שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק
ח"ב · סימן עח
לכ' ידידי הרב הה"ג החו"ב בחדר"ת מו"ה חיים ענגיל נ"י אבד"ק ראדאמישלא:
ע"ד הענין שבא לפני' בחתן שרוצה לנתק הקשר באמרו כי נודע לו שהכלה היתה משודכת מקודם לאיש אחר ולא רצה בה ועי"ז נפרד הקשר ולזאת מאיסה בעיני' אם זה הוי כאמתלא מבוררת. בעניותי איננו רואה בזה שום אמתלא כלל לטעון עי"ז טענת מאיס עלי דמה בכך שהיתה משודכת ואי משום שהחתן לא רצה בה גם בזה אין שום טעם וכי בשביל שזה עשה שלא כהוגן גם הוא יעשה כן ובנשואין כשלא רצה בה יתכן שיש בזה איזה פגם דמסתמא מצא בה איזה חסרון, ועי' ר"ן סו"פ המגרש שכ' דטעמא דגט מעושה פסולה לכהונה כבל יטעו דמשו"ה כשרה לכהונה דיסברו דהא דפסלה תורה גרושה לכהן הוא משום שהבעל לא רצה בת הוי פגם לכהונה משא"כ במעושה שהיא לא רצתה בו יעוי"ש, אבל בשידוכין אין מקום כלל לזה, ועי' תשו' מהרש"ם ח"ג סי' קכ"ז בא' ששידך א"ע עם אלמנה ושאל אותה לפני השידוך אם הי' לה עוד בעל ואמרה לא ואח"כ נתוודע הדבר שהי' לה עוד בעל ויעו"ש בתשו' משמע שגם מחמת זה לא דן שמה לבטל הקשר ובזה יש לדון כיון דהטעתו וגם בנישאת יש קפידא, אבל בשדוכין אין זה שום אמתלא מחמת שהי' לה חתן אחר מקודם:
ובדבר המתנות שניתן לו שכ' כת"ר דאף להב"ח סי' מ"ט דמתנות שניתן להחתן לא הדרי כלל היינו במתה הכלה או החתן אבל לא בחזר בו. תשו' הב"ח איננו לפני עתה. אך מדברי תשו' השיב משה סו"ס ונ"ח נראה דבכל ענין אף בחזר בו לדעת הב"ח המתנות אינם חוזרין וכ"נ מדברי המזרחי שהביא בתשו' ב"ח שטעמו דמאן דנתנו לי מתנה כשהוא אוהבו ונעשה שונאו אטו יחזור המתנה, ומשו"ה אף במגרשה מרצונו אין המתנות חוזרין ולדעת הסוברים דשדוכין הוי כמו לאחר נשואין א"כ גם בחזר בו החתן כן. אך לדינא כתבתי בספרי מנחת פתים לאהע"ז סי' כ' דלפענ"ד אין לומר קי"ל בזה נגד הש"ע שם שפסק דגם מתנות שניתן להחתן הדרי יעוי"ש:
ומ"ש בדבר הדאלאר שניתן לו במתנה והוא החליפם אז במעות פולין מארק, אם צריך להחזיר דאלאר או פ"מ כפי מה שקיבל אז וכתב כיון שלא הי' כוונתו לגזול כ"ש כל הגזלנים משלמים כשעת הגזילה. ותמהני דאף אם הי' מתכוין לגזול שמשלם כשעת הגזילה היינו כשיוי הדאלאר אז והרי הדאלאר הי' שוה אז כמו עתה רק אז הי' מטבעות פולין ביוקר יותר ועתה הם בזול. אבל בדאלאר אין שום נ"מ ופשיטא דצריך להחזיר הדאלאר או שוי' במעות פולין כמו השער דעתה. כי שיוי הדאלאר לא נשתנה כלל. רק בזה יש לדון דיש לומר דמעות ניתן להוצאה הוי כדברים העשוים לכלות וכיון שהוציאן הוי כמו בלו דאף בחזר בו עכ"פ מנכה שליש, וכמ"ש הב"ש סי' נ' ס"ק ו', אבל הכל לפי הענין דאם ניתן לו המעות שיקח לו בהן חפץ אין זה כדברים העשוים לכלות כלל ואינו מנכה כלום וכמ"ש בספרי מ"פ שם: