אור ברסלב
שות אמרי יושר ח"ב › סימן מה

שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק

ח"ב · סימן מה

סימן מד

להנ"ל:

מ"ש כת"ה ע"ד שכתבתי דבנ"ד שנקבר מקודם הגוף ואח"כ נמצא הראש אין כאן עתה חיוב קבורה לדעת המשל"מ סוף ה' אבל ולכך הוי אז כנתייאשו מלקברו כיון דאינו חיוב דאפשר כיון דעתה יצטרף לראשו ורובו חל עתה נמי חיוב קבורה כדי שבהצטרפות יהי' ראשו ורובו קבור, ונסתפק גם לענין מת מצוה אם החיוב רק בנמצא בבת אחת אבל בנקבר רובו ואח"כ נמצא ראשו אין כהן מטמא לו או דלמא כיון שעתה יהי' ראשו ורובו שפיר הכהן מטמא:

וראיתי בב"ח סי' שע"ד עמ"ש בטור שם דאם מצא ראשו ורובו וקברו חוץ מאבר א' חוזר ליטמא בשביל אותו אבר וז"ל פירוש בשעה שהי' לפני' ראשו ורובו לקברן ונשכח ממנו אבר א' שהניחו ולא קברו חוזר להטמאות בשביל אותו אבר אף לאחר שפירש הרי שמדייק הב"ח שהי' לפני' ראשו ורובו וקברן הוא שחוזר על אבר א' אבל אם בשעת קבורה לא הי' לפני' אותו אבר ואח"כ נמצא אינו חוזר עלי', אבל י"ל דכוונת הב"ח ז"ל דמיירו בקברו ראשו ורובו ונחסר אבר מרובו והשתא אם בשעה שקברו לא הי' ראשו ורובו שהי' נחסר האבר מראשו ורובו הרי הכהן הזה שטימא עצמו לקבורה הי' באיסור כיון שאז לא הי' ראשו ורובו וא"כ גם עתה שנמצא האבר לא שייך ההיתר דחזרה דכל ההיתר דחזרה הואיל וטימא עצמו הכהן בהיתר וא"כ כשנקבר ולא הי' ראשו ורובו נקבר בהיתר ע"י ישראל שוב בודאי אסור הכהן עכשי' להטמאות לי' דהא לא התירו לכהן רק בחזרה ע"י שטימא עצמו תחילה יכול גם עתה להטמאות אעפ"י שפירש ובכה"ג שנקבר ע"י ישראל אין לכהן עתה לטמאות כלל:

אבל כשנמצא ראשו ורובו ונקבר בהיתר. ע"י כהן ואח"כ נמצא עוד אבר א' יש לומר דגם רשאי הכהן עכשי' להטמאות לאבר כיון דטימא א"ע מקודם בהיתר, וא"כ לענין אבילות יש מקום לומר דאם קברו הגוף תחילה ואח"כ נמצא הראש חל עלי' חובת קבורה אף שלא הי' מתחילה דל"ד לטומאה דשם עיקר ההיתר לכהן הוא ע"י שכבר טימא א"ע בהיתר ואם כא הי' אז ראשו ורובו הרי טימא א"ע באיסור אבל הכא הרי לא עשו איסור בקבורה של הגוף. אמנם כן א"כ בטימא א"ע מתחילה לראשו ורובו וקברו ואח"כ נמצא עוד אבר רשאי הכהן לטמאות לו כמ"ש לעיל א"כ למה נדחק הב"ח לומר שהי' לפני' הא יתכן דמיירו בקבר ראשו ורובו ואח"כ נמצא עוד אבר ואולי מלשון הטור שם משמע דחוזר על אבר מראשו ורובו ולכך הוכרח לפרש כנ"ל שהי' לפני':

ואמנם גם אם כוונת הב"ח כן עכ"פ מוכרח מב"ח ז"ל דבקברו רובו ואח"כ נמצא ראשו אין הכהן מטמא לראשו אף שהוא מת מצוה כיון דליתא בזה היתר חזרה וא"כ מוכח דאין זה מיקרי מת מצוה אף שעתה יוכל לקברו ויהי' בצירוף ראשו ורובו וע"כ הא דקבור תקרבנו דילפינן מיני' דאינו נעשה מת מצוה כי אם בראשו ורובו היינו בנמצא בבת אחת דוקא א"כ ממילא נמי הא דיליף בירושלמי דחיוב קבורה הוא רק בראשו ורובו היינו כשנמצא בב"א אבל כשנקבר הגוף ואח"כ נמצא הראש תו אינו בחיוב קבורה כמו שאינו מ"מ שיטמא לו כהן. ואף דיש לומר דכהן שאני דחיוב חזרה ל"ש בי' כיון דהי' אסור לו מקודם להטמאות לו אבל הכא עכ"פ הי' רשאין לקברו וישנו עלי' עתה חיוב חזרה כמו בכהן שנטמא ראשו ורובו ואח"כ נמצא אבר שחוזר, מכ"מ יש לדון דחיוב חזרה ל"ש רק בקברו מקודם ראשו ורובו כיון דכבר חל על זה חיוב קבורה תו גם הנשאר חייב לקברו אבל בקברו מקודם רק הגוף לא חל עלי' מקודם חיוב ול"ש חזרה רק בעשו מקודם העיקר ועוד דלענין אבילות בסתימת הגולל הרי ודאי כשקברו ראשו ורובו ואח"כ נמצא עוד אבר א' דחל עלי' ודאי דין קבורה בתורת חזרה אין סברא לומר שיצטרך להתאבל מחדש אף שלא נתייאשו אז מאותו אבר וצ"ל כיון דאין על האבר חיוב קבורה מדינא רק מתורת חזרא עכ"פ א"צ לחפש אחרי' רק אם נמצא הוי כנתייאשו א"כ הכ"נ כיון שנקבר מקודם הגוף גם עתה שנמצא הראש עכ"פ אין עלי' דין חיוב קבורה רק מתורת חזרה דהא כהן אינו מטמא לו כמבואר מדברי הב"ח ושוב יתכן דגם לענין אבילות לא חל עליהם עתה: ומ"ש כת"ר להוכיח כשיטת הרמב"ם ז"ל דפסק להלכה דשדרה או גלגולת מטמא באוהל אף דבגמרא נזיר מספק"ל דהוכיח כן מירושלמי סנהדרין שהובא בתוס' שם דף י"ב דבימי חזקי' הי' הטומאה שמצאו גלגולתו של ארונה היבוסי תחת המזבח וע"כ שהטומאה הי' מטעם טומאה רציצה בוקעת ועולה אף שהי' רק גלגולת לחוד ויפה העיר עפי"ד המנ"ל פ"א מה' ביהב"ח דפשיטא לי' דהטומאה הי' מדין אוהל שהי' רצוץ כמטה ובוקעת דדוחק לומר שנטמאו הכהנים אז במגע וא"כ ודאי ראי' חזקה הוא מירושלמי אבל בתשו' חת"ס יו"ד סי' ש"מ התפלא מאוד האיך יתכן שמימות בנין ביהמ"ק עד חזקי' כמה שנים שהי' נביאים הראשונים נעלם מהם דבר זה וכל הקרבנות הי' בטומאה ע"כ מפרש שם שכוונת ירושלמי אינו גלגולת רק גלגול טומאה ע"י פתחים ומחילות שעד אז הי' סתומים ונפתחו אז פרצות בחומות התחתונים עייש"ה, אף כי לפרש גלגולת היינו גלגל טומאה הוא דוחק אבל התמי' האיך עשו עד אז הכל בטומאה מבהיל מאוד ע"כ מוטב לתפוס הדוחק שהכהנים נטמאו אז במגע הגלגולת והטומאה לא הי' רציצה כלל ולא הי' בוקעת כדוחק המנ"ל וממילא אזדא פי' ראי' כת"ר דע"י מגע גם עצם כשעורה מטמא. ומ"ש כת"ר שלכך פירש רש"י בע"א נטמאו שלא רצה לפרש כירושלמי משום בעיא דש"ס דילן או גלגולת לחודא או תרווייהו הנה כבר כתב המנ"ל שם בפשיטות בשיטת רש"י משום דקברי נכרים אינם מטמאין באוהל ועפ"י מ"ש דמדין מגע הי' נסתר תירץ המנ"ל אבל גם תירוצו של כת"ר אינו לפ"ז:

ומ"ש כת"ר ראי' דכזית מן המת ליכא חיוב קבורה מתוס' חולין קכ"ה דבמת שלם מודה ר"י דאין דרך לשרפו והיינו משום חיוב קבורה והן מאז הערותי ע"ד תוס' הנ"ל דמשמע כי אם דאין דרך לשרפו אבל אין איסור לשרוף המת והוא פלא דהרי בעי' קבורה וכבר תמהו בזה על מג"א סי' שי"א ובספרי מנ"פ שם הערותי מתוס' הנ"ל ותשו' תפ"צ חאו"ח סי' כ"ז כתב כדברי כת"ר דבכזית מן המת ליכא חיוב קבורה רק בראשו ורובו כהמנ"ל ולכך במת שלם אסור לשרפו יעויש"ה אבל לשון התוס' אין דרך צ"ע אבל אשכחן כמה פעמים בש"ס לישנא דאין דרך והוא איסור גמור כמ"ש במ"א:

והדברי החת"ס הנ"ל צ"ע דאם הי' ע"י המשכת טומאה ע"י שנפרץ בכותלים התחתונים חורים ע"כ הי' תחת המזבח חור טע"ט לזה שיעור המשכה א"כ שוב לאו רצוץ הוא ואינו בוקע למעלה והאיך נטמאו הכהנים באוהל וצ"ע ועפ"י סברתו הנ"ל טפי יש לומר שנטמו הכהנים אז במגע ולא הי' טומאה רצוצה כלל:

תוכן העניינים

שות אמרי יושר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה