שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק
ח"ב · סימן מו
לכ' הרב הגדול וכו' מו"ה סנדר באק כ"י מו"צ דק' האלישיטץ:
ע"ד אשר מסופק כת"ר בהא דס' ק"ג דבשר ביין פוגם אם גם בחומץ פוגם ואם אינו פוגם בחומץ גם ביין ליתסר דהו"ל פוגם ולבסוף השביח. לענ"ד יש להוכיח דאינו פוגם בחומץ מדברי הג"א ע"א דף ס"ז דמשם מקור הדין דבשר פוגם ביין דכתב שם בעכברא דמשביח בחומץ ושכר דה"ה בשאר משקין אבל בשר שנפל ליין פוגם ביין ע"ש דמבואר שיטתו הא דעכברא פוגם ביין הוא מטעם דבשר פוגם ומשם נלמד דכל בשר פוגם ביין ואף דשאר הפוסקים דפסקו דכל משקין עכברא כוט"ל אין שום ראי' משם דבשר פוגם ביין דהא שם משום דמאיס אבל עכ"פ הרי מקור הדבר בהג"א דבשר ביין פוגם ולדידי' ע"כ דבחומץ ושכר משביח. ומ"ש הש"ך שם דעכברא דדברא אינו פוגם ביין צל"ע דלהג"א ע"כ פוגם דלא גרע משאר בשר וכבר העיר עלי' בס' יד"י שם ועכ"פ הדבר ברור דבחומץ בשר משביח:
ומ"ש כת"ר דא"כ הוי פוגם ולבסוף השביח לק"מ דאין דרכו להמתין עם היין שיהי' חומץ ול"ד לגריסין רותחין וציננן שבש"ס ואין לומר דהא דאמרו בש"ס דבחומץ משביח אינו חומץ יין רק חומץ ממינים אחרים דהא סתם חומץ שבש"ס הוא חומץ היין כדאי' בפסחים מ"ב חומץ שביהודה וחומץ האדומי דכולם מיין הם וצל"ע בענין חליטה בחומץ שכ' הר"ן סוף פ' כ"ה בשם רמב"ן דטבע החומץ להצמית דאולי דוקא חומץ יין כך טבעו ולא שאר חומץ וסתימת הפוסקים משמע דכל חומץ צומת דלא חילקו כלל:
ב) ובדבר שכ' כת"ר בבשר שנכבש בחלב ואח"כ בישלו החתיכה זו עם חתיכות אחרות והי' ס' נגדה דהחתוכה אסורה מה"ת כמ"ש הפרמ"ג כיון דנתבשלה אח"כ, דאפ"ה בהנאה מותרת דלענין זה הוי כאפשר לסוחטו דהתירא ונסחט רק דאסור מחמת שנכבש מקודם ונאסר וזה הוי בב"ח דרבנן ושרי למכרו לנכרי יפה כתב אך מה שהוסיף כת"ר לומר דאם חתיכה זו ר"ל ונתערבה באחירות בטילה דבב"ח דרבנן לא הוי איסור מחמת עצמו כמ"ש הש"ך סי' פ"ז ס"ק ל' לענין מעמיד, לענ"ד זה אינו כמבואר בפמ"ג יו"ד סי' ק"ב דגם בב"ח דרבנן הוי איסור מחמת עצמו לענין חהר"ל, ומ"ש הש"ך לענין מעמיד מבואר שם למעיין דיקדוק לשון הש"ך דוקא במעמיד כיון דיש פוסקים דלענין מעמיד לא הוי בב"ח איסור מ"ע כלל אבל חהר"ל דמבואר במשנה להדיא דבב"ח דאורייתא הוי חהר"ל כמפורש בפ' השוכר ה"ה בב"ח דרבנן ואף שגם בחו"ד סי' פ"ז ס"ק ג' כ' כן לענין חהר"ל אבל דבריו תמוהים ג"כ ועי' חוו"ד סי' צ"ב ס"ק ה' שדן עפי"ד ש"ך סי' פ"ז הנ"ל דבב"ח שנאסר רק ע"י מליחה וצלי דהוי רק דרבנן אינו אוסר בלא רוטב דלא הוי איסור מחמת עצמו ואינו מוכרח דהש"ך לא אמרו רק לענין מעמיד, ועכ"ז בזה יש לדבריו מקום דלדעת כמה פוסקים גם בב"ח דאו' אינו יוצא בלא רוטב וע"כ יש לסמוך עכ"פ בבב"ח דרבנן אבל לענין חהר"ל אין להקל כלל. ועי' חוו"ד סי' צ"ד ס"ק ט"ו שכ' שם דדבר הבא מבב"ח כבב"ח דיינינן לי' דיוצא בלא רוטב וזה תמוה ביותר ובפרט דלדברי' אף בב"ח דרבנן אינו יוצא בלא רוטב מכ"ש דבר הבא מבב"ח. ובגוף דברי הפמ"ג בכבוש שנתבשל נאסר מה"ת ראיתי בהגהות י"ש פקפוק עלי' דאף דנתבשל אח"כ הוי רק מדרבנן והדבר פשוט דז"א ודברי הפמ"ג ברורים וכ"מ בתוס' מנחות ק"א ד"ה פיגול דבכה"ג דתרי לי' כולי יומא ואח"כ בישלו הוי דאורייתא:
סי' מ"ז:
שוי"ר לכבוד הה"ג החו"ב מו"ה יעקב קורץ נ"י מו"צ דק' פשעצלאוו: ע"ד השאלה בחלה שנתערבה בעיסתה מערב שבת ולא ידעו ונאכלה חלה אחת בליל ש"ק ובבוקר נתודע כי נתערבה ויש ספק אם יש שיעור ביטול ק"א נגד החלה כי אינה זוכרת כמה לקחה בצמצום וכ"ת האריך בזה דהוא ספק דרבנן ולהקל דהא מה"ת בטל ברוב ועוד דחלה ח"כ דרבנן והוא פשוט. ובפרט דהט"ז שם סק"ב מקיל דבטל ברוב בדיעבד אפילו במבשא"מ א"כ קיל טובא משאר איסור דרבנן וע' שבו"י ח"ג ס' כ"ז כתב להדיא דגם בשא"מ מקיל הט"ז ברוב וכ"ת הביא דברי השע"ת סי' שמ"א בשם שבו"י דבאירע בשבת אף שיש שיעור ס' במבשא"מ צריך לשאול עלי' וכ"ת תמה כיון דבטל למה ישאל עלי' מ"ש חול משבת הא אדרבא בשבת יש איסור דהשאלה גופא אסורה כל שאינה לצורך שבת. ובאמת בשבו"י גופא שם כתב דגם בחול יש לשאל עלי' אף דאיכא ס' כיון דאפשר לשאול על החלה והדברים תמוהים דהא במבשא"מ ל"ש כלל חומרא דדשיל"מ וכבר תמה עליו בתשו' תשורת שי סי' קפ"ו וכתב דהשבו"י חושש לדברי הפוסקים דגם במבשא"מ בדשיל"מ לא בטיל והביא מתשו' רדב"ז סי' רי"ז שחושש ג"כ לזה, אמנם הרדב"ז לא חשש להכי רק בדשיל"מ שיהי' מותר למחר ע"כ חושש לפוסקים דגם במבשא"מ דשיל"מ לא בטל אבל בחלה דאינו דשיל"מ כלל כיון דליכא מצוה לאתשולי עלה בכה"ג לית מאן דמחמיר דלא יועיל ביטול והדברים תמוהים. וגם לא נהגו עלמא הכי דתמיד מורין בחלה כשיש ס' בנתערב בא"מ או ק"א במינו דבטל ולא שמענו מעולם להצריך שאלה בזה, באופן דביש בודאי שיעור ביטול אין מקום כלל להצריך שאלה אף בחול ומכ"ש בשבת אך גם בנידון שאלתו שהדבר ספק אם יש שיעור ביטול שחוכך כת"ר דהוי דשיל"מ דגם בספיקו אזלינן להחמיר ובזה אין לחלק בין מב"מ או שאינו במינו ויפה כתב בזה וכן כתבתי בספרי אמרי יושר ח"א סי' קכ"ט אך כ"ז בדבר שיל"מ אבל בחלה כיון דאין ע"ז שם דשיל"מ כלל כיון דליכא מצוה לאתשולי עלה ממילא גם בספק דרבנן אזלי' להקל דהכי מוכח מביצה ד' לעולם ספק יו"ט ספק חול הוי דשיל"מ וכל דשיל"מ אף בדרבנן לא בטל מדתלה הדבר בביטול מוכח דכל היכא דהוי דשיל"מ לענין ביטול יש לו דין דשיל"מ גם לענין זה דספיקו אסור אבל דבר שאינו בכלל דשיל"מ אף שיש לו תקנה להתירו אזלי' להקל וכבר כתבתי בזה בספרי אמרי יושר סי' ח"א קט"ו לענין אין עושין סד"ר לכתחילה דכל שכבר נעשה שיש לו תקנה להתירו א"צ לעשות כפל ובפרט בחלה אף בחול הרי יצטרכו אח"כ להפריש חלה מחדש ולברך ויש חשש ברכה לבטלה. ואף שכתבתי בספרי מ"פ יו"ד סי' שכ"ג דאין בזה משום ברכה לבטלה אבל עכ"פ גורם ברכה שא"צ דג"כ אסור כמבואר בפוסקים ואף שכתבתי שם בספרי בשם רש"ש נדרים נ"ט שחידש דא"צ לברך כלל על הפרשה מחדש כיון דכבר בירך מקודם אבל לענ"ד הדבר תמוה דמה שכתב שם דהוי כמפסיק באמצע מצוה דא"צ לברך מחדש אף שהפסיק יום או יומים, הא מבואר ביו"ד סי' רס"ה סעי' ד' דבחוזר על ציצין המעכבין צריך לברך כל הברכות יעו"ש ומכ"ש הכא כיון דשאל הרי נתגלה מלתא דלא התחיל במצוה כלל, ואף דבאה"ע סי' ס"א סעי' ג' מבואר דבקידש בטעות ונשאל ואח"כ נודע שצריך לקדש מחדש א"צ לברך שבעה ברכות יש לחלק דשם כיון דדר עמה ע"י הקידושין ונשאה בחופה שאני וגם יפה כתב כת"ר דביש ס' דנתבטל ל"ש שאלה כלל דהוי כאכלה כולה דאין נשאלין עלי' והדברים עתיקין וכבר העיר בזה במנ"ח מ"ע רפ"ד אבל הוא מסופק שם דאפשר דאף בכה"ג מהני שאלה דהא יש נ"מ לענין החולין דתיהדר לטבלא יעו"ש א"כ גם בחלה יש לומר כן וכ"ת כתב כיון דבתרומה יש ב' מצות מצות הפרשה ומצות נתינה שפיר יכול לשאול דעדיין לא קיים בזה מצות נתינה אם באנו לידי מדה זו מסתבר יותר דברי המנ"ח בזה, דנ"מ לענין החולין וא"כ גם בבא ליד כהן ונתערב שם ונתבטל יועיל שאלה:
ובעיקר הדבר לענין תרומה וחלה אם נחשב ההפרשה והנתינה לשתי מצות שנחלקו בזה הרמב"ם ורמב"ן בסיה"מ דלרמב"ן נחשב ההפרשה בפ"ע והנתינה בפ"ע רק בתרומת מעשר קחשוב הרמב"ן רק ההפרשה למ"ע וכבר תמה ע"ז בס' מעיין החכמה ובחידושי כתבתי ליישב דהנה בס' מג"א שם בסיה"מ חולק על רמב"ן וכתב דהפרשה עיקר והנתינה הוא רק חלק מחלקי המצוה ואינו נמנה בפ"ע וטעמו של הרמב"ן נראה לפימ"ש הפנ"י ביצה י"ג דאף שאין הטבל נקבע למעשר עד שרואה פני הבית ומותר בשדה יעו"ש וכ"ה בירושלמי סופ"ג לאכלו מה"ת מכ"מ עיקר מצות הפרשה הוא דמעשרות ונראה דאז עיקר החיוב היא כדי לקיים מצות נתינה דהפרשה היא לתקן הטבל כדי שיוכל לאכלו והרי קודם שראה פני הבית בלא"ה מותר לאכלו אלא דמצד קיום מצות נתינה צריך להפריש מקודם וליתן לכהן דהא הנתינה אינה לתקן הטבל לאכול דהא כשהופרש פקע איסור טבל וכיון דמצות נתינה פועל זמן לעצמו שלא מטעם הפרשה נחשב תמיד למצוה בפ"ע- ובחלה נמי אף שחלה ניטלת מן הבית לכ"ע כדאי' בירושלמי סופ"ג דחלה מכ"מ בחלה בלא"ה הרי מצד הפרשה סגי בכ"ש ומצד מצות נתינה צריך להפריש א' מכ"ד או ממ"ח כמ"ש בנוב"י מה"ת יו"ד סי' ר"א ויעו"ש דאף דבתרומה אינו חייב רק בכ"ש גם מצד מצות נתינה אבל בחלה אינו כן יעו"ש א"כ בחלה הנתינה פועלת חיוב לעצמה נחשב ג"כ למצוה בפ"ע וכ"ז ניחא לענין תרומה ומעשר וחלה אבל בתרומת מעשר הא אי אפשר להפריש תרומת מעשר כי אם כשהפריש מקודם מעשר ובביצה י"ג מבואר דמע"ר אף בהקדימו בשיבלין שמו קובעו לתרומת מעשר והוי טבל גמור מה"ת כמ"ש רש"י שם וע' מנ"ל פ"ג ממעשר וא"כ בתרומת מעשר אין הנתינה פועל לעצמה זמן כלל דבכל ענין שהפריש מעשר אף בשדה כבר נקבע למעשר ואסור לאכלו וא"כ גם כשמפריש אז תרומת מעשר היא לתקן הטבל מצד מצות הפרשה ולכן נחשב רק לחלק מחלקי המצוה וא"ש:
ב) ומה שהעיר כ"ת ע"ד תוס' פסחים ס"ו שהקשו והא סכין בעי כ"ש והאיך הקדישו הסכין, דהא עבודתו מחנכתו ונתקדש בשעת שחיטה:
לק"מ דאף דעבודתו מחנכתו אבל מקודם צריך להקדישו הקדש פה עכ"פ וז"פ ומה שהעיר על תירץ תוס' שהקדישם השתא דהא אין עושין כ"ש רק אם העשי' לשם כ"ש ולא בנעשה להדיוט אין מזה קושי' על תוס' דהרי בירושלמי יומא פ"ג ה"ו קאמר דבמחלקת שני' ולרבנן דרשב"ג א"צ הזמנה לשם קדושה וע' במלחמות בפ"ק דסוכה בזה וגם יש לומר דבסכין אף דבעי כ"ש ל"ב הזמנה דהא אפי' קרומית של קנה כשר כמ"ש תוס' בכ"ד: