שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק
ח"ב · סימן פא
לכ' הרב הגה"צ המפורסים מו"ה צבי חנוך הכהן אבד"ק בענדין' ולהרבים הגדולים יושבי על מדין ומו"צ בק' הנ"ל:
ע"ד שאלתכם בדבר הגט הנשלח לאשה האחת רכה בנשים ממרחק מאוד, וכת"ר חזו כמה תיוהות בהגט והנה בדבר האותיות שאינם נוגעין כמו "יוד" באלף וקוי ה"שין" למטה, והנה יפה כתבו כת"ר להקל במקום עיגון אף אם הוא תורף כדעת הג"פ שהובא בפ"ת ס"ק פ"ד דמקיל אף בלא ניתן עדיין וכמה מחברים מובהקים הסכימו לו ובפרט בנ"ד שאינו ברור שהוא מהתורף וכן בדבר המחקים כבר ביארו כת"ר לנכון. אמנם יש איזה חששות אשר יש לעיין:
א) בדבר ה"ואו" של שם הבעל "דוד" שכ' כת"ר שהוא ארוכה יותר מדאי, כי יש בזה חשש גדול שהוא מהתורף לכ"ע ויש חשש בזה שדומה לכ' פשוטה והדבר מבואר בס' ברכת המים בארוך סעי' קכ"ד בשם הלבוש דאם האריך יותר מדאי דינו כמו באותיות שלא תיקנום יעוי"ש, דמוכח מדבריו דפסול גם בדיעבד, ובאמת שהדבר חידוש גדול כמ"ש בספרי מ"פ לאהע"ז בביאורי כסה"ג סעי' קכ"ד דהא בש"ס מבואר שלא יעשה ז' כ'. והיינו בז' דוקא שראשה דומה לנ' פשוטה שהרגל באמצע משא"כ בואו אינו דומה לכ' ודברי הברכת המים הנ"ל לא הובאו כלל בשום פוסק בה' גיטין גם באו"ח סי' ל"ו בתמונת האותיות שבש"ע הרש"ז שם לא נזכר מזה, אבל מאן מפיס לחלוק על הלבוש וברכת המים, ובס' לדוד אמת מהחיד"א ז"ל בה' ס"ת כתב דואו ארוכה יש להראות לתינוק שלא יקראנה כ' פשוטה יעו"ש שלא הביא שום מקור אבל הרי מבואר כן בלבוש וברכת המים לכן צריכין להראות לתינוק ואם יקראנה ו' אזדא לי' חשש זה ואפשר דיש קצת מקום להקל חף אם יקראנה כ' כיון דאין דרך ליכתוב כ' פשוטה באמצע הר"ז ונוכיח שזה ואו אך בעיטור הובא בב"י סי' קכ"ו מבואר דבשמות הבעלים אינו מועיל אף מוכח מתוכו ואף שיש לומר הטעם כיון דהשמות הסכמיות הם ל"ש כלל מוכח מתוכו בשם דאולי הוא נקרא כן אבל הכא שפיר יש הוכחה כיון דנכתב כאחת דוד נהי דאפשר דנקרא דנד אבל לא הי' כותבין כ' פשוטה באמצע ולומר באמת דהכ' מפסק ונקרא דן א"כ הד' שאח"כ אין לו שום פירוש וזה ודאי לא יתכן דנקרא שני שמות דן. די. דאות אחת אינו שם כלל אף בהסכמיות. ומכ"מ קשה לסמוך ע"ז דאפשר דטעם העיטור דבשמות הבעלים ל"מ כלל אף מוכח מתוכו דהוי כאלו לא נכתב כלל וכן הבין באיגרא רמ"ה בתשו' סי' ג' בטעם העיטור יעוי"ש ואפשר נכון לכסות האותיות ד' שלפני' ולאחרי' ויראה לתינוק רק הואו כי יתכן שע"י שהד' קצרים והואו ארוכה יקראנה כ' ואף דבאו"ח איתא דא"צ לכסות עכ"פ משמע דאם מכסה אין קפידא והדבר צ"ע לכאורה דאפשר באמת תלוי כפי ענין האותיות שאם הם קטנים והוא ארוכה ביותר נדמה כנ' פסול, אבל בש"ע שם דכ' דא"צ לכסות משמע דבשום ענין הבחנת תינוק אין הכיסוי מגרע כלל:
ב) ובדבר האותיות "ודין די יהוי" שנראין כתיבה אחת שמקורבין למאוד ובג"פ סי' קכ"ו האריך בתיבות ודין ומנאי הוי תורף ממש ואם לא כתבו היא ספק מגורשת, וכ"ת כתבו כיון דנכתב ודין כ' פשוטה הר"ז מוכח שאות בפ"ע הוא, ובפ"ת סי' קכ"ה ס"ק ל"א מסופק בזה והביא בשם בנ"י שמסופק בזה לענין ס"ת וכת"ר דנו בזה מטעם ס"ס דלדעת כמה פוסקים ל"ב ידים מוכיחות ואיך ודין ומנאי נעכבים כלל, אבל הדבר צ"ע אם לדון ס"ס במקום חזקת איסור דאשת איש וגם דאין עושין ס"ס לכתחילה כמ"ש מג"א סי' תס"ז, אבל באמת בג"פ הכריע דלענין ס"ת אין להכשיר בכה"ג, אבל בגט אפילו בתורף יש להקל ע"י הוכחה זו דל"ב בגט כתיבה תמה במקום עיגון והובא בפ"ת בסה"ג ס"ק צ"א יעו"ש א"כ גם בזה יש להקל במקום עיגון:
ג) ובדבר השם שכתבו בגט חיה אדיל דמתקריא חיה והשם חיה אדיל נשתקע רק נכתב בכתובה ופאס ובמעוריקא ונקראת חיילה ואינה נקראת בשם חיה כלל. וכתבו כת"ר דיש להכשיר במקום עיגון אם כתבו שם שנשתקע בעיקר כמ"ש בג"פ ובפרטו שנכתב בכתובה ופאס, אמנם נהי דאינו פוסל מכ"מ אכתי נחסר שם העיקרי שקורין אותה חיילה ועכ"ז כיון דחיילה הוא קיצור מחיה הוה כאילו נקראת חיה וזה השם שקורין ואין חשש במקום עיגון כמ"ש כת"ר בשם כמה אחרונים וכן כתוב בתשו' העמק שאלה באהע"ז סי' ק"ח בכה"ג דכשר דהא לדעת הנ"ש כותבין לכתחילה נתנאל דמתקרי אלכסנדר אף שקורין אותו סנדר ונהי דאנן לא נהיגו הכי רק לכתוב השם שנקרא כמ"ש הב"ש עכ"פ במקום עיגון אין חשש:
ד):
ובדבר ההרשאה הראשונה של שליח ראשון שנכתב הזמן מהגט מוקדם בשנה אחת והענין חמור:
אף שיש מקילים בזה היינו כשהשליח לפנינו אבל הכא שהכל בכתב וכפי הכתב הרשאה נעשה שליח על גט שנכתב שנת תרפ"ב ועכ"ז במקום עיגון גדול יש מקום להקל כיון שהזמן מהגט נכתב י"ז בתשרי בשני בשבת כמו הגט שנשלח כן נכתב גם בהרשאה הראשונה יש לומר כיון דבשנת תרפ"ב לא הי' י"ז בתשרי בשני בשבת הוי שפיר כמוכח מתוכו דהוא ט"ס וזה הגט שנשלח ע"ז נעשה הראשון שליח כמ"ש כת"ר ועי' תשו' בית יצחק אהע"ז ח"ב סי' פ"ג שהחמיר בזה כל שאין השליח לפנינו זולת במוכח מתוכו לגמרי, ומכ"מ במקום עיגון יש להקל דאפשר דבנ"ד הוי מוכח מתוכו ובמח"א ה' גירושין הובא בבית יצחק שם מקיל בהרשאה אף שלא מוכח מתוכו רק משאר ענינים יעוי"ש ובנ"ד יש כמה הוכחות וגם מגוף ההרשאה כמ"ש לעיל:
ה) ובדבר החשש שהשליח השני שנתמנה בבענדין הוא כבן עשרים שנה ואין ניכר בו חתימת זקן ועכ"פ לא נבדק מקודם על סימני גדלות ואף אם יבדקוהו עתה ויהי' בו סימני גדלות ואף שבחו"מ סי' ל"ה סתם כהרא"ש להקיל כבר נודע שיש בזה מחלוקת הראשונים. וכת"ר כתבו שבתשו' תורת חסד מהגאון מלובלין ז"ל בס' א' אות ח' האריך בזה וכתב להקל כהש"ע וכ"כ בתשו' כת"ס או"ח לפסוק כן אמנם יש כמה מחמירים בזה כמ"ש בתשו' אגודת אזוב הובא בפ"ת חו"מ סי' ל"ה אך עיקר חומרתו שהרא"ש גופא בפסקי' פ' האומר חזר בו וזה כבר תירץ יפה בתורת חסד הנ"ל דהרא"ש שם מיירי שעתה נודע רק עפ"י ע"א לכן אין מחזיקין למפרע, משא"כ בנתברר עתה בבירור גמור יעו"ש, וכמו בנ"ד שהוא במקום עיגון גדול כיון דמה"ת לדעת כל הפוסקים כשר מטעם חזקה דרבא דהוי דאורייתא וכ"כ בתשו' בי"ש אהע"ז סי' קנ"ג דעכ"פ בלא נבדק אם יש לו ב' שערות והוא בבירור יותר מי"ג שנים הוי חזקא דרבא מה"ת יעו"ש. א"כ כל המחלוקת במידי דרבנן ובמקום עיגון ובפרט שהאשה רכה וילדה ויש לחוש למכשול, א"כ בשעה"ד יש לסמוך בדרבנן אף על יחיד במקום רבים לכ"ע כמ"ש ש"ך יו"ד סי' רמ"ב ובפרט דהכא גם דעת המקילים רבים המה ובש"ע סתם כוותייהו דיש להקל. גם נלפע"ד דבאם יאמר העד גופא שיודע שבעת מינוי השליחות ומקודם לכן הי' לו שערות במקום הערוה כדין ועכשיו יבדקוהו וימצא לו שערות כדין ודאי דיש להקל לכ"ע דאף דהוי רק ע"א ואין דבר שבערוה פחות משנים אבל הא מוסכם מכל הפוסקים דאשה שגדולה בשנים נבדקת עפ"י נשים אף לחליצה דהוי דאורייתא כדאי' באהע"ז סי' קס"ט סעי' י' וע"כ הטעם כיון דע"י חזקה דרבא יצא מחשש דאורייתא ובמידי דרבנן סומכין גם על נשים אף דהדבר נוגע לדבר שבערוה כמ"ש בזה בתשו' בית שלמה חאהע"ז סי' קנ"ג וכיון דנשים נאמנות ממילא דגם ע"א נאמן אפילו עד פסול דלא גרע מאשה וא"כ אם יאמר השליח שיודע שכבר הי' לו שערות בעת שנתמנה לשליח יש לומר דמהני. אף שיש לומר כיון דשערות בלא גומות לאו כלום הוא ואי אפשר לשליח לומר שראה גומות, כי שערות יכול לידע במשוש משא"כ גומות מכ"מ אכתי יכול לידע שהי' לו אז ריבוי שערות והרי דעת הב"ח דבריבוי שערות לא בעינן בדיקת גומות כלל ואף שאין בהם כדי כפיפה ראשן לעיקרן וכ"כ בתשו' נוב"י אף שאין הדבר מוסכם, ועי' בתשו' בי"ש אהע"ז סי' הנ"ל מכ"מ בנ"ד אם יבדקוהו עכשיו וימצא גדול כדין בצירוף עדותו של העד גופא כנ"ל ודאי יש להקל. וראיתי בתשו' בי"צ אהע"ז ח"ב סי' פ"א הביא בשם הגאון מקוטנא ז"ל בס' ישועת ישראל שכ' דאם העד גופא מעיד עתה שבשעה שהעיד בראשונה כבר הי' לו ב' שערות יש לומר דנאמן אף דאנו חוששין שהי' אז קטן מכ"מ הוא נאמן לומר בגדלותו שראה אשה יוצא בהינומא בצירוף אחר עמו כיון דרוב נשים בתולות נשאות וה"נ מטעם חזקה דרבא דהוי רוב יעו"ש, ולפענ"ד כראה דגם הוא בעצמו נאמן כמו נשים. ומה שחושש הגאון ומדמה לי' למעיד בגדלו מה שראה בקטנו ע"כ בעי' צירוף אחר עמו לפענ"ד ל"ד דשם הרי באמת הי' אז קטן אבל הכא לפי עדותו עתה כבר הי' אז גדול. ועוד דגם אם נדמה זה כמעיד בגדלו מה שראה שקטנו יש לומר דל"ב אחר עמו כמו בכל איסורין דרבנן דנאמן להעיד בגדלו מה שראה בקטנו בתחומין וכדומה כמבואר בחו"מ סי' ל"ה סעי' ו' ואף שכ' הסמ"ע שם דוקא בדבר שאין לו עיקר בדאורייתא כמו תחומין צלע"ג דהא בר"ן מבואר להדיא דגם לענין בית הפרס דרבנן ע"א נאמן להעיד בגדלו בלי אחר והיינו שע"כ ולא יותר אף שיש לו עיקר בדאורייתא דהא אם בית הפרס נמשך להלאה יש חשש דאו' עצם כשעורה שמטמא וה"ה הכא דמה"ת הא מהני מכח חזקה דרבא, ואע"ג דלענין הוצאת ממון בעינן דוקא אחר עמו אף בדרבנן כמו לענין קיום שטרות, שם שאני דאין ע"א נאמן כלל שם דע"א בקיום שטר לאו כלום הוא, אבל הכא כיון דגם נשים נאמנות, ומכ"ש ע"א כמו באיסורין ממש תו הדרן לכללין דבמידי דאיסור דרבנן ע"א נאמן להעיד בגדלו מה שראה בקטנו. ואע"ג דהכא יש לומר דהוי ג"כ כהוצאות ממון שע"י הגט תתבע הכתובה נראה דהכא כיון דנשים נאמנות אין אנו דנין כלל בזה דין ממון כיון דאינן באו להעיד בשביל ממון ול"ד לקיום שטרות ויוצאת בהינומא דכל עדותן לממון ובכה"ג מחלק בירושלמי כתובות פ"ב ה"י מאי להוציא ממון ע"י עדותן יעו"ש ובספרי טל תורה דמבע"ל באין אחר עמו וכיון דאין עיקר עדותן לממון נאמן, ומבע"ל אם אח"כ מוציאין ממון ודלא כהמה"פ שם ועכ"פ לענין גוף העדות נאמן לבדו בלי אחר עמו כל שאין עדותו לממון. ובתשו' בית יצחק שם כתב דאפשר דהעד נאמן משום מדעל"ג וזה צ"ע דהא העד אמר שלמפרע הי' לו שערות ועתה אנו יודעין בלא"ה שיש לו שערות ודבר דלמפרע ל"ש כ"כ מילתא דעל"ג ובאמת ברמב"ן נדה דף מ"ח כתב בטעמא דת"ק דאף בתוך הפרק נשים נאמנות היינו מטעם דהוי גילוי מילתא ועל"ג יעו"ש. דשם הנשים נאמנות לומר שעתה בדקוהו ויש לה שערות וזה על"ג דיכולין לבדקה שנית אבל על למפרע קשה קצת לדון מטעם על"ג ואולי מטעם גילוי מילתא ועכ"פ באם העד יאמר שהי' לו ריבוי שערות אז לפני התמנותו לשליח ויבדקוהו עתה וימצאו לו ריבוי שערות יש צד גדול להקל אף להמחמירין:
אמנם בדבר הבדיקה עתה יש להחמיר עכ"פ שימצאו לו ריבוי שערות ובתוכן ב' שערות כדי לכוף ראשן לעיקרן וגם יראו על גומות דבזה ודאי בקיאין כיון שיש ריבוי שערות וכנ"ל ועי' בזה בתשו' בית שלמה חאה"ז סי' קנ"ג. ובמ"ש לעיל דהעד גופא נאמן ע"ע לומר שהי' אז גדול מצאתי סמך לזה בנוב"י אהע"ז מה"ק סי' מ"א ועי' בית מאיר סי' י"ז סעי' י"ג ודו"ק ובדבר החשש שמא המסדרים הי' ע"ה עי' תשו' מהרש"ם ח"ג סי' רנ"א כמה צדדי קילא במקום עיגון גדול שאין לחוש לזה יעו"ש מכמה
פוסקים. - והנה באמת שהענין חמור כי יש כמה תהיות וצרפנו כמה צדדי קילא. ואך אם הוא עיגון גדול ואי אפשר להשיג גט אחר כלל ויבדקוהו עכשיו ויהי' גדול כדין ובצירוף עדות העד גופא קיל יותר כמ"ש לעיל יש להקל ליתן כה הגט באופן אם יסכימו כזה כתר"ה ועוד רב א' מובהק בתורה ויראת שמים, ונמטי שובא מכשורא:
סי' פ"ב:
לכבוד ידידי הרב הגאון מו"ה משה ישראל פעלדמאן נ"י ראבד"ק ברעזאן: ע"ד השאלה באשה שיש לה מיחוש באזני' שאינה שומעת בטוב והרופאים יאמרו כי באם יבוא באזנה מים כ"ש יזיק לה שתוכל להתחרש לגמרי מה תעשה בטבילת מצו' אם תוכל לתת מוך באזני' לבל יכנסו מים והראה מקום לתשו' מהרש"ם ח"א סי' ז' שהקיל בכה"ג אבל שם הי' נושאת מוך תמיד עפ"י פקודת הרופאים ובנ"ד אינה צריכה לשום המוך רק בשעת טבילה ובעניותי כתבתי ג"כ להקל בזה בספרי א"י ח"א סי' קצ"ה וסי' קצ"ז אבל גם שם היתה מוזהרת להחזיק מוך תדיר אבל הכא הרי אינה מחזקת המוך שם רק בשעת טבילה וי"ל דבכה"ג אף דמחמת חשש סכנה י"ל דהוי כדבר שאינו מקפיד אבל הכא מקפדת אחר טבילה להסירו אף דגם באשה שנותנת מוך תדיר באזני' לאחר טבילה תסור מוך זה מחמת שנתלכלך במים אבל עכ"פ הרי תשום תיכף מוך אחר חדש ומה שמוציאה מוך זה הוא רק מחמת שנתלכלך וזה ל"ה קפידא וע' חת"ס יו"ד סי' קצ"ב אבל הכא הרי מוציאתו תיכף ואינה משימה אחר במקומו:
והנה הרב השואל שם בספרי הנ"ל העיר די"ל דהא דאם אינה מקפדת עתה כיון שמקפדת בפ"א חוצץ היינו דאינה מקפדת וגם לא ניחא לה רק שאינה מקפדת אבל בניחא כה עתה דווקא שיהי' עלי' דבר החוצץ מחמת חשש ככה ל"ה חציצה והוא סברא נכונה אלא דזה נסתר לכאורה מהא דאגד שע"ג המכה חוצץ כיון דמסירתו לאחר זמן והרי עתה ניחא לה אבל יש לחלק דבסכנה שאני כמ"ש הס"ט ועכ"פ במקום סכנה יש לדון על שעת טבילה כיון דאז ניחא לה ל"ה חציצה אף שאסירתו תיכף:
וכה ראיתי עתה בהגהות הג' רש"כ ז"ל מווילנא למחה"ש סי' קצ"ח שכ' דהא דהתירו הג' במקום סכנה דל"ה חציצה עכ"פ במיעוט מטעם שאינו מקפיד היינו כשהסכנה תמיד אבל אם הסכנה רק בשעת טבילה ואח"כ עובר הסכנה חוצץ והביא ראי' מזבחים י"ט דתפילין חוצצין לבג"כ אף דהוי מיעוט שאינו מקפיד דניחא לי' לקיים מצות תפילין וע"כ כיון דמקפיד להסיר התפילין בעת שצריך לפנות או בלילה דאפילו למ"ד לילה ז"ת מכ"מ אסור שמא ישן בהם הוי חציצה יעוי"ש, ואינו מוכרח די"ל דחשש סכנה שאני וניחותא דמצו' כ"ד לזה וכ"נ מדברי הס"ט קצ"ח ס"ק י"ט וס"ק כ"ו הקשה שם על המרדכי דסכנה אינו חוצץ מהא דאגד שע"ג מכה חוצץ ותירץ דשם עכ"פ באפשרי להסירו לפי שעה אף שמצטערת בנטילתם משא"כ בדבר סכנה דא"א להסירו אף לפי שעה יעוי"ש והרי אגד שע"ג מכה בוודאי בעוד ימים מועטים שתשיב לאיתנה תקפיד עלי' להסירו ואפ"ה דווקא משום דאינו סכנה אבל אם הי' סכנה ל"ה חוצץ אף דמקפיד עליו לאחר זמן, וא"כ גם מתפילין אין ראי' דשם לאו מידי דסכנה היא רק ניחותא דמצו' ועמ"ש בזה בספרי אמרי יושר ח"א סי' נ"ד:
ויש להסביר הדבר דהרי כללא היא בחציצה דכל שרוב מקפידין אף שהיא אינה מקפדת הוי חציצה והאי רובא היינו רובא דעלמא ורובא דעלמא הא כולל גם נכרים דל"ש גבייהו ניחותא דמצו' אבל דבר סכנה דלכו"ע ליכא קפידא ואדרבא ניחא להו י"ל דזה ל"ה מקפיד אף דאחר הטבילה אין סכנה ותסירנו אז. ובזה מיושב מה שהקשה הג' רש"כ שם על הסוברים דבסכנה הוי אינו מקפיד מהא דמקשה בשבת ק"כ ותיפוק לי' משום דיו דהוי חציצה דהא א"א להסיר הדיו משום מחיקת השם הוי כדבר שאינו מקפיד דאינו חוצץ דהא היא במיעוטו של גוף והוא תירץ שם כיון דמסיק דגרמא שרי א"כ אפשר להסיר הדיו מעט ע"י גרמא הוי שפיר חציצה והא דסכנה אינו חוצץ היינו משום שא"א להסירו לעולם יעוי"ש ודבריו תמוהים דהא בש"ס שם פריך דרבנן אדרבנן דלענין שבת סברי גם כיבוי מותר ולענין מחיקת שם אסרי בגרמא דהא מה"ט הוצרכו לגמי ופריך ותיסברא האי גמי ה"ד אי דמיהדק הוי חציצה ואי לא מיהדק עיילי בי' מיא והוי מחיקת השם ע"י גרמא וע"ז פריך ותפוק לי' משום חציצה היינו דהדיו גופא תחוץ והרי לפי הס"ד גרמא אסור ואפ"ה פריך דדיו חוצץ אף דא"א כלל להסירו והוצרך לתרץ הא בלחה ולפי הנ"ל ניחא דל"ד כלל האי ניחותא דמשום חשש איסור לסכנתא דלענין חשש איסור הרי רובא דעלמא מקפידין דהיינו נכרים אבל סכנה כו"ע לא קפדי. ואדרבא נראה להוכיח מהסוגיא דשם דכל שיש חשש סכנה אף שאינו רק בשעת טבילה ואח"כ מסירתו ל"ה חציצה במיעוט מטעם מקפיד דזה אינו קפידא ואדרבא ניחא לכו"ע שלא יהי' סכנה דהכה בריטב"א שם בשבת מפרש קו' הש"ס ותיפו"ל משום דיו היינו כיון דמדיו ל"ק דהוי מיעוט שאינו מקפיד א"כ גם גמי ל"ה חציצה אף דמיהדק וכו' יעוש"ה וכוונתו דהמקשה תיפו"ל משום דיו רצה לדחות הקושיא דגמי דהא בלא"ה הוי חציצה משום דיו וע"כ דאינו חציצה משום דהוי מיעוט שאינו מקפיד והיינו ע"כ משום איסור מחיקת השם אינו מקפיד על הדיו א"כ גם גמי שמשים עליו בשעת טבילה אינו מקפיד כיון דניחא לי' כדי שלא ימחוק השם והתרצן השיב לו הא בלחה היינו דבאמת הוי דיו חציצה ולא חשבינן לי' כדבר שאינו מקפיד אף דאסור למחקו רק מגמי קשה ולמה הוצרך לתרץ כן הרי בפשיטות י"ל דדיו ל"ה חציצה הכא כיון דאינו מקפיד להסירו לעולם מטעם איסור מחיקת השם אבל גמי הוי חציצה אף דניחא לי' בגמי שלא ימחוק את השם הרי תיכף לאחר הטבילה יסירו וגם מה הקשה המקשן כלל ותפו"ל משום דיו הרי ההבדל ברור וע"כ כנ"ל דאינו חוצץ משום סכנה אין נפ"מ מה שהסיר אח"כ או לא והמקשן הי' ס"ל דמחמת איסורא הוי כמו מחמת סכנה והתרצן השיב דאף דאסור למחוק הוי קפידא רק דיו בלחה מיירי אבל גמי הוי חציצה וא"כ עכ"פ מוכח דכל דבר סכנה שאינו חוצץ כל שאין דעתו להסירו עתה אף בשדעתו להסירו אחר הטבילה כיון דעתה ניחא לי' משום סכנתא הוי מיעוט דאין מקפיד ודוק:
ומה שהביא בהגהות הנ"ל דברי רעק"א ז"ל סי' ס' בהא דחץ של מתכת דחוצץ לרבנן אף דהוי סכנה משום דהסכנה הוא להוציאן בב"א תיכף אבל אפשר להוציאו במשך הזמן מעט מעט כשיתרפה יעוי"ש ל"ד לנ"ד דשם כיון דעומדת ומצפה להסיר החץ במשך איזה זמן וקפידה רבה יש לה להסיר החץ י"ל דגם עתה בשעת טבילה אף שא"א להסירו הוי קפידא אבל בנ"ד שהמיחוש הוא דבר ההוה תדיר בכל עת שתבוא במים ניחא לה במוך שבאזנה אף שמסירתו אח"כ כי אינו צריך לה אבל אינו דבר קפידא כ"כ כמו חץ שעומדת ומצפה להסירו דמזיק היא לה אבל הכא המוך מרפא הוא לה והא דאגד שע"ג מכה חוצץ משום דשם אינו סכנה כלל ואפשר להסירו בצער גדול כמ"ש הס"ט ז"ל:
ועכ"פ בנ"ד דאיכא תרתי לטיבותא בה"ס ומיעוט שאינו מקפיד ואין קץ לדבר מתי תתרפא ואולי יהי' כן ח"ו לעולם יש להקל. אבל צל"ע אם זה הוי סכנה דחשש חרשות הוי רק באבר א' דל"ה סכ"נ כמפורש באו"ח סי' שכ"ח אבל בש"ך יו"ד סי' קכ"ז ס"ק ג' כתב דכל סכנת אבר הוי סכ"נ ובפמ"ג במש"ז סי' שכ"ח ס"ק ז' העיר עלי' מהא דס' שכ"ח ומתרץ דאיסור שבת חמיר טפי אבל לענין שאר איסורי תורה גם סכנת אבר הוי סכ"נ ודברי' תמוהין דאדרבה לענין חולה איסור שבת קיל טפי לכמה פוסקים דשבת הותרה כמ"ש מג"א סק"ט ועכ"פ לא אשכחן כלל חומר באיסורי שבת לענין חולה יותר משאר איסורי תורה ואולי כוונת הש"ך שם כשהנכרי רוצה לחתוך לו אבר ובזה יש לחוש לסכ"נ כמ"ש בתשו' רדב"ז הביא בפמ"ג שם בסעי' ז' וע' תשו' חוו"י סי' קפ"ג ומכ"מ בנ"ד דהוי רק מדרבנן ובס"ט ס"ק כ"ו מצדד להקל גם בליכא סכנה ממש רק חזרה לחולי' עכ"פ בדיכא סכנת אבר יש מקום להקל דעכ"פ בכה"ג הוי כדבר שאינה מקפדת כיון דחוששת לסכנת אבר ובפרט חרשות דאמרינן בש"ס דחרשו נותן כלו דמי כולו דחרש אינו שוה כלום י"ל דבבירור אינה מקפדת:
והן עתה בא לידי תשו' מהרש"ם ח"א בשאלה וראיתי שם בח"א סי' ז' במה שהשואל צידד שם להקל דבאופן זה שאין לה תקנה לא החמירו חכמים להוציא אשה מבעלה במיעוט שאינו מקפיד דהוי רק דרבנן ומהרש"ם ז"ל דחה דברי' דלא אשכחן כן. ותמהני עליו שלא הזכיר שר מדברי הרא"ה ז"ל הובא בפמ"ג יו"ד סי' ק"י דיני ס"ס לענין ס"ס שאינו מתהפך הוי רק דרבנן ולא החמירו להוציא אשה מבעלה וכה"ג בתוס' כתובות נ"ב ד"ה אונס דאי מדרבנן ל"ה מוציאין אשה מבעלה, ועכ"ז י"ל דשם הוי רק חששא אבל הכא בגזירה ודאית דרבנן העמידו דבריהם. ואם נדון דבכה"ג ג"כ לא החמירו חז"ל לאוסרה לעולם יש מקום ליישב דברי הרמב"ם ז"ל פ"ו מיסוה"ת שכ' בשם כתב על בשרו דכשטובל כורך עליו גמי ולא יהדק משום חציצה ותמה הכ"מ שם דלמה לא כתב דוקא בדיו לחה אבל בכבר נתייבשה הדיו אסור לטבול משום חציצה ותירץ דסמך על מ"ש בה' מקוואות יעו"ש והוא דוחק וגם תמהני שלא הובא כלל ד"ז בפוסקים באשה ששם כ' על בשרו ונתייבש דלכאורה אין לה תקנה כלל דחיצץ הדיו וא"א למוחקו ולהנ"ל יתכן דאדרבא כיון דאין לה תקנה והוי רק מיעוט לא החמירו להוציא אשה מבעלה ולכך השמיט הרמב"ם ז"ל בכחה דווקא דהא בזה"ז אין שום טבילת מצו' לזכר רק לאשה ולענין אשה להוציאה מבעלה לא החמירו וראיתי בש"ג סנהדרין פרק ד' מיתות שנסתפק בא' ששם כ' על ידיו האיך יעשה בנט"י אם רשאי לשפשף או מחוייב להמתין עד שיתנגדו יעו"ש וצ"ע שלא העיר בכה"ג דבתייבש לכאורה אין נטילה מועיל כלל לפי המבואר בש"ס דשבת ק"כ הנ"ל דהוי דבר המקפיד אף דאסור למחוק השם:
ולענין הלכה למעשה בנידון שאלתו הנה לא פירש היטב בהשאלה מה המיחוש הזה שאינה שומעת בטיב אם הוא מחמת איזה חולאת באזנה מכה וכדומה כעין השאלה שהובא בתשו' אמרי יושר הנ"ל ואולי תתרפא בזמן מעט ודאי אין להקל ותמתין עד שתתרפא, ואם אינו באופן זה רק סתם חוש השמועה שלה מקולקל קצת קשה עלי להאמין שע"י מים כ"ש תבוא לידי חרשות וצריך הרב המורה בזה לחקור ולשמוע מרופאים שורש הענין ואם יחליטו שיש לחוש לחרשות ע"י מים כל דהו והיא מוכרחת לשום מוך ולהדק באזנה באין עצה אחרת לענ"ד יש להקל באופן שתשגיח שלא יגע המוך בשפתי האוזן שיהי' עכ"פ ביה"ס דהוי תרי דרבנן, וכדומה שגם בתשו' חלקת יואב מידידי הרב הגאון אבד"ק קינצק ז"ל הקיל בכגון זה ואינו ת"י כעת: