אור ברסלב
שות אמרי יושר ח"ב › סימן פ

שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק

ח"ב · סימן פ

סימן עט

לכ' ידידי הרב הגאון מו"ה אברהם יעקב הלוי האראוויטץ נ"י אבד"ק פראבוזנא:

ע"ד אשר השיג כת"ר עמ"ש בספרי אמרי יושר ח"א סי' קע"ז דבמונח בחצר זרעים תלושים הראוים רק למאכל בהמה גבוה י"ט יותר מב"ס נתבטל הדירה והוכחתי כן מדברי התוס' עירובין דף כ"ו ד"ה דבי תורי שכתבו דל"ד נכריא דפרי דחזי למאכל אדם ומוכח דבלא חזי למאכל אדם מבטל הדירה. וכת"ר כתב דשם שאני דהי' שוחה עמוקה י"ט ואין מחיצות החומה מועלת לזה, שזה בעומק והמחיצות למעלה, אבל כשמונח בחצר למעלה והחצר מוקף מחוצה לדירה אין זה מבטל הדירה. רק דמחיצות השוחה הוי עשוי לנחת וחומה שלמעלה דנעשה לדירה אינו מועיל לזה שבשוחה כיון דהוא מחיצה בפ"ע למטה:

הנה הוכחתי לזה הוא דאל"כ מאי הקשו התוס' מהא דכריא דפירא הא שם יש לומר דמונח למעלה ומהני מחיצות החומה, אבל הכא שהשוחה מחיצה בפ"ע עמוקה י"ט קים נראה שהתוס' לא מחלקו בהכי כלל, ובאמת הריטב"א בדף כ"ד חילק כן דכריא דפירי אין לה מחיצה בפ"ע כמו שהבאתי שם בספרי ועכ"פ שיטת התוס' אינו כן. ומ"ש כת"ר להכריח כן דלפי פירושו קשה הא דכתבו תוס' שם דבנסתלק הפירי שרי הא כיון שנתבטל המחיצה במקום הפירי כמו בע"י זרעים א"כ גם בנסתלק הפירי אסור והראה לתשו' שו"מ מהד"ק והגהות מהרש"ם לאו"ח סי' שנ"ח דגיגה הזריע אף בימות הגשמים שאין שם זרעים אסור א"כ גם בנסתפק הפירי ליתסר, וע"כ כנ"ל דנסתלק הפירא היינו שמלאו השוחה עפר שוב ניתר במחיצת החומה עכ"ד. ולפענ"ד לשון התוס' דנסתלק הפירי שרי משמע אף שהשוחה כדמעיקרא א"כ אדרבא קשה כיון שהשוחה יותר מב"ס ומחיצה בפ"ע ולא היקף לדירה מה יועיל בנסתלק הא קרפף שלא הוקף לדירה יותר מב"ס אף שעשו אח"כ שם דירה אסור כמבואר סי' שנ"ח. ואדרבא לפי פירושי ניחא דלתוס' מחיצות שלמעלה מעילות גם להשוחה אף שהוא למטה והרי מחיצות שלמעלה נעשות לדירה רק שהפירי שבשוחה מבטל וכיון שנסתלק הפירי שרי. ומ"ש בשם שו"מ הנ"ל הס' אינו ת"י ולפענ"ד נראה ברור דעיר שיש בה זרעים יותר מב"ס דאסור לטלטל, בימות הגשמים שרי דליכא רעים והוקף לדירה, רק בגינה בפ"ע יותר מב"ס וודאי דיש לומר דגם בימות הגשמים אסור כיון דמעיקרא לא הוקף לדירה ע"כ גם ביה"ג אף שעכשי' נכנסין ויוצאין בו תדיר והוי דירה, כמ"ש הרש"ז או"ח סי' שנ"ח אבל עכ"פ הרי מעיקרא לא הוקף לדירה אבל כשיש מחיצות מסביב שהוקפו לדירה, ודאי דביה"ג מותר לטלטל. ואולי אף בגינה זרועה ואינה בעיר המוקף חומה יש לומר דשרי לטלטל ביה"ג דיתכן דמתחילה כשעשו המחיצה סביב הגינה הי' גם בשביל ימות הגשמים להשתמש שם בכניסה ויציאה כחצר וא"כ הוי שפיר היקף לדירה רק דביה"ח שיש זרעים הזרעים מבטלין הדירה וצ"ע בזה. וגינה הזריעה ויש לה מחיצה סביב בתוך עיר המוקפת מחיצות ביה"ג באמת לפי סברת ריטב"א שהבאתי שם כראה דאזלינן בתר מחיצות הגינה וא"כ יתכן דגם ביה"ג אסור יאבל תוס' דלא מחלקי בהכי אין המחיצה שסביב הגינה מגרע כלל כיון דבלעדי זאת יש מחיצות לעיר שהגינה בתוכה רק דביה"ח זרעים מבטלין הדירה וה"ה מאכל בהמה וכשנסתלק משם שרי ע"י מחיצות העיר כמ"ש בספרי שם:

אמנם עתה ראיתי להגאון בית מאיר או"ח סי' שנ"ח דפשיטא לי' דכוונת תוס' עירובין דף כ"ו הנ"ל היינו משום דהשוחה הוא מחיצה בפ"ע ואינו מהני אף שיש חומה סביב, ומשו"ה דן שם בגן הנטוע אילנות בעיר מוקף חומה ויש שם יותר מב"ס אסור לטלטל דהמחיצה הנוספת מגרע וזה כמ"ש כת"ר. ותמהני שלא הרגיש כלל בזה דא"כ למא להו להתוס' לחלק בין כריא דפירי לזה משום דכריא דפירי חזי לאדם תיפוק לי' דשם אין מחיצה אחרת כאשר באמת מחלק בזה הריטב"א ובב"מ שם לא הביא דברי הריטב"א כלל. ואולי דעת הב"מ דתוס' סברי דכריא דפירי היינו ג"כ שוחה עמוקה כל' א' שברש"י עירובין דף כ"ד ד"ה כריא וע"ז תקשה מהא דפירי דבי תורי ומתרצי דכריא דפירי חזי למאכל אדם לכן אף כשיש לו מחיצה בפ"ע שרי דזה גופא דירה הוא כיון דחזי לאכילת דם וכמ"ש רש"י דף כ"ד דחזי לשתי' אין לך דירה מועילה יותר מזה אבל בגרעינן שהם מאכל בהמה כשיש להם מחיצה בפ"ע אסור, אבל כשאין להם מחיצה בפ"ע בכל ענין שרי אף במאכל בהמה. וצ"ע דלשון התוס' ל"א כן. ועוד מדכתבו תוס' שם דף כ"ו ואע"ג דיש לה מחיצות אינם מועילים כלום דמחיצה העשוי לנחת הוא יעו"ש, הא לפי דברי ב"מ כל האיסור הוא משום שיש לה מחיצה בפ"ע דהיינו השוחה ואם כוונת התוס' על מחיצות החומה דאינו מועיל האיך כתבו תוס' דעשו' לנחת הא מחיצת החומה עשוי לדירה רק דאינו מועיל לפירי כיון דיש לפירי מחיצה בפ"ע. - אך במ"ש לעיל להוכיח פירושי דאל"כ מאי קשיא להו מהא דכריא דפרי הא י"ל במונח למעלה מיירי שם כמ"ש ריטב"א. י"ל דהא רש"י כתב שם בדף כ"ד בלישנא אחרינא שוחה עמוקה, ונראה שהוכרח רש"י ז"ל לזה דהא שם במים עמוקין י' קאמר דמבטלי דירה דבאינם עמוקין י' בודאי לא יבטלו ועמוקין י' הרי הוי למים מחיצה בפ"ע ואפ"ה כיון דראוין לשתי' אינו מבטל א"כ הא דקאמר בש"ס מ"ד אכריא דפירא היינו נמי בכה"ג שיש לפרש מחיצה בפ"ע וע"כ בשוחה עמוקה ולכן מחלקי התוס' גם בשוחה עמוקה בין מאכל אדם למאכל בהמה ודו"ק ומ"ש דמים עמוקים י' הוי מחיצה בפ"ע מבואר להדיא במג"א סי' שנ"ח ס"ק ט"ו יעוי"ש. באופן דע"צ הדוחק אפשר לפרש דברי התוס' כהב"מ ולפי"ז יהי' מותר לטלטל בחצר שמונח שם מאכל בהמה יותר מב"ס. ועכ"ז צ"ע לדינא דהרי רש"י ז"ל פירש במים דלא מבטלי דירה משום דחזיין לשתיה ומשמע וודאי דהיינו שתיית אדם וכ"כ רש"י להדיא בדף י"ח אבל אי לאו הכי מבטל הדירה עכ"פ בעמוקין י"ט ומשמע וודאי אף באין מתלקט י' מתוך ד"א כמ"ש בש"ע רש"ז ז"ל סי' שנ"ח סעי' י"ט במראה מקום שם דתוס' מיירו באינו מתלקט י"ט מתוך ד"א וכ"כ בס' חסל"א או"ח סי' ל"ב דמים שאינם ראוים מבטל הדירה בגבוהים י' אף שאינו מתלקט י"ט מתוך ד"א שאינו מחיצה בפ"ע וא"כ ה"ה למאכל בהמה. אך לשיטת הריטב"א דמים אינו מבטל בדחזיין לתשמושיתא ולא משום דראויין לשתיה נראה דגם מאכל בהמה אינו מבטל הדירה כמ"ש בספרי שם דצ"ע לדינא:

וראיתי בתשו' דברי חיים סי' כ"ח שכ' דאם הכניס לביתו עציצים נקובים אינו מבטל הדירה דאין אדם מבטל ביתו בדבר המטלטל יעוי"ש וצ"ע דבפחות משיעור דב"ס פשיטא דגם מחובר אינו מבטל ובהכניס יותר מב"ס הרי מוכח מהא דמים דאם לא חזיין לתשמישא מבטל וה"ה כריא דפירי כשאינו ראוי למאכל אדם. ונראה דסובר דדוקא כשיש לו מחיצה בפ"ע אבל אי לאו הכי אין דבר תלוש מבטל דירה. וצ"ע מהא דמים דל"ח כתשמישא אף דהוי תלוש ואולי סובר דמים כמחובר דמי וע' פסחים ט"ז מוכח כן דמים חשיבו מחוברין יעו"ש. באופן שעדיין צ"ע בזה במאכל בהמה המונח בחצר בגובה י"ט יותר מסאתים. ובב"מ שם כתב בפשיטות לאסור בגן הנטוע אילנות שיש לו מחיצה בפ"ע אף שהוא בתוך היקף העיר המוקף חומה עפ"י שיטתו בתוס' הנ"ל דמחיצה בפ"ע מגרע. וכת"ר במכתבו כתב דדוקא בשוחה שהוא למטה המחיצה מגרע ולא באם המחיצה הוא בשטח השוה כמו גן בעיר ומדברי הב"מ מבואר דאין שום חילוק. ולי צ"ע דלפי שיטתו א"כ מצינו מחיצה לאסור ואנן לא אשכחן מחיצה לאיסור כמבואר בעירובין צ"ג ושינויא דשם דסילוק מחיצה הוי כ"ש כאן. וגם יש לומר דגן הנטוע בעיר המוקף חומה או צוה"פ הרי כל מקום העיר הוי דירה א"כ כשהניח פתח מהגן לעיר הוי כפותח לבית דירה מתחילה דמהני גם בקרפף ועי' בש"ע הרש"ז סי' שנ"ח סעי' י' או שהי' הפתח פתוח מכבר ודו"ק. ובמ"ש לענין גן מוקף מחיצה בפ"ע בתוך עיר המוקפת חומה או צוה"פ דאין אומרים מחיצה לאיסור נראה דה"ד במחיצה שוה כמו בגן אבל בשוחה עמוקה י' והמחיצה של העיר למעלה שפיר כתב הריטב"א דע"י שיש לה מחיצה בפ"ע נאסרה ול"ש בזה אין מחיצה לאיסור דלולא המחיצה דהיינו השוחה שעמוקה י"ט לא הי' שם כלל פירי דהא הנחת הפירי היא בתוך השוחה אבל בגן נטוע על קרקע ישר שמוקף העיר מסביב מחיצות שיש מקום להגן בלעדי המחיצות שעשו להגן גופא בזה יש לומר אין מחיצה לאיסור ודו"ק:

העולה מזה לדינא, במונח שחת וכדומה מאכלי בהמה בחצר או בעיר יותר מב"ס המקום שמונח בו וגבוה י"ט אף שהעיר מוקף מחיצה וכן החצר צ"ע לדינא דפשטות דברי התוס' ורש"י משמע דכל שאינו ראוי לאכילה הוי כמו זרעים דמבטל הדירה אך מדברי הב"מ שם נראה להקל בזה א"כ עכ"פ בעיר ודאי יש להקל דיש לומר כספיקו של הרא"ש דחצר אין זרעים מבטל מחיצה רק בקרפף ועיר עדיף מיני' כמ"ש בתשו' דבר שמואל ונהי דלענין זרעים אין לסמוך ע"ז אך במאכל בהמה יש מקום לסמוך ע"ז. וגן המוקף אילנות בתוך העיר המוקפת מחיצה ויש לגן מחיצה בפ"ע שהב"מ החמיר בזה בפשיטות לפענ"ד המקיל יש לו ע"מ לסמוך דאין מחיצה לאיסור וגם ראיתי בעיקרי הד"ט בשם המור וקציעה שמקיל בזה והביאו בהגהות מהרש"ם לאו"ח סי' שנ"ח:

תוכן העניינים

שות אמרי יושר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה