שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק
ח"ב · סימן נב
ככ' ידידי הרב הה"ג החריף ובקי מו"ה משה דוד נ"י אבד"ק טשימפי (אונגארן.):
ע"ד השאלה בשותפים ישראלים מחללי שבתות בפרהסיא שעשו כהם מכונה עלעקטרי לצורך עסק חתיכת עצים והורשה לישראלים דשם להמשיך להם חוטי עלעקטרי לביתם להאיר אם יש איזה היתר בנר שדולק בש"ק ובמוצש"ק. והנה באמת שאלה זו אם השותפים נכרים ואף שנעשה המכונה בשביל עצמם מכ"מ הרי מוסיף עצים בשביל ישראל כי אם יש יותר חוטים משוכים צריך יותר עצים להבעיר להרבות כח עלעקטרי וא"ש אף שישראל מדליק נירות העלעקטרי בביתו בע"ש בשעה שמותר להדליק הרי במשך זמן הדלקה מדליקים עצים ומרבים להבעיר גם בשביל ישראלים וכן במוצש"ק הלא בתחילת הלילה כל כח הדלקה הוא מה שהבעיר עצים בש"ק והוסיפו בשביל ישראל, וכת"ר רמז לתשו' מהרש"ם שמתיר ותשו' תשורת שי סי' תקע"ז שחולק עלי' ואוסר שיודלקו הנרות הנ"ל בש"ק אף שהובערו מע"ש ואין הספרים ת"י לידע טעמם והדבר נתפשט להיתר וצריכים למשכוני נפשו למצוא טעם הדבר להיתר. ונראה דהנה הישראלים יש להם חוטי העלעקטרי בביתם ומשלמים בעד כל חודש כפי שעות הדלקה שהודלק בביתם ולא הותנו בפירוש להבעיר להם בליל ש"ק רק הדבר ממילא כן והוי קבולת כנראה להדיא מדברי המג"א סי' רע"ו ס"ק ב' דמדינא הוא דשרי ושם הוא בביתו של ישראל וע' בלבוש שם שהקשה דהא קבולת בבית של ישראל אסור ובש"ע הרב שם כתב דלשיטת המג"א דכל שנעשה בחפצים של גוי אף בביתו של ישראל שרי בקבולת יעו"ש והכא עדיף טפי דהרי הנרות העלעקטרי בביתו של ישראל הודלקו מע"ש והאיסור מה שהגוי מבעיר עצים אח"כ להמשיך כח זמן הדלקה וזה עושה בביתו של גוי והוי קיבולת גמור דשרי רק דלכתחלה צריך למחות בידו אם הנר הוא של ישראל כמ"ש המג"א שם ס"ק ד' ובשו"ע הרב שם והכא הרי הדלקה בש"ק הוא בעצים של גוי ובביתו של גוי והנר שבבית ישראל הרי הודלק מע"ש וא"כ אין צריך למחות בידם רק אעפ"כ אסור ליהנות מאורו כמבואר שם דזה גרוע משאר קיבולת כיון שהישראל כהנה מגוף המלאכה בשבת והגוי מתכוין לזה שיהנה הישראל תיכף וזה עיקר ההבדל בין נר שהודלק בשבת בשביל ישראל לעשה בגד בשביל ישראל דרוב הפוסקים מתירין בבגד ליהנות ממנו אף בשבת כמבואר סי' רנ"ב. אמנם הכא הרי בתחלת הלילה ליל כניסת שבת עדיין יש אור מכח עלעקטרי מהבערת עצים שמע"ש אלא שצריך הגוי עוד להוסיף שלא יכבה וא"כ הרי לשיטת י"א בס' רע"ו סעי' ד' הנר שהדליק בהיתר ותח"כ הדליק הגוי עוד כר בשביל ישראל אף שכבה נר הראשון שרי ליהנות מנר השני וכן במדירה שהוסיפו עצים פפי שיטת הט"ז שם והרב ז"ל שם פסק דלצורך עונג שבת יש לסמוך על המקילין:
ב) ולענין מוצש"ק דצריכין להמתין בכדי שיעשו שהדלקה שמדליקין נרות בשביל ישראל במוצש"ק הוא מכח הבערת עצים בשבת יש צד להקל עפ"י הנ"ל דהא בקצץ שרי בקיבולת רק דלענין נר אסור אף בקצץ ליהנות מהנר כיון דהגוי מכוין שיהנה הישראל בשבת מגוף המלאכה ול"ד לעשות כלי או בגד שאינו מתכוין שיהנה הישראל תיכף כמ"ש המג"א סי' רנ"ב והרב ז"ל בשו"ע ס' רנ"ב סעי' ו' מכ"מ עיקר עשיית מלאכתו שיהנה אף הישראל ממנו בשבת יעו"ש וע' בית מאיר או"ח סי' תקט"ו לענין פירות שהביא גוי מחוץ לתחום שמהני קצץ למג"א והוא השיג עלי' דהבא מחוץ לתחום כוונתו שיהנה הישראל תיכף יעו"ש וא"כ הכא שידוע לגוי שישראל לא ידליק רק בליל מוצש"ק בביתו ולא יהנה הישראל תיכף בשבת תו דמי לעושה כלי בשביל ישראל בקבולת דלרוב הפוסקים בס' רנ"ב מותר אף בשבת ומכ"ש במוצש"ק תיכף ואף דטעמא דבכדי שיעשו בכדי שלא יהנה הישראל ממלאכת שבת או כדי שלא יאמר לו לעשות בשבת כדי שיהנה תיכף במוצש"ק מכ"מ היינו בדבר שיוכל הישראל ליהנות גם בשבת וא"כ עושה הגוי שיהנה הישראל בשבת אבל הכא הרי יודע הגוי שהישראל לא יעשה המלאכה להדליק בביתו בשבת רק במוצש"ק ובכה"ג דמי לכלים דמהני קצץ דאדעתא דנפשי' קעביד. והנה בנדון שאלתו בוודאי הדבר חמור יותר דהישראלים הנ"ל בעלי המכונה ודאי יש להם פועלים נכרים ליום ועובדים בשבת בשבילם וא"כ הישראלים שעושים להם נרות עלעקטרי בביתם ועי"כ מבעירם הפועלים עכו"ם עצמם יותר בשבת בציווי פי הישראלים בעלי המכונה ויש בזה חשש לפ"ע שמכשיל הישראלים באיסור דרבנן אמירה לגוי ועמ"ש בספרי מ"פ יו"ד סי' קנ"א דלשיטת ריטב"א דאיסור דרבנן דלית לי עיקר בדאורייתא ל"ש לפ"ע רק איסור מסייע ידי עוברי עבירה ובמימר ליכא מסייע לפי דעת הש"ך שם ובנ"ד דהוי מחללי שבתות בפרהסיא הוי כמומר אבל יש לומר דאיסור אמירה לעכו"ם שבות יש לו עיקר וסמך בקרא דלא יעשה אפילו ע"י אחרים כמ"ש הב"י או"ח סי' רמ"ד בשם סמ"ק אמנם מצד איסור שבת גופא דהיינו ליהנות מהנר לכאורה ההיתר שכתבתי לעיל שייך גם בנ"ד דבתחלת כניסת השבת הרי הודלק בהיתר מכח הדלקת של עצים בע"ש ואח"כ מה שמוסיף לי"א סעי' ד' שרי ליהנות אבל לענין מוצש"ק לעיל שכתבתי היתר דהוי בקבולת ואין הגוי עושה שיהנה הישראל לאלתר בנ"ד לכאורה ל"ש האי היתירא דהרי עכ"פ עיקר הדלקה במוצש"ק הוא מה שהודלק בשבת בשביל המכונה של ישראלים באיסור גמור כי הם פועלים ואפילו היא בקבולת בודאי הם קובעים מלאכתם בשבת וא"כ שוב אסור לכל ישראל ליהנות מהם עד מיצש"ק בכדי שיעשו. וע"ז יש מקום לצרף מ"ש כת"ר היתר בשם הפרמ"ג סי' רע"ו שמצדד דעשה בשביל מומר הוי כעשה בשביל גוי דמותר לישראל אחר ואף שעשה נמי בשביל ישראל הלא ע"ז לא הוי כוונתו של גוי שיהנה לאלתר כמ"ש לעיל, ואף דבנ"ד אין בעלי המכונה מקבלים שום שכר ע"ז רק בחנם מכ"מ יש לומר דזה ג"כ הוי כקצץ כמבואר באו"ח סי' רמ"ז וס' רנ"ב, ואף דמבואר שם דצריך למחות הלא היינו דוקא בעושה בשביל ישראל כמבואר והכא עושה בשם בעלי המכונה וא"צ ישראל שיש לו כרות עלעקטרי בביתו למחות אבל לדעת תוס' שבת דעשה בשביל מומר אסור לכל ישראל אין שום צד היתר במוצש"ק בנ"ד. ומ"ש כת"ר לדון היתר כיון דאין בעלי המכונה עושים בעצמם רק הדירעקטער מצוה לראש ומשגיח על הפועלים והראש ג"כ אינו עושה בעצמו רק מצוה לפועלים ושוב ל"ש שמא יאמר לו ואם יאמר להדירעקטור יאמר לראש וראש לפועלים ואמירה לנכרי שיאמר לשני ושני יאמר לשלישי יש לומר דלכ"ע שרי אף להאוסרים אמורה לגוי שיאמר לגוי והביא מתשו' חו"י דמייתי מיי"נ דכח כח כחו שרי וכן גדולי גדולי גדולין יעו"ש ולפע"ד אין נראה לחלק בזה בין נכרי ב' לג' וע' פר"ח יו"ד סי' סי"ח דכלי שני דאסור ה"ה שלישי לרביעי ובלא"ה כבר כתבתי דדוקא אמירה יש לחלק בין א' לב' או לג' אבל הכא כולם שכירים הם אבל בלעדי כל זאת הלא באו"ח סי' תקט"ו בשלח ישראל דורן ע"י נכרי ונתעכב נכרי בדרך דשרי דל"ש שמא יאמר לנכרי כי אין הדורן שלו והישראל לא ישמע, וכתב המג"א שם דלשיטת הפוסקים דבכדי שיעשו הוא בכדי שלא יהנה הישראל ממלאכת יו"ט גם בזה אסור אלא דבחוץ לתחום כיון שאין המלאכה נעשה בעצם הדבר ל"ש טעמא דשלא יהנה רק משום שמא יאמר לו יעו"ש, וא"כ הכא דהוי מלאכה גמורה הבערת עצים ועי"ז נעשה כח עלעקטרי הרי יש בזה איסור שלא יהנה אף דל"ש שמא יאמר ועוד יש לדחות מכמה טעמים ובאמת גם במכונה של גוים הרבה יש לפקפק בהיתר רק כתבתי ליישב המנהג שכבר נהגו אבל בנידן שאלתו שהמכונה הם של ישראלים ולא עשו שטר מכירה דנוסף בזה איסור לפ"ע ועוד עכ"פ במוצש"ק אסור להתו"ש והוי כעין ס"ס לאיסורא דלמא כהפוסקים תי' רנ"ב דגם בבגד אסור במוצש"ק בכדי שיעשו ואזדא לי' היתר הנ"ל שכתבתי גם במכונות של גוים והכא יש נוסף איסור תו"ש וגם מטעם איסור לפ"ע לזאת לפע"ד אין להקל כלל להדליק נר עלעקטרי לא בע"ש ולא במוצש"ק עד בכדי שיעשו וגם הלא המכונה של עכו"ם יש לומר היתר שכתב מהרש"ם בשו"ת דהמיעוט עצים בשביל ישראל בטל ברוב היתר ואף שכתב כת"ר שבתשו' תשורת שי השיג עלי' אבל חזי לאצטרופי להיתרים הנ"ל הן לענין ע"ש הן כענין מוצש"ק אבל הכא בשביל ישראל לפי דעת תו"ש הרי הכל אסור כל מה שהבעיר לכן אין להקל בזה:
ג) ומה שהשיג כת"ר ע"ד חמ"ד בה' תערובות בס' צ"ט דעכבר אין צריך ס' נגד עורו דעכבר אינו מאלו שעורותיהם כבשרם מדברי הרמב"ם פ"ד ממאכלות אסורות הי"ח שעכ"פ מדרבנן אסור ליתא דהא שם קחשיב נמי עצמות ואעפ"כ אין טעמם אוסר כמבואר ביו"ד ס' צ"ט רק גוף עצמות אסור לאכול מדרבנן וע' בס' יד יהודה בס' פ"ז שהאריך לענין עצמות בהיתר זה והשיג על פרמ"ג ודברי' נכונים ומ"ש דעכ"פ יש בעור דם כמ"ש לבו"ש ודם טמאים אסור הכה דם שרצים אינו אסור משום דם רק משום בשר כמבואר בכריתות כ"א דדם מצטרף לבשר בשרצים אבל אין הדבר ברור כלל אם יש דם בעור אף שהלבוש והסולת למנחה החליטו לאיסור והחזיק בזה במ"ש בית שלמה יו"ד סי' קנ"ד אבל ראיתי בס' עמודי אש ה' או"ה סי' י"ב תמה על הראי' שהביאו מיומא מ"ח מדם הפר ולא מעורו שבראב"ד ז"ל בת"כ ויקרא פ"ג מוכח דהכוונה לאחר חתיכת עור יוצא דם מן הבשר ולא מן העור עייש"ה בת"כ שהגירסא שם מדם הנפש ולא מבשרו ועכ"ז עכ"פ יפה העיר כת"ר וצ"ע לדינא די"ל דהא דדם השרץ כבשרו הוא בדם היוצא מהבשר ולא דם היוצא מן העור ואין הזמן גרמא כלל להאריך והנני דו"ש: