שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק
ח"ב · סימן נד
לכ' הרב החו"ב בחדר"ת מו"ה אברהם טיעבער נ"י מו"ץ דק' קאמפלינג: מכתבו הגיעני וע"ד השאלה שבאה לפני' בבהמה שנשחטה ונבדקה משו"ב מומחה בדיקת הריאה ויצאה בהכשר ואח"ז בערך י"ב שעות שכבר הריאה היתה חתוכה חפשו קצבים ומצאו נשבר הצלע נגד הריאה והי' נקשר שאשי"י רק הבשר שעל הצלעות הי' עב ונפוח וגם מצאו נגלד בריאה והשו"ב אומר שהוא בדק יפה והכל הי' שלם ולא ראה שום נגלד וכבר נאכל מחצית הבשר והוא הפסד רב וכ"ת כתב בשם לב"ש להקל בנשבר הצלע נגד נגלד כשנקשר שאשי"י - ולא מצאתי כלל מזה בלב"ש אבל יש הרבה אחרונים מקילין בזה כמ"ש כ"ת בשם דע"ת ומה שתמה רו"מ דמה נ"מ בזה שנקשר הא עכ"פ בפעם אחת הי' נשבר ודלמא אז נעשה הנגלד הטעם כתוב בדע"ת ס' ל"ח משום כיון דנקשר שאשי"י ע"כ לא יצא לחוץ מהבשר של הצלעות וכיון דלא יצא לחוץ א"כ הנגלד לא מחמת השבר הוא וכמ"ש בכנפ"י סברא זו לענין נשבר הגף ונקשר יעו"ש וגם בדע"ק ס' נ"ג ס"ק ו' כתב סברא זו בשם ח"א ודחאה דדוקא לחוץ כשיצא אי אפשר לו להתרפאות אבל לא כשיצא לפנים דזה אינו יציאה לחץ יעו"ש ובגה"ק שם הביא כן מראב"ד שהובא בב"י סי' כ"ה דיצא לפנים כשר דאינו כשיצא לחוץ ועכ"פ הלב"ש מקיל בנשבר ונקשר שאשי"י אף שאינו טריפות מצ"ע ויש מקום להקל גם בנקשר נגד נגלד והעיקר כי משורת הדין נראה דבכל ענין מותר בבדיקה אפילו ניקב ע"י מחט ובלב"ש ריש סי' ל"ו מסופק בזה ועמ"ש בזה בספרי אמרי יושר ח"א סי' ס"ה אבל נראה דבכה"ג עכ"פ בעינין בדיקת נפיחה כמו בנמצא מחט בריאה כמ"ש לב"ש שם. ובנ"ד אין לסמוך על בדיקת נפיחה כיון שהשו"ב לא ראה את הנגלד ולא הבשר הוי מלתא דלא רמי' עלי' כמ"ש תב"ש בסו"ס ל"ו בנמצא מחט בריאה ונפחוה מקודם, וצ"ע אם יש להקל בזה אף שנקשר כיון דלא הי' בדיקה כדינא והסברא הנ"ל דודאי לא יצא לחוץ אינו מוכרח כמ"ש בדע"ק הנ"ל אך בנידון שאלתו כיון שכבר עברו י"ב שעות והריאה הי' אצל הקצבים וחתכוה אם אין סימן ניכר שהי' מחיים יש מקום לומר ולתלות בשימושו של הקצבים. ואף דיש נשבר הצלע כנגדו ומבואר סי' ל"ו דבכל נקב בריאה כשיש אודם כנגדו בצלעות אמרינן דמחיים הי', ל"ד דשם אין הדבר שכיח שיהי' אודם בצלעות ע"כ תלינן מסתמא דמחמת הנקב שבריאה נתהוה בצלעות אבל הכא כיון שלפנינו נשבר הצלע ומשו"ה הבשר נפוח שם שפיר יש לתלות הנגלד שבריאה במשמוש הטבחים והרי אפילו ניקב בבועא תלינין ולא אמרינין דהבועה מורה שממנו נתהוה הנקב ומכ"ש דלא אמרינן שע"י הנשבר נעשה הנגלד רק באודם בצלעות דל"ש אודם בצלעות מאלי' תלינין לחומרא שמא מהנקב וע' ברא"פ סי' ל"ו ס"ק מ"ו שהקשה באמת מהא דאודם בצלעות מ"ש מבועא ועפ"י הנ"ל ניחא וע' במק"מ סי' ל"ו ס"ק א' שהביא קושיא הרא"פ הנ"ל ונדחק ולפימ"ש לק"מ דבועא שכיחא טפי ואין לנו לומר שע"י הנקב נעשה הבועא ואפילו אם יש סימן שנעשה הנגלד מחיים ועל בדיקת נפיחה שמתחילה אין סמיכה מכ"מ כיון שנקשר שאשי"י והי' ה"מ ואין הדבר מבורר עתה אם הי' הנגלד נגד השבר אף שנראה שבשטח זה הי', המקיל יש לו ע"מ לסמוך ובאם בשר שעל הצלעות שלם לגמרי נראה להקל בכל ענין, כמ"ש בספרי הנ"ל סי' ס"ה, אף שהראי' שהבאתי מדברי הפרמ"ג סי' כ"ד אינו מוכרע דשם לא מיירי נגד נגלד, אבל כיון דדעתו ז"ל דכל שבשר שלם ודאי לא יצא השבר לפנים ול"ח לנתרפא הבשר תו ממילא אף בנגלד כנגדו כשר, אבל בנ"ד כיון שהבשר עב וכפוח אין זה מספיק להקל. אבל בצירוף הנ"ל דלמא אין הדבר מכיון יש מקום להקל אף שרואין שהנגלד מחיים. אך עכ"פ מעכב בכה"ג בדיקת ראי' שהעור השני לא ניקב וכיון דלא ראה השו"ב את הנגלד כלל אין לסמוך על בדיקת נפיחה וראי' שלו ונהי דאין אנו חוששין לשבר הרי בכל נגלד אפילו ע"י חולי מעכב בדיקת ראי' ומשמוש כמ"ש תב"ש ר"ס ל"ו וע' לב"ש שם דמקיל בראי' לבדו: