אור ברסלב
שות אמרי יושר ח"ב › סימן סז

שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק

ח"ב · סימן סז

סימן סו

להרבני החריף המופלג מו"ה זלמן בארער נ"י בבאיאן יע"א:

ע"ד שאלתו אודות המקו' בניצא שנעשה ע"י רב רעפארמי ורו"מ שאל על המקו' להגאון מהרש"ם ז"ל ונדפס תשו' במהרש"ם ח"ג סי' קמ"ה וכבוד רו"מ רוצה לידע חוו"ד בזה. והנה המקו' נעשה מקאכיל ונמשכה ע"י סילונות וואסערלייטונג ממעיין שיוצא מן ההר והבאסעם מקום התאספות המעיין הוא מצימעכט בבירור והמים אינה נופלים מהסילונות למקו' רק ע"ג כבש מצימעכט ומשם למקו' ובמקו' מקאכיל יש שם ברזא מנחושת שכאשר יפתחו הברזא יצא כל המים והוא מהודק שם ולא יסור לעולם רק כשמגביהין קצת הברזא המים יוצאין זה תוכן דבר המקו' ששאל כת"ה אודותה להגאון מהרש"ם ז"ל והנה מ"ש בתשו' מהרש"ם שם בתחלה לחוש אולי הבאסעם הוא ממתכת כפי שכ' כ"ת עתה אין חשש ע"ז כי ברור כי הבאסעם מצימעכט וע"ד חשש הברזא שאין ידוע אם מתחלה נעשה ע"מ לקבעה בקרקע בזה חוכך שם דילמא לא נעשה ע"מ לקבעה בקרקע שכל הווענטילין נעשו גם לצורך כלים תלושין וע"ז כ' לצדד עפ"י שיטת הרא"ש דמחובר למעיין גם בהזחיל ע"ד המק"ט כשר ולפי דברי הש"ך שם היינו אף כשהופסק ההשקה. ובעניותי דבריו בזה תמוהים דדווקא בממשיך למקו' ע"י דבר המקב"ט יש מקום להכשיר להרא"ש אף בהופסק ההשקה דהא עתה אין שום פסול במקו' רק הפסול הי' העברה ע"ג דבר המק"ט והרי אז הי' מחבר למעיין אבל הכא החשש על הברזא שבמקו' הוא שמונע יציאת המים ע"י דבר המק"ט ואם יסלק הברזא יצאו כל המים והרי פסול זה הוא בכל רגע במקו' ומה יועיל זה שבא ממעיין הרי עתה שהופסק ממעיין ג"כ יש פסול זה שכל העמדת מי המקו' ע"י דבר המקב"ט. וכי יעלה על הדעת שאם ימשכו מי מעיין למקו' ואח"כ נפסק המעיין ונסתמה המקו' ע"י דבר המקב"ט יהי' כשר להרא"ש הואיל ובא ממעיין וכמו כן במקו' זו אף של"ה הפסול בעת המשכה ממעיין ולדיעה הא שבשו"ע סעי' נ' בלא"ה אין פסול כלל במעמד הוי' המים ע"י דבר המק"ט אבל הר"ש חולק ע"ז והוא ספיקא דדינא אבל מה שמהרש"ם רוצה לצרף גם הדין דסעי' מ"ט בממשיך ממעיין זה אין לו מקום כלל לפי דעת הפוסל במעמיד הוי' המקו' ע"י דבר המקב"ט לא יועיל כלל אם נפסק המעיין. ורו"מ כתב היתר על הברזא הנ"ל דאף שברזות הנ"ל עשויין מתחילתן גם לכלים תלושין מכ"מ הדבר תלוי במחשבת הקונה וכיון שקנאן ע"מ להשתמש שימוש במחובר לקרקע הוי כעשוין ע"ד כן שכ"כ מהרי"א הלוי ח"א סי' קי"א והביא כן מבואר מרא"ש סופ"ק דסוכה וזה היתר נכון ובאמת שהדבר מבואר להדיא בתשו' נוב"י מה"ת סי' קל"ז שכ' מבואר דיתדות חדשים שקונים מאומן כיון שאין לו כוונה להשתמש בהם תלוי במחשבת הקונה וכמ"ש המנ"ל פ"ב מכלים יעו"ש ותמהני מאד על הגאון מהרי"א ז"ל דבעידנא דעסיק בתשו' נוב"י הנ"ל לא ראה שהדבר מבואר בנוב"י להיתר וכה ראיתי בתשובת ריב"א יו"ד סי' ס"ד שהשיג על נוב"י הנ"ל וכתב דאינו תלוי כלל במחשבת הקונה רק באומן אם רוב הכלים עשויין לתשמיש תלוש אף שקנאן לצורך מחובר מק"ט והביא כן מרמב"ם פ"ח ה"ג דבאומן שעושה למכור אזלינן בתר רוב וגם מראב"ד בעדיות דמוכח כן יעוי"ש באורך והנה דברי הרמב"ם כבר הרגיש בריב"א הנ"ל די"ל דשם מיירי אם נגע בו טומאה בטרם שקנאן אדם לצורך דבר מחובר אבל בקנין לצורך זה י"ל דנתבטל תורת קבלת טומאה מיני' רק מהראב"ד נראה דאף בקנין אין מועיל מחשבתו של הקונה אבל אישתמוטתי' להריב"א דברי הרא"ש סופ"ק דסוכה דמפרש דתלוי במחשבת הקונה אף נגד הרוב עכ"פ גם בעיקר דין הברזא הנ"ל הלא דעת החת"ס ז"ל סי' רי"ד דאינו דבר המקב"ט כלל ומהרש"ם כ' שחלקו עליו בתשו' מהר"ם שיק וכתב סופר ואני בתשו' אחת לק"ק מעטץ הארכתי בזה בכמה ראיות להוכיח כהחת"ס ז"ל עכ"פ בצירוף הנ"ל דתלוי במחשבת הקינה יש להקל בשעת הדחק:

ולכאורה יש חשש בעיקר הסילונות הנ"ל דבוודאי יש שם בסוף הסילון היורד למקו' מסגר שקורין שלאס שלא יצאו המים ובעת הסגירה הרי נעשה הסילון כלי גמור דהרי הסילון עומד זקוף ונסתם למטה במסגר ומקבל מים וכשבאין אח"כ למקו' שאובין גמורים אלא די"ל דבזו הרגע שפותח הברזא שירדו המים למקו' הרי אז נתבטל מתורת כלי ושוב מהני חיבורן למים ע"י הסילונות ואף דמעיין שהעבירו ע"ג השוקת פסול היינו כיון דכלי מפסיק אינו מועיל חיבור למעיין מטעמים שכ' הר"ש והרא"ש ז"ל אבל הכא הרי אז נתבטל מתורת כלי ומועיל חיבורן למעיין ואף דיש לדון קצת כיון דהסילון זקוף והמעיין יורד מן ההר הוי חיבורן קטפרס מכ"מ לדעת הש"ך סי' ר"א ס"ק קכ"ט בחיבור למעיין אין קטפרס מזיק כלל ולדעת התוס' והרא"ש במקו' חסר הסמוך לשלם מועיל גם חיבור קטפרס ועוד דהכא הרי רק מקצת מים שאובים והרוב כשרים ולענין פסול דרבנן י"ל דקטפרס מועיל וגם י"ל כיון דרק מיעוט שאובים תיכף כשפותח הסילון יורדים רוב כשרים עם המיעוט וכיון שהולכין ע"ג הכבש הוי המשכה ונטהר ברבי' והמשכה ועוד מכמה טעמים יש להקל מחשש זה ושו"ר גם בתשו' נטע שורק סי' ע"ז שכ' כעין מ"ש. אמנם עתה כ' רו"מ שרב א' מפקפק על המקו' הנ"ל כי יש שם מעס אוהרען שהולכים המים עליהם ורו"מ הראה מקום לתשו' מהרש"ם ח"ג סי' נ"ט שמתיר המעסאוהרען והנה עיינתי שם ולפי ציורו שם אין שם קיבול כלל ולכך הכשיר אבל ביש שם קיבול כמו המעס אוהר אשר יש לו בית קיבול גמור ובהמלאותו יתגלגל וישפוך כל אשר תוכו וכן יתמלא עוד פעם וכן תדיר ואם כן הדבר גם שם זה הוי כלי קיבול גמור אף שמתגלגל אח"כ כדמוכח ברמ"א סעי' ל"ו ובתשו' מאיר נתיבים בקונטריס מקוה מים האריך שם לענין גלגל שיש לו בית קיבול בין השליבות ונעשה במכוין שע"י הכבדת המים יתגלגל וישפך ואפ"ה הו"ל עשוי לקבלה ול"ד כלל לסילונות כפופים יעוי"ש וכן ראיתי בתשו' בי"צ יו"ד ה' מקוואות אודות מקוה מוואסערלייטונג כתב שיש בהמעסאוהר קיבול לקבל החול הדק יעוי"ש ובודאי דיש לחוש טובא דא"כ הדבר הרי כל המים עוברים ע"י כלי קיבול שנעשה בתלוש ואינו מועיל כלל אף שנעשה מתחלה ע"מ לקובעו בארץ כמבואר בנוב"י מה"ת סי' קל"ט דדווקא לענין קבלת טומאה מועיל מה שנעשה להשתמש עם הקרקע אבל לענין שאובין דאפילו כלי גללים פוסלים גם זה פוסלי' אמת שהגידולי טהרה ז"ל חולק על הנוב"י ומכשיר בכלי שנעשה מתחלה ע"מ כן אבל קשה לסמוך עליו בזה נגד הנוב"י ותוס' חדשים וגם בתשו' בי"צ הנ"ל הביא מדברי הגאון בית מאיר יו"ד סי' רמ"ו ותשובת פרשת מרדכי להגאון מהר"ם בנעט ז"ל שדעתו כהנוב"י, וגם בתשו' אמרי יושר ס' פ' בח"א הארכתי להחזיק בזה כהנוב"י ודעימי' המחמירין ובשגם כי הדבר נוגע לחשש דאורייתא כלו שאוב ואף דמחובר למעיין ומה"ת כשר מטעם חיבור ומ"מ לענין חשש דאו' שכולו שאוב תו יש לחוש מטעם קטפרס ואף דאכתי י"ל דהוי רק דרבנן כיון דהמים הומשכו ע"ג כבש ושאובה שהמשוכוה לכו"ע אינו רק דרבנן מ"מ כפי הנראה ההמשכה הוא ע"ג צימנעכט ולענין חשש כזה י"ל דבעינן קרקע הראוי לבלוע ואף אם נחלט הדבר דהוי רק דרבנן אבל גם בדרבנן קשה לסמוך על הג"ט נגד כל הכי ואם אמת יש שם מעסאוהר המקבל מים אם כי על העבר יש להם יתד גדול הגאון גד"ט ובפרט לרוב פוסקים הוי רק מילתא דרבנן כיון דמחובר למעיין ולש"ך ז"ל במחובר למעיין אין קטפרס מזיק כלל מכ"מ על להבא לפענ"ד אין מקום לסמוך על מקו' זו בלתי ע"י בירור גמור שאין שם שום כלי קיבול ובוודאי אם הפעריין מכשרות בהאמבורג יעשו שמה מקוה ממי גשמים יהי' בודאי כשר ומצו' גדולה להשתדל בזה שיעשו כן והנה באם א"א לברר הדבר אם יש במעסאוהר איזה קיבל לכאורה הי' אפשר לדון בזה להקל כיון דנמשך אח"כ ע"ג כבש צימענט ושאובה שהמשכו' כולה הוי רק דרבנן וא"כ הוי סד"ר להקל וכאשר צידד שם במהרש"ם בתשו' הנ"ל להקל לענין הספק אם הבאסעם הי' של מתכות יעוי"ש בתחלת התשובה אבל יש לדון בזה הרבה לפי שיטת הפוסקים דבעינן המשכה ע"ג דבר הראוי לבלוע ואף שהרמ"א כ' דאין להחמיר בזה רק לכתחלה הא כבר כתב בתשו' חת"ס יו"ד סי' רי"ב דבאמת כמה גדולי הפוסקים סוברים כן ואנן דמקילין משום דשאובין הם מיעוט ואזלינן להקל כהפוסקים המקילין, אבל לענין שאובין שכולם שאובין ונביא להקל משום דשאובה שהמשכוהו כולו גם דרבנן יש לחוש להפוסקים דלא מהני שאובה רק בקרקע הראוי לבלוע ולא בצימענט ושוב יש חשש דאורייתא. ולכאורה י"ל דאכתי יש להקל דהא לענין דאורייתא יש ס"ס דילמא אין שם קיבול כלל ודילמא המשכה מהני על כל דבר שאינו כלי כהמחבר ולענין איסור דרבנן בשאובה שהמשיכו' כולה תו סגי בספק אחד דילמא אין שם קיבול כלל וכמ"ש הש"ך סי' ס"ו כה"ג לענין דם ביצים אבל גם בזה יש לדון טובא אם תועיל ס"ס בטבילת נדה דהא הוי ס"ס במקום חזקת איסור. והנה בטבל במקו' שספק נפלו בה ג' לוגין שאובין לדעת הר"ש פ"ב דמקוואות לר"י דמחמיר בנטמא טומאה קלה וספק טבל מטעם חזקת טומאה ה"ה בשאובין ומל"מ ונוב"י סי' ס"ה וס"ט סי' קצ"ט כתבו דבזה גם ר"י מודה כיון דודאי טבל וספק הוא רק במקו' אם הוא פסולה ולמקו' גופא ליכא חזקה הוי סד"ר ואין אנו דנין כלל לענין חזקת הטובל יעוי"ש ולפי דבריהם י"ל דגם בס"ס מקילין אף דהוי בדאורייתא כיון דלמקו' ליכא חזקת טומאה אבל בס' דברי חיים השיג עליהם דל"ש כלל לדון על המקו' רק על האדם הטובל וספק מים שאובין דטהור משום דכך הי' הגזירה מתחלה דרק וודאי שאובין פסול ולא ספק יעוי"ש והובא בתשו' בית שלמה יו"ד ח"ב סי' כ"ג ובהגה"ה שם ולדבריו הוי שפיר חזקת טומאה רק דלענין מ"ש דרבנן טיהרו חכמים אף במקום חזקת טומאה וזה לענין שאובין דרבנן כגון מיעוט מים שאובין אבל הכא בנ"ד דיש ספק דכולם שאובין והוי מה"ת ובאנו לדון מטעם ס"ס בזה תו הוי ס"ס במקום חזקה של הטמא דל"מ לשיטת רוב הפוסקים ביו"ד סי' ק"א ואף כמה חזקות ל"מ וכמ"ש טו"ז והפר"ח ופמ"ג שם אלא דלכאורה יש לדון דגם בלי המשכה כלל הוי רק דרבנן אף שנמשך ע"ג כלי כיון דמחובר כמעיין הרי מה"ת טהור אף במעיין שהעבירן ע"ג שוקת רק דהוי שאובין משום גזירת חכמים כמש"כ הר"ש והרא"ש ז"ל בטעם הדבר ושוב אם יש ספק בזה הוי סד"ר אף בלי המשכה כלל אבל גם בזה יש לדון דילמא אין החיבור למעיין מועיל דהוי קטפרס כמש"ל ושוב הוי שאובין דאורייתא ואף דגם בזה הוי ס"ס דילמא אין שם קיבול כלל ודילמא קטפרס מועיל במעיין דהא כיון דהדבר נוגע לדאורייתא שוב אין מועיל ס"ס מטעם חזקת טומאה כמש"ל ועוד דגם בעיקר הדבר שהקילו בספק מים שאובין י"ל דדוקא במיעוט שאובין הקילו אבל ברוב שאובין אף דהוי רק דרבנן כגון בהומשכו או מחוברין למעיין לא הקילו חכמים, וכ"כ בס' ג"ט ולחו"ש סי' ר"א ס"ק קט"ו שבזה מיושב בפשיטות הא דתוספתא בצינור שמקלח למקו' ומכתשת נתינה בצידו דאם יש שם רוב מים כשר אבל בספק על כולו פסול אף לסוברים דכולו שאוב דרבנן דאעפ"כ לא הקילו רק במיעוט שאובין א"כ ה"ה בשאובה שהמשכוהו או במחובר למעיין וגם לשיטת הרמב"ם ז"ל בספק מים שאובין אין לטבול לכתחלה וע' בתשו' בית שלמה יו"ד ח"ב סי' כ"ג לכן גם בספק אם יש שם כלי קיבול אין להקל. ופשוט דאין לדמות נ"ד להא דיו"ד סי' ר"א במקו' שהניחו ריקן ומצאו מלא דכשר אף בחשש שאובה כולו דשם הטעם דחזקת העושה מקו' דעושה בכשרות וזה ל"ש בנ"ד דהוואססערלייטונג לא נעשה לשם מקו' כלל ובשגם שנעשה ע"י מי שאינו בקי בהלכה ע"כ אין להקל במקו' זו בטרם הבירור:

תוכן העניינים

שות אמרי יושר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה