שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק
ח"ב · סימן עב
לכבוד הרב הגדול מו"ה משה שמחה טייטעלבוים דומ"ץ בק' בייטש: ע"ד שאלתו בדו"ד שבא לפני' שהלכו שני נערים א' יותר מי"ג שנים ואחד קטן כבין י' שנים וראה מציאה והגדול אמר להקטן להגביה והגביה והגדול לא אמר לי' כלום ואחר איזה ימים אמר הגדול שגם הוא שותף להמציאה כי הי' הוא הרואה והי' יכול להגביה והקטן מסר המציאה לאבי' ובאו לד"ת. הנה הדבר פשוט דלא זכה הגדול דהא אף אם הי' אומר זכה לי והגבה לי ועשה כן אין שליחות לקטן כמבואר סי' רס"ט סעי' ג' ומכ"ש בנ"ד דלא אמר לי' כן רק הגבה לי דאף בגדול בכה"ג לא זכה רק המגביהו וה"נ בנ"ד זכה הקטן המגביהו מפני דרכי שלום וכשמסרו לאבי' זכה האב מן התורה: ומה שהעיר כת"ר דאפשר זכה הגדול מדין עני המהפך בחררה ובא אחר ולקחו והביא מדברי השטמ"ק ב"מ דף ט' במשנה דתי' רוכב דזה שהגביה המציאה הוי רשע כמו כל עני המהפך בחררה. הנה גם אם הי' כן הרי קיי"ל דאין יוצאין בדיינים אלא דיש לדון כיון דכל זכות הקטן הוא רק מדרבנן מפני דרכי שלום הכא כיון דאיסורא הוא מדין עני המהפך בחררה לא תיקנו חז"ל כעין דאיתא בחו"מ סי' רל"ה סעי' א' בהג"ה ועי' בספרי מ"פ לאהע"ז סי' קע"ט מ"ש לענין גט בע"כ בתוך ד"א דיש לומר דלא הוי גט כלל כיון דד"א דרבנן במקום איסורא לא תיקנו ואע"ג דהקטן אינו מוזהר ע"ז מכ"מ מציאה שמצא קטן הרי מתקחז"ל הוא לאביו ועי' בתוס' ב"מ דף י"ב ד"ה אי אמרת בסוה"ד דלא תיקנו שתי זכיות רק תיכף זכה אביו וזכי' אבי' הוא ג"כ רק מדרבנן שהקטן מגביה לו וא"כ יש לומר דבמקום איסורא לא תיקנו וקצת סמך לזה מהא דב"מ דף י' בראה את המציאה ונפל עלי' ובא אחר והחזיק בה זכה בה ויש לדקדק למה נקיט החזיק בה לאשמעינן רבותא טפי דבא אחר ואמר יקנה לי ד' אמותי' קנה לו לפי אקימתא בש"ס שם דמיירי בסימטא רק דהראשון ל"ק משום דבנפילה ניחא פי' להנ"ל ניחא דהא הוי עני המהפך בחררה רק דבדיעבד אין מוציאין אבל קנין ד' אמות לא מהני דקנין דרבנן לא תיקנו באיסור:
אך בנ"ד אף אם נימא כן הרי עכ"פ כשנתנה הקטן לאבי' זכה האב מה"ת וא"כ אף דיש בזה מדין עהמבח"ר הרי כשקנה מה"ת אין מוציאין, ולכאורה הי' אפשר לומר דאף דאין מוציאין מכ"מ הכא שאבי' לא ידע שאחד הי' מהפך בזה הוי זכי' בטעות דאילו ידע לא הוי נתכוין לזכות כלל והוי זכי' בטעות כעין שכ' תוס' ב"מ קי"ד ותמורה דף ו' ד"ה שאני ועמ"ש בזה באורך בספרי מ"פ לחו"מ סי' ר"ח. אך באמת מעובדא דרב גודל קידושין כ"ט מוכח דלא ידע שאחר היפך בה וזכה רב גודל ול"א דהוי זכי' בטעות ורב גודל דרצה ליתנו לו במתנה הי' רק ממידת חסידות, וכ"כ בפ"ת סי' רל"ז בסם חמדת שלמה סי' ד' דבשוגג לא עבד איסורא כלל וא"צ להחזיר יעו"ש, אבל בר מן דין בנ"ד ל"ש כלל עהמבח"ר כיון דלא אמר הגדול כלל שרוצה לזכות ושט"מ הנ"ל הא מיירי באומר הנה לי הרי עכ"פ גלי דעתי' שרוצה לזכות וגם בגוף דברי השט"מ ראיתי בתשו' חת"ס חו"מ סי' ע"ט שכתב דלדידן דקיי"ל דבלי פסיקת דמים ליכא משום עני המהפך בחררה א"כ גם בזה שרצה לזכות כיון דלא עבד שום מעשה ל"ש עהומהבח"ר יעו"ש שהביא דברי השט"מ הנ"ל, ומ"ש כת"ר דאפשר זכה הגדול מדין ד' אמות אף שלא כיון לקנות כמ"ש ט"ז סי' רס"ח דד"א דמי לחצר. ולענ"ד גם בחצר כה"ג שידע ולא כיון לזכות לא מהני כמ"ש תוס' ב"ב דף כ"ד ובפרט בד"א וכן מוכח ברש"י ב"מ י' ד"ה בנפילה דכל שלא כיון לקנות לא קנו לו ד"א ואפילו להפוסקים דבנפל ג"כ קנו לו ד"א היינו משום דעכ"פ רצה לקנות בקנין אחר אבל כל שלא כיון כלל לקנות ל"ק כמ"ש בתשו' רעק"א סי' ל"ז הובא בפ"ת חו"מ סי' רס"ח ס"ק א' יעו"ש וראי' הט"ז שם מדברי הנימו"י פ"ק דב"מ צע"ג דשם כיון דהבעלים עומדים שם הוי ד"א שלהם דהמקום קנוי לבעלי' ואין להזוכה ד"א אבל לא מטעם דד"א קנו החפץ לבעלים דהא החפץ שלו מקודם אבל כשצריך לזכות בחפץ ואינו מכוין לקנות ובפרט דידע שיש שם מציאה ודאי לא זכה גם כת"ר הביא כן מבואר וושטמ"ק ב"מ י' ד"ה הי' רוכב ע"כ הדין דין אמת כמ"ש כת"ר דזכה אבי הקטן במציאה ואין לגדול כלום בזה: