בירושלים וע"כ כיון דשיל"מ לכהנים מבלי לאכול חוץ לירושלים הוי שם בכורים נמי לאסור לזרים אף בירושלים וזה כהמג"א דעכ"פ בשבת כיון דחל עלי' שם דשיל"מ לאחרים חל נמי גבי המבשל ואף שהר"ש שם חולק ע"ז וסובר דמותר לזרים בירושלים וגם אני מצאתי בפירוש הרא"ש שם דסובר כהר"ש, אבל הרי המג"א חושש להחמיר כהרמב"ם ורע"ב, אבל מה שכ' הרש"ז ז"ל לאסור אף במוצ"ש זה צ"ע וכמו שכתבתי לעיל: