אור ברסלב
שות אמרי יושר ח"ב › סימן סב

שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק

ח"ב · סימן סב

סימן סא

לכבוד הרבנים הגדולים חו"ב מו"ה יהושע טעלגער ור' חיים דוד ור' יצחק איזיק נ"י דומו"צ בק' בענדין:

לתשובת שאלתם בדבר האשה אשר נלכדה בפח לאיש שאינו שפוי בדעת כאשר באו ענינו בארוכה במכתבם ויודע בטוב גיטין ורוצה לגרשה הנני בזה להשיב בקצרה:

הנה כפי הענינים של בעל האשה הנ"ל נראה ודאי דדין שוטה יש לו אך לפי מה שהוגבה עדות בפניהם מכמה אנשים שעוד קודם הנשואין והקדושין עשה זר מעשהו שלא אכל כמה ימים באמרו שהאכילה מגשם והי' מכה הורי' מחמת שרצו להפריעו מזה וכאשר בא אל האוכל אכל כבהמה בחושך ובלי שום הבחנה והי' הולך מהשטיבטל שהתפלל שם לחצר ושחק באבנים קטנים נראה שגם בעת הקדושין הי' דינו כשוטה לא מבעיא לשיטת הרמב"ם י"ל דבעושה דבר אחד של שטות אף שאינו מאותן השנוים בחגיגה הוי שוטה אלא אף לר"כ החולק ע"ז מכ"מ בזה שמנהגו הי' שלא אכל יתכן דכולם מודים דזה הוי כמו קורע כסותו ומאבד מה שנותנין לו דענין קורע כסותו שמשחית ממונו דרך שטות וכ"ש זה שמשחית גופו וע' שבת קכ"ט בל תשחית דגופו עדיף. ואף שיש ב"א שמתענין לש"ש מכ"מ זה מעשהו דרך שטות וכל שעושהו דרך שטות ושגעון הוי שוטה כמו לן בביה"ק, אף שאם עושה כן מחמת שרוצה שתשרה עלי' רוח טומאה לא הוי כשוטה כדאי' בחגיגה ג', אבל כל שאיננו כן רק עשאו דרך שטות הוי שוטה ולא תלינין כלל בזה וה"נ בנ"ד שרואין שעושה דרך שטות שמכה אבי' ואמו בשביל זה. וגם מה שאוכל כבהמה בחושך ובלי הבחנה דרך שטות הוא מעשה שטות וע' רש"י עירובין שכ"ד ע"א אם אדם עושה עצמו כחיה שדורסת ואוכלת תלמידו מתקיים בידו ופירש רש"י שם דאוכל בשר בלי תבלין יעו"ש מכ"מ דרך שטות כמו בנ"ד הוי שוטה, עכ"פ לרמב"ם בודאי. ומחמת מעשה הראשון הוי שוטה אף לר"ש דזה הוי כקורע כסותו. וראיתי בתשו' נפש חיה לאה"ע סי' כ"ז שהביא מתשו' הג' ר' שאול מאמסטערדאם שבס' אור הישר שהעיר בהא דחולין ל"ט בבריא א' שאמר כתבו גט לאשתי ועלה לראש הגג ונפל ומת אמר רשב"ג אם מעצמו כפל הרי זה גט ופירש"י דדעתו מתחלה הי' לכך וסופו הוכיח על תחילתו והוי כמפרש ומסוכן והרי אין לך שיבוש גדול מזה שיהרוג אדם א"ע והוא יותר זר ממאבד מה שנותנים לו יעו"ש והי' מוכח לכאורה מזה דאין זה בכלל מאבד מה שנותנים לו דאבידת גופו לא הוי כאבידת ממונו א"כ מכ"ש דמה שאינו אוכל ומשחית גופו אינו בכלל מה שמנו חז"ל בחגיגה. אבל זה לא יגהה מזור עדיין לשיטת הרמב"ם דהנהו דחגיגה לאו דוקא. אבל באמת מעיקרא לק"מ דבפעם א' לא נעשה שוטה אבל עכ"פ אז בזו הרגע דינו כשוטה וכ' דמיון לזה מדברי הרי"מ ז"ל דאף דלא נעשה מומר בעבירה שעשה פעם א' אבל אז באותו רגע היא מומר. וזה אינו דהא באמת שוחט בשבת שחיטתו כשרה דבזה המעשה לא נעשה מומר מוכרח דאף בשעת מעשה לא נעשה מומר וגם בלא"ה הכא אז לא עשה עדיין שום מעשה ולא שום דיבור רק אנו מכירין שדעתו הי' לזה ומשום מחשבה לא נעשה שוטה עדיין ול"ד כלל למ"ש הרמב"ם שדעתו מטורפת בדבר מן הדברים דהוי שוטה דזה במעשה או בדבר ולא במחשבה גרידא והרי גדולה מזו כ' בתשו' נוב"י שבס' אור הישר דדעתו משובשת שכ' הרמב"ם היינו במעשה ולא בדיבור גרידא אבל עכ"פ במחשבה גרידא אף החולקים על נוב"י יודו בזה וזה פשוט. וא"כ בנ"ד דעביד מעשה לשחת גופו מבלי לאכול דרך שטות לכ"ע הוי שוטה גם לדעת הר"ש. דנראה דגם ר"ש לא קאמר רק בעושה מעשה שטות שהם גריעו מהנהו דחגיגה או דכוותייהו אבל בעבד עניני שטות יותר מהנהו דחגיגה גם הר"ש מודה דהוי שוטה ובפרט בזה שמשחית גופו שהיא באמת בסוג א' עם קורע כסותו וגרע מיני' שמאבד גופו בדרך שטות זה ודאי הוי שוטה וכעין דאמרינין בחולין דף קכ"ט פסחא זעירא הוא דלא למספד הא רבה למספד אכלא כל דכן ה"נ כל דכן יעו"ש שדמי ממש לזה:

ולפי"ז שגם קידם קידושין הוי בחזקת שוטה ודאי דמותר לגרש אשתו שהרי אם הוא שוטה אין קידושי' קידושין ונהי דנחוש לחומרא שמא עדיין בדברים הנ"ל אינו שוטה גמור וצריך לגרש אבל עכ"פ גיטא מיהו מהני ולחוש שמא הבריא בנתיים ובשעת קדושין הי' בריא או שנחוש שהבריא לאחר נשואין ובעל לשם קדושין ודאי אין לחוש כמ"ש כת"ר במכתבם מדברי התב"ש סי' א' שהביא מיבמות דף פ' לענין סרוס כיון דתחלתו וסופו לקוי ל"ח להבריא בנתיים וכ"ת הביאו מנדה ס"ח דנדה שבדקה עצמה בשביעי ומצאה טמאה ולאחר ימים בדקה עצמה ומצאה טמאה זבה ודאי ול"ח שמא פסקה בנתיים אף דבתוך י"א יום היא בחזקת מסולקת דמים וכה ראיתי בתשו' צ"צ להגה"ק מליבאוויטץ זצ"ל באה"ע סי' קנ"ב שכ' שם חשש שמא הבריא בנתיים והביא מהא דנדה ס"ח וכ' דל"ד דשם אשה עלולה לראות אבל הכא רוב ב"א אינם שוטים יעו"ש ותמהני דהא רוב ב"א אינם סריסים ואפ"ה אמרינין ביבמות פ' כיון דתחלתו וסופו לקוי ל"ח שמא הבריא בנתיים ואין לומר דסריס שאני שנולד לקוי ממעי אמו אבל הכא הי' מאז בריא ובא שוטה, שהרי בש"ס שם מקשה מהא דחורור ומים הקבועים דבודקין אותו שמא נתרפא ושני לחד אבר חיישינן והרי שם הבהמה נולדה בריאה ורוב בהמות אינם בעלי מומין ואפ"ה אי לאו דאבר א' לא היינו חוששין שמא הבריא בנתיים וא"כ הכא בשטות דהוא חולי הכולל כל הגוף בודאי דאין לחוש להבריא בנתיים, ועוד דאין דרך שטות להתרפאות כלל רק בבא מחמת חולי אבל בנ"ד שאינו מחמת חולאת שהי' לו אין דרכו להתרפאות כדמוכח מלשון הראב"ד ז"ל בהשגות פ"י מה' גירושין הכ"ג וז"ל ואם בת רפואה היא למה לא יתחייב לרפאותה וכמה יש משתנוות מחמת חולי וחוזרות ומתרפאות דמשמע דוקא מחמת חולי אבל שאר שטות שלא בא מחמת חולאה רק מחמת מרה שחורה אינו עומד להתרפאות ואף דקורדייקיס יש לו רפואה כמבואר בפ' מי שאחזי דסמיא בידן היינו קורדייקוס דווקא ולא שאר שוטים. וע' תוי"ט פ"ב דגיטין מ"ו דיותר שכיח שיתרפא הסומא ממה שישתפה השוטה יעו"ש וזה מכיוון כדברי הראב"ד ז"ל ועמ"ש בזה בספרי מ"פ לאה"ע סי' קמ"ט: ובדבר החשש שהערו מעכ"ת מחמת שלאחר החתונה הי' עם הורי' בכפר וברח משם בליל ש"ק כמה מילין לעיר לבהמ"ד דשם וזה הוי יוצא יחיד בלילה דלכ"ע הוי שוטה וא"כ יש לחוש לשיטת ר"ש דע"י המעשים שקודם הנשואין עדיין לא הי' שוטה וע"י אותו המעשה נעשה שוטה. וכת"ר כ' ע"ז דבפעם א' לא נעשה שוטה אף בהנהו דחגיגה דאחרונים חלקו על התב"ש בזה דסובר דבפעם א' נעשה שוטה ויפה כתבו וע' בתשו' הרב רש"ז זצ"ל סי' כ"ה שחולק על תב"ש ועמ"ש לעיל באות א'. גם הטעם שכתבו במכתבם עוד דיצא יחידי בלילה היינו ללא דבר אבל הכא עושה זה מחמת שהי' בכעס עם הורי' הרי זה הי' כבר גם קודם הנשואין גם בזה יפה כיוונו. ובחגיגה ג' שם דקחשוב הלן בבית הקברות ומפרש רש"י שם לן בלילה ואינו מובן מה בעי רש"י ז"ל בזה ואפשר דבוודאי לן בביה"ק הוא לבדו שם וא"כ תיפוק לי' מטעם יוצא יחידי בלילה דמי הוא זה השוטה שהולך עמו בלילה לביה"ק וע"כ היינו מפרשים שהלך שם מבע"י ולן שם ולהוציא מזה מפרש רש"י בלילה דבאמת הלך שם בלילה ולן שם וכיון דיצא ללון שם אין זה בכלל יוצא יחידי דשם יצא ללא דבר ולא תלינין שיצא שישרה עלי' רוח טומאה אבל ביוצא ללון שם ע"י היציאה לא נעשה שוטה כי היציאה הי' ללון שם אך מחמת הלינה שם נחשב לשוטה כי לא תלינין כדי לשרות עלי' רוח טומאה בלילה דיצא בלילה ואעפ"כ לא נעשה שוטה בזה רק משום הא גופא דלן בביה"ק. וא"כ בנ"ד שיצא יחידי בלילה וברח לעיר ללון שם לא נעשה שוטה עי"ז. ובשגם שכבר כתבתי דלענ"ד גם לפני הנשואין ע"י שעינה בצום נפשו דרך שטות נעשה שוטה גם להר"ש וא"כ אין חשש יותר. וגם באמת גם הר"ש החולק על רמב"ם היינו בעבד חד מעשה דרך שטות ואינו מהנהו דחגיגה אבל בעושה כמה מעשים דרך שטות גם הר"ש מודה כמ"ש בתשו' מהרי"ו סי' כ"ב ובתשו' עטר"ח אה"ע סי' י"ז בארוכה והכא גם קודם החתונה עבד כמה שנותים במה שלא אכל ואכילתו כבהמה וגם מה שהי' שוחק בחצר לבדו באבנים קטנים אף דיתכן שחוק כזה כדאשכחן זה בכתובות ס"א דמטללא בגורייתא ונדרשיר ועיין בגליון שם בשם הערוך דהיינו קסמים קטנים מכ"מ בנ"ד עבד להו דרך שטות גם הי' במרה שחורה עפ"י הרוב מכל הנ"ל נראה דגם קודם הנשואין הי' שוטה לכל דבר ולא נוסף חשש עתה מחמת הבריחה בלילה ובפרט דעת רוב המחברים האחרונים דבפעם א' לא נעשה שוטה ואף אם נחוש לחומרת התב"ש אכתי יש ס"ס בנ"ד דלמא גם מעיקרא הי' שוטה כשיטת הרמב"ם ואת"ל דלא הוי שוטה מעיקרא כדעת הר"ש דלמא עתה אינו כשוטה כי בפעם א' לא נעשה שוטה ואין זה ס"ס נגד חזקה דהרי הספק הראשון דלמא גם מעיקרא הי' שוטה אינו נגד חזקה דאז הוי בחזקת פנוי' אף דהספק השני הוי נגד חזקה דאש"א כדמוכח בע"א מ"ב במוצא שברי צלמים דהוי ס"ס דלמא לא נעבד ודלמא בטלוה בשבירה יעו"ש אף דהספק השני נגד חזקה כיון דהספק הראשון אינו נגד חזקה וכ"מ בכ"ד. ופ"ז לסניף כי העיקר דלכל השיטות גם לפני החתונה הי' בחזקת שוטה כמו קורע כסותו וגם מחמת דעבד כמה דברים דרך שטות. ועפ"י דברי החת"ס אה"ע א"ב סי' ב' כל שהענין בא מחמת מרה שחורה אף בעושה מעשה שטות אם בודקין אותו ושואל ומדבר כענין בעניני הגט כותבין גט לאשתו א"כ גם בנ"ד כן. וכפי שכ' כת"ר מדבר ושואל כענין אך בתשו' עטר"ח סי' י"ז חולק ע"ז ודברי' נכונים. אך עיקר ההיתר בכ"ד רק מחמת שגם מקודם לכן הי' שוטה גלל כן העיקר תלוי בזה אם אמת נכון כל המעשים הנ"ל שהי' עוד לפני החתונה ואין עדים שחזר לבריאתו בנתיים שורת הדין שאין לחוש שמא הבריא ומותר לגרש ממ"נ אם לא הי' שוטה אז גם עתה אינו שוטה ואם עתה דין שוטה יש לו, גם מעיקרא כן והדבר מסור לעיני כת"ר בזה בענין העדים שהעידו על כך אם אנשים נאמנים המה וכשרים לעדות ומחמת חומר הענין לא אוכל לשאת משא הדבר הזה עלי לבדי בלתי אם יסכימו לזה עוד שני רבנים מפורסמים:

תוכן העניינים

שות אמרי יושר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה