אור ברסלב
שות אמרי יושר ח"ב › סימן נג

שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק

ח"ב · סימן נג

סימן נב

שוי"ר לכ' הרב הגאון מו"ה פנחס צימעטבוים נ"י ראבד"ק גראסווארדיין יצ"ו:

ע"ד השאלה בכהן שנשא אשה לאחר הנשואין אמרה לבעלה במסל"ת שאמה סיפרה לה בהיותה קטנה בת ה' שנים הי' דרים בכפר ונבעלה לעכו"ם בן ט"ז שנים ואבותי' ערכו אז המשפט נגד העכו"ם הלז וענשו אותו על זה ושאל הבעל מהביד"צ דפה אם מותר לדור עמה מכח מעשה הלז ושאלנו את אמה שתאמר לנו גופא דעובדא היכי הוה ואמרה לפנינו שהוא לא ידעה שנבעלה לעכו"ם רק בהיותה קטנה בת ה' שנים לקחה אותה לביהכ"נ ונפלה מהמעקה להארץ ושברה את ידי' ונפצעו בה פצעים והלכו עמה לרופא יהודי שהי' דר בכפר כאשר בדק אותה ראה שזב דם במקום בתולים ובדק אותה באותו מקום ואמר שהוא מכיר שיש לה חבורה שם מכבר מכח דריסת איש ונשרו בתולי' ושאל אז הרופא להקטנה איזה ילדים היא משחקת ואמרה עם העכו"ם שדרה עמה בחצר אחד ועי"ז שפטו הרופא שנבעלה לאותו עכו"ם והרופא נתן להם עצה שיערכו משפט בערכאות נגד עכו"ם הלז הגם שלא הי' להם חשק למסור דבר הלז בערכאות עכ"ז הרופא הפציר אותם שיעשו זאת כנאמר יען שאבי' של עכו"ם הלז הוא איש אמוד יקבלו ממנו ממון וביקש שגם לו יתנו חלק מהממון שיקחו מהעכו"ם כי הי' אוהב ממון, אמנם היא לא ידעה מקודם ולא הי' לה שום רגל"ד שנבעלה לעכו"ם הלז עד שאמר לה הרופא לאחר נפילתה הנ"ל הגם שהי' דרים בחצר א' עם העכו"ם הלז ושחקה עמו, לא עמו לבד שחקה רק בתוך שאר ילדים שהי' באים לחצר העכו"ם ומעט ישראלים ושחקו ביחד ושאלנו אותה מדוע ערכה המשפט בערכאות ושם העיד היא וגם אמה שהעכו"ם הלז בעל אותה נתנה אמתלא לזה שהי' בעצת הרופא כי הוא אוהב ממון הפציר בם שיערכו משפט נגדו כדי שיתנו להם מעות אבי העכו"ם עכת"ד. הנה כת"ה האריך בענין השאלה בכל צדדי הספק וכל יקר ראתה עינו, ואני אבוא בקצרה ובמה דסיים אפתח. והנה עיקר שורש הספק בנ"ד הוא, כפי שראו בכתבי ערכאות, האשה הנ"ל בהיות קטנה הובדקה אצל רופא, ואמר כי מכיר כי היא דריסת איש. וכת"ר העלה כי ענין זה הוא השערה בעלמא ואין הרופא נאמן ע"ז, ובפרט כי הוא עד אחד ואינו כשר לעדות כלל כרופא זמנינו, ועכ"פ לענין דבר שבערוה ודאי אינו נאמן אף להחמיר ודברי' נכונים בזה אך כ"ז לענין מה שאמר דריסת איש, אבל עכ"פ בזה שאמר כי נאבדו בתולי' ע"ז ודאי נאמן, כי הדבר הזה למראה עיניו ישפוט והיא מלתא דעבידא לגלוי' ומרתת בזה הוא נאמן כשנים ובפרט שבזה גם הרופא השני ששאלהו מערכאות אמר כן. וכן כתב בתשו' בי"ש יו"ד ח"ב סי' כ"ח ותשו' דברי חיים יו"ד ח"ב סי' ע"ז עיי"ש דכל דהוי מלתא דעל"ג תיכף אפילו נכרי נאמן וא"כ עכ"פ יש להסתפק עלי' אם היא דריסת איש או מוכת עץ, ולכאורה ממילא אסורה מספק לכהן ואף אם ניסת תצא ואפילו להר"י באה"ע סי' ס"ח דנאמנת לטעון נאנסתי או מוכת עץ אני גם לענין איסור הרי הכא אינה טוענת כן, אדרבה הוא אמרה שנבעלה מגוי, רק שהיא אינא יודעת רק מה שאמה אמרה לה כן, ויש לדון מצד דאין האם נאמנת, אבל עכ"פ היא אינה טוענת מ"ע אני כי אינה יודעת, ואם באמת נאנסה הרי בודאי אסורה לכהן, דרוב פסולים אצלה שדרה אז בכפר והוי רוב נכרים כמבואר מתוך מכתבו וכת"ר כתב דיש להתיר כיון דבהיותה קטנה נפלה ממעקה ושפעה דם והלכה עמה לרופא אף שרופא אמר שנראה לו דריסת איש מקודם לכן אינו נאמן וכנ"ל. ואף שבזה נאמן שאין לה בתולים, יש להעמידה בחזקת היתר דמחמת הנפילה אבדה הבתולים כמ"ש תוס' כתובות ט' ד"ה ל"צ שהקשו באשת כהן ניקמא בחזקת היתר, ותירצו דאדרבה מקמינן בחזקת הגוף דתחתי' נבעלה והכא ל"ש זה ויש להעמידה בחזקת היתר דע"י הנפילה אבדה הבתולים ואף שהתוס' שם הקשו דהוי ס"ס ספק ע"י מ"ע וספק לאו תחתי' הרי דספק א' אסורה הא כתב הפלאה שם דמ"ע לא שכיח כ"כ דרוב נשים יש להם בתולים אף דכולהו חבוטי מחבטן, אבל הכא דבודאי נפלה יש לומר מספק לאוקמא אחזקה. ועכ"ז יש לדון עוד בזה דהא כיון דס"ל להתוס' דכולהו חבוטי מחבטין ואעפ"כ לא שכיח כ"כ עי"ז שתשיר בתולי' א"כ מה נ"מ הכא שידענו שנפלה הא בלא"ה כולהו מיחבטן ואעפ"כ עי"ז אינן משירות בתוליהן וא"כ אין להתיר מספק אחד רק מס"ס והכא ליכא ס"ס כיון דרוב פסולים אצלה. אבל יש לומר נהי דכלהו מיחבטן היינו חבטות קטנות שעפ"י הרוב אין בכחם להשיר בתולים., אבל הכא שנפלה ממעקה לארץ וגם ראתה דם ע"י חבטה כזו מצוי שתשיר בתולי' ויש לאוקמא בחזקת היתר וכיוצא לזה כתב בתוספ' הרא"ש כתובות ל"ז דהא דחרשת ושוטה אין להם טענות בתולים משום דתולין דע"י חבט אבדו בתוליהן אף דכולהו חבוטי הנהו מחמת שאין להם דעת מיחבטו טפי עיי"ש ובמנ"ל פי"א מאישות מזה ומכ"ש הכא שהי' נפילה ממש ממקום גבוה ובפרט לתירוץ ב' דתוס' כתובות ט' ד"ה ל"צ דמ"ע ל"ש והיינו דלית לן כלל הא דכילהו מיחבטן דרק ר"מ סובר כן ואנן קיי"ל דסומא יש לה טענת בתולים וכ"כ הרא"ש ומ"מ פי"ח מה' א"ב וכ"כ הפנ"י בכוונת תוס' כתובות הנ"ל בתירוצם השני' עיי"ש בקו"א להפנ"י א"כ הא דרוב נשים הנשיאות יש להן בתולים משום דלא מיחבטו אבל הכא שידענו שנחבטה ונפלה גם בספק א' יש לאוקמא אחזקת היתר:

והנה בגוף קושיות תוס' דניקמו בחזקת היתר העיר הפנ"י דעכ"פ מדרבנן אסורה כיון דאיתרע חזקה לא מוקמינין עלי' ורו"מ כתב דזה כשעכ"פ נבעלה אבל הכא כשאין אנו יודעין כלל שנבעלה דדלמא ע"י חבט לא איתרע חזקה כלל ואין זה מוכרח כלל דבאשת כהן שנבעלה מקודם לכן לכשר לה בזה לא איתרע חזקה כמו במ"ע, ועכ"ז דן הפנ"י בזה דמדרבנן אין סומכין על חזקה. אבל נראה דהכא כיון דידענו שנפלה ואיכא במה למיתלי הרי גם בספק טריפות להפוסקים המחמירין בספק השקול אפ"ה היכא דאיכא מידי למיתלי תלינן כגון בריאה שניקבה ויש לתלות במשמוש יד הטבח וכמ"ש הר"ן בפ"ק דחולין בשם הר"י ומכש"כ הכא דיש לפנינו סיבה חזקה לתלות בזה ולמה נחוש בספק נבעלה- ובאמת שהראי' מתוס' כתובות ט' הנ"ל דבספק מוקמינן אחזקה יש לדחות דהנה בהפלאה שם תמה ג"כ על תוס' דהא משום מעלת יוחסין החמירו אף בס"ס בלי טענת ברי כדאי' בדף י"ג ותירץ כיון דטענת פתח פתוח הרי היא מכחשת רק דנאמן ע"ע משום דשוי' אנפשי' חד"א ובכה"ג, כ"ש להחמיר משום מעלת יוחסין יעו"ש ודברי' מסתברים מאוד וגם הבית מאיר אה"ע סי' ו' סעי' י"ד נחית להכי בכוונת דברי התוס' והביא כעין זה מדברי הרא"ה בבד"ה וגם בפמ"ג יו"ד סי' ק"י בש"ד ס"ק ס"ג הביא מדברי הרא"ה הנ"ל דלהוציא אשה מבעלה לא החמירו לענין שאחד"א בדרבנן יעו"ש, אבל בנ"ד שידענו שאבדה בתולי' ולא מטעם שאחד"א קאתינן עלה שוב יש לומר דהחמירו מטעם ספק יוחסין ועכ"ז מסברא יש לומר דכל שקלא וטריא של תוס' ואחרונים הנ"ל בליכא לפנינו מידי למיתלי אבל בדאיכא לפנינו דבר לתלות בו והיא סיבה חזקה אין להחמיר אף לכהן, ושבוי' שאני דרוב פרוצים בעריות אלא שעדיין יש לדון בנ"ד לפי תירוץ קמא דתוס' כתובות ט' על קושיתם דנימא ס"ס דלמא מ"ע דמדלא טענה כן והוא דבר שאין לה גנאי אין לתלות בזה יעו"ש וה"נ הרי אדרבא אמרה שנאנסה ונהי דאמרה כן מחמת שאמה אמרה לה ואמירת אמה לא ממשא אית בה אבל עכ"פ הרי לא טענה מ"ע אני, אבל י"ל דהכא הרי המעשה היה בקטנותה ואינה יודעת ואינה זוכרת מזה כלל ומה שאמרה נאנסה שאמה אמרה לה כן בשעת שנתגדלה אבל מה שנעשה עמה בקטנותה אינה זוכרת כלל ואין ראי' מדלא טענה. וכה ראיתי להפנ"י כתובות ט' שכתב בהבנת דברי תוס' בתירוצם השני דמ"ע ל"ש וכ"כ הרא"ש היינו דקשה להו דלמא בקטנותה ממש ואינה זוכרת וע"ז כתבו דל"ש בקטנותה כ"כ יעו"ש, א"כ הכא שידענו שנפלה בקטנותה שוב אין ראי' ממה שאינה טוענת ואף דאמרינן בכתובות כ"ד כולהו רואות ומראות לאמן ויודעות שהן מוכת עץ שאמותיהן מגידות להן ועיי"ש בתוס', וא"כ ה"נ אם איתא שע"י החבטה ונפילה נשרו בתולי' היתה אומרת לה ומזה גופא הוכחה מדלא אמרה לה אמה כן אדרבא אמרה לה שהיא דרוסת איש בוודאי אינו מחמת החבטה, אבל יש לומר דהכא שאני דמה שאמה אמרה לה שהיא דריסת איש הוא מחמת שהרופא הגיד כן עפ"י השערתו והאמינה לו אבל באמת אין בדברי הרופא ממש והרי אנחנו יודעין שנחבטה ויש לתלות בהכי:

ועוד יש להוסיף בנ"ד דכיון דהחשש שנבעלה הוא בהיותה קטנה בת ד' או ה' שנים וכיון דקטנה פחות מבן ט' אינה מוסרת עצמה לביאה ברצון כמ"ש הב"ח באה"ע סי' כ"ב א"כ הו"ל כספק אונס דלא שכיח וטפי יש למתלי בחבטה דעי"ז אבדה בתולי' אבל צ"ע דלפי"ז בהא דמוקי לה בכתובות ט' באשת ישראל דקיבל בה אבי' קידושין פחות מבת שלש והקשו תוס' דנימא ס"ס דלמא כשהיא קטנה ודלמא באונס, ותירצו דשם אונם חד הוא ושוב הקשו דנוקמא בחזקת היתר ותיריצו דאונס לא שכיח אבל לס"ס מצטרף ואם נימא דקטנה פחות מבן ט' הוי אונס דלא שכיח א"כ למה לי' לאוקמי בקיבל בה אבי' קידושין פחות מבת ג' ואפילו קיבל בה קידושין בהיותה בת ח' וט' נמי אסורה דלא הוי ס"ס דהא אונס לא שכיח וספק דלמא אינו תחתי' נמי לא שכיח דהא קטנה כזו אינה מוסרת עצמה לביאה וכיון דתרי הספיקות ל"ש גם ס"ס לא לא הוי לכ"ע ומוכח לכאורה דגם פחות מבן ט' שכיח דמוסרת עצמה לביאה וי"ל דגם כשב' הספיקות לא שכיחו כ"כ נמי הוי ס"ס וצ"ע אבל עכ"פ לענין נ"ד יש לומר כיון דלא שכיח כ"כ שתמסור עצמה לביאה ברצון והחבטה לפנינו הוי שכיח טפי להיתר מלאיסור ומותרת:

אמנם כ"ז באם מבורר מתוך כתבי ערכאות שהאשה שאנו דנין עלי' נפלה בקטנותה ממעקה אבל אם אין הדבר מבורר כלל רק שאמה אומרת כן א"כ לפי עדות הערכאות שלפנינו שאמר הרופא עלי' שהיא דריסת איש נהי דזה דברי השערה בעלמא אבל עכ"פ זה ברור שראה פתחה פתוח א"כ הרי היא אסורה לכהן דלמא דרוסת איש היא והרי רוב פסולים אצלה דהא אין לנו סיבה לתלות בה, ונהי דאם יהי' לנו עוד אחד שמעיד כן שנפלה בקטנותה הי' נאמן ע"ז דהוי כטוענת ברי לי ועדיף ע"א מהיא עצמה, וע' נו"ב מה"ת אה"ע סי' ט"ז שכתב כן אבל הכא הרי אמה אמרה מקודם בערכאות שנבעלה לנכרי ונהי שעכשיו אומרת אמתלא דשמעה מהרופא וכדי להוציא ממון מהנכרי אמרה שקר, אבל עכ"פ נחשב אמירה דידה כשתיקה כמ"ש תוס' יבמות קי"ח ומהרש"א שם אבל הכא דאין אנו יודעין שנפלה רק מפי אמירת אמה בזה אמרינן דאינה חוזרת ומגדת שתועיל בדיבורה טפי מלא אמרה כלל, וכת"ר כתב בזה דהכא גם אם ידונו כשתיקה מותרת מספק וז"א רק אם ידענו שנפלה בלעדה אבל אם אנו צריכין עתה לעדותה לא יועיל, אף שיש לחלק קצת דשם היינו שתאמר עכשיו מת דסותר עדותו הראשון אבל הכא מה שאומרת שנפלה ענין אחר הו וע"ז שפיר נאמנת שנפלה ממעקה ושוב תולין להיתר מכ"מ קשה לחלק בזה ועפ"י הסברא כיון דעפ"י עדותה הראשון אסורה שוב אין סומכין על דברי' כלל להתיר רק דהוי כשתקה לגמרי:

ב) ואמנם מה שיש לדון מצד עדות אמה ואם אמה בערכאות בהיותה קטנה שאמרו שנאנסה מנכרי הנה בפשוט אין ע"א נאמן בדבר שבערוה וכת"ר הביא דברי הרמב"ם פט"ז מסנהדרין שכתב דע"א שהעיד באשה שגרושה או זונה ואסורה לכהן ואח"כ בא עלי' כהן והתרו בו לוקה כיון דהוחזק האיסור בע"א דנראה דסובר דזונה לאו דבר שבערוה מיקרו וע"א נאמן והביא דברי הש"ש ש"א פט"ו שתוס' רי"ד חולק ע"ז וע' באה"ע סי' ז' סעי' ח' מבואר דאב שאומר על בתו שנבעלה לפסול אינו נאמן ומשמע אף באינו מכחישתו. וע' בח"מ וב"ש שם ומוכח דאין ע"א נאמן בזונה ועיקר דברי הרמב"ם ז"ל בפט"ז מסנהדרין דהוחזק האיסור עפ"י ע"א תו לוקין עלי' הנה מקורו מירושלמי סוטה פ"ו ה"ב וז"ל שם ממה דר' מנא אמר פלונית כהנת שזינתה ובא עלי' בעלה ובעלה כהן והתריתי בו אינו לוקה נסתרה בפני שנים ואמר אחד אני ראיתי שנטמא ובא עלי' בעלה כהן והתרו בה שנים לוקה עיקר עדותו לא בע"א הוא יעו"ש הרי משם מבואר דהא דע"א נאמן היינו בקינוי וסתירה דבזה ע"א נאמן דילפינין מקרא ועד דאין בה אבל בלא קיו"ס אין ע"א נאמן וא"כ מנ"ל להרמב"ם לומר דע"א נאמן לשווי' זונה ולומר דכוונת רמב"ם ז"ל כמי בכה"ג מיירו לאחר קיו"ס דהא כתב נמי גרושה ובגרושה ל"ש זה, ומוכח דסובר דכל פסולי כהונה ע"א נאמן וזה פלא דהא מדנקט הירושלמי ד"ז בנסתרה מוכח איפכא, דבלי קו"ס אין ע"א נאמן כלל לשוי' זונה לאסרה לכהן ואולי יש לומר דהרמב"ם דייק כה מלשון הירושלמי דקאמר פלונית כהנת זינתה ובא עלי' בעלה כהן והתריתי בו אינו לוקה ומשמע דאם התרו בו שנים לוקה ושוב נקט דינא באופן אחר דנסתרה בפני שנים בזה הוא נאמן ולכך סובר הרמב"ם דבודאי בבאו לדון על אשת כהן שזינתה אין ע"א נאמן לכ"ע דלהוציא אשה מבעלה הוי כממון ממש ולכך אינו נאמן רק ע"י קו"ס מקרא דועד אין בה, וברישא מיירו בפנוי' דבזה ע"א נאמן והא דקאמר בא עלי' בעלה היינו שאח"כ נשאה כהן ובא עלי' והתרה בו ע"א אינה לוקה אף דהוחזק האיסור בע"א כיון דעבירה הוי נמי עפ"י ע"א חבל בהתרו בו שנים באמת לוקה והא דקאמר בא עלי' בעלה משום דבאיסורי כהונה אינו לוקה רק בקידש ובעל וכדעתו דרמב"ם ז"ל ר"פ י"ז מא"ב ושוב קאמר באשה שתחת בעלה שהעיד ע"א שזיכתה דאינו נאמן כלל רק בנסתרה בקו"ס. ובאמת הרמב"ם ז"ל בפ"א מהא"ב כתב דמקנא לאשתו ונסתרה ובא ע"א והעיד שנטמאת והי' בעלה כהן ובא אח"כ עלי' לוקה משום זונה אף שעיקר עדות בע"א הוא והן הן דברי הירושלמי בסוטה הנ"ל ובפט"ז מאיסורי ביאה כתב סתם זונה לכהן דשם מיירו כשהעיד כשהיתה פנוי' דבזה ע"א נאמן. ומאוד תמהני על הש"ש ש"א פי"ג וי"ד דפשיטא לי' דלהרמב"ם בזונה לכהן לאו דבר שבערוה הוא הא דע"א נאמן בתר קי"ס לשוי' זונה אינו מטעם קו"ס דזה דוקא לענין טומאה אבל איסור זונה לאו משום טומאה הוא רק דבזונה בלא"ה ע"א נאמן דהוי כשאר איסורים עיי"ש דהא זה בפנוי' אבל לאחר שניסת לכ"ע בעינן תרי כמ"ש לעיל והכי מוכח מדברי הרמב"ם גופא בפכ"ד מאישות הכ"ג באשת כהן שאמרה לבעלה נאנסתי דאינה נאמנת ואם הי' אדם אחד אמר לו וסומך על דברי' יוציא ומשמע דוקא משום דנאמן לו, ותיפוק לי' דהא זונה לכהן ע"א נאמן ואין לומר דשם מיירו באשה מכחשת דבכה"ג גם באיסורין אין ע"א נאמן דא"כ גם בסומך על דברי' ל"מ כמ"ש המנ"ל שם בשם הרשב"א דבהכחשה גם במהימן לי' אינו כלום וע"כ דלהוציא אשה מבעלה אין ע"א נאמן כלל: ואולי כיון דבלא"ה מחויב להוציא מדין טומאה ותו לא בא העד להוציא דבר דבלא"ה יוציא דהוי ס"ט ברה"י וע"א נאמן שאם בא עלי' לוקה משום זונה אבל בעלמא להוציא אשה מבעלה גם רמב"ם מודה דאין ע"א נאמן רק בתר קו"ס אפילו באשת כהן. ועוד י"ל בישוב דברי הרמב"ם ז"ל דהנה יש לדקדק בלשון הירושלמי שאמר פלונית כהנת זינתה דמאי נ"מ במה שהיא כהנת ובפ"מ כתב שכהנת היינו אשה כהן, וזה דוחק ונראה דהנה בש"ש הקשה על הרמב"ם מהא דקידושין ס"ו דב"ג וב"ח פסולו בשנים ויש לחלק כיון דכל כהן יש לו קדושה לאכול בתרומה וכשפסלו מזה הוי כהוצאות ממון דאין ע"א נאמן אבל בזונה לכהן הרי אינו פוסלה מכלום רק שכהן אסור לישא אותה אבל אינו מגרע אותה כלל אבל בכהנת דהיינו בת כהן שאוכלת בתרומה ויש עלי' ענין קדושה וכשזינתה אסורה לאכול בתרומה ואין ע"א נאמן ולכך אמר בירושלמי דכהנת שבא ע"א שזנתה אינו נאמן כיון דכהנת היא ואפילו התרו בו שנים אח"כ אינו כלום רק בנסתרה דבזה אפילו בכהנת נאמן דלבתר קו"ס הוי רגל"ד אבל באשה ישראלית שפיר נאמן ע"א לומר שזו גרושה או זונה כיון דאינו מגרע אותה כלום רק דכהן אסור לישא אותה אבל יהי' איך שיהי' הרי הדין מבואר באה"ע סי' ז' דאין אבי' נאמן לפסול בתו מכהונה מכ"ש דאמה אינה נאמנת. ובפנ"י בקו"א בקידושין דף ס"ג כתב דהרמב"ם מיירי היכא דאיתרע חזקה כגון בגירושין ספק קרוב לו או לה ובזונה כגון שנבעלה ואין אנו יודעין אם לכשר או לפסול ובא ע"א ואמר לפסול עיי"ש. והנה בגירושין ניחא דהרי בחזקת א"א קיימא, אבל בזונה הרי מה"ת בחזקת היתר עומדת ואפ"ה כיון דמספקא לן ע"א נאמן א"כ לכאורה גם בנ"ד כיון דעכ"פ לא הי' לה בתולים אמה נאמנת. ומ"ש רו"מ להתיר מטעם אמתלא בעניותי קשה לדון בזה מדין אמתלא כיון דבתורת ע"א הוא ולכמה פוסקים כל שנאמן בתורת עדות ל"מ אמתלא כמו שהאריך הב"ש באה"ע ס' ו' ואף להסוברים דגם במקום דנאמן ע"א כל שלא העיד בב"ד חוזר ומגיד כמ"ש הר"ן בתשו' והאריך בזה הש"ש ש"ו פי"ג אבל בנ"ד הרי גם אם אמה אמרה כן שנאנסה מנכרי וכפי הנראה היא איננה בחיים עוד ומאי מועיל אמתלא דאמה לאמירת אם אמה, אבל נראה דדוקא בנבעלת ספק לפסול דאיכא חזקה דזנות רצה אחרי הפסולים בכה"ג ע"א נאמן אף דאיכא נמי חזקה בודקת ומזכה אולי מיירי הרמב"ם באומר שזינתה בקטנותה דל"ש בודקת אבל הכא כיון שיש לפנינו דבר לתלות בו בחזקת היתר קיימא לגמרי ואין ע"א נאמן:

ובכלל להלכה נלע"ד באם הדבר מבורר מתוך כתבי ערכאות או מפי ע"א עכ"פ שהעיד עתה שנפלה בקטנותה ממעקה גבוה והלכו עמה לרופא ואז אמר הרופא שנראה לו דרוסת איש יש להקל מבלי להוציא אשה מבעלה אם כת"ר מסכים לזה ועוד יסכים לזה עוד רב מובהק אחד דנמטי שובא מכשורא אבל אם אין הדבר מבורר כלל שנפלה וכנ"ל רק ע"י אמירת אמה לא אוכל לומר היתר בזה:

ג) והנה במ"ש בתשו' ע"ד הפנ"י בקו"א דרמב"ם פט"ז מסנהדרין מיירי בגרושה שזרק פה גט ודאי וספק קרוב לה וע"א מעיד שהי' קרוב לה וכתבתי דזה ניחא דבחזקת א"א קיימא שו"ר דז"א דהא ע"כ במת הבעל מיירי ואנן דכין עלי' אם הוא גרושה ואסורה לכהן או אלמנה ומותרת א"כ אדרבא איכא חזקת א"א ויש לאוקמין אחזקה כמבואר ביבמות ל"א להדי' דאפילו בתרי אומרים קרוב לה בגירושין הוי רק מדרבנן דמה"ת בחזקת א"א קיימא וא"כ יפלא מאוד דלמה יהא ע"א נאמן וע"כ הטעם כיון דעכ"פ איתרע חזקה כיון דזרק לה גט ודאי לכך ע"א נאמן, ועפי"ז יש לדון נמי בנ"ד כיון דעכ"פ פתחה פתוח הוי כאיתרע חזקהי אבל דברי הפנ"י צ"ע דהא בכתובות כ"ג ובתוס' שם מבואר דבזרק קידושין ספק קרוב לו או לה וע"א אמר קרוב לה והי' שם עוד עדים דלכתחלה לא תנשא משום דאיתרע חזקה ואם ניסת ל"ת אפילו אין שם עד מכחישו כמ"ש תוס' שם וב"ש אה"ע ס' מ"ז וא"כ מוכח להדיא דגם בכה"ג אין ע"א נאמן רק מדרבנן לענין לכתחלה וא"כ האיך יתכן לומר בשי' הרמב"ם כן דבכה"ג יאומן ע"א מה"ת וללקות ע"ז וע"כ לדינא נראה לפי הסכמת הפוסקים אין אמה נאמנת כלל וכמ"ש לעיל דכיון דכבר ניסת אף באיתרע חזקה אין מוציאין אשה מבעלה עפ"י ע"א. ואי משום דהרופא מצא פתחה פתוח אם הדבר ברור שמקודם לכן נפלה ממעקה ואח"כ הלכו לרופא לענ"ד הוי דבר דאיכא למיתלי בי' ולא מחזקינין ריעותא וכמ"ש לעיל:

תוכן העניינים

שות אמרי יושר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה