שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק
ח"ב · סימן פג
לכבוד הרב החו"ב בכחדר"ת. מו"ה חיים פוטרניק נ"י בקראקא יע"א: ע"ד שאלתו בקנה תפילין מסופר אם אמרינן בזה מעות קונות כיון דהוא מצוה כמו ביין לקידוש שפסק כן הרמ"א סי' קצ"ט והאריך בזה והדברים עתיקין. והנה באמת לשון הש"ס בחולין שם בהא דד' פרקים העמידו על דין תורה לא משמע כלל משום מצוה רק בד' פרקים דוקא אך מדברי מהרי"ל משמע לכאורה דה"ה בכל מצוה ומ"מ אפשר דוקא במצוה הבאה לפרקים שאין הזמן גרמא למשוך העמידו על דין תורה וכן ביין לקידוש דערב שבת דטרוד טירדא דשבת הוי דומיא דד' פרקים דבעיו"ט טרודין וכה"ג אשכחן בב"ק דרץ בביה"ש בע"ש פטור משום שרץ ברשות וכמבואר בחו"מ סי' שע"ח סעי' ח' אף דשם איתא ביה"ש אבל בב"ח שם כתוב דמחצות ע"ש טרודין והבאתי' בספרי מ"פ לחו"מ ואולי מיירי מהרי"ל דוקא מחצות ולמעלה או דלא פליג חז"ל וכל היום כן אבל עכ"פ בקנה יין לקידוש ביום ה' ודאי אין כסף קונה וכ"כ בתשו' בי"צ או"ח סי' כ"ז דבקנה אתרוג שכ' פרמ"ג דמעות קונות הוא דוקא בעוי"ט כמו דד' פרקים הנ"ל יעיי"ש ועכ"פ בשאר מצוה כגון תפילין דל"ש סברא הנ"ל דטרוד נראה דמעות אינה קונה ועי' בתשו' בי"ל הנ"ל הביא בשם קהי"ע שכ' בשם סי' מוצל מאש דבמצוה נמי אמרינן דכסף אינו קונה יעוי"ש ויש לומר דמודה למהרי"ל בקידוש רק דמיירו בשאר מצוה כגון תפילין ונראה לי ראי' לזה מהא דאמרינן בקידושין כ"ח ת"ר כיצד רשות הגבוה בכסף גזבר שנתן מעות בבהמה וכוי קנה ובהדיוט ל"ק עד שימשוך ופירש"י בבהמה קרבן ציבור והיינו משום דכתוב ונתן הכסף וקם לו כדאמרינן שם א"כ דומיא דהכי בהדיוט ל"ק עד שימשוך והיינו אף בקנה בהמה לצורך קרבנו דומיא דגזבר שקנה בהמה לציבור וההבדל הוא דגזבר קונה במעות הקדש והדיוט קונה במעותי' אבל עכ"פ קנה הבהמה לצורך מצוה היינו קרבנו ואפ"ה ל"ק עד שימשוך ומוכח כנ"ל ודוחק גדול לומר דברייתא אתיא כר"ל דמה"ת משיכה קונה, דהא אנן קיי"ל מעות קונות א"כ גם בהדיוט כה"ג קנה:
ומה שהעיר כת"ר ע"ד המד"ר הובא בעוללות אפרים סי' שצ"ט שעשו הי' אדמוני כשנולד ויצחק לא מלו לשמנה ואחר ב' וג' שנים ועודנו ראה שהוא אדום אמר שכן הוא ברייתו ואעפי"כ כיון שלא מלו לשמנה המתין למולו עד שיהי' בן י"ג שנים. דהא החיוב על האב למולו עד שיגדיל כמבואר ביו"ד סי' רס"א בהג"ה. אפשר כיון דלאחר שהגדיל ונעשה בר מצוה פטור האב וב"נ לא נאמרו שעורין כמ"ש הרמב"ם ותיכף שהגיע לכלל דעת הוי גדול כמ"ש בתשו' חת"ס חיו"ד סי' שט"ז ע"כ כשהי' בן ג' שנים בדורות הראשונים כבר הגיע לכלל דעת כדאשכחן ברבקה בעת שנשאה יצחק היתה בת ג' שנים ע"כ לא הי' אז החיוב על האב למולו- ומה שהעיר על פדר"א פי"ח דאברהם שלח אחרי שם ומל אותו ואת בנו ישמעאל לפי שיטת הש"ך דאסור לאב ליתן לאחר למול, הנה ע"ד הש"ך כבר השיג התב"ש דמותר לעשות שליח דשליח של אדם כמותו, אך יש להקשות יותר דהא אין שליחות לב"נ ולדעת המ"ב הובא במג"א סי' תמ"ח דמב"ב לב"נ יש שליחות יתכן דקודם המילה גם לאברהם הי' לו דין ב"נ ושפיר עשה שליח: