שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק
ח"ב · סימן סד
להרב החריף המפלג בתורה מו"ה אלעזר העברסמאן סופר סתם בבריגעל: ע"ד שאלתו בדין תפילין שנתקלקל ריבוען שבש"ע פשוט דפסולין ובתשו' חסל"א יצא לדון בדבר החדש דכשנתקלקל הריבוע אח"כ דוקא כשנעשו כאמגוזא פסולין משא"כ בלא עשאן מתחלה מרובעים פסולים בכ"ש והוציא כן מהרמב"ם ז"ל שבפ"ג מה' תפילין דתפילין מרובעות הלמ"מ ובפ"ד כתב העושה תפילתו עגולה כאגוז סכנה וא"ב מצוה כלל וע"כ דמיירי בפ"ד בנתקלקלו אח"כ דבזה בעינן כאמגוזא וטעם הדבר דכל שלא נעשו כאמגוזא הוי כגרדומי ציצית דכשרין בנשתייר שיעור מועט. וכת"ר השיג עלי' דלא אמרו גרדומין כשרין רק בגרדומי המצוה ולא בגרדומי קדושה כדאי' במנחות ל"ה. השגתו נכונה וכן מאז תמהתי על בעל חסל"א במה"ק יו"ד סי' פ"ז שכ' דדין שנתאדמה בס"ת כשר משום גרדומין דל"ש רק בגרדומי מצוה וגם הוכחתו שם משרטוט דאין קפידא רק בשרטוט בשעת כתיבה ולא אח"כ תמוה דהרי בב"י סי' רס"א מספקי' לי' בזה אם השרטוט צריך להיות קיים לעולם ורמזתי קצת מזה בספרי מ"פ ליו"ד סי' רע"א בקצרה. אך ביראים סי' ע"ז כתב בהא דנשתייר מלוא אות קטנה כשר דזה משום דבאו מהכשר כמו גרדומין דציצית יעו"ש נראה דסובר דלאו כללא היא דלפעמים אף בגרדומי קדושה מקילין וראיתו מדברי הרמב"ם לכאורה נראה נכונה אך עכ"ז הלא דעת שאר הפוסקים אינו כן אך בדבר הענין המצוי שנתקלקל קצת הריבוע של הבתים בזה יש לדון לפימ"ש התו"ס סוכה מ"ט ד"ה וכמה בהא דפליגו תנאי בסיד שעל המזבח שנפגם דלרשב"י טפח ולראב"י כזית הטעם משום דבהכי ל"ח ריבועו למר בהאי שיעורא ולמר בהאי שיעורא וריבוע מעכב יעו"ש הרי דאף דריבוע מעכב מכ"מ לאו בכ"ש רק בשיעור גדול קצת א"כ גם בתפילין יש לומר כן וכפי העולה בזכרוני העיר בזה הג' מהרש"ק ז"ל בשנת חיים ואף שאין לדמות תפילין שהם קטנים למזבח שהוא גדול דמזבח לא נתקלקל הריבוע רק בטפח או כזית אבל תפילין שהם קטנים גם בשיעורא זוטא נתקלקל הריבוע כפי ערך מזבח וכה"ג הקשו תוס' גיטין מ"ה ד"ה מעלין דהאיך מדמה הש"ס תפילין בשיעור טרפעוק לס"ת שדמי' יקרין יעו"ש מכ"מ עכ"פ יש לומר דבכ"ש ממש גם תפילין לא נפסלו כשנתקלקל קצת ריבועו. אמנם צל"ע דבחולין בהא דכיסוי הדם אינו נוהג במוקדשין קאמר הש"ס דאי אפשר ליתב וליבטלה מוסיף אבנין וכתבו תו"ס שם דהכוונה משום דעי"ז מוסיף עפר לא יהי' מרובע יעו"ש בחולין פ"ג והרי' קיי"ל דמו אפילו מקצת דמו ובכ"ש ממש שמכסה מהדם יצא י"ח וע' יו"ד סי' כ"ח א"כ אפשר שיניח עפר כל שהוא על מעט דם ולא על כל הדם ובזה לא יתקלקל הריבוע דהא לא נפסל רק בריבוע טפח או כזית ואפשר לומר דהא דסגי בכ"ש היינו כשעכ"פ ראוי לכסות כל דם העוף סגי בכ"ש אבל אם אי אפשר לכסות כולו אין מצוה מתקיים בכ"ש כעין דאמרינן כל הראוי לבילה אין מעכבת בו. אך אכתי צ"ע דהא בש"ס דחולין שם פריך נהי דלמטה אי אפשר למעלה אפשר ומשני משום שאינו ראוי לבילה בילה מעכבת וכדר"ז יעו"ש הרי דהש"ס מעיקרא לא אסיק אדעתי' הך סברא וא"כ האיך קאמר מוסיף אבנין והא אפשר ניתן עפר למטה כ"ש ולבטלי' ולא הוי חציצה וגם משום ריבוע ליכא דהוי רק כ"ש. ואפשר לומר דדעת תוס' דהא דפלוגי תנאי בשיעור פגימת הסיד דלמר טפח ולמר כזית ובאמת לכתחלה ודאי משמע דבעינין ריבוע ממש בסיד רק דכשנפגם הסיד הוי כגרדומי ציצית דכשר כשנשתייר עכ"פ שיעור זוטא וה"נ כל שלא נפגם טפח כשר והיינו מטעם גרדומין כשנתקלקל מאלי' אבל הכא שיתן עפר ויבטל ויקלקל הריבוע בידים ל"ד לגרדומין ופסול אף בכ"ש וא"כ לענין תפלין שנתקלקל הריבוע קצת בזוית יש להקל וכנ"ל דגם בגרדומי קדושה הקילו לפעמים בגרדומין כיראים הנ"ל. וראיתי בתשו' תשורת שי סי' תש"ט שכתב ג"כ להקל בנתקלקל הריבוע בבתים כ"ש בזוית כיון שאינו נראה לעינים כ"כ קלקול הריבוע והביא מאשל אברהם להגה"ק מבוטשאטש ז"ל סי' כ"ב שצידד בזה כמה קילות והוא הוסיף עפי"ד הע"ת שהובא בא"ר סי' ל"ב ס"ק ס' באין הבתים מרובעות כשאין לו תפילין אחרים בדיעבד כשר כיון דאינו ברור דגם בתים מרובעות בעינין כמ"ש התוס' משמע דבדיעבד יניחם אף בברכה וכיון שהדבר מצוי תדיר כדיעבד דמי יעו"ש ואף כי הדבר קשה להקל מחמת יסוד זה שהתוס' מסופק בבתים דאולי דוקא בתפרן דסד"א לחומרא ובאשכול ה' תפלין סי' כ"ז הוכיח דגם הבתים גופייהו מרובעין בעינין יעו"ש בנח"א שהי' לו גרסא אחרת בגמרא שם אך בהי' מתחלה כדין ונתקלקל ריבוען אח"כ קצת בזוית שאין הדבר ניכר כ"כ להדיא יש להקל מטעם גרדומין וגם דברי הרמב"ם מורין כהחסל"א. וע' רש"י מגילה כ"ד כי אמגוזא עגולות כאגוז אבל עגולה כביצה וכעדשה שפיר דמי יעו"ש והיינו דאפילו כביצה פסול דתפילין מרובעות הלמ"מ ומשמע דאם אינן עגולים כביצה וכעדשה כשרים אף שאינן מרובעות ממש ועכ"פ בנתקלקל אח"כ קצת שאינו נראה כ"כ להדיא לענ"ד יש להקל:
ב) וע"ד השאלה אשר כתב במכתבו הקדום בתפילין בתיבת לה' נחלק לי והקורא יקרא לי הוה אם מותר להעבית אות ה' כדי שיקרב ליוד ויהי' השם שלם והביא מדברי הפמ"ג סי' ל"ב במ"ז ס"ק כ' במעשה בסופר שכ' השמרו השמרו ב"פ ומחק את הואו וכן השמר הב' ומשך הריש עד ואו השני' והרש"ק חולק עלי' דהוי שלכ"ס כיון דהי' פסול וכ"ת אסברי' לדברי הפמ"ג דלא נאמר שלכ"ס רק באותיות ולא בתיבות דעכ"פ האותיות הי' כסדרן והביא שבתשו' אבני נזר כתב כן רק כת"ר מסופק בנ"ד בשם כיון דעכ"פ עד עתה לא נתקדש השם אם יועיל שיקדשו עכשי' ע"י הוספתו להעבית רגל ימין דה' והביא מדברי הבני יונה דהשם מתקדש גם בסוף התיבה וה"נ מתקדש בזה שמוסיף על אות ה'. ולאו ראי' היא דהבנ"י מיירו במקדש באות אחרון או עכ"פ במקצת מאות אחרון מהשם שבלעדו אינו אות כלל והוי זה גמר אבל הכא כל האותיות כבר נכתבו. וא"צ שום הוספה רק כדי לתקן התיבה אבל האות כבר נגמר, ובשגם דעל דברי הבני יונה רבים חולקים דבעינין שיתקדש מתחלה ועד סוף כמ"ש בפ"ת סי' רע"ו ס"ק ג'. אך נראה שבנ"ד בודאי בשעת כתיבה הי' כוונתו לכתוב לה' רק שבכתיבה הרחיק לי מן הוה אבל עכ"פ כוונתו הי' לקדשו א"כ שפיר נתקדש אף שאז לא הועיל בכוונתו כיון דהי' התיבה מרוחק אבל עכשי' שמקרב התיבה שפיר נתקדש השם כמו בכתב יהודה דמוחק הה' ועושה מהדי ה' דנהי דלהבנ"י יש לומר דנתקדש עכשי' משום דמהני בגמר הקידוש אבל להחולקים על בנ"י דבעינין קידוש מתחילה ועד סוף וע"כ הא דיהודה מוקים לה שהי' כוונתו לשם הוי' כמ"ש הלבוש ותפל"מ הובא בפ"ת סי' רע"ו ס"ק כ"ד, א"כ מוכח עכ"פ דבכה"ג מועיל דהא אין לומר דמשו"ה מועיל משום דגומרו בקדושה דהא לדידהו בעינין קדושה מתחילה ועד סוף וע"כ כנ"ל א"כ גם בנ"ד מהני. אך אכתי יש לחוש קצת דלמא לא כיון כלל לשם הוי' רק כוונתו לכתוב לי הוה. אך נראה שהדבר רחוק שהסופר יטעה בזה ול"ד לכתב יהודה דחיישינן בסתמא דלמא לא כיון לקדשו דשם הרי לפנינו כתב יהודה ויתכן דטעה גם במחשבתו שהרי חזינין אות אחר אבל הכא שהאותיות כתובים כהוגן רק מחמת ריחוק נראה כשתי תיבות מסתבר לומר דידע שכותב השם רק לא דיקדק לקרב האותיות. ואם באנו לחוש כאן שבאמת הי' כוונתו לכתוב לי הוה שתי תיבות א"כ גם אם נדמה זה שמוסיף עתה להעבית הה' לגמר ג"כ לא מהני דהרי הבנ"י מודה דאם נתכווין לכתוב יהודה אינו מועיל למחוק ה' ולכתוב הרגל בד' ודוקא בכתב סתמא מהני אם מקדש בגמרו כמ"ש בפ"ת שם. וכה ראיתי בס' לב דוד יו"ד סי' רע"ו שהקשה על הסוברים דמועיל קידוש השם בגמרו ממ"ש מהא דהי' צריך לכתוב השם ונתכוין וכו' דמוחקו וכותב השם למ"ל מחיקת מב התיבה יגרור ה' אחרונה ויכתוב רגל בד' וע"כ דל"מ קידוש בגמרו יעו"ש וז"א דשם בנתכוין לכתו יהודה גם הבנ"י מודה דל"מ קידוש בגמר רק בכתב סתמא וא"כ בנ"ד אם ניחוש שכ' בכוונה לי הוה לכ"ע לא יועיל לקדשו עתה אך נראה דמסתמא ל"ח להכי דבסתמא הי' כוונתו לכתוב כצורך רק לא דקדק לכתוב האותיות רצופין. ועוד נראה דגם בדינא דמ"ס בהי' צריך לכתוב השם וכתב יהודה להסוברים דבעינין קידוש מתחלה ועד סוף והכא בנתכוין לקדשו מכ"מ א"צ לידע בבירור דסתמא נמי אמרינין דנתכוין לקדשו כדמוכח מלשון המ"ס פ"ה ה"ב את השם וכתב יהודה עושה מדליית ה' ומוחק אות האחרון ושם בה"ג הי' צריך לכתוב את השם ונתכוין וכתב יהודה ולא נתן בו דלת מוחקו וכותב את השם, הרי שבזה דיקדק נתכוין וכתב יהודה ובה"ב כתב את השם וכו' יהודה וכו' ולא אמר ונתכוין לכתוב יהודה מוכח דגם מסתמא אמרינין שנתכוין לכתוב כפי הצורך רק שטעה בכתיבה ודברי התליעה בזה צ"ע ומכש"כ הכא שהאותיות כתובות כהוגן רק בריחוק דיש לומר דמסתמא הי' כוונתו לכתוב השם שצריך לו:
ולרווחא דמלתא בנ"ד נראה שבהעבות ה' יכתוב לשם קדישת השם ואח"כ יעבור עוד קולמוס על כל השם ויקדשו ויועיל מטעם ס"ס דלמא קידשו מעיקרא ואת"ל לא קידשו דלמא מהני כמגי"ב וכעין זה בתשו' רעק"א ז"ל ז"ל ע' והארכתי בזה בספרי מ"פ ליו"ד סי' רע"ו ובנ"ד נראה ודאי לסמוך על זה כיון שהאותיות כתיקונן מסתמא כתב לכוונת השם רק שלא דיקדק לצרף האותיות:
ג) וע"ד שאלתו בתפילין שנמצא באות ה' נפסק שלא ניכר להדיא ומחקן ואח"כ נעשה עוד נפסק שלא נפסק להדיא אך אם נצרף הנפסק שמתחלה יהי' ניכר להדיא דבח"ס נראה דאסור ותשו' חסל"א חולק עלי'. והנה תשו' חסל"א אינו ת"י וכפי הנראה כוונת מע"כ לדברי הח"ס בחחו"מ שנראה מדברי' בהא דכתב שנתיישן שמעביר עלי' קולמוס דאם באמת נמחק אח"כ לגמרי כתב התחתון לא הוכשר בעליון דחוזר וניעור והביא משבת קי"ב בנפסק פחות מכ"ש ותיקנו והדר נפסק דפנים חדשות באו לכאן יעו"ש ודברי' תמוהים להמעיין בתה"ד סי' מ"ח דמשם מוכח להדיא דאף שנמחק כתב התחתון אח"כ נתכשר בעליון לכן גם בנידן שאלתו יוכל לסמוך על החסל"א לתקן: