אור ברסלב
שות אמרי יושר ח"ב › סימן מח

שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק

ח"ב · סימן מח

סימן מו

לכ' הרב הגדול החריף ובקי מו"ה משולם ישכר אפטייקער נ"י

בסאנדאדווישנא:

מה שהקשה כת"ר על דברי שטמ"ק זבחים כ"ו דמבואר מדבריו דחתיכות עור אף שאינו בעצם הוי עכ"פ מום עובר מהא דחולין דף ל' כיון דשחיט פורתא אידחי לה דוקא למ"ד אינה לשחיטה אלא לבסוף והא גם למ"ד ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף אידחי ע"י מום דחתיכות העור. וכבר הרגיש בזה החת"ס בחולין שם וכ' כיון דהוי רק מום עובר הרי סופו להתרפאות ויהי" חזי לפ"ש משא"כ נקב בסימנים בקנה ברובו ובושט אף במיעוטו הוי מום גמור דאין סופו לחזור יעו"ש וכת"ר חשב דבר זה לדוחק והוא האמת:

ב) ומה שהעיר כת"ר ע"ד תוס' חולין כ"ח בהא דפריך הש"ס ור"מ היכי קאכיל בישרא דהקושי' מפסח וקדשים דא"א להפריד העור ולבדוק דאין לך מום גדול מזה דמשמע דהוי מום גמור אף דהוי מן העור גם אני עמדתי בזה בספרי שירי טהרה נגעים פי"ד מ"ט יעו"ש ובהכרח לדחוק בכוונתם על מום עובר וכן הבין החת"ס ז"ל בחולין שם מדבריהם:

ג) ומ"ש כת"ר עפי"ד גיליון השטמ"ק שם דע"י הפרדת הסימנים מן העור הוי מום קבוע לא ידענא טעמא דגם זה הוי מום עובר דהא לא נעשה טריפה עי"ז וע"כ דסופו לחזור, ועפ"י הנ"ל דהוי מום עובר כתבתי מאז לתרץ דברי התוס' חולין כ"ט ד"ה כגון שהקשו בהא דמוקים לה בחולין מ' בשוחט חטאת בשבת בחוץ לע"א בחטאת העוף וחצי קנה פגום דהא בבהמה נמי חייב כה"ג בסימן אחד ותמה בחת"ס שם וגם ברש"ש דהא בהמה הוי מום בחצי קנה פגום ואינו חייב משום שחיטה חוץ ובעוף ניחא דאין תמות וזכרות בעוף ותירצו דהכוונה לר"ע דמחייב בבע"מ מבחוץ יעוי"ש. והדבר תמוה דמנ"ל לתוס' להקשות דלמא רצה הש"ס לאוקמו ככ"ע ומוכרח לאוקמו בעוף, ונראה דלכאורה קשה גם בשוחט חטאת העוף וחצי קנה פגום בחוץ אמאי חייב לפימ"ש תוס' זבחים ל"ה בהא דלא הכשיר ר"ע אלא דוקין שבעין דגם בעוף שאר מומין עכ"פ מדרבנן פסול כיון דניכר המום ובודאי דגם רבנן סברו כן דבזה לא פליגי ר"ע ורבנן רק דר"ע לא מכשיר בבע"מ דאם עלה לא ירד הואיל וכשר בעופות וכיון דלא מכשיר רק בדוקין שבעין ובשאר מום אם עלה ירד מוכח דגם בעופות כן דאם בעופות לא ירדו א"כ גם בבהמות נימא כן וע"כ דגם בעופות ירדו מדרבנן וגם בפסול מדרבנן אשכחן לפעמים שירדו כדמוכח בתו"י יומא ס"ד ד"ה הא וכיון דירדו ממילא השוחטן בחוץ פטור אף דהוי רק מדרבנן כיון דעכ"פ אינו ראוי לפתח אוה"מ וכחקירת המכ"ל בכ"ד דא"ר דרבנן הוי כאינו ראוי מה"ת א"כ גם בחטאת העוף אמאי חייב מבחוץ:

ונראה דהנה מאז שמעתי בשם הגה"ק מאסט ראווצי שליט"א שהעיר עפי"ד תוס' חולין כ"ח הנ"ל דלר"מ רק בפסח וקדשים א"א להפריד העור משום מום דא"כ בכל עוף קדשים דלית בי' מום יצטרכו מקודם לחתוך העור וליבדוק וזה לא שמענו דבקדשים יצטרכו להפריד העור אך הדבר נכון דלר"מ כיון דכל חיישינן למיעוט הוא רק מדרבנן ומדרבנן גם הפרדת העור בעוף הוי מום הוי ג"כ כא"א דמאי אולמא האי מדרבנן מהאי דרבנן וכ"ז לר"מ אבל לר"ע דסובר חיישינן למיעוט מה"ת כמ"ש תוס' מכות ובכ"ד קשה באמת דנצריך לבדוק העור דהיינו לחתוך ולבדוק הסימנים בעוף קדשים ואף דהוי מום דרבנן האיך גזרו חכמים שיהי' מום מדרבנן לעקור דבר מה"ת בקו"ע להקריב למזבח ספק טריפה ואף אם נימא דלר"ע באמת צריך לחתוך העור ולבדוק אכתי תקשה דא"כ האיך גזרו לפסול מום בעוף כיון דא"א בעוף קדשים שלא יעשו מום לא הי' להם לגזור כלל במומי, וע"כ לומר לר"ע דלא גזרו באמת מום בעוף רק במום קבוע כל שאינו דוקין שבעין אבל במום עובר לא גזרו ושפיר צריכין בכל עוף קדשים לחתוך העור ולבדוק בסימנים ועכ"ז גזרו בשאר מומין בעוף היינו במומין קבועים וא"כ לק"מ הא דהקשיתי לעיל דגם בחטאת וחצי קנה פגום לפסול משום מום בעוף ולפטור משחוטי חוץ כיון דאם עלה ירד דהא חצי קנה פגום הוי רק מום עובר ובזה לא גזרו בעוף דהדבר מוכרח לר"ע כמ"ש לעיל והשתא הא דמוק' בחטאת העוף וחצי קנה פגום ע"כ כר"ע מיתוקמא דלרבנן ואפילו לר"מ דחייש למיעוטא יש לומר דחצי קנה פגום הוי מום עובר ואם עלה ירד מדרבנן וממילא פטור משום שחיטה חוץ כיון דאינו ראוי מדרבנן לא קרינן בי' ראוי לפתח אוה"מ - אך לר"ע הדבר מוכרח דבעוף לא גזרו רק במומין קבועים דאל"כ לא הי' גוזרין בעוף כלל משום מום כיון דאי אפשר בשום עוף שלא יהי' בו מום דהא מוכרחין לחתוך העור ולבדוק כיון שאפשר כמ"ש לעיל וכיון דע"כ אליבא דר"ע שוב הקשו תוס' שפיר דאפילו בבהמה מצי לאוקמי דהא לר"ע גם בבהמה חייב בחוץ כיון דאם עלו לא ירדו וא"ש ע"ד פלפול ויש לסתור ולבנות בזה הרבה ואכמ"ל. ובגוף הדבר שכתבתי לעיל דלר"מ הי' צריכין לחתוך העור בעוף קדשים ולבדוק הוא לפי מה שנראה מפשטות דברי התוס' חולין כ"ח הנ"ל דדוקא בפסח וקדשים א"צ בדיקה אבל בחולין צריך בדיקה לר"מ וכן מוכרח ממהרש"א חולין י"ב ד"ה וליחוש דלר"מ כל בהמה צריכין לבדוק מכל הטריפות וכ"כ הפליתי ר"ס כ"ט אך בחידושי הרשב"א חולין דף ט' האריך דלר"מ כיון דאי אפשר לבדוק בקדשים גם בחולין א"צ לבדוק כלל הושט וגם לא משאר טריפות דלא הצריכה רחמנא בדיקה לחצאין ועי' בחת"ס בחי' לחולין י"א ד"ה אתי' משחיטה שכיון לזה מסברתי' ולא הביא מרשב"א הנ"ל. - וגם ברש"ש חולין י"ב ד"ה וכ"ת כתב דיש לומר סברא זו והדבר מבואר ברשב"א ועי' בזה באשכול ה' שחיטות חולין סי' י"ג ובנח"א שם אות ד' ובחדושי הארכתי בזה ואין הזמן גרמא להאריך: סי' מט:

לכבוד הרב החריף ובקי מו"ה ישראל איסר פרוכטהענדלער נ"י דומ"ץ בק' עדים:

ע"ד השאלה באשה שמת בעלה ואין לה בנים וילדה לאחר מיתת בעלה והילד חי' ד' מים ומת בלי שום סיבה אך האשה אומרת ביום שלפני מיתת הילד מצאה אחותה במטפחת שמכריכין הילד מחט והוכיחה אותה כי אינם מדקדקים כי אפשר שתסתכן הילד ובכל הלילה בכה הילד ובבוקר נמצא התינוק מת ואפשר שהמחט פגע בולד במקום מסוכן כי לא נבדק הילד אם הי' שלם ושתי נשים מעידות כי הילד בעת לידתו נגמר שערי' וצפרני' כראוי ואחת מהנה העידה על שעת לידה ממש כי היתה שם וראתה כן גם העידו שתי הנשים הנ"ל כי כשמת בעלה הכירו באשה שהוא מעוברת והילד מת ביום ב' של ר"ה ונולד בכ"ח אלול והיבם הוא באמעריקא וכפי מכתבו נראה שאינו רוצה לחלוץ בשום אופן אף אם תבוא אלי' ואולי לא תמצאנו כלל שם כה תוכן המעשה. - וכת"ר האריך לצדד להתירה בלי חלוצה משני טעמים א' שהוא מקום עיגון שאינו רוצה לחלוץ ודמי לאשת כהן שנתקדשה בסי' קס"ד ורמז לדברי הג"מ שהובא בפ"ת שם ס"ק ה' שמתיר בכה"ג ביבם קטן יעוי"ש. וגם מטעם כיון שהוכר העובר במעיה' כפי דברי הנשים העדים במיתת בעלה שהי' בר"ח ניסן א"כ ע"כ כבר הי' הילד ג' ירחים דא"א להכרת העובר קודם ג' ירחים והולידה בכ"ח אלול א"כ כלו לו חדשיו שמקיל בזה בתשו' רעק"א סי' פ"ט והובא בפ"ת סי' קנ"ו ס"ק ו':

והנה ההיתר הראשון מחמת עיגון ליתא לפענ"ד דע"כ לא התירו רק בנתקדשה לכהן דהוי מקום עיגון ממש להוציא אשה מבעלה וגם בתשו' גליא מסכת שהתיר ביבם קטן שם הוי עיגון גמור להמתין כמה שנים ואף בזה חולק בתשו' משכנ"י דלא התירו רק בנתקדשה לכהן שלא להוציא מבעלה אבל הכא אף שעתה אינו רוצה לחלוץ אינו דומה לקטן דהרי עכ"פ באפשרי שיחפוץ לה ואולי במשך הימים ישיב מדרכו הרע וכבר כתבתי כן בתשו' להרב דק' סומפין נ"י אך מטעם השני שכ' כת"ר דהוכר העובר גם בזה צל"ע כיון דהולידה כ"ח אלול אף אם הי' הכרת עובר בר"ח ניסן ביום מיתת בעלה אין כאן ט' חדשים שלימים וא"כ באנו למחלוקת הפוסקים אי יולדת למקוטעים ובתשו' מהרש"ם ח"ב סי' ק"ס האריך ונטה קו להחמיר בזה דבעינין ט' חדשים גמורים שכל חודש שלשים יום כדעת המחבר סי' קנ"ד. אמנם רבו המקילים וגם בתשו' דברי חיים ח"א אהע"ז סי' צ"ה כתב דהמקיל כהרמ"א דיולדת למקוטעין לא הפסיד אך דא עקא שבתשו' רעק"א ז"ל סי' פ"ט לא הקיל בזה רק בחלה ומת במקום עיגון דהוי רק דרבנן לכמה פוסקים לכן א"צ שתי עדים על הכרת העובר אבל בפיהוק ומת דהוי סד"א נהי דמהני הכרת עיבור מיהו בעינן לזה ב' עדים כשרים יעיי"ש ובנ"ד הוי נשים דאינם עדים מה"ת וכת"ר כתב מחמת שיש לתלות שהתינוק מת ע"י מחט וביש סיבה לתלות הוי כנפל מן הגג והוא ניתן להאמר וכעין זה כתב בתשו' בי"ש אהע"ז סי' י"ז אך הרי גם זה לא נודע רק ע"י העגונה והוא אינה נאמנת איך יש לומר דדוקא פיהוק ומת ודאי הוי סד"א אף דרובן בני קיימא כיון דהוי ריעותא ע"כ שאין זה מן הרוב אבל באם לא נודע ממה מת הולד הרי יש לתלות ולומר שבודאי הוא מן הרוב שהן בני קיימא רק יש איזה סיבה ואולי נפל מן הגג ומת וא"כ גם בלי עדות האשה הרי אין יודעים כלל ממה מת ויש לתלות מספק שמת ע"י ארי' או נפל מן הגג או חלה רק האשה אומרת שואלת ולא חלה והרי זאת אומרת שנמצא מחט ובכתה כל הלילה וא"כ יש לתלות בזה וא"כ אכתי הוי רק דרבנן הא דצריכה חליצה ושוב יש לסמוך בהכרת העובר ע"י נשים דבדרבנן גם פסול נאמן כמ"ש רעק"א ז"ל. וגם יש לומר כיון דהנשים העידו שנגמר שערו וצפרנו ביום לידתו ובכה"ג ע"כ נולד בן קיימא ומה"ת א"צ חליצה אף שפיהק ומת ותו יש לסמוך על הכרת העובר ע"י נשים לפטרה לגמרי ואף דגם זה הי' רק עדות נשים מכ"מ יש לומר דדוקא הכרת העובר בעינן עדים גמורים דלא הוי מלתא דעל"ג כל כך אבל מה שאומרים שנולד בצפרני' ושעריו זה הוי מלתא דעל"ג דאפילו אשה נאמנת להפוסקים החולקים על הרא"ש ואולי הוי זה כניתן לו בן דנאמן ע"א מטעם על"ג וכמ"ש בתשו' רעק"א ז"ל סי' פ"ט ועכ"ז אין זה ברור דיש לומר דגם זה לא על"ג ול"ד לניתן לי בן דעל"ג יותר. אבל עכ"פ יש לצרף זה לסברא הנ"ל דיש לתלות שמת ע"י מחט והוי רק דרבנן ואת"ל שפיהוק ומת אולי זה שהעידו שנגמר בשערו וצפרנו הוי מלתא דעל"ג גמור ונאמן ע"א גם אשה ובפרט שמדברי תשו' פמ"א ח"ג סי' מ"ה משמע דסובר דלהפוסקים דעל"ג נאמן ביבמה גם בהכרת העובר נאמן ע"א יעוי"ש וא"כ גם אשה נאמנת, וכה ראיתי בתשו' משכנות יעקב אהע"ז סי' מ' דנראה ג"כ מדברי' דהן על הכרת העובר הן על גמרו שערי' סגי בע"א אפילו אשה רק חוכך שם לומר דגמרו שערי' וצפרני' הוי מלתא דלא רמיא עליה דאינש ולאו אדעתי' שלא הי' אז שום נ"מ וגם בתשו' דברי חיים ח"א סי' צ"ה כתב כן:

אבל יש לומר לפימ"ש הפרמ"ג יו"ד סי' צ"ד בש"ד ס"ק כ"ח בשם ק"ס דכל מידי דלא רמיא עלי' הוי רק מדרבנן ומה"ת נאמן יעוי"ש, א"כ עכ"פ ע"י עדות הנשים שגמרו שרי' וצפרני' יצתה מחשש דאורייתא ותו נאמנים הנשים על הכרת העובר דבדרבנן א"צ לעדים וסגי בעד אחד ואפילו נשים ובהסרת העובר משמע בתשו' משכנות יעקב דלא חש למלתא דלא רמיא עלי' דבזה ודאי דייקי יעוי"ש. וגם י"ל כיון דאיכא ב' נשים לא אמרינן כל מלתא דלא רמיא כמו שמצדד הפמ"ג יו"ד סי' י"ח דבעדים ל"א אמרינן כן וכמו לענין בדדמי באהע"ז סי' י"ז והרי לענין בדדמי דבת מבי"ט ומהריב"ל דגם תרי נשים לא אמרו בדדמי וכ"ז אם הי' הנשים אמרת בבירור שהכירו שהוא מעברת שכריסה בין שיניה וכדומה וכעובדא דתשו' רעק"א סי' פ"ט או ע"י הכרת דדין וכת"ר כתב סתם שהכירו שהוא מעוברת ואין זה מספיק דלמא הכרתם ע"י שלא הי' אוכלת או סימן אחר שיש לנשים שאין זה מועיל כלל רק הכרת עובר ממש או שהיא מעוברת הכרה בדדים:

אך אם יאמרו הנשים שהכירו דכריסה בין שניה או הכרת דדים יש מקום לצדד להקל במקום עיגון והיינו באופן שישתדלו אצל היבם שיחלוץ ואף אם תצטרך ליסע ליבם תסע אך ורק באם לא ירצה בשום אופן לחלוץ יש מקום להתיר אבל לא אכחד כי הענין חמור ולא אוכל לשאת עלי כל המשוי הזה בלתי אם יסכימו לזה עוד שני רבנים מובהקים מפורסמים שבדור וכמטי שובא מכשורא באופן שאין רוצה לחלוץ בשום אופן אחר כל השתדלות וגם אם יאמרו ההנשים הכרה ממש כריסה בין שיניה או דדים ואף לזה אם יסכימו שני גדולי הדור ואם לא יסכימו דברי כלא הי':

סי' כ':

לכבוד ידידי הרב החריף ובקי וכו' מו"ה ישראל יוסף דומ"ץ בק' סטאשוב יצ"ו:

ע"ד שאלתו ע"ד ביה"ח ישן שזה יותר מתשעים שנה שפסקו מלקבור שם והשכנים נכרים פורצים החומה ומרעים בו גדיים וקוצצים המצבות ועושים כל דבר בזיון שמה ואין שום עצה רק להושיב שמה שומר קבוע ונחוץ לבנות חדר שם לדירות השומר ורוצים לבנות החדר לפנים החומה ויצרף הכותל לחומה א' ולבנות שם ג' דפנות והחדר יהיו מחזיק ח' אמות על ח' אמות ובמקום הזה לא ניכר שום קבר ושום מצבה וזקן א' מעיד שזה ששים שנה הוא זוכר שלא הי' שום מצבה שם ומכ"מ א"י אולי הי' איזה קבר וצריך לחפור עבור היסוד ערך חצי אמה בקרקע:

והנה הדבר ספק אולי הי' שם קבר וגם דרך קצת לקבור נפלים סמוך לחומה והדבר קשה להתיר לחפור שם שאולי באמת יחפרו במקום קבר ויש בזה בזיון למת ומהנכון יותר לעשות בנין למעלה שלא יצטרכו כלל לחפור שם כי בנין אפשר לעשות בכזה. אך גם בזה צ"ע דהא הבנין צריך שיהי' נשען על הקרקע שם וא"כ מי שידור שם יש חשש שיהיה מקום קבר ואף דכל הנקברים בזמנינו המה קרקע עולם יש לחוש לדעת הר"י שביו"ד סי' שס"ד דעפר הנשלך שם מלמעלה אסור בהנאה ומשו"ה אסור לדרוך על הקברים א"כ ה"ה דאסור להעמיד שם בנין ואף דבמשנה פי' י"ח דאבלות איתא דשדה שאבדו בה קבר נזרעת כל זרע ולהנ"ל הרי נהנה מאיסור הנאה אבל יש לומר דאז הי' חופרים מן הצד ומכניסין המת דבכה"ג גם לדעת הר"י הנ"ל לא נאסר העפר דלמעלה כמבואר בטור שם ובאו"ז ה' אבילות משא"כ עכשיו דכל הנקברים הם ששופכין עפר למעלה מיהו יש להתיר משום ס"ס דלמא אין שם קבר ואת"ל יש שם קבר דלמא כדעת הפוסקים דהעפר שלמעלה שרי ובתשו' חו"י בסי' פ"ו כתב שהעיקר כדינא כהטור דשרי וכ"כ בתשו' בית שלמה יו"ד ח"ב סי' רי"ט ועכ"פ הוי ס"ס ול"ש בזה לומר אין עושין ס"ס לכתחילה דזה דוקא כגון למכור ס"ט לנכרי דהוי רק ספ"א ועתה עושה ס"ס כמג"א סי' תס"ז אבל הכא גם ענתה כבר יש ס"ס ואף אם נמצא איזה קבר מלמטה אין זה הנאה כיון דהבנין עומד על העפר של מעלה בפרט שיוכלו לשפוך שם עוד עפר למעלה שיהי' הבנין עומד עלי':

אך יש לדון דכהן יהי' אסור לכנוס שם דהוי ספק א' דשמא יש שם קבר תחת הבנין ובוקע לבנין או לא והוי סד"א ואף דיש לדון כיון דזה כביר שלא נקבר שם מת מסתמא הכל נתעכל ונעשה עפר ואזדה לי' הטומאה אף דתרווד רקב מטמא מכ"מ ה"ד בנקבר ערום וזה ל"ש בנ"ד ואף דע"כ נשאר עצם נסכא מכ"מ זה הוי רק עצם כשעורה דאינו מטמא רק במגע ולא באוהל, אבל זה ליתא דהמקום ההוא דין רה"י יש לו שאין רבים מצוין שם וברה"י אף ס"ס טמא ולומר דהדבר ברור דבמשך כמה שנים וודאי הכל שב לעפר כבר עמד על מדוכה זו בתשו' חת"ס יו"ד סי' של"ט והוכיח דאף בזמן כביר חשינן שמא נשאר בו עוד רובע עצמות או רוב בנין יעו"ש, וגם יש לדון לשיטת רש"י ז"ל שבתוס' נדה כ"ז ד"ה מלא דמוכח דסובר דדוקא תרווד רקב מצומצם כל שנקבר בכסותו אין לו רקב אבל יותר מתרווד רקב מטמא בכל ענין ובשי"ק לירושלמי נזיר פ"ז ה"ב הוכיח שכן דעת הרמב"ם ז"ל יעיי"ש וכבר כתבתי מזה במק"א ועי' תשו' מהרש"ם ח"ד סי' י"ד הביא שם מ"ש מזה. מכ"מ להלכה משמע דקיי"ל כתוס' ודלא כש"ק וגם בתשו' חת"ס הנ"ל נראה דפשיטא לי' דבנקבר בכסותו ל"ש כלל טמאת רקב אף ביותר ממלא תרווד ופשטא לי' שם דל"ש כלל בזמנינו חשש רקב לענין טומאה כיון שכל אדם נקבר בכסותו יעוי"ש ובתשו' מהרש"ם שם הביא גם מרמב"ן שסברו כתוס' הנ"ל להקל אך כבר כתבתי דאין לדון בזה דהוי ס"ט ברה"י ועיקר ס"ט ברה"י תלי' בשעת לידת הספק כמ"ש בספרי שירי טהרה פ"י דטהרות מ"א ובשעת לידת הספק ודאי הוי רה"י לכן קשה להתיר לכהן ליכנוס לשם ובהיות כן צ"ע טובא אם להתיר לעשות כל הבנין דהרי בשדה שאבד בה קבר אינה נוטעת כל נטע כדי שלא להרגיל ב"א לשם כדאי' פי' י"ח דאהלות ובר"ש ותיו"ט שם מהתוספתא ומשמע דהחשש הוא שמא יבוא שם כהן ומטמא ואולי שם החשש בזמן שהי' נוהגין בטהרות שלא יבואו שם רבים ויטמאו ויגעו אח"כ בתרומה אבל עכשיו בשביל כהן לחודא אין להחמיר דאפשר להכריז שלא יבוא שם כהן. וגם יש לצדד מחמת טומאת כהנים בזה"ז יש מתירין הראב"ד ועוד וא"כ עכ"פ במקום צורך גדול אין להחמיר ולחוש דלמא יבוא שם כהן ויש להכריז ולהדביק פתקא שם שלא יבוא כהן לבית זה וגם יש ליזהר שמסתמא יהי' הפתח מבחוץ שלא יהי' בכותל הפונה לחוץ שום אוהל למעלה ויהי' למעלה שוה לכותל דאל"כ יש חשש טובא לכהנים העוברים שמה כמובן ובאופן זה יש להקל כאשר לא יהי' שם אוהל ולהכריז שלא יבוא כהן לבית זה גם להדביק פתקא:

תוכן העניינים

שות אמרי יושר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה